יריד המזרח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יריד המזרח
חצי האי הירקוני כיום בו עמד יריד המזרח ולצידו נמל תל אביב
חצי האי הירקוני כיום בו עמד יריד המזרח ולצידו נמל תל אביב
מידע כללי
כתובת רחוב התערוכה, תל אביב
מדינה ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 17 באוגוסט 1933 – 26 באפריל 1934 (36 שבועות ויום)
אדריכל אריה אלחנני
yarid-hamizrach.co.il
בחזית הבניין שברחוב השפלה (בניין מספר 4) ניצבים עד היום ארבעה עצי דקל וושינגטוניה שניטעו לכבוד יריד המזרח של 1932

"יריד המזרח" (באנגלית: Levant Fair) הוא יריד מסחרי בינלאומי שנערך בתל אביב בשנות ה-30, וכינויו של המתחם בו נבנו מבני הקבע של היריד. מאז תחילת שנות ה-2000 פותח האזור, יחד עם נמל תל אביב הסמוך, כמתחם קניות ובילוי.

היסטוריה

תחילת הדרך

מימין לשמאל-אלכסנדר עזר יבזרוב, מאיר דיזנגוף, יורש העצר השוודי ומר שלמה יפת ביריד המזרח 1932
הכניסה אל מתחם יריד המזרח בכיכר פלומר בשנות השלושים, ברקע - ביתן בלגיה ולידו ביתן איטליה על יד ביתן צרפת. למטה מימין - "פסל הפועל העברי".
שרידי התבליט בביתן לבנון, המציג את עתיקות בעל בק
כרזה לאירוע "ימי הספרות והאמנות העברית" (1934) שהתקיים ביריד
הגמל המעופף - במרכז הירידים והקונגרסים בישראל
לוחית זיכרון למפעל תע"ש שהיה בביתן הרומני ביריד המזרח
לוחית זיכרון לפעולת אצ"ל ביריד המזרח

קדמו ליריד המזרח שורה של תערוכות וירידים שנערכו בתל אביב בשנים 1924–1929, ואורגנו ברובם על ידי חברת "מסחר ותעשייה" שהוקמה על ידי יזמים תל אביביים (אלכסנדר יבזרוב-עזר, שלמה יפה ואברהם אידלסון). את התערוכה הראשונה של תוצרת הארץ בתל אביב אירגן יהושע גורדון.[1]

התערוכה הראשונה נערכה בקיץ 1923 בשלושה חדרים של "המועדון הציוני" בשדרות רוטשילד וזכתה להצלחה מפתיעה. באפריל 1924 נערכה בבית הספר לבנים ברחוב אחד העם "התערוכה והיריד למען תוצרת הארץ", והיא סללה את הדרך לחמשת הירידים הבאים.

מגרשי היריד הראשונים

שנערכו במתחם שהעמידה עיריית תל אביב לרשות היזמים, במגרש שומם בדרום העיר הקטנה דאז בין מסילת הרכבת דאז (רחוב הרכבת כיום) מצפון, רחוב הנגב מדרום, רחוב סולומון במזרח, ורחוב דרך מנחם בגין במערב (דרך פתח תקווה דאז). – באזור התחנה המרכזית הישנה שנמצא כיום מבין 2 צדדיו של רחוב השפלה (כיום בנייני ההנהלה של החברה להגנת הטבע). הירידים הבאים נערכו ב-1925, באפריל 1926 ובספטמבר 1926 תחת השם "היריד השלישי למזרח הקרוב בתל אביב"[2][3].

בין המבקרים בירידים מאז 1924 היו הנציבים העליונים הרברט סמואל, הרברט פלומר, ג'ון צ'נסלור וארתור ווקופ וראשי עיריות יפו וירושלים הערבים.

ב-1929 (היריד קיבל את השם "יריד היובל" – במלאת לתל אביב 20 שנה) והוא תפס שטח של 36,000 מ"ר וביקרו בו 120,000 מבקרים[4].

