אמנות אקלקטית
אָמָּנוּת אֶקְלֶקְטִית (נקרא גם: לַקְטָנוּת) היא סוגה של אמנות השואלת מתרבויות שונות ומסגנונות שונים, ומשלבת אותם יחדיו. מקור המילה "אקלקטיות" מהשפה היוונית ומשמעותה "לבחור את הטוב ביותר".
אמנות זו אינה משלבת סוגות מסוימות של אמנות, והמונח מתאר למעשה כל שילוב בין סגנונות שונים, הן בתחום האמנות החזותית, הן בתחום האדריכלות, והן בתחום המוזיקה. המונח בעיקר משמש לתאר שילוב בין סגנונות אמנות, אדריכלות או מוזיקה קלאסיים, לבין סגנונות מודרניים, או לשאילה או ציטוט אלמנטים קלאסיים בסוגות אמנות מודרניים.
ציור אקלקטי
השימוש במונח אמנות אקלטית מיוחס ליוהאן יואכים וינקלמן; הוא תיאר בו את אמנותם של בני משפחת קרצ'י, אשר שילבו ביצירותיהם סגנונות קלאסיים (ובייחוד סגנון יווני קלאסי) עם עקרונות הרנסאנס.
אחד האמנים הידועים שעודדו התפתחות סגנון זה במאה ה-18 היה סר ג'שואה ריינולדס, ראש האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון.
היצירות המוקדמות של פאבלו פיקאסו, אשר שילבו בין אלמנטים מסורתיים מהאמנות האפריקאית לבין הסגנון המסורתי האירופי, הן דוגמה לציור אקלקטי.
אדריכלות אקלקטית
באדריכלות, הסגנון האקלקטי מתאר את סגנונות הבנייה של שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, במסגרתם ניסו לשלב סגנונות בנייה שונים. דוגמה לסגנון אדריכלי זה הוא הסגנון האקלקטי בארץ ישראל, אשר שילב אדריכלות מערבית עם סגנונות קישוטיים ממספר רב של מקורות השראה - האדריכלות הקלאסית (יוון-רומא-רנסאנס-בארוק), אדריכלות של המזרח הרחוק, אר-דקו, המזרח הקרוב, הסגנון הספרדי-מורי (אלהמברה), אר-נובו ואדריכלות מזרח-תיכונית עתיקה.
אדריכלות אקלקטית בארץ ישראל
ערך מורחב – הסגנון האקלקטי בארץ ישראל
הסגנון האקלקטי (הקרוי 'לקטני' בעברית) בישראל הוא סגנון אדריכלי שהיה נפוץ בשנות ה-20, ועיקרו שילוב של אדריכלות מערבית עם סגנונות קישוטיים ממספר רב של מקורות השראה.
מוזיקה אקלקטית
סגנון אקלקטי במוזיקה מתאר שימוש בסגנונות מוזיקליים שונים מסגנונו העיקרי של היוצר, או שילוב מספר סגנונות היסטוריים. לעיתים משתמשים במונח זה על מנת לתאר (בזלזול) יוצר לא מקורי המשתמש בסגנונות של יוצרים אחרים.
קישורים חיצוניים
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הכדים, באתר 'חלון אחורי', 23 ביוני 2018
