סולל בונה
  | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ציבורית |
| מייסדים | ההסתדרות הכללית |
| תקופת הפעילות | 1921–הווה (כ־103 שנים) |
| חברת אם | שיכון ובינוי |
| מוצרים עיקריים | בנייה, הנדסה אזרחית, תשתיות וכבישים ומערך לוגיסטיקה |
| הכנסות | 1.7 מיליארד דולר (בשנת 2004) |
| יו"ר | משה לחמני |
| מנכ"ל | אהוד דנוך[1] |
| https://sobindustry.shikunbinui.com/ | |
סולל בונה היא מחברות הבנייה הגדולות בישראל, והוותיקה שבהן.
היסטוריה
המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין
לכל מפלגה ביישוב העברי בארץ ישראל היה משרד שדאג לארגן קבוצות קבלניות לעבודות ציבוריות ופעל כלשכת תעסוקה. שני המשרדים החשובים היו המשרדים של אחדות העבודה ושל הפועל הצעיר.
משרדים אלו ארגנו עבור שלטונות המנדט בעיקר סלילת כבישים. כביש טבריה-צמח וכביש טבריה-טבחה שנסללו בעיקר על ידי גדוד העבודה, כביש חיפה-ג'דה (רמת ישי) נסלל בעיקר על ידי אנשי גדוד שומריה של השומר הצעיר, כביש עפולה-נצרת נסלל בעיקר על ידי חבורת העמק וקבוצת השרון וכן ארגנו המשרדים את סלילת מסילת הרכבת לוד-סרפנד (כיום צריפין).
עם ייסוד ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל הוחלט לאחד משרדים אלו תחת ניהול אחד. הגוף שהוקם ב-1921 נקרא המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין. החברה נוסדה כאגודה שיתופית, ברוח קבוצות העבודה הסוציאליסטיות, בהנהלת דב הוז ומרדכי עליאש שהיו אחראים על קשרי החוץ של המשרד, נתן חרובי ודוד סברדלוב שהיו אחראים על ניהול העבודה עצמה, נחום טברסקי שהיה אחראי על הנהלת החשבונות, ישראל שוחט ומאוחר יותר הצטרף הלל דן.
עד אפריל 1922 לכל פרויקט ופרויקט הייתה הנהלה משל עצמו. הנהלות אלו כוונו ופוקחו על ידי הנהלת המשרד לעבודות ציבוריות אולם נהנו מאוטונומיה בגיוס עובדים על פי מפתח מפלגתי. לדוגמה - כביש טבריה-צמח נוהל על ידי הסתדרות הפועלים החקלאיים שגייסה לעבודה זו פלוגות של גדוד העבודה. התקציב שהתקבל מאת מזמיני הפרויקט כיסה כ-88% מההוצאות בפועל ולכן ועד הצירים נחלץ לעזרה ונתן הלוואה לכיסוי היתרה.
על מנת להשיג עבודה משלטונות המנדט ולהתחרות בקבלנים פרטיים שהעסיקו ברובם פועלים ערבים, הציע המשרד מחירים נמוכים לעבודות, לפעמים מתוך ידיעה מראש שיהיו אלו מחירי הפסד. חלק מהפועלים לא היו מיומנים בעבודה והיה צורך להכשירם, אצל חלקם התפוקה הייתה נמוכה, ואצל חלקם בגלל חוסר מיומנות ושימוש לא נכון היה פחת גדול יותר בחומרים ובכלי עבודה, ולכן ברוב הפרויקטים הקבוצות הקבלניות נזקקו לסיוע כספי מאת המוסדות והמשרד לעבודות ציבוריות נקלע לקשיים פיננסיים. ב-1921 מינה ועד הצירים וועדה בראשות זיגפריד ון וריסלנד לביקורת על פעולות המשרד. הדו"ח ציין כי פעילות המשרד לא הונחתה על ידי שיקולים כלכליים וחשף הנהלה כספית לא תקינה ושימוש לא נכון בכספים כולל הוצאת עיתון בשם הסולל והוצאות מפלגתיות אחרות תוך שימוש בכסף שנועד למימון עבודות ציבוריות.
אחרי אפריל 1922 העבודות נמסרו לקבוצות העבודה הקבלניות עצמן, ללא גורם מתווך, בפיקוח המשרד לעבודות ציבוריות. זו הייתה התקופה שהמשרד פתח משרדי משנה בערים הגדולות (ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה) ובמספר ערים קטנות יותר ובהן טבריה. לפרויקטים שירש המשרד לעבודות ציבוריות מהמשרדים המפלגתיים נוספה ב-1921 הנחת תשתית למסילת הרכבת ראש-העין - פתח-תקווה (בוצעה על ידי גדוד העבודה וחבורת בורוכוב, כיום חלק מהמסילה משמש את מסילת הירקון), וכן חפירת תעלות וסלילת שני קטעי כביש, האחד בכרמל והשני בזיכרון יעקב. והמשרד החל לעסוק בעבודות בניין בערים.