מתחם יריד המזרח 1932 (שכונת נווה שאנן)

יריד המזרח – כרזה 1934

היריד ב-1932 היה הראשון שכונה "יריד המזרח", ועוצב לו סמל מיוחד, "הגמל המעופף", על ידי האדריכל הראשי של היריד, אריה אלחנני. לכבוד היריד ניטעו בקצה הצפוני של שכונת נווה שאנן ברחוב השפלה עצי דקל מזן וושינגטוניה, ארבעה מהם נמצאים שם עד היום. טקס הפתיחה של היריד נערך ב-7 באפריל 1932 בנוכחות הנציב העליון, ראשי ממשלת המנדט וקונסולים של מספר מדינות. בתערוכה השתתפו חברות מ-24 מדינות שונות[5].

הירידים זכו להצלחה גוברת והולכת ופקדו אותם רבבות ולאחר מכן מאות אלפי יהודים, ערבים, אנגלים ותיירים רבים. ביריד 1932 ביקרו קרוב ל-300 אלף איש[4]. בזמן קיומו של יריד זה הופעלה, לראשונה בארץ ישראל, תחנת שידור ששידרה שידורי רדיו בשפה העברית[6]. היה זה ארבע שנים לפני שהחלו שידורי רדיו סדירים בארץ ישראל באמצעות קול ירושלים.

ככל שהתרחב היקף התערוכה, כך עלה הצורך בבניית מתחם קבע ליריד ולירידים נוספים. הנציב העליון ווקופ, שתמך ביישוב העברי, התלהב מהרעיון והעביר שטח בחצי האי הירקוני בצפון העיר לצורך בניית המתחם. ב-17 באוגוסט 1933 נערך טקס הנחת אבן הפינה למתחם היריד בהשתתפות ווקופ, מאיר דיזנגוף וראשי היישוב.

מתחם יריד המזרח 1934 (חצי האי הירקוני)

פתיחתו החגיגית של יריד המזרח של שנת 1934 הייתה ב־26 באפריל 1934 במגרשי התערוכה שבקצהו הצפוני של רחוב דיזנגוף בתל אביב, מה שקרוי כיום: רחוב התערוכה. בפתיחה נכח הנציב העליון ארתור ווקופ. היריד שולב בחגיגות חצי היובל לייסוד תל אביב. היריד היה אירוע רב-חשיבות בחיי הכלכלה של היישוב. השתתפו בו 30 מדינות וביקרו בו כ־600,000 מבקרים במשך שישה שבועות.

היריד השתרע על פני שטח של עשרה דונם ובהם ביתני התצוגה של המדינות המשתתפות, פיתוח סביבתי, גינון, דרכים, לונה פארק ופסלים. רוב ביתני היריד הוקמו בסגנון הבינלאומי. ליריד הייתה חשיבות רבה בתולדות האדריכלות המקומית ולטובתו נבנו כמה ביתנים על ידי האדריכלים היהודים הבולטים ביותר של אז, בהם אריה אלחנני, ריכרד קאופמן ואריה שרון. סמל היריד, שעוצב על ידי אריה אלחנני, היה גמל בעל כנפיים שניתן לו הכינוי "הגמל המעופף". כיכר הכניסה ליריד נקראה "כיכר פלומר" על שם הנציב העליון הרברט פלומר. בכיכר זו ניצב על ראש תורן פסל הגמל המעופף שהוקם על ידי האדריכל אריה אלחנני. בסמוך לשפך הירקון הוקם אצטדיון המכביה הראשונה בשנת 1932. בסמוך לכיכר פלומר בכניסה הראשית הוקמה רחבה בצורת אמפיתיאטרון.

ביריד נכלל גם ביתן לבנוני, שלדברי נשיא לבנון דאז נועד ל"טיפוח הידידות המסורתית בין שתי השכנות". על הבניין בנה הפסל אהרון פריבר תבליט של עתיקות בעל בק (אותו ניתן לראות גם כיום).

