ז'וזה רמוס הורטה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חוזה רמוס הורטה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ז'וזה רמוס הורטה
מדינה מזרח טימורמזרח טימור מזרח טימור
מפלגה עצמאי
נשיא מזרח טימור ה־2
20 במאי 2007 – 20 במאי 2012
(5 שנים)

ז'וזה מנואל רמוס-הורטה (בפורטוגזית: José Manuel Ramos-Horta; נולד ב-26 בדצמבר 1949) הוא נשיאה השני של מזרח טימור וחתן פרס נובל לשלום.

ביוגרפיה

ראמוס-הורטה נולד בשנת 1949 בדילי, בירת מזרח טימור, לאם טימורית ולאב פורטוגלי שהוגלה לטימור הפורטוגזית דאז על ידי הדיקטטורה הסלאזרית. הוא התחנך בבית ספר קתולי, בכפר הקטן סויבאדה, שנבחר מאוחר יותר על ידי פרטילין כמפקדה לאחר הפלישה האינדונזית. מתוך אחד עשר אחיו ואחיותיו, ארבעה נהרגו על ידי הצבא האינדונזי.

ראמוס-הורטה למד משפט בינלאומי פומבי באקדמיה למשפט בינלאומי בהאג בשנת 1983 ובמכללת אנטיוכיה בג'ול ספרינגס, אוהיו, שם סיים תואר שני בלימודי שלום, בשנת 1984. הוא למד דיני זכויות אדם במכון הבינלאומי לזכויות אדם בשטרסבורג בשנת 1983. אחר כך סיים קורסים לתואר שני במדיניות חוץ אמריקאית באוניברסיטת קולומביה. הוא חבר בכיר במכללת סנט אנטוני באוניברסיטת אוקספורד מאז 1987 ומדבר שוטף בחמש שפות: פורטוגזית, אנגלית, צרפתית, ספרדית והשפה הנפוצה ביותר במזרח טימור, טטום.

קריירה פוליטית

ראמוס-הורטה היה מעורב באופן פעיל בפיתוח המודעות הפוליטית בטימור הפורטוגזית, ועקב כך הוגלה למשך שנתיים בשנים 1970–71 למזרח אפריקה הפורטוגזית. סבו, לפניו, הוגלה גם הוא, מפורטוגל לאיי האיים האזוריים, אז קייפ ורדה, גינאה הפורטוגזית ולבסוף לטימור הפורטוגזית.

ראמוס-הורטה היה ביו המתונים במנהיגות הלאומנית הטימורית המתעוררת, ומונה לשר החוץ בממשלת "הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור" שהוכרזה על ידי מפלגות תומכי העצמאות בנובמבר 1975. כמונה לשר, ראמוס-הורטה היה רק ​​בן 25. הוא עזב את מזרח טימור שלושה ימים לפני שחיילי אינדונזיה פלשו, כדי להציג בפני האו"ם את העניין הטימורי. הוא הגיע לניו יורק כדי לפנות למועצת הביטחון של האו"ם ולהפציר בהם לנקוט בפעולה מול הכיבוש האינדונזי במהלכו ימותו כ-102,000 מזרח טימורים. ראמוס-הורטה היה הנציג הקבוע של פרטילין באו"ם בעשר השנים הבאות. חבריו באותה תקופה הזכירו שהוא הגיע לארצות הברית עם סכום כולל של 25 דולר בכיס. מצבו הכספי היה לעיתים קרובות קשה באותה תקופה; הוא שרד בחלקו בחסד האמריקאים שהתפעלו מהפוליטיקה שלו ומהנחישות שלו. יתר על כן, הוא היה חייב לנסוע ברחבי העולם כדי להסביר את עמדת מפלגתו.

בשנת 1993 הוענק פרס רפטו לתושבי מזרח טימור. שר החוץ הגולה ראמוס-הורטה ייצג את אומתו בטקס הפרס.

מ-26 ביוני 2006 עד 19 במאי 2007 כיהן כראש ממשלת מזרח טימור והיה ראש הממשלה השני של המדינה[1].

מ-20 במאי 2007 עד 20 במאי 2012 כיהן כנשיא[2]. במהלך כהונתו, ב-11 בפברואר 2008, נפצע רמוס-הורטה לאחר שכוח של מורדים תקף את ביתו[3].

בבחירות מזרח טימור של 2022, הוא נבחר בפעם השנייה כנשיא מזרח טימור, לאחר שגבר על הנשיא הנוכחי, פרנסיסקו גוטרש. הוא צפוי להתחיל את תפקידו ב-20 במאי 2022.

פרסים והוקרה

ב-1996 זכה רמוס-הורטה בפרס נובל לשלום יחד עם קרלוס בלו על פעילותם לקראת פתרון של שלום בסכסוך במזרח טימור. אחר כך היה פעיל בקידום האמנה לפיקוח על סחר בנשק[4].

ב-1998 קיבל את עיטור "הצלב הגדול של מסדר החירות" של פורטוגל.

ב-2002 קיבל פרס לוחית הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגים.

ב-2007 קיבל את עיטור "צווארון מסדר הנסיך אנריקה" של פורטוגל.

ב-2010 קיבל את עיטור "ידיד כבוד של מסדר אוסטרליה"

חיים אישיים

הוא גרוש מאנה פסואה פינטו, שרת המינהל הממלכתי והפנימי של מזרח טימור, איתה יש לו בן, לורו הורטה, שנולד בגלות במוזמביק.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה


הערות שוליים

  1. ^ חתן פרס נובל לשלום ראמוש הורטה יהיה ראש הממשלה, באתר הארץ, 26 ביוני 2006
  2. ^ סיבוב שני בבחירות במזרח טימור, באתר הארץ, 19 במאי 2007
  3. ^ ניו יורק טיימס, נשיא מזרח טימור פצוע קשה לאחר ניסיון הפיכה כושל, באתר הארץ, 11 בפברואר 2008
  4. ^ עידן יצחקי, האמנה לפיקוח על סחר בנשק אושרה ב-50 מדינות. לא בישראל, באתר "שיחה מקומית", 8 באוקטובר 2014
זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ז'וזה רמוס הורטה33742457Q11665

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ז%27וזה_רמוס_הורטה&oldid=2016795"