הקשיים הכספיים נמשכו והקונגרס הציוני ה-13 שהתכנס בקארלסבאד ב-1923 החליט להקצות סך של 8,000 לירות מצריות כתוספת להון היסוד של המשרד לעבודות ציבוריות על מנת לסייע במטלת כיבוש העבודה.[2]
הקמת סולל בונה
אחת מתוצאות המשבר הכלכלי אליו נקלע המשרד הייתה החלטה שהתקבלה בחודש מרץ 1924 ליסד חברה בשם "סולל בונה - חברת פועלים עברית שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת", על בסיס המשרד לעבודות ציבוריות, חברה שנוהלה כחברה עסקית.
המשרד לעבודות ציבוריות ואחריו סולל בונה בנו את רוב הבתים הראשונים בשכונת בית הכרם בירושלים.
בוועידה שהתקיימה ב-1926 הוגדרו תפקידי סולל בונה:
- כיבוש ושמירה על עמדות העבודה העברית ביישוב העברי
- כיבוש עמדות בעבודות הממשלה והעיריות
- חינוך קואופרטיבי של החברים
- גיבוש החומר האנושי וחינוכו לאחריות ולעזרה הדדית
— החלטות הוועידה הכללית השנייה של סולל בונה
הוגדרו מטרות החברה:
- לאחד על יסודות שיתופיים פועלים העסוקים בכל ענפי עבודות ציבוריות, בניין וחרושת
- לנהל עסקי עבודה וחרושת שיתופית ולהוציא לפועל עבודות קבלניות בכל המקצועות של עבודות ציבוריות, בניין וחרושת
- לעזור לחברים להתמחות בכל מקצועות עבודתם ולסייע להטבת מצבם החומרי והרוחני על יסוד עזרה הדדית. להשגת מטרות אלו יהיה לחברה כוח הפעולה הבא: (ציטוט סעיפים נבחרים בלבד)
- א. לכונן, לפתח, לנהל ולנצל מכרות, מחצבות, מסתתות ומלטשות, בתי חרושת לתעשיות חמר, עץ, מתכת, אבן, שיש, מלט, זכוכית, אספלט, גבס, סיד וכל חמרי בנין וחמרי קישוט, מכונים להספקת מים, חשמל, מאור וכוח, וכל עסקי חרושת אחרים המועילים למטרות החברה
- ב. לעסוק בכל עסקי קבלנות
- ז. לעזור לחבריה להתמחות בכל ענפי עבודה וחרושת הנחוצים לחברה, ולמסור לחבריה, בין בתור יחידים ובין בתור קיבוצים או ברית של קיבוצים, בתי חרושת ומלאכה, מכרות ומחצבות, מכונות, כלים, מכשירים וחומרים על פי חוזים, באריסות, בשכירות או בתנאים אחרים.
- ח. לייסד לחבריה שכונות עירוניות, מושבי פועלים וערי גן
- ט. לייסד ולסייע לייסוד קבוצות, חברות ומוסדות שתופיים שונים של פועלים, בהון מניות או בלי הון מניות
- חברי "סולל-בונה - חברת פועלים עברים שתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת, בערבון מוגבל" יכולים להיות כל אותם חברי "חברת העובדים העברים השיתופית הכללית בארץ-ישראל, בערבון מוגבל", העסוקים בקבלניות החברה, עבודותיה ובתי חרושתה או העובדים בכלל בעבודות ציבוריות, בנין וחרושת. כל חבר צריך לרכוש מניית חבר אחת בתמורה לחצי לירה מצרית כל אחת, לכל חבר תהיה רק מניית חבר אחת.