הביתן המרכזי ביריד היה ביתן תוצרת הארץ שתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן בצורת ספינה. פסל "הפועל העברי" שנבנה על ידי אריה אלחנני ניצב באתר גם היום. פסלים נוספים שעמדו ביריד היו "פסל אשת לוט", "פסל הזורע" (שניהם של הפסל זאב בן צבי), "פסל הצבי" ו"פסל האישה". כמו כן הושם דגש רב על אלמנטים עיצוביים כגון "תורני דגלים" שמילאו את צירי התנועה ביריד וגם "עמודי תאורה" שבראשם הוצבה פלטה עגולה ומתחתיה הוצבו זר נורות ליבון.

יריד המזרח, 1936

היריד האחרון נערך בשנת 1936. בשל מאורעות המרד הערבי הגדול, שהחלו כשבועיים לפני פתיחתו ואשר שיתקו את נמל יפו, היה זה יריד מצומצם, רחוק מאוד מהיקפו של קודמו. אירועים רבים שתוכננו בוטלו ומציגים רבים ביטלו את השתתפותם. יריד זה גרם לחברה שארגנה אותו הפסדים כספיים. בעקבות התמשכות המאורעות ומלחמת העולם השנייה לא נערכו עוד ירידים במקום. לאחר קום המדינה הוקם מתחם ירידים חלופי, מתחם גני התערוכה.

כשהוקם נמל תל אביב בסמוך למתחם בשנת 1936 שימשו מבני יריד המזרח כמחסנים זמניים, עד שהוקמו מחסני הקבע של הנמל. הרחוב שהוביל אל הנמל נקרא בשם "שער ציון", שמו של הנמל שניתן לו בעת שנפתח.

בדצמבר 1936 נערך באחד מבנייני היריד הקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של ארטורו טוסקניני.

חידוש יריד המזרח (אזור פארק הירקון)

ערך מורחב – מרכז הירידים והקונגרסים בישראל

בשנת 1956 הוצע לחדש את יריד המזרח במיקום חדש בשדרות רוקח מעבר לנחל הירקון ביוזמת ראש העיר חיים לבנון, במטרה לפתוח את היריד כחלק מחגיגות העשור למדינת ישראל[7]. ב-1958 נרשמה חברת "יריד המזרח - חברה לתערוכות בע"מ"[8] לבסוף נפתחו בשנת 1959 גני התערוכה החדשים ב"תערוכת 50 שנה לעיר תל אביב" ובתכנונו של מתכנן "יריד המזרח" המקורי האדריכל אריה אלחנני[9].

בשנת 1962 נערך שוב "יריד המזרח" ב"גני התערוכה החדשים"[10].

הפיתוח האורבני של אזור חצי האי הירקוני

את אזור חצי האי הירקוני רכשה בשנת 1933, "החברה לפיתוח תל אביב", חברה לתועלת הציבור שהוקמה בשנת 1932 לשם פיתוח המסחר והתעשייה בעיר[11], והייתה בבעלות עיריית תל אביב ומשקיעים פרטיים[12]. החברה החכירה את השטח לחברת "מסחר ותעשייה" ל-20 שנה והיא זו שהקימה את "יריד המזרח" ב-1935 רכשה החברה לפיתוח תל אביב רכשה את המבנים שהוקמו ביריד[13].

הפיתוח האורבני של אזור חצי האי בשפך הירקון גרר שורה של אירועים בתחום התפתחות העיר תל אביב והמשכה צפונה אל מעבר לנחל הירקון, כגון: הקמת נמל תל אביב הסמוך והקמת שדה התעופה "שדה דב" בשנת 1936 יחד עם הקמת "תחנת הכוח רדינג" בשנת 1938 הסמוכה אליו והקמת "אצטדיון המכביה" ו"אולם התזמורת הפילהרמונית" בשטח היריד.

לאחר שיריד 1936 הסתיים בהפסדים כספיים, הושכרו הביתנים השונים לבתי מלאכה ותעשייה זעירה. חלק מהמבנים במתחם נהרסו. הפסלים ויצירות האמנות נעלמו (למעט פסל העובד העברי ששוחזר). כיכר פלומר הפכה למגרש חניה. במלחמת העולם השנייה הופקע המתחם על ידי הצבא הבריטי, והפך לבסיס אימונים, בו נערכו בין השאר אימוני כ"ג יורדי הסירה[דרוש מקור]. במלחמת העצמאות שימשו מבני המתחם כמחסנים של צה"ל[דרוש מקור].

