סלבדור איינדה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "איינדה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו איינדה (פירושונים).
סלבדור איינדה
Salvador Gossens
שם מלא סלבדור גיירמו איינדה גוסנס
בת זוג הורטנזיה בוסי (Hortensia Bussi)

סלבדור גיירמו איינדה גוסנסספרדית: Salvador Guillermo Allende Gossens;‏ 26 ביוני 190811 בספטמבר 1973) היה פוליטיקאי ורופא צ'יליאני. מנהיג מחנה השמאל וראש המפלגה הסוציאליסטית. נשיא צ'ילה משנת 1970 עד מותו בשנת 1973, במהלך הפיכה צבאית נגדו.

חייו

מוצאו של איינדה היה מעורב: משפחת אביו הייתה ממוצא בסקי, בעוד אמו הייתה מצד אביה ממוצא בלגי ושם משפחתה גוסנס. סלבדור איינדה למד רפואה באוניברסיטת סנטיאגו דה צ'ילה, ובשנת 1933 פרסם את עבודת הגמר שלו כדוקטור לרפואה. איינדה התעניין במיוחד ברפואה חברתית ועבודת הדוקטור שלו, שכותרתה הייתה "ההיגיינה הנפשית והעבריינות", מתחה ביקורת על התאוריה הקרימינולוגית של צ'זארה לומברוזו. מצד שני ניכרת בה השפעת תאוריות אוגניסטיות שנויות במחלוקת שהיו נפוצות באותה תקופה, אך נזנחו לאחר מלחמת העולם השנייה.

איינדה עבד בכמה בתי חולים עד שמונה לסגן מנהל במחלקה לאנטומיה פתולוגית בבית החולים ואן בורן. בשנת 1937 פרסם את העבודה "על המציאות החברתית והרפואית בצ'ילה".

פעילותו הפוליטית

בשנת 1938 ניהל את מערכת הבחירות של מפלגת "החזית העממית" של צ'ילה, ולאחר ניצחונה בבחירות היה שר הבריאות, בשנים 1940-1938, בממשלה שהקימה. כשר פעל להדברת הטיפוס, לייצור ולהפצת תרופות נגד מחלות מדבקות, לתקצוב מרכזים להיגיינה ציבורית, להרחבת שרותי רפואת שיניים בבתי הספר ולהקמת קנטינות לסטודנטים באוניברסיטאות.

במקביל לפעילותו הפוליטית, ובמסגרת הבונים החופשים, ערך איינדה את כתב העת של ארגון הרופאים של צ'ילה, Boletino medico de Chile, וכמו כן את כתב העת הצ'יליאני לרפואה חברתית Revista de medicina social, שיצא לאור בעיר הולדתו ולפראיסו.

במשך כמעט ארבעים שנות פעילות פוליטית, שימש איינדה כנציג המפלגה הסוציאליסטית, גם כסנאטור וכשר. הוא התמודד, ללא הצלחה, בבחירות לנשיאות בשנים 1953, 1958 ו-1964. ב-1970, לאחר מערכת בחירות דרמטית, נבחר לנשיא צ'ילה בראשות המפלגה הסוציאליסטית. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של אמריקה הלטינית שנשיא בעל השקפות מרקסיסטיות נבחר בבחירות דמוקרטיות. איינדה ביקש ליישם את הסוציאליזם בדרכי שלום ובאופן דמוקרטי.

נשיאותו ומותו

קואליציית השמאל של איינדה ערכה רפורמות חברתיות חשובות, אך נתקלה גם בהתנגדות עזה. כהונתו כנשיא התאפיינה באי שקט, שביתות, סנקציות מצד ארצות הברית, ביקורת של בית המשפט העליון של צ'ילה, ואף נשמעו קריאות מפורשות מחברי אופוזיציה בבית המחוקקים לצבא הצ'יליאני להתערב ולהשיב את הסדר במדינה. ארצות הברית מימנה פעולות גלויות וסמויות נגד איינדה כדי להפיל את משטרו[1][2].

ב־11 בספטמבר 1973 בוצעה נגדו הפיכה צבאית אלימה בהנהגת כת צבאית (חונטה) בראשותו של הגנרל אוגוסטו פינושה ובתמיכת ארצות הברית, שחששה ממדיניותו הסוציאליסטית של איינדה. הצבא כיתר את ארמון הנשיאות והפציץ אותו, ואלפים נרצחו ועונו. בעקבות ההפיכה תפס פינושה את השלטון[3].

בזמן שכוחותיו של פינושה הפציצו את ארמון הנשיאות, איינדה נשא ברדיו נאום פרידה, ושם אמר: "אלה מילותיי האחרונות, ובטוחני כי הקורבן שלי לא הוקרב לשווא. אני בטוח שהוא, לכל הפחות, ישמש כעונש לעבריינות, לפחדנות ולבגידה." איינדה מת במהלך ההפיכה, ובמשך שנים רבות היו שטענו בצ'ילה שהוא נרצח על ידי הכת הצבאית, אף על פי שרופאו ומשפחתו העידו כי הוא התאבד. רק בשנת 2011 הוכח סופית, על סמך נתיחה שלאחר המוות, שאיינדה התאבד באמצעות רובה AK-47 שקיבל במתנה מפידל קסטרו.

איינדה נקבר לאחר ההפיכה בקבר ללא סימני זיהוי. רק לאחר נפילת משטרו הדיקטטורי של פינושה, בשנת 1990, נערכה לאיינדה הלוויה ממלכתית.

גלריית תמונות

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלבדור איינדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32385948סלבדור איינדה