יוזפוב (מחוז בילגוריי)
 | |
| בית כנסת בעיירה, המשמש כיום כמבנה ציבור | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 לובלין |
| מחוז | בילגוריי |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,450 (2006) |
| קואורדינטות | 50°29′N 23°3′E / 50.483°N 23.050°E |
| http://www.jozefow.miasto.woi.lublin.pl | |
יוּזֶפוּב (בפולנית: Józefów; ביידיש: יוזעפאף) היא עיירה במחוז בילגוריי, בפרובינציית לובלין שבמזרח פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
היסטוריה
יוזפוב נוסדה בשנת 1715, ובשנת 1725 הוענקו לה זכויות עיר. במהלך המאה ה-19 הלך והצטמצם מספר תושביה. רוב תושבי יוזפוב באותה תקופה עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 עסקו תושבי המקום בסחר עצים מהיערות שסבבו את העיר.
יהודי העיירה
היהודים הראשונים הגיעו ליוזפוב כנראה בסוף המאה ה-17 או בתחילת המאה ה-18. בית הכנסת הראשון הוקם כנראה בשנת 1735. לפי הידוע, בית הכנסת הנוכחי נבנה בשנת 1768, נשרף בחלקו בשנת 1830, ונבנה מחדש בסוף אותה המאה, בעזרת כספים שניתנו על ידי הרשויות.
במאה ה-19 הפכה יוזפוב מרכז להדפסת ספרים עבריים. בשנת 1824 נוסד בית הדפוס הראשון בשפה העברית להדפסת סידורי תפילה וספרים ביידיש. בית הדפוס פעל כ-35 שנים ונחשב לגדול ביותר במזרח אירופה באותה התקופה. ספרים מבית הדפוס הגיעו עד טורקיה. בשנת 1860 נסגר בית הדפוס ובשנת 1865 הוקם בית דפוס נוסף על ידי האחים ברוך ושלמה זצר. בשלב מסוים העבירו את בית הדפוס ללובלין, עיר המחוז. בתי הדפוס של יוזפוב מוזכרים ברומן של יצחק בשביס זינגר "העבד".
יהודי יוזפוב היו ברובם דתיים שומרי מסורת. קבוצת החסידים הגדולה ובעלת ההשפעה הרבה ביותר הייתה של חסידי גור. בין רבני העיר היה הרב אברהם אליעזר מינצברג ("ר' אברומצ'ה דיין") שעלה לארץ ישראל וממנו הסתעפה משפחת מינצברג הירושלמית. עד שנת 1929 ישב על כס הרבנות הרב שלום יוסף הרצשטארק. לאחר פטירתו נבחר הרב שמעון פרזנצ'בסקי, שכיהן בתפקיד עד מותו במלחמת העולם השנייה. הרב פרזנצ'בסקי שהשתייך לחסידות סדיגורה, עמד בראשות סניף של הישיבה של החסידות, "משיבת נפש". בישיבה למדו 40 בחורים.
בעת מלחמת העולם הראשונה חוסל היישוב היהודי ביוזפוב ורבים נרצחו, סדרת האירועים והפרעות שבהן חוסלה הקהילה מתוארת במגילת "חורבן יוזפוב" שכתב תושב העיירה יצחק רוזנברג[1].
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה 1,056 יהודים.
בשואה
בתחילת ספטמבר 1939 הופצצה יוזפוב בידי מטוסים גרמניים, ורוב בתיה עלו באש. בעקבות זאת, נמלטו מהעיירה רוב יהודיה, אך לאחר כשבוע שבו אליה, והשתכנו במספר בתים ששרדו את ההפצצות. באמצע ספטמבר כבשו הגרמנים את העיירה, אך נסוגו ממנה כעבור מספר ימים, ואת מקומם תפסו הסובייטים. בתקופה הקצרה בה שהו הגרמנים בעיירה, נחטפו יהודים בה לעבודות כפייה, והועסקו בפינוי ההריסות שנגרמו מההפצצות. באוקטובר 1939 נסוגו הסובייטים מהעיירה, בהתאם להסכם ריבנטרופ מולוטוב, וכ-300 יהודים מהעיירה נלוו אליהם מזרחה.
עם שובם של הגרמנים ליישוב הובאו אליו יהודים נוספים מסביבה, וכן יהודים שגורשו מאוסטריה, מצ'כיה ומגרמניה, ואלו הועסקו בעבודות כפייה מפרכות בעיירה. באפריל 1941 רצחו הגרמנים כ-90 מיהודי היישוב, ובאוקטובר 1941 רצחו כ-180 יהודים נוספים בו. ביולי 1942 ערכו הגרמנים סלקציה בכ-1,800 היהודים שנותרו בעיירה, ושילחו בין 200 ל-400 גברים מהם למחנות עבודה בסביבת לובלין.
ב-13 ביולי 1942 רצחו שוטרים גרמנים כ-1,200 מיהודי היישוב ביער הסמוך, אליו הוסעו במשאיות, תוך ירי בחולים, בקשישים ובילדים עוד בשטח העיירה. כ-70 יהודים שהושארו בעיירה לאיסוף ולמיון רכוש הנרצחים הוצאו להורג ביום 21 בספטמבר 1942.
בית הקברות בעיירה
בבית העלמין היהודי בעיירה, שנמצא בצדו הדרומי של היישוב, נמצאות כ-500 מצבות שחלקן שבורות, אך רבות מהן נמצאות במקומן המקורי. האותיות החקוקות במצבות מעידות על השנים 1762-1943. אנדרטה לזכר יהודי העיירה הוקמה בשנת 1975 על הכביש הראשי ממערב ליוזפוב, באחד מאתרי ההרג ההמוני של יהודי העיירה.
בספרות
בספרו של יצחק בשביס-זינגר, "העבד", מתואר סיפור חייו של יהודי מיוזפוב אשר משועבד לאיכר פולני בעת גזירות ת"ח-ת"ט.
לקריאה נוספת
- אומר-למר, עזריאל (עורך). ספר זיכרון לקהילת יוזעפאף ולקדושיה. תל אביב, הארגונים של יוצאי יוזעפאף בישראל ובארצות הברית, 1975. (בעברית וביידיש)
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- יוזפוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- יוזפוב באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- על העיר יוזפוב, ועל השמדתה בשואה, נערך על ידי יוסי אבני
- תמונות של בורות הירי ומפות האזור
- יוזפוב באתר JewishGen (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ לא נדפסה. היא מצוטטת בשלמותה אצל ש. אנ-סקי, חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה (תרגם: ש"ל ציטרון), ברלין: הוצאת שטיבל, תרפ"ט–1929. עמ' 50–57.