פרויקט ה"מרינה סיטי"

עקב החובות שצברה עברה "החברה לפיתוח תל אביב" לבעלות משותפת של עיריית תל אביב והסוכנות היהודית ב-1964. והחל תהליך של שיקום ופינוי האזור[14]. באוגוסט 1971 אושרה התוכנית לפיתוח המתחם ונמל תל אביב הסמוך כאתר תיירות[15], ובספטמבר 1971 נחתם חוזה עם קבוצת משקיעים מארצות הברית להקמת פרויקט של מסחר, מגורים ומלונאות, הקמת מרינה גדולה ואי מלאכותי מול הנמל, בשם "מרינה סיטי" או "עיר ימים"[16]. בשנת 1973 הופקע כל השטח של חצי האי הירקוני הכולל את שטח מגרשי התערוכה של יריד המזרח ונמל תל אביב שהיה מנוהל על ידי חברת אוצר מפעלי ים. ההפקעה בוצעה על ידי חברת אתרים, חברה עירונית ממשלתית בבעלות שווה של עיריית תל אביב ומשרד התיירות. מטרת ההפקעה הייתה מימוש הפרויקט. החברה החלה לפנות את בעלי העסקים במתחם תמורת פיצוי כספי[17], אך מיד החל מאבק של בעלי העסקים באזור נגד ההפקעה ונגד הפרויקט[18][19]. חברת "אוצר מפעלי ים" גם התנגדה לתוכנית וב-1983 ביקשה הסוכנות להעביר את חלקה בחברה לפיתוח תל אביב לעיריית תל אביב[20][21].

במשך השנים פינתה חברת אתרים דיירים מוגנים מהמתחם, אך בסופו של דבר המטרה שלשמה בוצעה ההפקעה לא מומשה ואתרים לא הצליחה לבצע את הפרויקט. ב-1988 החולט למכור את "החברה לפיתוח תל אביב", לאנשי העסקים יעקב נמרודי וגד זאבי שביקשו לממש את תוכניות הפיתוח[22]. הסוכנות היהודית שעדיין הייתה בעל מניות חברה, התנגדה למכירת החברה בלי שנערך מכרז פומבי[23] וקידום תוכנית המתאר לאזור התעכב במשך שנים רבות. עיריית תל אביב התעקשה למכור את חלקה, לאיש העסקים גד זאבי, ללא מכרז, בנימוק שהקרקע היא בבעלות חברה, ששותפות בה העירייה והסוכנות, ולא חלה על העסקה חובת המכרזים[24]. בשנת 1992 חברה זרה בשם "טאון דוולופמנט" בשליטתו של זאבי רכשה אופציה בהסכם קומבינציה לפיתוח 60 דונם באזור שפך הירקון ונמל תל אביב מהסוכנות היהודית ומהקרן הקיימת לישראל. תמורת הקרקע התחייב זאבי להעביר למוכרים 25% מהשטח שייבנה. בהסכם שנחתם בין הצדדים התחייבו הסוכנות והקרן הקיימת למכור את השטח לזאבי. זאבי התחייב בתמורה לקבל את הסכמתן של עיריית תל אביב וחברת אתרים (חברה עירונית שבבעלותה היה חלק מהשטח) לחוזה. במקביל התחייב זאבי לפעול לשינוי התכנית החלה על השטח, באופן שיביא להגדלת זכויות הבנייה במתחם, להקמת אלפי יחידות דיור וחדרי מלון ומרינה. עיריית תל אביב, במימון זאבי וחברת אוצר מפעלי ים פרסמה תחרות אדריכלים בינלאומית לתכנון השטח ב-1996[25]. גורמים רבים התנגדו למימוש פיתוח הפרויקט העצום על חוף תל אביב והתוכנית בוטלה[26]. בשנת 2002, עתרה החברה לפיתוח תל אביב גם לבג"ץ כדי לבטל ההפקעה שביצעה חברת אתרים בכדי לממש את העסקה עם זאבי[27].

