יעקב נמרודי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב נמרודי
יעקב נמרודי, 2002
יעקב נמרודי, 2002

יעקב נמרודי (1 ביוני 192621 באוגוסט 2023) היה איש מודיעין, אלוף-משנה ואיש עסקים ישראלי.

ביוגרפיה

יעקב נמרודי נולד ב-1926 בבגדאד.[1] בהיותו בן שבועיים עלתה משפחתו לארץ ישראל. יעקב התייתם בגיל 14 ויצא לסייע בפרנסת המשפחה. כנער, בירושלים של שנות הארבעים, התגייס ל"הגנה" והיה פעיל בש"י, במעקבים וברכישות נשק ורכוש. אז התיידד עם מי שהיה עתיד להיות למפקדו, יצחק נבון.[2] הוא עבר קורס קצינים בפלמ"ח והיה קצין מודיעין ביחידת שחר – "המסתערבים".

עם קום המדינה עברה היחידה לחיל המודיעין. ב-1950 הצטרף למודיעין 10 (לימים יחידה 504).[3] תחילה שירת בבסיס ג' בירושלים וב-1951 מונה למפקד בסיס ד' בבאר שבע ושירת בתפקיד במשך ארבע שנים. התמחה במודיעין ממקורות אנושיים מבדואים, ממצרים ומירדן.[2] בתפקידו זה פגש והתיידד עם אריק שרון. בתפקידו הבא הושאל ל"מוסד" וניהל את שלוחת הארגון באיראן עד 1959. בשנת 1960, עם התהדקות יחסי איראן–ישראל, מונה נמרודי לנספח צה"ל הראשון בטהראן.[4] במשך השנים הפך לאחת הדמויות המשפיעות באיראן של השאה, קודם להפיכת האייתולות. במסגרת זו היה מעורב במבצע יהלום, להבאתו של מטוס מיג 21 עיראקי לישראל.[5]

בשנת 1964 הועלה לדרגת אלוף-משנה. לאחר שלא קודם, פרש מצה"ל בשנת 1970 והפך לאיש עסקים מצליח, שהתמקד בייצוא מפעלי התעשייה הישראליים לאיראן. הקים עם שאול אייזנברג חברה לייצוא מתקני התפלה בשיטת אלכסנדר זרחין לאיראן.[2] עד 1974 הקימה החברה 26 מתקני התפלה באיראן[6] ועד 1977 יותר מ-60 מתקנים.[7]

במסגרת עסקיו היה מעורב בשנות ה-80 בפרשה שזכתה לכינוי "איראנגייט", עסקה סיבובית בה ישראל מכרה נשק לאיראן, באישור אמריקני, בזמן מלחמת איראן–עיראק. פרסומים על כך הופיעו בעיתונות התקופה, אך הוכחשו בידי נמרודי.[8][9]

לאחר שההסתדרות הציונית החליטה להפריט את חברת הכשרת הישוב בשנת 1988, רכש נמרודי את החברה עתירת הנכסים, במטרה להחזיר את מרכז עסקיו לישראל.

ב-1992 רכש את העיתון "מעריב", שבהנהגת בנו, עופר נמרודי, החל בשורה של מאבקים בעיתון המתחרה "ידיעות אחרונות" - מאבקים שהובילו למעצרים ולמשפטים. יעקב נמרודי עצמו היה גיבורה של הפרשה השלישית והאחרונה שזכתה לכינוי "פרשת נמרודי ג'", כאשר ביחד עם מקורבו הסופר אריה קרישק ניסו לשבש את משפטו של הבן, עופר. יעקב נמרודי הורשע ונדון למאסר על תנאי ולקנס.[10] גם הסופר קרישק הורשע באופן דומה. לאחר המשפט חלה התרחקות בין השניים.

נמרודי פרסם שלושה ספרים (בעזרת סופרי צללים) על חייו והקריירה שלו: "מסע חיי", "התקווה והמחדל", ו"ימי טהראן" (2010).

פעילותו של נמרודי בעת היותו נספח צה"ל בטהראן תוארה בסרט "מושל שושן", המבוסס על תצלומיו ויומניו של נמרודי. הסרט הוקרן בערוץ הראשון בשנת 2016. הפקת ועריכת הסרט נעשתה על ידי חברה בבעלות משפחת נמרודי עצמה והסרט ניתן בחינם לערוץ 1, דבר שגרר ביקורת.[11]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 מונה נמרודי לקונסול כבוד של מדגסקר.

יעקב נמרודי נפטר ב-21 באוגוסט 2023. הותיר אחריו אישה, רבקה, ושלושה ילדים - עופר, יעל וסמדר. התגורר בסביון.[12] בתו, רותי וייסברג, נהרגה בעלות רכבה על מוקש בעת טיול בסיני.

ספריו

  • מסע חיי
  • התקווה והמחדל – פרשת איראנגייט, ספריית מעריב, תשס"ד 2004
  • ימי טהראן, ספריית מעריב, תש"ע 2010

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב נמרודי בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0