— ירחון הוועד הפועל של ההסתדרות, י"א, תרפ"ד
משבר כלכלי חמור שהתחולל ביישוב, שהחל בשלהי 1925 והעמיק ב-1926, הגיע לשיאו ב-1927. האבטלה בעיקר בתל אביב הייתה כבדה. פן נוסף של המשבר היו פשיטות הרגל, רובן של עסקים הקשורים בענף הבניה, ששותק כמעט כליל. שיאו של המשבר היה באמצע 1927, כשחברת סולל בונה שהעסיקה עובדים רבים נאלצה להפסיק את פעילותה. גם המשביר, שסיפק מזון ומוצרים לפועלים ולנקודות ההתיישבות, עמד על סף קריסה. המשבר בסולל בונה הועמק כאשר קבוצות קבלניות שאחרי תקופת הכשרה ארוכה התמחו בעבודות הבניין עזבו לטובת התיישבות (שהייתה מטרתן מלכתחילה) והשאירו את החברה כמעט ללא כוח אדם מקצועי מיומן. בשנת 1927 הוערכו הפסדי החברה בסכום עצום של 50,000 לירות מצריות. הבנקים, שהיו בעלי החוב הגדולים, הקימו קונסורציום למניעת פשיטת רגל. מלבד הכישלונות הפיננסיים, נתגלה גם שלמנהלי החברה שולמו משכורות חריגות והוענקו להם "אוואנסים" (מקדמות) בסכומים גבוהים הרבה יותר מסכום המשכורת, שהיו למעשה הלוואות ללא ריבית, שבמקרים רבים גם לא הוחזרו. הפרשה עוררה זעם בקרב פועלי החברה, שהלינה את שכרם בטענה שאין לה כסף. הוקמה ועדת חקירה פנימית ופרשת השחיתות הייתה אחד הנושאים המרכזיים בוועידה השלישית של ההסתדרות באותה שנה.[3]
לקראת סוף העשור החלה יציאה איטית מן המשבר, וחברת סולל בונה חזרה לפעילות ב-1935 והתאוששה כתוצאה מעבודות שסופקו לה על ידי שלטונות המנדט בזמן המרד הערבי הגדול, בין היתר בנתה החברה את גדר הצפון בשנת 1938. בראשית מלחמת העולם השנייה ולפניה קיבלה על עצמה סולל בונה עבודות במדינות השכנות ובנתה גשרים, שדות תעופה, עמדות וביצורים עבור הצבא הבריטי ופרויקטים צבאיים בעיראק, במצרים, בבחריין ובקפריסין וגם אחד מארמונותיו של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. בשנים אלו היה דוד הכהן איש מפתח בהנהלת החברה. בשנת 1942 התנדבו אנשי סולל בונה לצבא הבריטי ופעלו במסגרת פלוגת הנדסה 745 בלוב ובאיטליה. מפקד היחידה היה המהנדס הראשי של סולל בונה באזור הצפון, שמואל וילנסקי.
סולל בונה עזרה בחיזוק הצבא במלחמת העצמאות, ובנתה ביצורים ומערכות אספקת מים, והייתה למעשה הבסיס לחיל הלוגיסטיקה של צבא הגנה לישראל.
בשנת 1961 הונפקו מניותיה של החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. ב-1972 רכשה סולל בונה ממקורות את חברת הבת "ורד" (W.R.D), לפיתוח מקורות מים, שהוקמה על ידי חברת מקורות בתמיכת ממשלת ישראל ופיתחה מפעלי המים בארצות זרות, בעיקר ארצות מתפתחות.
מיזוג עם שיכון עובדים
בשנת 1984 הוקמה "סולל בונה בניין ותשתיות" כחברה-בת בבעלות מלאה של סולל בונה. בסוף שנות ה-80 התחולל משבר כלכלי בחברת העובדים ובשנת 1989, כחלק מתוכנית ההבראה שלה, הוקמה "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ" שריכזה את הפעילות בתחומי הבניה והתשתית של חברת העובדים, והשליטה בסולל בונה הועברה לידיה.
מכירת החברה
בשנת 1996, במסגרת פירוק חברת העובדים, הועברה השליטה בקונצרן שיכון ובינוי, כולל השליטה ב"סולל בונה", לידי תד אריסון.
ביולי 2018 נמכרה סולל בונה כחלק ממכירת שיכון ובינוי לידי נתי סיידוף וכיום נקראת החברה "שיכון ובינוי- סולל בונה תשתיות".
ראו גם
לקריאה נוספת
- הלל דן, בדרך לא סלולה: הגדת סולל בונה, ירושלים ותל אביב: שוקן, 1963
- אליהו בילצקי, סולל בונה 1924–1974, תל אביב: עם עובד, 1974
- דוד לוי-פאור, היד הלא נעלמה: הפוליטיקה של התיעוש בישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2001, מסת"ב 9652171859
- שלמה שבא, דרך במדבר: סיפורה של סולל-בונה., תל אביב: עם עובד, 1976
- דורון רוזן, "סולל בונה" בשירות ביטחון היישוב היהודי בארץ ישראל בשנים 1936–1948, הוצאת יד טבנקין, 2017.
קישורים חיצוניים
- ארכיון היסטורי שיכון ובינוי (סולל בונה)
אתר האינטרנט הרשמי של סולל בונה- אתר סולל בונה המפעלים לבנייה מתועשת
- סולל בונה באתר "תנועת העבודה הישראלית".
- האתר על הלל דן ממקימי סולל בונה
- חמישים שנה לסולל בונה: תרפ"ד–תשל"ד: הנכס הגדול ביותר של סולל בונה הוא הנוף האנושי המופלא שבו: ריאיון עם צבי רכטר, מנכ"ל סולל בונה, דבר, 17 באוקטובר 1974
- נעמי לויצקי, איך הסתבך סולל בונה, כותרת ראשית, 5 במרץ 1986
- חוויית חיים במחנה עבודה של סולל בונה, מאת הצייר אביגדור מלר
- תמונות מאוסף גדעון דוניץ-סולל בונה מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
- ^ מנכ"ל חדש לסולל בונה - אהוד דנוך, מנהל בכיר במקורות (כלכליסט)
- ^ בת קול העיתונים, דואר היום, 2 באפריל 1924
- ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א', עמ' 284–285.
סולל בונה31193092Q2909365