שיפוץ המתחם

פרויקט הפיתוח לא מומש והחברה לפיתוח תל אביב, שנשארה בבעלות עירונית, החלה בשנת 2006 בעבודות לשיקום האזור והפיכתו למתחם של קניות ובילוי, בעלות של 40 מיליון שקל[28]. החברה כיסתה את עלויות פיתוח השטחים הציבוריים, ואילו בעלי העסקים נשאו בעלות שיפוץ המבנים[29]. עבודות שיפוץ המתחם הסתיימו ב-2013[30].

בשנת 2011 החל מהלך של איחוד הבעלות במתחם תחת חברה אחת. תחילה רכשה חברת "אתרים" (שכבר החזיקה בחלק הצפוני של חצי האי) את "החברה לפיתוח תל אביב"[31]. ביוני 2016 הושלם המהלך, כאשר רשות החברות הממשלתיות ועיריית תל אביב חתמו על עסקת הפרדת החזקות, לאחר תהליך ממושך של משא ומתן. במסגרת ההסכם מכרה המדינה לעירייה את החזקותיה בחברת אתרים (50%) וכן את החזקותיה בחברת אוצר מפעלי ים (83%) ובחברה לפיתוח יפו העתיקה (50%). כך שמאז כל אזור החוף של תל אביב מוחזק ומנוהל תחת חברה עירונית אחת - "אתרים"[32].

בשנת 2014 פונה פונה אחד העסקים הוותיקים במתחם תמורת 9.2 מיליון שקל, מוסך אולימפייה שהיה הדייר המוגן האחרון במתחם ופעל מאז 1944[33].

ב-2016 ארח האתר המשופץ את יריד האמנות צבע טרי.

העיצוב האדריכלי של יריד המזרח

בניגוד לגני התערוכה המחודשים שהוקמו בסגנון "פארק תערוכות" לאחר קום המדינה, ליריד המזרח היה אופי ברור של "עיר תערוכות" עם רחובות ומרחבים ציבוריים, דבר שהיה מאוד נפוץ בשנות ה-30 של המאה ה-20 בדומה מאוד אל מרכז התערוכה של כל רוסיה במוסקבה הבנוי בסגנון מתחם של רחובות. שהוא כלל ביתנים המוקדשים למדינות ומרכזים כלכליים.

הכניסה הראשית אל המתחם נקראת: "כיכר פלומר" (במרכז רחוב התערוכה כיום) הקרויה על שם "הרברט פלומר" שהיה הנציב השני של ארץ ישראל מטעם המנדט הבריטי בין השנים 1925–1928, אחרי הרברט סמואל.

בכניסה ליריד המזרח מוצבות שתי לוחיות זיכרון:

  • לוחית זיכרון על התקפת אצ"ל ב-27 בדצמבר 1945 על המחנה הצבאי הבריטי שהיה במקום לשם החרמת נשק ותחמושת. בפעולה נהרג לוחם האצ"ל דב שטרנגלז.
  • לוחית זיכרון ל"מכון הסניף" של תע"ש שהיה בביתן הרומני בשנים 1942–1947 ובו יוצרו חלקי תת-מקלעים ומכונות ייצור למפעלי תע"ש.

פסלים מפורסמים

  • פסל "הגמל המעופף" - שימש כסמל היריד והוצב בכניסה ליריד בכיכר פלומר. עוצב על ידי האדריכל אריה אלחנני.[34]
  • פסל הפועל העברי - גם הוא יצירתו של אריה אלחנני, פסל בטון שהוצב בקצה כיכר פלומר, ואשר סימל את רוח העבודה העברית. הפסל שוחזר בשנת 1989 על ידי עיריית תל אביב.
  • "פסל הצבי" - סימל את ארץ התנ"ך והוצב בסמוך אל ביתן תוצרת חוץ.
  • "פסל האישה" - פסל שהוצב בכניסה אל ביתן האישה.
  • "פסל אשת לוט" (של זאב בן צבי) - הוצב בסמוך אל קפה גלינה.
  • "פסל הזורע" - יצירתו של זאב בן צבי שהוצב בביתן ויצו וסימל את הרוח החקלאית.
  • "כנפי העיר" - הוצב באוקטובר 2012 בשטח יריד המזרח המתחדש, תרומת עיריית מקסיקו סיטי לתל אביב.

