כונתילת עג'רוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חורבת תימן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כונתילת עג'רוד (ערבית: كونتيلة عجرود מילולית: תל מבודד של בארות), הידוע גם כחורבת תימן, הוא מקבץ של בארות רדודות ואתר ארכאולוגי במזרח סיני. באתר, שהיה מיושב במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, נתגלו 55 כתובות בעברית, המעלות תיאוריות[1] על אמונתם הדתית של תושבי ממלכת ישראל הקדומה.

מיקום התל

התל ממוקם על גבעה השולטת על דרך עזה הקדומה, בשליש הדרך בין קדש ברנע לעציון גבר (בנקודת ציון 144500/456000 ברשת ישראל החדשה), דרומית להר עריף א-נאקה. זאב משל סובר שהאתר שימש כתחנת משמר והצטיידות במים בדרך העתיקה וייתכן אף שבמקום היה צומת עם דרך המובילה מערבה אל מרכז סיני דרך ואדי קוריה המנקז את האזור. משמעות השם בערבית היא: "תל מבודד של בארות" ואמנם לרגלי התל יש מספר בארות, שהן אחד ממקורות המים הבודדים בקו הגאוגרפי שבין רפיח לאילת.

תולדות מחקר האתר

בן המערב הראשון שהגיע בעת החדשה לאתר היה המזרחן האנגלי אדוארד הנרי פלמר, בשנת 1869. הוא מצא בביקורו את הבארות פעילות. הוא אף הציע לזהות את האתר כ"ג'יפסריה" (Gypsaria) המצוינת בין חלוצה ובין אילת במפת פויטינגר. זיהוי זה התקבל ואף הופיע במספר מפות מאוחרות יותר, עד אשר הארכאולוג הישראלי בנו רותנברג אסף ב-1967 חרסים שהיו על פני השטח, ותיארך אותם לתקופת המלוכה ולא לתקופה הרומית. הנוסע אלואיס מוסיל הגיע גם הוא לאתר בתחילת המאה ה-20, אך לא סקר אותו.

בין השנים 1974–1976, בעת שהיה חצי האי סיני בשליטת ישראל, נחפר האתר על ידי משלחת שכללה מתנדבים, רובם אנשי המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית,[2] בראשות הארכאולוג זאב משל בסיועם של קציני מטה ארכאולוגיה של צה"ל בסיני, אבנר גורן ובנימין זאס.[3]

הממצאים

”לעֹבַדְיָו בן עדנה בָרֻך הֻא ליהו”, כתובת על אגן אבן
”[..]רכ יממ וישבעו”, ובשורה השנייה: ”היטב י-ה-ו-ה[..]”, שמשמעותו: יאריכו ימים וישבעו, הטיב (ה) י-ה-ו-ה. חלק מכתובת על כד אחסון גדול מסוג פיטס, שנמצא באתר. בהמשך השורה הראשונה (אינו נראה בתמונה), רשום: "י-ה-ו-ה תמן ואשרתו".[4]
פיענוח חלק מהשורה הראשונה של חלקי הפיטס מכונתילת עג'רוד: ”יתנו ל/יהו/ה ...ימן ול/אשרת”.

לפני תחילת החפירות היו פני האתר בצורת גל חורבות בצורה מלבנית שמרכזו שקוע, אשר השתרע על פני רוב המישור בחלקה הצפוני של הגבעה. קווי המתאר של גל החורבות הזכירו את אלו של שרידי מיצדים שנמצאו בהר הנגב, המתאפיינים בחצר מרכזית המוקפת חומת הגנה. לאחר סיום החפירות, התברר כי האתר שונה מהמיצדים הישראלים בכך שחסרה בו חומת ההגנה במבנה האופייני למיצדי הנגב והוא בעל מבנה שונה, שכנראה נגזר מהשימושים שיועדו למבנים השונים באתר.

שני מבנים עיקריים נמצאו באתר. הגדול שבהם, בגודל של 25X15 מטר, נשתמר בצורה טובה והקירות שנחשפו בו הגיעו לגובה של 1.5 מטר. המבנה הקטן, שמוקם ממזרח למבנה הגדול, כמעט ולא נשתמר. עיטורים דומים שנמצאו בשני המבנים איפשרו לשייכם לאותה תקופה.

