מגיד מישרים (ספר)
 | |
| דף השער של המהדורה הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי יוסף קארו |
| שפת המקור | ארמית, עברית |
| סוגה | ספר מוסר וקבלה |
| מקום התרחשות | צפת |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה ראשונה | ה'ת"ו |
| תאריך מהדורות נוספות | ה'תקל"ג |
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | מגיד מישרים |
| היברובוקס | 33143 |
מגיד מישרים הוא ספר מוסר קבלי המיוחס לרבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך. הספר הודפס לראשונה כשמונים שנה לאחר פטירתו של רבי יוסף קארו בשנת ה'ת"ה. הספר כולל התגלויותיו של ה"מגיד" לרבי יוסף קארו, בהם מוסר לו המגיד ביאורים על התורה, לאור הקבלה.
היו שערערו על הייחוס לרבי יוסף קארו, אך במסורת היהודית מקובל הספר כספרו של רבי יוסף קארו, ואף דבריו נקבעו להלכה.
תוכן הספר
הספר מתאר שיחות בין רבי יוסף קארו לבין ה"מגיד" - מלאך או נשמה הנגלה לצדיק, במטרה ללמדו את רזי התורה. המגיד של רבי יוסף קארו, נוצר בעקבות לימודו המתמיד במשנה.
הספר כתוב בעיקר ארמית בלולה בעברית, ומילים בודדות בספרדית. הספר כולל, ביאורים על פרשיות התורה על פי הקבלה, הוראות והנהגות הלכתיות. בנוסף המגיד סיפר לו על גלגולי נשמות של קרוביו, מאורעות שונים, ואירועים שעתידים לקרות. מבין הבטחות המפורסמות בספר שהבטיח לו המגיד, הוא מותו על קידוש השם, מאורע שלבסוף לא אירע: ”אזכך לעלות לא"י בשנה זאת ואחר כך אזכך להישרף על קדושת שמו. ואזכך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי בפרהסיה ותעלה לעולה על מזבחי... ואזכך לסיים חיבורך להאיר בו עיני כל ישראל שכל עמים חכמים ונבונים ומשכילים ישאבו מחיבורך שנקרא בית יוסף.”. היו שכתבו, שמכיוון שרבי יוסף קארו רצה מאוד למסור את נפשו, נחשב הדבר כאילו הוא באמת מת על קידוש ה'. ביאור נוסף הוא, שקידוש ה' הוא פעולה המקדשת את האברים, ורבי יוסף קארו קידש את כל איבריו[1].
ברוב הפעמים, שהמגיד מופיע לפני רבי יוסף קארו הוא פותח במילים "קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו". המגיד ציין הזדמנות בפני רבי יוסף: "כי אני וכל חיילותי סובבים אותך ואתה בינינו כמלך בגדוד"[2]. בהזדמנות נוספת ציין המגיד: "אני היא המדברת עמך, נשמתך, לא הנפש ולא הרוח, אלא הנשמה בעצמה, והלא אם פסקה נבואה מישראל, ממך לא פסקה כי בכל פעם אני בא אליך להדריכך בדרך זו תלך"[3]. ובמקום אחר "אני האם המייסרת את בנה, אני הנקראת מטרוניתא"[4].
המגיד הבטיח לרבי יוסף, שהוא ינצל מפני אישיות מסויימת שתכננה לפגוע בו, בתנאי שהוא ינהג על פי הוראותיו[5]. בהזדמנות אחרת ציין המגיד בפניו, שנגזר עליו בשמים מיתה בשל הרהור עבירה שחשב, אך רק בשל התמדתו בלימוד המשנה הוא ניצל[6]. המגיד הבטיח לרבי יוסף שאם הוא ינהג על פי סדר של סיגופים שהוא מסר לו, הוא יזכה לגילוי אליהו הנביא[7]. בפעם אחרת הבטיח לו המגיד, שאם הוא ילמד את תורת הקבלה בסדר לימוד מסוים, הוא יזכה לגילוי סודות התורה[8].