מבנים, ביתנים ואתרים ביריד המזרח

שם הביתן שנת בנייה אדריכל תצוגה הערות תצלום
כיכר פלומר (תל אביב) ?
הכניסה הראשית אל מתחם היריד. השם "פלומר" נשאר כמו שהיה בתחילה והמיבנים בצורת "ר" שהיו בכניסה נהרסו בחלקם ועברו שיפוץ לאחר שיקום המתחם		 .
הגמל המעופף אריה אלחנני נהרס.
סמלו של היריד שהוקם בכיכר פלומר בכניסה הראשית אל היריד. כיום הוא מופיע בסמליל של מרכז הירידים והקונגרסים בישראל ופסל שלו נמצא בכניסה לביתן 1 שם.		 .
ביתן עיר מודיעין ? נהרס באופן חלקי.
המבנה המזרחי בכיכר הכניסה הראשית "כיכר פלומר"
ארמון תוצרת הארץ 1934 ריכרד קאופמן נהרס חלקית.
המבנה המרכזי של יריד המזרח, שנבנה על שטח של 3,400 מ"ר, עוצב בצורת ספינה שחזיתה פנתה מזרחה. מן המבנה המקורי שרד רק ה"חרטום" או האפסיס.
ארמון תוצרת חוץ ? אריה אלחנני נהרס בחלקו.
מבנה זה הורכב למעשה משלושה מבנים: "הביתן האיטלקי", "הביתן הזר" ו"הביתן הצרפתי", שלושת המבנים אופיינו בסגנון מודרני מובהק. ב-26 בדצמבר 1936 נערכה במבנה זה הופעת הבכורה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
ביתן המוסדות הלאומיים / ביתן לבנון 1936 נהרס בחלקו
מן המבנה המקורי נותר ביתן קטן מעוגל, הצמוד למבנה גלידה מונטנה, ועליו תבליט המציג את עתיקות בעלבכ מאת הפסל אהרון פריבר.
[35]
ביתן ההסתדרות 1934 אריה שרון תצוגת הביתן עוצבה בשנת 1934 על ידי משה רביב, וכללה תצלומים וטקסטים שתיארו את התפתחות הפעילות של ההסתדרות בארץ ישראל. נהרס.
מבנה בסגנון קונסטרוקטיבי.
אולם המכונות ? ה. לוריא נהרס.
ביתן בריטיש טומסון יוסטון ? נהרס.
ביתן בריטניה ? נהרס
ביתן איטליה ? נהרס
ביתן בלגיה ? שרל ורשל נהרס.
מבנה בסגנון חצי באוהאוס וסגנון חצי אקלקטי.
ביתן נורווגיה / ביתן האישה ? אריה אלחנני
ביתן צ'כיה ? ריכרד פסובסקי נהרס.
ביתן רומניה ? נהרס. במבנה זה פעל בשנים 1942 - 1947 מפעל תע"ש שכונה "הסניף" ובו יוצרו חלקים לתת מקלע. שלט על כך נמצא במקום.
ביתן בולגריה ? ה. לוריא נהרס בחלקו.
הביתן נבנה כמבנה אורך מלבני שבצידו האחד אפסיס. בשנות השישים של המאה ה-20 הוקמה במקום "גלידה מונטנה". בשנת 2013 החל שיפוץ מקיף בבניין וסככת הפח והסורגים שנוספו לבניין במשך השנים הוסרו.
ביתן פולין ?
הפועל העברי 1934 אריה אלחנני שוחזר בשנת 1989
קפה גלינה 1934 ג'ניה אוורבוך, אלזה גדעוני, שלמה גינזבורג נהרס.
"קפה גלינה" הוקם במסגרת היריד של שנת 1934 במבנה מעוגל בן שתי קומות. הוא פעל עד לשנת 1949, אז נסגר הנמל. כיום פועל במתחם "יריד המזרח" בית קפה הנושא שם זה, אך במבנה שונה ממבנה בית הקפה המקורי.[36]
גשר ארתור ווקופ 1937 שרד.
גשר להולכי רגל שהוקם בשנת 1937 מעל שפך הירקון כדי לחבר את תחנת הכוח עם הנמל.
מגדלור שפך הירקון 1935 שרד ושופץ בשנת 2013.
מגדלור שהוקם בצמוד אל תל כודאדי בשפך הירקון עם פתיחת נמל תל אביב.
אצטדיון המכביה 1932 ג'ניה אוורבוך נהרס.
האצטדיון נבנה לקראת משחקי המכביה הראשונה שנערכו במרץ 1932. האצטדיון הכיל כ-5,000 מקומות ישיבה (בטריבונות עץ) וכ-15,000 מקומות עמידה.