בחלקו הדרומי של המבנה הגדול נחשף חדר צר וארוך ובו שני ספסלים ארוכים צמודים לקירות. החדר כונה על ידי החופרים "חדר הספסלים", ובו נמצאו רוב הממצאים החשובים. בין היתר נמצאו בו כתובות טיח בכתב הפיניקי וכתב העברי הקדום על שני כדים גדולים מסוג פיטס.[5][6] ”[..י]ארך יממ וישבעו [...י]תנו ל[י]הוה[.]תימנ.ולאשרת[ה] היטב י-ה-ו-ה [..]” (=יאריך ימים וישבעו, לי-ה-ו-ה תימן ולאשרתו, הטיב (ה) י-ה-ו-ה), פיטסים (כדים גדולים) ועליהם ציורים וכתובות בכתב העברי הקדום (ראו להלן), קערות אבן וביניהן אחת העשויה אבן שאינה מקומית ומשקלה כ-200 ק"ג, ועליה כתובת המבקשת את ברכת י-ה-ו-ה ”לעֹבַדְיָו בן עדנה בָרֻך הֻא ליהו”,[7] וכן כתובת המתארת את הופעת האל, ”ובזרוח אל.. וימסן הרם..וידכן גבנונים...לברך בעל ביום מלחמה...לשם אל ביום מלחמה...” וממצאים שונים נוספים כגון: פכיות, נרות, צפחות ושרידי אריג משובח. ממצאים אלו היו שונים מהממצאים שנתגלו בחלקים האחרים של המבנה הגדול ובמבנה הקטן, והעידו על תפקידו המיוחד של חדר הספסלים.

בחצר המרכזית של המבנה הגדול לא נתגלו ממצאים משמעותיים, למעט הפינה הדרומית, שבה נמצאו תנורי אפייה. בחדרים צרים הסמוכים לחצר נתגלו שברי פיטסים וקנקנים, ומשערים כי הם שימשו כמחסנים.

על פיטס אחד מצוירים שני אלילים דמויי עגל, בעלי זנב, ומעליהם אישה מנגנת; מעל לציור נכתב בין השאר: ”אמר א[ ]ו[. ] ה [ ]ך אֶמֹר ליהל[יו] וליועשה ול[ בֵּ]רַכְתִּ אתכמ לי-ה-ו-ה שמרנ ולאשרתה” (= "אמר ... אמור ליהליו וליועשה ול.. בירכתי אתכם לי-ה-ו-ה שומרון ולאשרתו"). יש רואים בציור זה את ה' ואשרתו לפי תפיסת הכותב, אולם לדעת חוקר המקרא שמואל אחיטוב, הציור הוא העיצוב המקורי של הכד, והכתובת אינה אלא הקדשה מאוחרת.

על הפיטס השני מופיעות דמויות של מתפללים, ומעליהם כתובת בת שתי שורות, על הפיטס מופיעים גם מכלול אותיות האלפבית מספר פעמים לאורכו ולרחבו והם משתלבים עם הכתובת. הכתובת היא ”לי-ה-ו-ה התמנ ולאשרתה ... כל אשר ישאל מאִש חנן הֻא ונתן לּה יהו כלבבֹה” (= "לי-ה-ו-ה התימן ולאשרתו ... כל אשר ישאל מאיש חנן, ונתן לו י-ה-ו-ה כלבבו").

משל מצא דמיון בין הציור המתואר וציור נוסף שנמצא באתר ובין חפצי שנהב שנמצאו בארמון שלמנאסר וחפצי שנהב שנמצאו בשומרון, והסיק כי התקיים קשר בין האתר הדרומי המבודד ובין התרבות הפיניקית-סורית שבצפון.

זיהוי תושבי האתר וחשיבות הממצאים

זאב משל שיער כי מדובר באתר ישראלי מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס (תקופת שלטון בית יהוא בממלכת ישראל), אשר שימש כתחנת דרכים והכיל אתר פולחן ששימש עוברי אורח.

השערה זו זיהתה את האתר כיישוב השייך לממלכת ישראל, בין היתר משום אזכור העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל, בממצאים האפיגראפיים, וכן משום הדרך בה שימש הרכיב התאופורי של שם ה' בשמות האנשים, שבישראל הוא קוצר מ"יהו" יהו ל"יו" יו.[8] כך גם נפוצה בממלכת ישראל הצורה המקוצרת "יהו" יהו לשם "י-ה-ו-ה" יהוה.

הממצאים מפתיעים מכמה סיבות:

  • למרות שידוע, ממקורות תנ"כיים על עבודת אלילים בקרב בני ישראל, זו דוגמה נדירה שבה משולבת עבודת ה' בתוך פנתיאון ויש לו בת זוג – האשרה (כתובת דומה נמצאה על ידי הארכאולוג ויליאם דוור בחורבת אל כום). מאידך, סבורים שמואל אחיטוב ומרדכי כוגן, כי האשרה אינה האלה הכנענית אשרה, אלא עץ נטוע בצד המקדש המשמש כפטיש פולחני.
  • אם אכן הציור על הפיתוס – אל דמויי עגל – מייצג תפיסה של עבודה זרה בשיתוף, זהו ייצוג גרפי ראשון של האלוהות הזו, בהתאמה לסיפור עגל הזהב, ולעגלי ירבעם שעמדו בממלכת ישראל באותה העת.
  • ניתן לפרש שהשיוך הגאוגרפי "י-ה-ו-ה תימן" ו"י-ה-ו-ה שומרון" מלמד שהתקיים פולחן להתגלמויות מקומיות של ה', בדומה לבעל (בעל חצור, בעל זבול, בעל חרמון וכו'); מאידך אפשר לפרש שהכוונה היא למקדש ה' המצוי בשומרון או בתימן. בעברית המקראית שימשה המילה תימן כמילה נרדפת לדרום, ומכאן שייתכן והכוונה היא למקדש שבממלכת יהודה, שמדרום לממלכת ישראל.[9][10]
  • האזכור של שומרון באתר דרומי מאוד, בגבול הדרומי של ממלכת יהודה, מעיד על שיתוף פעולה בין שתי הממלכות במסחר או על האפשרות שיהודה הייתה כפופה במידה מסוימת לממלכת ישראל כמסופר במקרא טרם תקופת יואש.[6]