בספר מובאים מספר הוראות בשם המגיד, שמכריעים כאחת השיטות בתלמוד או בשולחן ערוך, ולפעמים אפילו בניגוד לפסקיו של הבית יוסף עצמו[9]. כך לדוגמא הורה לו המגיד, שאין צורך להתענות ביום טוב השני של ראש השנה, במקרה של תענית חלום, ומספיק להתענות רק יום אחד[10], בניגוד להלכה אותה פסק רבי יוסף קארו בעצמו בשולחן ערוך שיש להתענות בשני הימים של ראש השנה[11], אך בהתאם לשיטות אחרות בהלכה (החולקות על פסק שולחן ערוך)[12]. דוגמא נוספת היא, שהמגיד אמר לו שלעתיד לבוא יתבטלו כלל המצוות הקשורות ליצר הרע כמו איסור אכילת חמץ המרמז על יצר הרע שעתיד להבטל מהעולם [13], ובכך הוא מפרש את מאמר הגמרא מצוות בטלות לעתיד לבוא כדעת התוספות[14] שאין בכך סתירה לנפסק שהתורה שבעל פה לא תתבטל לעתיד לבוא[15], ובניגוד לדעת הרמב"ם שאף מצווה מתורה שבכתב או שבעל פה לא תתבטל[16].
בספר מוכיח המגיד את רבי יוסף קארו על אכילה מרובה יותר מהנצרך, והוא מגדיר זאת כ"זלילה". המגיד מצטט מאמרי חז"ל שאינם מופיעים במדרשים שלפנינו[17]. רבי חיים ויטאל ציין בספרו בשם האריז"ל, שאחד מהדברים שהמגיד אמר לבית יוסף אודות שורש נשמתו של בנו לא היה נכון, ואילו דבר אחר שאמר לו (אודות קבורתו של רבי מאיר בטבריה מעומד) - הוא נכון[18].
הוצאה לאור
חלקו הראשון של הספר יצא לאור לראשונה בשנת ה'ת"ה בלובלין על ידי "יצחק בן החבר שמואל בינגא איש ירושלים". מקורו של הספר, על פי עדותו של המוציא לאור בהקדמה, הוא ב"באוצרות חסידי תלמידי הגאון זצוק"ל". בהקדמה לספר כותב המוציא לאור, שבניו מתו במגפה, ועל כן מטרת הספר הוא "להיות זכרו לדור דורים". בתחילת הספר מובאים הסכמות מרבני לובלין ולבוב. החלק הראשון כולל ע"ח דפים על פרשיות השבוע, החל מפרשת בראשית עד לפשרת מצורע.
בשנת ה'ת"ט, יצא בונציה חלקו השני של הספר. המוציא לאור כותב בהקדמה, שאת החלק השני מצא אצל אלישע חיים בן יעקב אשכנזי מירושלים. החלק השני הוא החל מפרשת מצורע עד לסוף התורה, וכן על הספרים, איוב, שיר השירים, מגילת רות, שמואל, תהילים, משלי וישעיהו.
מחבר הספר
בהקדמה לספר מייחס המוציא לאור את הספר לרבי יוסף קארו, אך עם זאת מציין שהכתב יד נמצא אצל תלמידיו של רבי יוסף קארו[דרושה הבהרה]. הראשון שייחס את הכתב יד לרבי יוסף קארו עצמו היה המוציא לאור של הספר "תולדות יצחק" של רבי יצחק קארו - המדפיס שמעון בן נפתלי, שציין במפורש שכותבו הוא רבי יוסף קארו[19]. עם זאת בנו של רבי יוסף קארו, יהודה, אינו מונה בהקדמה לספר "שו"ת בית יוסף" את הספר "מגיד מישרים" מבין חיבוריו של אביו, שהורה לו להדפיסם.
רבי שלמה אלקבץ תיאר במכתב כיצד התגלה המגיד לרבי יוסף קארו, בפניו, יחד עם עוד מספר תלמידים בליל שבועות:”זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא”[20].
במכתב שפורסם בשנת ה'תרי"ג, שנכתב כשלושים שנה לפני הדפסת הספר "מגיד מישרים", מתאר השל"ה כיצד הגיע לידו הקונטרסים של דברי ה"מגיד" לרבי יוסף קארו[21]. גם בספרו שני לוחות הברית מצטט השל"ה מהספר, ציטוטים שבחלקם לא מופיעים בספר הנדפס.[22] החיד"א כתב שלהשערתו הספר הנדפס הוא אחד מחמישים מהכתבים המקוריים[23].
בעל המגן אברהם פסק להלכה מספר דברים מהמגיד, ביניהם: איסור אכילת בשר בראש השנה[24], קריאת השניים מקרא ואחד תרגום בשבת לפני הסעודה בבוקר[25]. כמו כן דבריו של המגיד אודות המעלה באמירת קידוש לבנה הובאו בפוסקים[26].
