חורבת אל כום
חורבת אל כום (חירבת אל כום) היא תל ארכאולוגי הממוקם בשיפוליהם המערביים של הרי חברון, בשטח היישוב אל-כום שברשות הפלסטינית כשנים עשר ק"מ ממערב לחברון, כשלושה ק"מ מהיישוב שקף וכארבעה ק"מ מן ההתנחלויות אדורה ונגוהות.
זיהויו ההיסטורי של האתר אינו ודאי, אחת האפשרויות שהוצעו היא העיר המקראית מקדה, שנמצאת על פי המקור המקראי בנחלת שבט יהודה בקרבת תל לכיש. אפשרות אחרת היא העיר שפיר המוזכרת בספר מיכה (על סמך שם הנחל הסמוך - ואדי א-סיפר). האתר נחפר בשנים 1971-1968 על ידי הארכאולוג האמריקאי ויליאם דוור. על פי ממצאיו, התל היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה 2-3 והמשיך להתקיים בתקופת בית ראשון ובית שני. בית קברות גדול מתקופת המלוכה נמצא בצדו הדרומי של התל.
באתר התגלו שלוש כתובות קבורה יהודאיות מהמאות ה-8-7 לפנה"ס (שתיים מהן מוצגות במוזיאון ישראל), וכן אוסטרקונים בארמית, עברית ויוונית מתקופת בית שני, האחד מהם הוא שטר חוב הכתוב בשני נוסחים - עברי ויווני.
כתובת אל כום
בפתח אחד הקברים הייתה חרותה בסלע כתובת בכתב עברי קדום המתוארכת לתקופה 700-750 לפנה"ס. יחד עם הכתובת היה עיטור בדמות כף יד אנושית. הכתובת נשדדה על ידי תושבי המקום ונמכרה לדוור כשחפר במקום. הכיתוב מרושל, וניכר שהיוצר התמקד בכף היד ולא בכיתוב. בשל חריתת הכתב המרושלת והחריתות הרבות מסביב לכתובת, התקשו החוקרים לפענח את הכתובת, והפענוח הנפוץ הוא:[1]
| הכתובת בכתב עברי קדום (הערה: האותיות הן אילוסטרציה, הן אינן זהות במדויק לאותיות המקור) |
תעתיק לאותיות מודרניות |
|---|---|
|
|
|
משמעות הכתובת בעברית מודרנית היא:
אוריהו השר כתבו:
ברוך אוריהו לי-ה-ו-ה נוצרי (שומרי=השומר שלי), ולאשרתו הושע לו - לאוריהו.
בדומה לממצאי כונתילת עג'רוד, קריאה בכתובת מעלה תיאוריות שהיו מתושבי ממלכת יהודה שעבדו את ה' והאלילה אשרה במקביל, ולא רק פשוטי העם שבהם. מבחינה לשונית אין כאן שימוש בשם האלה אלא בתוארה, שכן "אשרה" כשם פרטי איננו יכול לבוא עם כינוי חבור. אולם ישנם חוקרים הטוענים שהביטוי "אשרתו" אינו מתכוון לאלה הכנענית "אשרה", אלא לעץ שננטע לצורך עבודה זרה, שעליו התורה ציוותה: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל עֵץ – אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ".
באתר נמצאו גם אוסטרקונים בארמית, עברית ויוונית מתקופת בית שני, האחד מהם הוא שטר חוב הכתוב בשני נוסחים - עברי ויווני.
כתובות בני נתניהו
שתי כתובות שנמצאו באותה מערה ובאותו קבר, מיחסות את בעלי הכתובת לאותו אב. הכתובת הראשונה חרותה בסלע משמאל לפתח החדר, והשנייה נצבעה בשחור מעל הפתח. שתי הכתובות מתוארכות למאה ה-7 לפנה"ס.
תוכן הכתובת החרותה הוא:[1]
לעופי . בנ
נתניהו
החדר . הזה
תוכן הכתובת הצבועה הוא:[1]
לעוזה בנ נתניהו
קישורים חיצוניים
 |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, הוצאת מוסד ביאליק, 1992, עמ' 115-111