ראו גם

הפסל "כנפי העיר" ביריד המזרח המתחדש בתל אביב
אפיתיאטרון "הטריבונה"

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטלים:
פורטל היישוב
פורטל תל אביב-יפו

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יריד המזרח בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אורי קיסרי, יהושע גורדון, חוזה הירידים הראשון, מעריב, 17 ביולי 1962
  2. ^ לפתיחת היריד השלישי בספטמבר, הארץ, 16 במאי 1926
  3. ^ ה ו, מתערוכת תוצרת הארץ בשנת 1923 ליריד המזרח בשנת 1932, הארץ, 7 באפריל 1932
  4. ^ 4.0 4.1 דין וחשבון על ההכנות ליריד המזרח 1934, הארץ, 10 בינואר 1934
  5. ^ הפתיחה החגיגית של יריד המזרח בתל אביב, הארץ, 8 באפריל 1932
    ה ו, מתערוכת תוצרת הארץ בשנת 1923 ליריד המזרח בשנת 1932, הארץ, 7 באפריל 1932
  6. ^ חנוכת תחנת הרדיו של יריד המזרח, הארץ, 8 באפריל 1932
  7. ^ מציע לחדש בת"א <יריד המזרח>, הארץ, 18 בדצמבר 1956
  8. ^ נרשמה חברת "יריד המזרח", הארץ, 9 במרץ 1958
  9. ^ שמעון סאמט, מי ומי בין בוני תערוכת יובל תל־אביב ומקימיה, הארץ, 18 באוגוסט 1959
  10. ^ יריד המזרח 1962, סרטון באתר יוטיוב
  11. ^ דוד סמילנסקי, תל אביב בשנת 1933, דואר היום, 20 בספטמבר 1933
  12. ^ במועצת עיריית תל אביב, הארץ, 10 בינואר 1933
  13. ^ דוד שווראץ, החברה לפיתוח תל אביב בע"מ, הארץ, 13 בדצמבר 1939
  14. ^ הנהלת החברה לפיתוח ת"א תדון היום בדו"ח המבקר, מעריב, 2 בפברואר 1971
  15. ^ אושרה התוכנית לפיתוח נמל תל אביב כאתר תיירות, מעריב, 12 באוגוסט 1971
  16. ^ נחתם חוזה לפיתוח איזור נמל ת"א, דבר, 15 בספטמבר 1971
  17. ^ נחתם הסכם לפינוי התערוכה ליד נמל תל־אביב, דבר, 13 ביוני 1973
  18. ^ אברהם רותם, המאבק על ה"מרינה", מעריב, 25 במאי 1973
  19. ^ אברהם רותם, מתחיל המאבק על בתי המלאנח במגרשי התערוכה בצפון תל אביב, מעריב, 16 באוקטובר 1974
  20. ^ העיריה תקבל שליטה מלאה במגרשי התערוכה, מעריב, 19 בינואר 1983
  21. ^ שרה פרידמן, הסוכנות תמכור את חלקה בחברה לפיתוח ת"א, מעריב, 6 במרץ 1988
  22. ^ איה אורן, הוטל עיקול על מניות הסוכנות בחברה לפיתוח תל אביב - לבקשת גד זאבי, מעריב, 9 במרץ 1989
  23. ^ עודד שורר, לאחר ויכוח חריף הוחלט בסוכנות: נמל תל אביב יוצע לקבלנים במכרז פומבי, מעריב, 14 בפברואר 1989
  24. ^ עו"ד עמר דקל, ‏מיכרז, בלי תירוצים, באתר גלובס, 9 בנובמבר 1998