גורל הממצאים הארכאולוגיים

במסגרת הסכם שנערך בין ממשלת רבין לבין המצרים בשנת 1993, העבירה ישראל למצרים פריטים ארכאולוגיים שנמצאו בזמן השלטון הישראלי בחצי האי סיני. בין הממצאים הללו היו גם ממצאי כונתילת עג'רוד.[11] ממצאים אלו לא הוצגו בפומבי ולא היה ידוע מיקומם. לאחר שבמהומות במצרים בתחילת 2011 נשדדו ממוזיאונים ברחבי מצרים ממצאים ארכאולוגיים, בתחילת פברואר 2011 נמסר על ידי השר המצרי לענייני עתיקות, זאהי חוואס, כי ממצאים ארכאולוגיים רבים נשדדו ממחסן בקנטרה וכי 288 מהם הוחזרו. לאחר כחודש, נמסר כי ממצאים ארכאולוגיים רבים הועברו מקנטרה לקהיר, למקום בטוח יותר, וכי הפריטים הללו כוללים גם ממצאים שהועברו מישראל למצרים במסגרת הסכם השלום. הרשל שנקס (אנ'), עורך כתב העת "Biblical Archaeology Review" מסיק כי ממצאי כונתילת עג'רוד כנראה שמורים עתה בקהיר.[12]

לקריאה נוספת

  • Z Meshel, "Did Yahweh Have a Consort? The New Religious Inscriptions from Sinai", Biblical Archaeology Review, 1979
  • L. Singer-Avitz, The date of Kuntillet Ajrud. Tel aviv, 33, 2. (2006) 196-228
  • B.B. Schmidt The iron age Phitoi drawings from Horvat Teman or Kuntillet Ajrud: some new proposals. Journal of Ancient Near Eastern Religions, 2, 1. (2002) 91-125
  • Ze’ev Meshel, Kuntillet ‘Ajrud (Ḥorvat Teman): An Iron Age II Religious Site on the Judah-Sinai Border, Israel Exploration Society, 2012

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ כונתילת עג'רוד ד"ר חגי משגב
  2. ^ זאב משל, מכתבים למערכת - יצא לאור דו"ח חפירות עג'רוד האתר בסיני שנחפר על ידי מתנדבי הקיבוצים, הזמן הירוק, 15 ביוני 2012
  3. ^ צבי אילן, מצודת קודש שנחשפה במזרח סיני, דבר, 7 ביוני 1976
  4. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         ניר חסון, ממצאים מגבעה נידחת בסיני, באתר הארץ.
  5. ^ Bonanno, Anthony, "Archaeology and fertility cult in the ancient Mediterranean", (University of Malta, 1986) pp.238ff.
  6. ^ 6.0 6.1 ה' ואשרתו - ממצאים מפתיעים מכונתילת עוג'רוד מרדכי כגן, אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  7. ^ על פי אחיטוב. התחילית ל' לשם האיש היא יחסת השייכות, המורה כי האיש הוא מקדיש הכלי. הקיצור "יהו" לשם ה' נפוץ בממלכת ישראל.
  8. ^ שמות האישים המוזכרים בכתובות מכונתילת עגרוד הם "יהל[יו]", יהל "יועשה" יועשה ו"אמריו" אמריו ניתן לזהות את הרכיב התאופורי "יו", "יועשה" -י-ה-ו-ה עשה, "אמריו" - אמר י-ה-ו-ה.
  9. ^ מ' גילולה, "לי-ה-ו-ה שמרנ ולאשרתה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום (תשל"ט), עמ' 129–137
  10. ^ ש' אחיטוב, "האשרה במקרא ובמקורות האפיגרפיים העבריים", בית מקרא מ (תשנ"ה), עמ' 331–336
  11. ^ התקשרות בהסכמים בינלאומיים ומדיניים: הדין המצוי איננו רצוי מאמר של טליה איינהורן
  12. ^ Hershel Shanks, Another unexpected surprise from the Egyptian revolution, ג'רוזלם פוסט, 13 במרץ 2011


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30876221כונתילת עג'רוד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כונתילת_עג%27רוד&oldid=2104608"