אופוצ'נו
.jpg) | |
| טירת אופוצ'נו | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 לודז' |
| ראש העיר | יאן ויירושבסקי |
| שטח | 23.91 קמ"ר |
| גובה | 190 מטרים |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.opoczno.pl | |
אופוצ'נו (בפולנית: Opoczno; ביידיש: אופוצ'נה) היא עיר בדרום פולין, עד 1998 בפרובינציית פיוטרקוב טריבונלסקי ולאחר מכן – בפרובינציית לודז'. העיר הייתה מהמרכזים העירוניים החשובים בפולין הקטנה וכיום היא צומת דרכים ומסילות ברזל ראשי.
תולדות היישוב
אזכורה הראשון של אופוצ'נו הוא במסמך משנת 1284, בו מוענק הכפר לכנסייה של סנדומייז' ששכנה בתחומי הכפר. במאה ה-14, בתקופת קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, הוקמה העיירה במקום חדש והוקפה בחומה באורך 940 מטר, ולה שני שערים. שטח הכפר הישן, כולל הכנסייה, נותר מחוץ לחומה, ובעיירה הוקמו כנסייה חדשה וטירה מלכותית.
בזכות מיקומה על צירי מסחר מקייב לורוצלאב ומטורון לסנדומייז' התפתחה העיירה, והוקמו בה בית חולים וכנסייה נוספת. בתקופת האיחוד הפולני-ליטאי הייתה אופוצ'נו מרכז עירוני חשוב במחוז סנדומייז'. היו בה בעלי מלאכה רבים, בהם נפחים, רצענים ובורסקאים.
אופוצ'נו נפגעה בפלישות השוודיות באמצע המאה ה-17. רוב התושבים נרצחו, רוב בתי העיירה נהרסו, והטירה הועלתה באש.
לאחר חלוקת פולין סופחה אופוצ'נו לאימפריה הרומית ה"קדושה" (לימים אוסטרו-הונגריה), ובשנת 1815 הייתה לחלק מאזור פולין שסופח לרוסיה. תושבי העיר השתתפו במרד הכושל לעצמאות פולין ב-1864-1863. בסוף המאה ה-19 סייע פיתוח רשת מסילות הברזל לפיתוחה המסחרי והתעשייתי של העיירה. במלחמת העולם הראשונה הייתה אופוצ'נו זירת קרבות בין אוסטרו-הונגריה לבין רוסיה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-11,000 תושבים.
עם פלישת הגרמנים לפולין, בספטמבר 1939, התנהלו קרבות כבדים באזור העיר. העיר הפכה למוקד של פעילות מחתרתית נגד הכיבוש הגרמני, ופעלה בה קבוצה של ארמייה קריובה. בינואר 1945 שוחררה אופוצ'נו על ידי הצבא האדום. בקרב נהרגו 150 חיילים סובייטים. שבועיים לאחר מכן נפתח בית הספר התיכון הראשון בתולדות העיירה.
מוקדים תיירותיים
בעיירה קיימת הטירה מהמאה ה-14, שנשרפה אך שוקמה; חומות העיירה; ביתה של אסתרקה, שלפי המיתוס הייתה אהובתו של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, ובתוכו סמלים מקוריים של העיירה מהמאה ה-16 (כיום הבית משמש בתור ספריה).
באוקטובר 2012 נחנך אתר הנצחה ליהודי העיירה שנרצחו על ידי הגרמנים. האתר נפגע לאחר כחודש, כנראה על ידי אנטישמים.
יהודי אופוצ'נו
תולדות הקהילה
נראה כי יהודים השתקעו בעיר עוד מראשיתה. ב-1588 אישר המלך זיגמונט השלישי ואזה את החלטת העירייה המצווה על היהודים לעזוב את העיר, ואוסרת על הנוצרים לקיים עמם יחסי מסחר, אך הוראה זו לא התגשמה. בשנת 1646 הותר ליהודים לרכוש 12 מגרשים בפרבר העיר, וכן מגרשים לבניין בית כנסת ובית עלמין. ליהודים ניתנה גם זכות המסחר והשחיטה. בשנת 1715 נצטוו היהודים בפעם השנייה לעזוב את העיר, ואף להרוס את בית הכנסת, אך גם הוראה זו לא התגשמה. בראשית המאה ה-19 גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר, בשל הגירת יהודים שסולקו מכפרי הסביבה.
במאה ה-19 התפשטה בעיר החסידות, ובין רבניה הנודעים בראשית המאה ה-19 היו יהודה-ליב בר אליעזר ליפשיץ ורבי יצחק "חריף", ממקורביו של הרב שמחה בונים מפשיסחה. משלהי המאה ה-19 ועד 1924 כיהן ברבנות העיר הרב יוסף נחמיה ליליינטל. בתקופת כהונתו ישב בעיר הרב יצחק מאיר פאדווה, אדמו"ר לבית רופשיץ, אשר בשנת 1914 פרצו קוזקים לביתו, והכו באכזריות את אשתו ובתו.
גרעיני ההסתדרויות והמפלגות הפוליטיות שקמו בעיר בשלהי מלחמת העולם הראשונה גדלו לכדי ממדים ניכרים בתקופה מאוחרת יותר. בין הציונים בלטו ארגוני השמאל, ובתנועות הנוער בלטה תנועת החלוץ. כמו כן, פעלה בעיר אגודת ישראל, ובעיקר ייצגה את חסידי גור, ופעלו בה תלמוד תורה ובית ספר של רשת בית יעקב. בשנת 1929 נוסד בעיר בית ספר מרשת תרבות. בשנות השלושים סבלו יהודי העיר מהאנטישמיות הפולנית, וממשמרות חרם ליד חנויותיהם, ובמספר מקרים יהודים הוכו ברחוב.
