דוויט קלינטון
דוויט קלינטון (באנגלית: DeWitt Clinton; 2 במרץ 1769 - 11 בפברואר 1828) היה פוליטיקאי ופעיל סביבה אמריקני ששירת כסנאטור וכיהן כמושל ה-6 של מדינת ניו יורק. במסגרת תפקידו האחרון, קלינטון היה האחראי על בניית תעלת אירי. קלינטון היה מנהיג המפלגה העממית של ניו יורק והיה המתחרה העיקרי של מרטין ואן ביורן, שהיה התובע הכללי של ניו יורק בזמן שקלינטון היה המושל של אותה מדינה. קלינטון האמין שבאמצעות שיפור תשתיות יושג שיפור בחיים האמריקנים, צמיחה כלכלית, ושותפות פוליטית. הוא השפיע על התפתחות ניו יורק וארצות הברית.
ילדותו וקריירה פוליטית
דוויט קלינטון היה בנם השני של ג'יימס קלינטון ואשתו, מרי דוויט, דודתו של סימון דוויט, ולמד בקינג קולג', כיום אוניברסיטת קולומביה, לאחר שעבר לשם מאוניברסיטת פרינסטון. הוא היה אחיו של ג'ורג' קלינטון הבן, ששירת בקונגרס, ואחיו למחצה של ג'יימס קלינטון, עוד חבר קונגרס. הוא הפך למזכיר של דודו, ג'ורג' קלינטון, שהיה מושל ניו יורק באותה התקופה. לאחר מכן הפך לחבר במפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. הוא היה חבר באספה המדינתית של ניו יורק ב-1798, ובסנאט של ניו יורק מהמחוז הדרומי בין השנים 1798–1802 והשנים 1806–1811. הוא היה ציר לוועידה החוקתית של ניו יורק ב-1801, וחבר בוועדת המינויים בין השנים 1801–1802 והשנים 1806–1807.
הוא זכה בבחירות במועצה המחוקקת והפך לסנאטור, לאחר שקודמו בתפקיד התפטר. הוא שירת בסנאט בין ה-23 בפברואר 1802 ל-4 בנובמבר 1803. לאחר מכן התפטר, כיוון שלא הרגיש בנוח עם מגוריו בניו יורק, ומונה לראש עיריית ניו יורק. הוא שירת כראש עיר בין השנים 1803–1807, השנים 1808–1810, ובין השנים 1811–1815. כשהיה ראש עיר, הקים את האגודה ההיסטורית של ניו יורק ב-1804 והפך לנשיאה. הוא ארגן את אקדמיית האומנויות האמריקנית ב-1808, ושירת כנשיאה בין 1813 ל-1817. הוא היה חבר בחבר המנהלים של אוניברסיטת ניו יורק בין 1808 ל-1825. בנוסף, היה חבר באגודת העתיקות האמריקנית החל מ-1814, והיה סגן הנשיא שלה בין 1821 ל-1828. ב-1816 נבחר להיות עמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
הוא התחתן פעמיים. ב-13 בפברואר 1796, התחתן עם מריה פרנקלין, בתו של הקווייקר וולטר פרנקלין. נולדו להם עשרה ילדים, וכשמתה ב-1818, ארבעה בנים ושלוש בנות שרדו. ב-8 במאי 1819, התחתן עם קתרין ג'ונס, בת של הרופא מניו יורק, תומאס ג'ונס. היא חיה עוד לאחר שמת. בנו, ג'ורג' ויליאם קלינטון, שירת כראש עיריית באפלו.
קריירה פוליטית מאוחרת ומושל
בין 1810 ו-1824, הוא היה חבר בוועידה להקמת תעלת אירי. הוא היה בין חבריה הראשונים, ופיקח על הקמת התעלה. לאחר 1816, היה הכוח המרכזי מאחורי הקמת התעלה.
ב-1811, מותו של ג'ון ברום הותיר מקום פנוי במשרת סגן מושל ניו יורק. בבחירות מיוחדות, ניצח קלינטון את המועמד הפדרליסט, ניקולס פיש, ומועמד הטמאני הול מריוס ווילט, והפך לסגן מושל ניו יורק עד יוני 1813.
