המתיבתא (ורשה)
 | |
| תלמידי מתיבתא שיעור ד' 2, חנוכה תרצ"א. בישיבה מימין לשמאל: זלמן ינדזוביץ, דבזין. שמואל גולדנר, קרשניק. אהרן גרוסברד, מלבה. אריה וולף פינק - וורובלוק קרלובסקי, רומניה. אהרן צימרמן, בנדין. בעמידה מימין לשמאל: משה אהרן הורביץ, הרובישב. משה בגנו, קלצ'ב. ברוך גולדפינגר, דבצין. יעקב וולף אפטובסקי, זשיכלין. | |
| מתיבתא | |
|---|---|
| השתייכות | אגודת ישראל, חסידות גור |
| תקופת הפעילות | תרע"ט–תרצ"ט |
| התמחות | הכשרת רבנים ומורי הוראה |
| מגמות | הוראה, לימודי גמרא, ספרות תורנית עיונית |
| בעלי תפקידים | |
| ראש המתיבתא | רבי מאיר דן פלוצקי |
| סגל | רבי שלמה יוסקוביץ, חתן האמרי אמת; רבי מאיר דן פלוצקי; רבי מאיר וורשביאק אב"ד מונקטוב; רבי מנחם מנדל כשר; רבי מנחם זמבה |
| מיקום | |
| מיקום | וורשא פולין |
המתיבתא בוורשה (נוסדה בשנת תרע"ט) היתה ישיבה תורנית, מהראשונות בפולין המרכזית, לבחורים ממשפחות חסידיות-חרדיות, שהתקיימה עד לשואה. מייסדה היה רבי שלמה יוסקוביץ, חתנו של האמרי אמת מגור. ראש המתיבתא הראשון היה רבי מאיר דן פלוצקי, רבה של אוסטרובה, בהמשך הצטרף אליו רבי מנחם זמבה. כמו כן השתתפו בנשיאות רבי מאיר וורשביאק אב"ד מונקטוב, ורבי מנחם מנדל כשר.
רקע
לאחר מלחמת העולם הראשונה, חלו תמורות משמעותיות במצב הדתי והחינוכי של יהדות פולין ורבים מהצעירים החרדיים נסחפו אחרי תנועות הנוער החילוניות השונות. האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר מגור נקט בפעולות בלימה שכללו שינוי מהפכני בדפוסי ההתארגנות ומבנה החינוך של יהודי פולין. במסגרת זו, הוקמה בעידודו תנועת אגודת ישראל, בית יעקב לבנות, תלמוד תורה "יסודי התורה", תנועות נוער, ועוד.
לבני הנוער לאחר גיל הבר מצוה לא היו עד אז מסגרות לימוד מסודרות. חלקם יצאו לעבוד, בעיקר כשוליות בעלי מלאכה זעירים, וחלקם למדו בשטיבל ללא הכוונה מסודרת. מצב זה גרם לרבים מבני השכבות המבוססות, לשלוח את ילדיהם לגימנסיות חילוניות-ציוניות, דוגמת הגימנסיה העברית, או לבתי ספר תיכוניים פולניים, בתקוה להשלמת חינוכם התורני בשעות הערב. תקוה זו לרוב לא התגשמה, והנוער נטש את דרך התורה. בכדי לתת מענה לנוער מסוג זה, הוקמה המתיבתא.[1]
מאפייני המתיבתא
המתיבתא התייחדה ברמה לימודית גבוהה, ובחלוקה לכיתות ("מחלקות") בהתאם לגיל התלמידים ולרמת ידיעותיהם והבנתם. הדבר נחשב אז לחידוש עקב הכרתה כמוסד לימודים על ידי משרד החינוך הפולני, מאחר והתקיימו בה גם לימודי חול, תוך אפשרות לגשת לבחינות בגרות. המתיבתא נודעה במהירות כמוסד לימודים יוקרתי בעולם היהודי ומחוצה לו, ותלמידיה השפיעו רבות על העולם היהודי, מהפורסמים שבהם היה רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג,ומשה פראגר, מייסד "גנזך קידוש השם".