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-3,000 יהודים.
בשואה
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ביום 6 בספטמבר 1939, הוטלו על העיר פצצות אחדות. עם הבהלה התחילו יהודים נמלטים אל היערות והכפרים הסמוכים. למחרת, נכנסו לעיר הגרמנים. משנפסקו הקרבות החלו יהודי המקום לחזור לעיר, ואליהם הצטרפו פליטים יהודים ממקומות אחרים. שבועיים לאחר כיבוש העיר דרשו הגרמנים מהיהודים מס עונשין של 20 אלף זלוטי, שישולם תוך 24 שעות. כבני ערובה נאסרו שלושה מנכבדי העיר. בעיר הוקם יודנרט בראשות מרדכי רוזנבאום, שמנה 20 חברים. באוגוסט 1940 נשלחו 500 יהודים מהעיר למחנה העבודה "נארול" שליד לובלין.
בנובמבר 1940 הוקם בעיר גטו, ובשל צפיפות הדיור בו, נותרו בשלב ראשון כ-1,000 יהודים ללא קורת גג. לגטו הפתוח היו נכנסים הנאצים באין עוצר, תוך הכאה אקראית של יהודים, מעשי התעללות וגזיזת זקנים. היודנרט חויב לספק לשלטונות 400 עובדים מדי יום לעבודות השונות. רוב העובדים נשלחו לעבודה במכרות פחם, ואחרים פינו שלג, סללו דרכים, ריצפו כבישים, ועבדו במחצבות. בגטו פעלו כמה מפעלים קטנים, ובהם מפעל לייצור סבון. באביב 1941 ובאביב 1942 פרצו בגטו מגפות טיפוס שהפילו חללים רבים, והיודנרט נאבק בהן על ידי הקמת חדרי חיטוי, ומשלוח צוותי חיטוי שעברו מבית לבית.
בינואר 1942 הובאו לגטו יהודים מכפרי הסביבה, ובהם בוקובייץ, קראשניצה, קליני, גיילזוב, גאוורוני, לודוויקוב ואוגונוביצה, ועד אפריל כבר היו בגטו 4,231 יהודים. באותה תקופה נורו בחורשה שבעיבורה של העיר כל בני משפחת לבנדיגר, לאחר שנתגלה בביתם מפעל חשאי לייצור סבון, ולאחר מכן, נורו כל בני משפחת האופים רוזנבלום, לאחר שנתגלה אצלם קמח מוברח.
ב-27 באפריל 1942 נאסרו כ-30 יהודים מהעיר שהואשמו בקומוניזם ובציונות, והוצאו להורג ליד בית המטבחים של הקהילה. העסקן הציוני יצחק בלז'יצקי שלא נהרג במקום, נורה לאחר מכן במיטתו בבית החולים אליו נמלט.
ביולי 1942 נשלחו כ-400 גברים יהודים מהגטו למחנה העבודה "האסאג" שבסקרז'יסקו-קמיינה. גם בתנאי הגטו התארגנו בקרב יהודי המקום פעילויות לנוער, בהן בלטה תנועת הנוער גורדוניה, שעסקה בחינוך ובהשגחה על ילדי הפליטים, וכן שמרה על קשר עם מטה התנועה בוורשה, ובתקופה זו הצליחו להגיע לגטו כמה עשרות פליטים חברי גורדוניה מגטו ורשה.
ביום 27 באוקטובר 1942 חוסל גטו אופוצ'נו. היהודים כונסו בשוק הסוסים של העיר, ורובם, כ-3,000 איש, שולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בשעת האקציה נרצחו כמאתיים יהודים. כ-500 יהודים הושארו בעיר לשם עבודות כפייה. כמה עשרות יהודים הצליחו לברוח בשעת האקציה, או בסמוך לה, ולהגיע ליערות הסביבה. שם הצטרפו רבים מהם לפרטיזנים יהודים, ובין היתר ליחידת הלוחמים "לוי", בפיקוד יוליאן איינמן-קנייבסקי, שביצעה פעולות חבלה בתשתיות הגרמנים.
בסוף דצמבר 1942 פרסמו הגרמנים כי יהודים שיש להם קרובים בארץ ישראל יועברו למדינה נייטרלית, ויוחלפו בשבויים גרמנים. יהודי הגטו הנותרים התייצבו ברצון, ואף זייפו לשם כך מסמכים. יהודים אלו הועברו בתחילת ינואר 1943 לגטו חדש שהוקם באוייזד, ומשם גורשו לטרבלינקה ב-6 בינואר.
בתקופת הימים נוראים ה'תש"ה שהו בעיר יהודים הונגריים משירות העבודה שנסו יחד עם כל הצבא ההונגרי והגרמני מהחזית ברוסיה, חזרה להונגריה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אופוצ'נו- ספר יזכור לקהילת אופוצ'נו, בספריית העיר ניו יורק
- אופוצ’נו (Opoczno), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אופוצ'נו באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "אופוצ'נו", באתר השטעטל הווירטואלי
- "אופוצ'נו", באתר JewishGen (באנגלית)
- יולנטה קריימר וסבסטיאן פיונטקובסקי (פול'), אופוצ'נו, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 266–268), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
28889402אופוצ'נו