דודו של קלינטון, ג'ורג' קלינטון, ניסה להיבחר כנשיא מול ג'יימס מדיסון ב1808, אולם נבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות במקום. ב-1812, לאחר מותו של ג'ורג' קלינטון, תומכי קלינטון הבוגר תמכו בדוויט. קלינטון רץ כמועמד לנשיאות של המפלגה הפדרליסטית ושל קבוצה קטנה של דמוקרטים-רפובליקנים שהתנגדו למלחמה. בבחירות הצמודות של 1812, נוצח קלינטון בידי הנשיא מדיסון. קלינטון השיג 89 אלקטורים לעומת 128 למדיסון. הייתה זאת התוצאה הטובה ביותר של כל מועמד פדרליסטי מאז 1800, וניצחון בעוד מדינה אחת או שתיים היה מביא לקלינטון את הניצחון.
לאחר התפטרות המושל דניאל תומפקינס, שנבחר לסגן נשיא, ניצח קלינטון בבחירות למשרת מושל ניו יורק, בהן היה המועמד היחיד. ארגון הטמאני הול, ששנא את קלינטון, הגיש את מועמדותו של פיטר פורטר והפיץ פתקי הצבעה שלו לתומכי הטמאני בניו יורק סיטי. קלינטון זכה ב-43,310 קולות לעומת 1,479 לפורטר. ב-1 ביולי 1817, קלינטון הפך למושל ניו יורק. הוא נבחר שוב ב-1820, וניצח את תומפקינס בקרב צמוד- דוויט קלינטון השיג 47,447 קולות, לעומת 45,900 לתומפקינס - ושירת בתפקידו עד ה-31 בדצמבר 1822.
בכהונתו השנייה, ב-1821, הועידה החוקתית של ניו יורק קיצרה את תקופת הכהונה של המושל לשנתיים, והעבירה את תחילת תקופת הכהונה מה-1 ביולי ל-1 בינואר, כך שקלינטון הפסיד חצי שנה משלוש השנים שנבחר אליהן. בנוסף, הבחירות עברו מאפריל לנובמבר, אולם קלינטון לא נבחר מחדש בידי מפלגתו בנובמבר 1822. למרות זאת, הוא נשאר נשיא ועידת תעלת אירי. באפריל 1824, רוב אויביו הפוליטיים הצביעו על הרחקתו מהועידה. ציבור הבוחרים מחה, ו"המפלגה העממית" בחרה בקלינטון כמועמדה למושל. הוא נבחר שו, מול המועמד הרשמי של המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, חברו לוועידת התעלה, סמואל יאנג. הוא שירת עוד שתי כהונות עד מותו הפתאומי.
קלינטון היה חבר באגודת הבונים החופשיים.
כשדוויט קלינטון מת בפתאומיות באלבני ב-11 בפברואר 1828, משפחתו הייתה במצב כלכלי רע. בניגוד להצלחתו הפוליטית, הוא לא הצליח לשלוט במשק הבית שלו. לאחר מותו, למשפחתו לא היה מקור הכנסה. רוב הנכסים של המשפחה נמכרו לציבור, והמשפחה הצליחה לשלם את חובותיה. אף על פי שההלוויה של קלינטון הייתה גדולה, למשפחתו לא היה איפה לקבור אותו. האפר שלו נטמן בכספת של ידיד.
כעבור שש עשרה שנים, המשפחה אספה מספיק כסף כדי לקבור את קלינטון.
קלינטון הצליח לשפר את מערכת החינוך הציבורי בניו יורק, וכמושל, פיתח את מערכת המסילות בתוך מדינת ניו יורק וממנה החוצה. פעילותו זו תרמה להקמתן של ערים ועיירות רבות מחוץ למדינת ניו יורק ועל כן עיירות, מחוזות ומוסדות ברחבי ארצות הברית כולה קרויים על שמו.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ להבדיל מהמצודות הרבות המפוזרות בארצות הברית ומכונות "מצודת קלינטון". הן קרויות על שם הגנרל ג'יימס קלינטון, שגם מוצאו ממדינת ניו יורק.