בשנת תרצ"ז ביקר בה כתב העיתון הנאצי דר שטירמר, ועל אף הקו האנטישמי של העיתון ניכר בכתבה יחס של הערכה ל"אקדמיה התלמודית".[2] הדגש העקרי היה על הכשרת רבנים ומנהיגים יהודיים, ואכן באופן יחסי הוציאה המתיבתא מתוכה בתקופת זמן קצרה יחסית רבנים, למדנים ועסקני ציבור.
הרבי מגור הגביל את לימודי החול לשעתיים באמצע היום, בכדי שהיום יתחיל ויסתיים בלימוד תורה.[3]
הפולמוס עם הרבי ממונקאטש
הרבי ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא שהיה ידוע בקנאותו בהשקפתו השמרנית, שיגר מכתבי בקורת לאדמו"ר מגור, בהם ביקר בחריפות את המתיבתא. בתגובה הזמינו הרבי מגור לבקר בוורשא ולהתרשם כי "לא דובים ולא יער". הרבי ממונקאטש שנענה להזמנה וביקר במתיבתא ובעוד מוסדות יהודיים בפולין, טען כי מצא "דובים, ויער, וכל חיות היער"[4]. בין היתר טען כי הנוער "מגודל בבלורית,[5] אינו מקפיד על כשרות המאכלים, וכי הם לומדים לימודי חול בגילוי הראש". בתגובה כתב הרבי מגור, כי הדברים אינם נכונים. לעניין לימודי החול ציין, כי הם מחויבים על פי החוק הפולני. בנוסף, כבר לפני שנים, בישיבת דרכי נועם שהוקמה בעיירה גור (בשנת תרס"א) על ידי אחיו רבי מנחם מנדל אלתר מפאביניץ, למדו לימודי חול כשעתיים ביום, "ואין פוצה פה ואין מצפצף". בהמשך הוציא הרבי, יחד עם אגודת הרבנים בפולין, מכתב תמיכה במתיבתא, תחת הכותרת "אל תגעו במשיחי". [6]
בוגרים ידועים
- רבנים
- רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג.[7]
- רבי יהושע משה אהרונסון מקונין-פ"ת. רבה של פתח תקוה, מחבר הספר "ישועות משה".
- רבי ישראל משה אולבסקי "הרב מצעלע"-ארצות הברית.
- רבי מאיר בלומנפלד רבה של ניוארק ניו ג'רזי.
- רבי משה יהודה קרשנבוים, רבה של אנדז'ייבו (מזוביה), עורך קובץ דגל הרבנים בוורשה.
- רבי יצחק ידידיה פרנקל אב"ד לונטשיץ, פולין ובפלורנטין-תל אביב.
- אחרים
- אברהם טרגר, עסקן ציבורי, ממיסדי פאג"י.
- משה פראגר, סופר, היסטוריון שואה, מייסד "גנזך קידוש השם".
- משה בגנו, ראש עיריית בני ברק.
- שמעון סירוקה, ראש העירייה החמישי של בני ברק.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הרב אברהם זמבא, "מתיבתא בוורשה", בתוך: מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, ניו יורק תשט"ז
- ^ אהרן סורסקי, כתבה במוסף המודיע תשס"ו
- ^ רבי פנחס יעקב לוין, אוסף מכתבים מהאדמו"ר מגור, ורשה, תרצ"ז
- ^ מוטי ענברי, אקטיביזם משיחי בפועלו ובהגותו של הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בין שתי מלחמות עולם, קתדרה ,149, תשרי תשע"ד.
- ^ בהקשר לכך יצויין כי אצל החרדים והחסידים הקנאים בגליציה-הונגריה, מקובל היה לספר שערות הראש לפחות פעמיים בשבוע, וקיומה של קצוות שיער כלשהי נחשב לגידול בלורית. בנוסח דומה תקף פעם בחורים מישיבת חכמי לובלין שהגיעו, לשם מגבית לעירו מונקאטש.
- ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
- ^ שהה בפולין אחר פטירת אביו, בחצר גור אצל דודתו הרבנית של השפת אמת, בת רבי ברוך מגורליץ. ועיין אהרן סורסקי, לפיד האש, עמ' ס"ב-ס"ד.