החוקרים רבי יקותיאל יהודה גרינוולד ושלמה רוזאניס העלו מספר טענות השוללים את יחוס של הספר לרבי יוסף קארו, והם משערים שהכותבים הם רבי אליהו די וידאש או רבי חיים ויטאל[27]. בין הטענות: הספר נכתב רק כשמונים שנה לאחר פטירת המחבר, והוא לא נזכר על ידי בנו במניין חיבורי אביו, חלק מהתאריכים המופיעים בספר לא מתאימים לימי השבוע, ובנוסף בספר מצויים מספר סתירות וטעויות, שלפי דעתם[28], חלקם נוגדות את ההלכה[29]. לעומת זאת, צבי ורבלובסקי, שחקר את תופעת המגידות, הגיע למסקנה בספרו "רבי יוסף קארו - בעל הלכה ומקובל" (ירושלים ה'תשנ"ו) שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. גם עובדת ההבטחה למות על קידוש השם, דבר שלא קרה בפועל, מורידה את הסבירות לזיוף הספר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלמה רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוגרמה, חלק שני, ציון א', עמודים 208–221
- יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר' יוסף קארו וזמנו, ניו יורק, ה'תשי"ד, פרק שמיני
- מאיר בניהו, יוסף בחירי, מרן רבי יוסף קארו, ירושלים: תשנ"א, עמ' שצג-תיב
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מגיד מישרים |
מהדורות הספר
- רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'ת"ה, באתר אוצר החכמה
- רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'ת"צ, באתר אוצר החכמה
- רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תרל"ה, באתר אוצר החכמה
- רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תר"מ, באתר אוצר החכמה
- רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תש"כ, באתר אוצר החכמה
- רבי יוסף קארו, מגיד מישרים - מהדורת ה'תש"נ, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ הובא בשם הרב יצחק יוסף במעתיקי השמועה, עמ' ז'.
- ^ מגיד מישרים, פרשת בא.
- ^ מגיד מישרים, ספר שמואל, פרק ב', פסוק י'.
- ^ מגיד מישרים, פרשת מקץ.
- ^ מגיד מישרים, פרשת משפטים.
- ^ מגיד מישרים, פרשת ויקרא.
- ^ מגיד מישרים, אזהרות ותיקונים וסייגים.
- ^ מגיד מישרים, פרשת בא, ואתחנן ופרשת עקב.
- ^ יקותיאל יהודה גרינוולד, רבי יוסף קארו וזמנו, עמ' 207 - 214, מהדורת ה'תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מגיד מישרים על ספר ישעיה, פרק מ', פסוק כ"ו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקצ"ז.
- ^ חמדת ימים חדש אלול וראש השנה, פרק ו' בשם הר"ם לוזאנו ומהר"ח הכהן
- ^ מגיד מישרים, פרשת ויקהל.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ס"א עמוד ב', ד"ה אמר
- ^ מוסבר בקובץ שעורים (חלק ב' סימן כט) "דהכוונה בעיקר הזה שדיני התורה לא ישתנו מכפי שנאמרו בסיני על ידי משה רבינו עליו השלום, וגם זה נאמר בסיני - שלעתיד לבוא יהיו המצות בטילות, ולא יתחדש לעתיד שום דין מה שלא ניתן למרע"ה. והא דמצות בטילות לעתיד לבוא - גם זה הוא אחד מדיני התורה המצויה אצלנו היום".
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין פרק יב בהלכות מגילה.משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק י"ב, הלכה י"ח.
- ^ יקותיאל יהודה גרינוולד, רבי יוסף קארו וזמנו, עמ' 195, מהדורת ה'תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ספר הגילגולים, שער הנבואה, דף ל"ב (פרק ל"ה).
- ^ סוף ספר "תולדות יצחק".
- ^ הודפס בהקדמה לספר "מגיד מישרים".
- ^ קובץ שומר ציון הנאמן, גיליון קמ"א.
- ^ ראה לדוגמא "שני לוחות הברית", הקדמת תולדות אדם, אות שנ"ב.
- ^ שם הגדולים, מערכת גדולים ערך "רבי יוסף קארו".
- ^ מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקצ"ז, סעיף א'.
- ^ מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ה, סעיף ד'.
- ^ משנה ברורה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ו, סעיף ב'.
- ^ בפועל רבי חיים ויטאל עצמו בספרו חולק על הנאמר בספר, מה שמפריך את האפשרות שהוא חיברו. ראה בסוף הקטע #תוכן הספר.
- ^ למרות שלכל דעה המוצגת בספר ישנם שיטות התומכות בה הלכתית, ואין כל הלכה שמופיעה בספר שאין לה מקור הלכתי
- ^ שלמה רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוגרמה, חלק שני, ציון א', עמודים 208–221, יקותיאל יהודה גרינוולד, הרב ר' יוסף קארו וזמנו, ניו יורק, ה'תשי"ד, פרק שמיני.