כרכוב המזבח
כרכוב המזבח הוא עיטור בצורת חריטה מצויירת או תבליט שהקיף את אמצע מזבח הנחושת, שהיה במשכן, על פי ציווי מפורש בתורה, למטרת נוי. המילה כרכוב משמשת לתיאור עיטור שסביב חפץ או בנין כל שהוא[1].
מקור
בתורה כתוב:
וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחשֶׁת, וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו: וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ
במהות ה"כרכוב" נחלקו תנאים: לדעת רבי הכרכוב הוא רצועת עיטורים שהקיפה את המזבח לרוחבו, ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה, מדובר בבליטה שהקיפה את המזבח מעוטרת בחריצים מעוגלים והמכונה לפעמים גם "סובב"[2][א].
מכיון שהתורה קובעת שהכרכוב הוא מעל המכבר שמיקומו מחצי המזבח ומעלה, נמצא שגובה הכרכוב שנוי במחלוקתם של רבי יהודה ורבי יוסי בקשר לגובה המזבח. לדעת רבי יהודה שגובה המזבח היה שלוש אמות[3], נמצא שהכרכוב היה באמה העליונה של המזבח, אך לפי רבי יוסי שגובה המזבח היה עשר אמות, נמצא שגובה הכרכוב היה שש אמות גובה מתחתית המזבח, ומתחת לאותו סובב היה המכבר[4].
לפי הדעה הראשונה, רחבו של הכרכוב היה אמה[5], והיה מונח באמה השישית מלמעלה.
המילה "כרכוב" היא יחידאית במקרא[6].
מטרתו
קיימת הסכמה בגמרא שבין לפי שיטת רבי יהודה הנשיא, שהכרכוב היה ציור, ובין לשיטת רבי יוסי שהכרכוב היה בליטה שמסביב ל'מזבח', מטרת קיומו של הכרכוב היה לנוי.
מתחת לכרכוב היה ה'מכבר' שתפקידו להבדיל בין הדמים שנזרקים מעליו בחצי העליון של המזבח[ב], לבין הדמים שנזרקים מתחתיו. הוא היה קיים רק במזבח שעשה משה רבינו במשכן ולא בבית המקדש[7].
לפי דברי המלבי"ם[8] בליטת הכרכוב שהיתה בצורת בציצים ופרחים נסמכה על הרשת שתחתיו, וכך הוא לא נפל מהמזבח בשעת מסעו.
עיכובו
ברמב"ם[9] לא נמנה כרכוב המזבח בין הדברים שקדושת בית המקדש תלוי בקיומם.
בטעם הדבר מבואר בערוך לנר[10] שדעתו של הרמב"ם היא כרבי יהודה הנשיא שכרכוב היינו "כיור" (עיטור מצוייר)[ג], ולשיטתו מכיוון שבבית המקדש היו קיימים רק הדברים שנראו לדוד המלך במראה הנבואה[ד], שהעיטור האמור לא נמנה ביניהם[ה]. אבל לפי הדיעה שכרכוב הוא סובב, שהוזכר בגמרא מספר פעמים שהיה קיים גם בבית המקדש, בוודאי שהיה זה מן הדברים שמחוייבים להיות בבית המקדש.
בבית המקדש
בבית המקדש היה קיים במקום הכרכוב[ו] - סובב להילוך הכהנים[11], מלבד הסובב העליון שהיה קיים על גג המזבח להילוך הכהנים שהיה קייים גם במשכן[11].
ביאורים
- ^ בנוסף לסובב השני, כמובא ברש"י ד"ה תרי הוו בזבחים סב, א
- ^ כגון קרבן חטאת ועולת העוף
- ^ לפי הכלל ש"הלכה כרבי מחבירו"
- ^ כפי שנזכר בספר יחזקאל
- ^ מכיון שבגמרא לא נזכר בשום מקום שהיה במזבח של בית המקדש ציור - מן ההכרח לומר שחלק זה לא נראה לדוד המלך במראה הנבואה, וממילא גם לפי הדיעה שהכרכוב שנזכר במזבח המשכן הוא חריטה מעוטרת לא היה זה בבית המקדש
- ^ לפי שיטת רבי יוסי ברבי יהודה סובב זה מכונה אף הוא כרכוב, כמבואר בקטע הקודם
הערות שוליים
- ^ רש"י על שמות פרק כז פסוק ה: כרכוב - סובב. כל דבר המקיף סביב בעגול קרוי כרכוב כמו ששנינו בהכל שוחטין "אלו הן גולמי כלי עץ כל שעתיד לשוף ולכרכב", והוא כמו שעושין חריצין עגולין בקרשי דפני התיבות וספסלי העץ, אף למזבח עשה חריץ סביבו והיה רחבו אמה בדופנו לנוי
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ב עמוד א' וברש"י ד"ה חד לנוי.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ט עמוד ב'.
- ^ רש"י, מסכת זבחים, דף נ"ט עמוד ב'.
- ^ רש"י בשמות שם: והגיע רחבו עד חצי המזבח נמצא שהמכבר רחב אמה
- ^ אבן עזרא שמות כו ה
- ^ רש"י זבחים שם, וכן ברש"י על הפסוק שם: והוא היה סימן לחצי גבהו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים וכנגדו עשוי למזבח בית עולמים דוגמת חוט הסיקרא באמצעו
- ^ ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק ד'.
- ^ הלכות בית עולמים פרק ב'
- ^ על סוכה דף מט, א
- ^ 11.0 11.1 רש"י על שמות פרק כז פסוק ה, אבל סובב להלוך הכהנים לא היה למזבח הנחשת אלא על ראשו לפנים מקרנותיו.