  25. ^ אדר' ד"ר קרן מטרני, אדר' עדי סלע וינר, חצי האי הירקוני - סקר תיעוד מתחמי - נמל תל אביב ומחסני שפך הירקון, פברואר 2017
  26. ^ ואב יצחק ודליה טל, ‏רגע לפני סיום כהונתו: שטרית פועל לקדם פרוייקט ענק של גד זאבי ליד נמל ת"א הישן, באתר גלובס, 13 ביוני 1999
  27. ^ מאת בן-ציון ציטרין, החברה לפיתוח תל אביב תעתור לבג"ץ כדי לבטל ההפקעה של מגרשי התערוכה הישנים, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2002
  28. ^ אבי שאולי, ‏יוסי פורת-פרנקל: "לא רציתי שהנמל יהיה נחלת המיליונרים", באתר גלובס, 1 בפברואר 2011
  29. ^ דליה טל, ‏חצי האי הירקוני: החברה לפיתוח ת"א מתחילה בעבודות השיקום ב-40 מ' ש', באתר גלובס, 9 באפריל 2006
  30. ^ אתר למנויים בלבד שלי אלעזר, עכבר העיר, מתחילים מחדש: יריד המזרח בנמל תל אביב חוזר, באתר הארץ, 23 במאי 2013
  31. ^ שני אשכנזי, ‏אתרים תקנה את החלק המזרחי של הנמל ב-8.5 מ' ד', באתר גלובס, 30 בינואר 2011
  32. ^ אתר למנויים בלבד נמרוד בוסו, עסקה היסטורית: תל אביב רכשה את נמל תל אביב, נמל יפו ואת רצועת החוף, באתר TheMarker‏, 15 ביוני 2016
  33. ^ מיכל מרגלית, ‏פונה אחד הנכסים הוותיקים ליד נמל ת"א תמורת 9.2 מ' ש', באתר גלובס, 4 בספטמבר 2012
  34. ^ פסל הגמל המעופף הוא כיום סימלו של מרכז הירידים והקונגרסים בישראל
  35. ^ ראו: אתר למנויים בלבד עופר אדרת, תעלומה לבנונית-ישראלית בת 80 שנה נפתרה בתל אביב, באתר הארץ, 26 ביוני 2013
  36. ^ יעוז סבר ואלה ברייר, טעם של עיר: 12 המוסדות הקולינריים המשפיעים בעיר, באתר nrg מעריב, 19/4/2009
שפך הירקון
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
תחנת הכוח רדינגאצטדיון המכביהרדינג 3נמל תל אביביריד המזרחמסוף רדינגמגדלור תל אביברחוב דיזנגוףרחוב הירקוןאולם אוסישקיןמרכז דניאל עמיחי ללימודי חתירה וימאותרחוב אבן גבירולגשר ווקופשדרות רוקחפארק הירקוןנחל הירקוןחוף תל אביבהים התיכוןתל כודאדירחוב הירקוןרחוב דיזנגוףכיכר פלומר ע"ש הנציב העליון הרברט פלומרשבט צופי ים - תל אביברחוב אוסישקיןבית זבולוןשביל ישראלמרכז הטניס מכבירחוב אבן גבירולשדרות רוקחתחנת שירותי כיבוי והצלה בתל אביבגשר אוסישקיןגלידה מונטנהגשר בן-אליעזרגשר בר-יהודההאנגר 11

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27180966יריד המזרח

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יריד_המזרח&oldid=2225473"