עין שבע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מראה בטבחה

עין שבע, המכונה גם טבח'ה (Tabgha), היא בקעה המשתרעת בצפון-מערב הכנרת, סמוך לכפר נחום. שמה העברי "עין שבע" ניתן לה על שם שבעת המעיינות שנבעו בה בעבר, אך כיום נובעים במקום חמישה בלבד. השם היווני, אשר ממנו התגלגל השם "טבח'ה", נובע גם הוא מהקשר גאוגרפי זה (Heptapegon שמשמעותו "שבעה מעיינות" הפך ל-Tabego ולבסוף Tabgha).


אתרים

"עין איוב" הוא מעיין בבקעת טבח'ה, שיש הרואים בו מקום מקודש למוסלמים. על מקור מימי המעיין נבנתה בריכת אבן גדולה, שיש בה קומות וגרם מדרגות לולייני, ופתח ומבואה. המבנה מיוחס לתקופה הרומית, אך נראה שהוא מאוחר יותר, ובעיקרו שופץ במאה ה-18.

ב-1961 בנה האדריכל נחום זולוטוב את "בית תמרה" על שמה של תמרה כהן שגרה בטבחה בשנות החמישים, וניסתה להקים חווה חקלאית באזור. כהן נפטרה מסרטן בגיל 33 קודם שהצליחה להקים את החווה, ואמה היא שהקימה את הבית וגרה בו עד 1982. כיום עומד הבית נטוש בצמוד לכביש 87.

בנצרות

עין שבע ידועה בעולם בעקבות אמונת הנוצרים שכאילו שם התרחש נס הלחם והדגים. במקום התרחשות "הנס", הוקמה במאה הרביעית כנסיית הלחם והדגים. הכנסייה הורחבה אך חרבה בידי הפרסים בתחילת המאה השביעית, וכיום עומדת באתר כנסייה מודרנית אשר משחזרת את הכנסייה העתיקה. בשנת 1932 נחשפה במקום בזיליקה ביזנטית ובה רצפת פסיפס מרשימה המתוארכת לזמנה של המאה ה-5 לספירה.

כנסייה נוספת בעין שבע היא כנסיית הבכורה של פטרוס או "כנסיית ההבטחה". זוהי כנסייה פרנציסקנית, ולפי המסורת שלהם, במקום זה נגלה אותו האיש לשליחים לאחר קומו מן המתים, סעד עימם, והעניק לפטרוס הקדוש את הבכורה. הכנסייה הראשונה שניצבה במקום הוקמה במאה ה-4 על ידי פלוויה יוליה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס, אך חרבה בימי הביניים[1]. הכנסייה הנוכחית הוקמה מאבני בזלת על ידי נזירים פרנציסקנים איטלקים אשר התיישבו במקום בשנת 1934. בעת ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בישראל בשנת 1964, פקד את הכנסייה והתפלל בה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עין שבע בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ נירית שלו כליפא, אל גן נעול: סיורים במנזרי הארץ, הוצאת זמורה ביתן דביר, עמ' 209



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23203972עין שבע