זאב בן-צבי
 | |
| זאב בן-צבי בתערוכתו בגלריה מתיזן (Matthiesen) בלונדון, דצמבר 1938 (תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית) | |
| לידה |
1904 ריקי, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 1952 (בגיל 48 בערך) ירושלים, ישראל |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | פיסול |
זאב בן-צבי (קוּיַבסקי) (1904 – 16 במאי 1952) היה פסל ישראלי יליד האימפריה הרוסית. יצירתו הפיסולית, שעליה זכה בפרס ישראל לפיסול בשנת תשי"ג (אחרי מותו), נחשבת לאחת מן הדוגמאות הראשונות של מודרניזם בפיסול הארץ-ישראלי. על יצירתו זכה לאחר מותו, בשנת 1953, בפרס ישראל (בשנה הראשונה שבה חולק הפרס).
ביוגרפיה
זאב בן-צבי נולד בשנת 1904 בעיירה ריקי (Ryki) שבמזרח פולין, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה משפחתו לרוסיה, השתקעה בעיר יקטרינוסלב והתגוררה בה כארבע שנים. בשנת 1921 שב בן-צבי לוורשה והשתתף בשיעורי אמנות בבית הספר לאמנות בעיר. בשנת 1923[1] עלה בן-צבי לארץ ישראל, ולמד בשנים 1923–1924 ב"בצלאל". בין מוריו היה בוריס שץ. בן-צבי אף הפך למורה לפיסול במוסד. בשנת 1928 נסע ללימודים בצרפת, שם נחשף לקוביזם של פיקאסו וז'ורז' בראק. בשנים הבאות פיסל בן-צבי דיוקנאות (פרוטומות) ריאליסטיים רבים, המעוצבים עם נטייה לסגנון קוביסטי בעיצוב תווי הפנים. עיצוב זה בצירוף עם מידתם הגדולה מעט של הדמויות יצרו תחושה של מונומנטליות.
בשנת 1932 הציג בן-צבי את תערוכתו הראשונה בבית-הנכות הלאומי "בצלאל", ושנה מאוחר יותר הציג תערוכה במוזיאון תל אביב. פסלו של בן-צבי "החלוץ הזורע" הוצג ב"יריד המזרח" בתל אביב בשנת 1934.
בשנת 1935 הוצג פסלו של בן-צבי "דיוקן שמריהו לוין" ב"בצלאל". הנציב העליון ארתור ווקופ, שביקר במקום הביע את התפעלותו מן הפסל. עם מותו של ווקפ נתרם הפסל מעזבונו למוזיאון תל אביב.[2]
בשנים 1937–1938 שהה בן-צבי בפריז ובלונדון ואף השתתף בתערוכה ב"רויאל אקדמי" בלונדון ובמכון לאמנות יפה בגלאזגו. עם שובו לארץ ישראל, בשנת 1939, הוא פיסל מצבה לזכר בת קיבוץ קריית ענבים ויצר סדרה של מסכות בטכניקה של ריקוע.
בשנת 1945 עיצב בן-צבי אנדרטה גדולה שנייה – "יד לילדי הגולה" בקיבוץ משמר העמק, שנבנתה כמצבת זיכרון לילדים אשר נרצחו בזמן מלחמת העולם השנייה. האנדרטה נוצרה בשיתוף פעולה עם תלמידי המוסד החינוכי בקיבוץ. בתהליך העבודה החינוכי ביקש בן-צבי להפוך את תהליך העבודה לאקט חינוכי של עיצוב הזיכרון הפרטי והקולקטיבי של חברי הקבוצה.
תהליך בעל רוח חינוכית דומה יצר בן-צבי ביחד עם קבוצה של כ-50 מעפילים שגורשו למחנות המעצר בקפריסין. בן-צבי הקים במחנה סדנת פיסול וריקוע נחושת, שבה יצרו המעפילים יצירות אשר שיקפו את חוויית הפליטות והעקירה שעברו. תלמידיו של בן-צבי יצרו דגמי אנדרטאות להנצחת משפחותיהם, ויצירות אחרות שנועדו לעורר יסודות נפשיים מודחקים בתוך מסגרת אמנותית. בין תלמידיו במחנה היה גם שלמה שוורץ. לצד בן-צבי פעל במקום גם האמן נפתלי בזם, שיצר עם המגורשים אלבום הדפסים ובו דימויים מחיי המחנה.[3]
החל משנת 1949 שימש בן-צבי כמורה ב"בצלאל החדש". בין תלמידיו היה דוד פלומבו. בשנת 1952 היה מנהל בצלאל, ובאותה שנה נפטר בירושלים לאחר מחלה קצרה. נקבר בבית העלמין בגבעת שאול.[4] הותיר אישה, אסתר לבית צוקרבלאט, ובת, רות.
בשנת תשי"ג (1953), לאחר מותו, הוענק לו פרס ישראל לפיסול (שחולק לראשונה באותה שנה) על האנדרטה "יד לילדי הגולה" שבקיבוץ משמר העמק.[5]
גלריה
-
-
-
-
-
חתימת בן צבי בתחתית הפסל לזכר צילה בקיבוץ קריית ענבים
לקריאה נוספת
- 'בן־צבי (קויַוסקי), זאב', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 94. (הספר בקטלוג ULI)
- אליאס ניומן, Art in Palestine, ניו יורק, 1939.
- קרל שוורץ, האמנות היהודית החדשה בארץ ישראל, ירושלים: ראובן מס, 1941.
- מרדכי נרקיס, זאב בן-צבי 1904 - 1952, בית הנכות בצלאל, ירושלים, 1953 (קטלוג תערוכת הזיכרון, באנגלית).
- חיים גמזו, הפסל בן-צבי, תל אביב: הוצאת הצבי, 1955.
- גדעון עפרת (אוצר), מקורות הפיסול הארצישראלי, הרצליה: מוזיאון הרצליה, 1990.
- אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2019.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זאב בן-צבי |
- זאב בן-צבי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- דוד תדהר (עורך), "זאב בן-צבי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3605
- הפסל ז. בן-צבי, דבר, 17 באוקטובר 1952
- מ. אחי-יוסף, ספר חדש: זאב בן-צבי, דבר, 15 ביולי 1955
- בצלאל, עבודותיו של זאב בן צבי בבצלאל קטלוג(הקישור אינו פעיל), בצלאל קטלוג
בן-צבי מפסל את "יד לילדי הגולה" במשמר העמק, 1947. קטע מסרט "דמעת הנחמה הגדולה", במאי: יוסף לייטס
הערות שוליים
- ^ לפי גמזו, ובעקבותיו עפרת, עלה בשנת 1924.
- ^ ראו: עומר, מרדכי (עורך), המוזיאון מציג את עצמו, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו, 2011, עמ' 39.
- ^ ראו: בר אור, גליה; עפרת, גדעון, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, משכן לאמנות עין-חרוד, 2008, עמ' 124–127.
- ^ ירושלים: זאב בן צבי – למנוחות, דבר, 19 באוקטובר 1952; זאב בן-צבי למנוחות בבירה, על המשמר, 19 באוקטובר 1952.
- ^ החלוקה הראשונה של "פרס ישראל", דבר, 21 באפריל 1953; חולקו תשעה פרסי ישראל, על המשמר, 21 באפריל 1953.
30258729זאב בן-צבי