הודים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הודים
דגל הודו
דגל הודו
אוכלוסייה
1.4 מיליארד

הודים הם האזרחים של הרפובליקה של הודו. על פי מפקד האוכלוסין הלאומי של הודו משנת 2023, עמדה אוכלוסיית הודו על למעלה מ-1.4 מיליארד בני אדם, מה שהופך אותה למדינה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם (אחריה נמצאת סין), המכילה 17.80 אחוז מכלל האוכלוסייה העולמית. בנוסף לאוכלוסייה ההודית, הפזורה ההודית מעבר לים מתהדרת גם במספרים גדולים, במיוחד במדינות ערב במפרץ הפרסי וברחבי העולם המערבי. בעוד שהשם "הודי" כיום מתייחס לאנשים שמקורם ברפובליקה של הודו של ימינו, הוא שימש בעבר גם כמונח מזהה לאנשים שמקורם במה שהיא כיום פקיסטן ובנגלדש לפני חלוקת הודו הבריטית ב-1947.[1][2]

בצפון אמריקה, ובעיקר באנגלית, נהוג להשתמש במונחים "אינדיאני מאסיה" או "אינדיאני מהמזרח", כדי להבדיל בין הודים לעמים הילידים של אמריקה; למרות שהזיהוי השגוי של ילידים אמריקאים כהודים, התרחש במהלך הקולוניזציה האירופית של אמריקה, המונח "אינדיאני" עדיין משמש באנגלית כמזהה עבור אוכלוסיות ילידים בצפון אמריקה ובאיים הקריביים, למרות שכיום פחות מבעבר נהוג לקרוא להם ילידים, אמרינדיאנים ובמיוחד האומות הראשונות בקנדה, וילידים אמריקאים בארצות הברית, כולל בשיח הרשמי ובחוק.

השם המקורי

תושבי תת היבשת ההודית והרפובליקה של הודו מאז 1949 קראו לעצמם בהראטה.[3] הכינוי "בהראטה" מופיע בשמה הרשמי של המדינה בסנסקריט, בהראטה ג'אראג'יה. השם נגזר מהשפות העתיקות וודית ופורנאות, המתייחסות לארץ המורכבת מהודו כ"בהראטה וראם" ומשתמשת במונח זה כדי להבחין בינה לבין מדינות אחרות או יבשות אחרות.[4] הבהרטות היו שבט וודי המוזכר בריג ודה, שהשתתף בעיקר בקרב עשרת המלכים.[5] הודו נקראת על שמו של הקיסר האגדי בהראטה שהיה צאצא של שבט הבהראטס, נצר לשושלת קורו שאיחד את תת-היבשת ההודית תחת ממלכה אחת.[6]

उत्तरं यत्समुद्रस्य हिमाद्रेश्च।व
वर्षं तद् भारतं नाम भारती यत्र संॿः
"המדינה השוכנת מצפון לאוקיינוס ומדרום להרים המושלגים נקראת בהרטאם; שם שוכנים צאצאיו של בהראטה."[7][8]

בספרות הוודית המוקדמת, המונח אריאוורטה היה בשימוש פופולרי לפני בהראטה. בספר חוקי מנו (2.22) ניתן השם אריאוורטה ל"אזור שבין רכס ההימלאיה לוינדהיה, מהמזרח (מפרץ בנגל) ועד לים המערבי (הים הערבי)".[9][10]

המילה הודית והודו מקורה ביוונית עתיקה Ἰνδία (הודו). המילה אינדיה ביוונית קוינה ציינה את האזור שמעבר לנהר אינדוס, ונקראה כך מאז תקופתו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס (המאה החמישית לפנה"ס), בהמשך גם בלטינית השתמשו במונח. גם בפרסית עתיקה נהגו לקרוא לה "הארץ ההודית" ובימי הביניים השתמשו במונח הינדוסטאני.[11] השם נגזר בסופו של דבר מ"סינדהו", שמו הסנסקריטי של נהר האינדוס, שמשמעותו גם "נהר" באופן כללי.[12]

היסטוריה

איש דת-מלך, תרבות עמק האינדוס אימפריה המאורית המאה ה-3 לפני הספירה
אדריכלות בודהיסטית חצובה, המאה השנייה לפני הספירה

בני האדם הגיעו לתת - היבשת ההודית מאפריקה לפני אלפי שנים, הם חיו זמן רב כציידים-לקטים בשבטים מבודדים זה מזה, מה שהפך את האזור למגוון ביותר, שני רק לאפריקה במגוון הגנטי האנושי.[13] חיים מיושבים הופיעו בתת-היבשת בשוליים המערביים של אגן נהר האינדוס בתקופה הנאוליתית, והתפתחו בהדרגה לתרבות עמק האינדוס.[14] עד 1200 לפני הספירה, השפה הייתה סנסקריט, שפה הודו-אירופית, שהתפשטה להודו מצפון-מערב.[15][16] העדויות לשפה הזו קיימות כיום נמצאות בפזמונים של ה-ריג ודה שנשמר על ידי מסורת בעל פה המתעדת את שחר ההינדואיזם בהודו.[17] השפות הדרווידיות של הודו הוחלפו באזורים הצפוניים והמערביים.[18] בכ-400 לפני הספירה, ריבוד והדרה לפי קאסטות הופיעו בתוך ההינדואיזם,[19] ובודהיזם וג'ייניזם התעוררו, והכריזו על סדרים חברתיים שאינם קשורים לתורשה.[20] איחודים פוליטיים מוקדמים הולידו את האימפריות של מאוריה וגופטה שבסיסה באגן הגנגס.[21] העידן הקולקטיבי שלהם התאפיין ביצירתיות רחבת היקף,[22] אך גם בירידה במעמדן של נשים,[23] ובשילוב של חוסר נגיעה במערכת אמונות מאורגנת. בדרום הודו, הממלכות האמצעיות ייצאו תסריטים ותרבויות דתיות בשפות הדרווידיות לממלכות דרום מזרח אסיה.[24]

עמוד אשוקה, שהוקם על ידי הקיסר אשוקה בערך בשנת 250 לפני הספירה. זה אומץ כסמל של הודו.

העם ההודי הקים בתקופות העתיקות ובימי הביניים עד לתחילת המאה השמונה עשרה כמה מהאימפריות והשושלות הגדולות ביותר בהיסטוריה של דרום אסיה כמו אימפריית מאוריה, שושלת סאטווהאנה, ממלכת גופטה, שושלת ראשטראקוטה, אימפריית צ'לוקיה, אימפריית צ'ולה, אימפריה קרקוטה. אימפריית ויג'איאנגר, סולטנות דלהי, האימפריה המוגולית, האימפרייה המראטהית והאימפריה הסיקית. האימפריה הגדולה הראשונה של העם ההודי הייתה אימפריית מאוריה שבירתה פטליפוטרה (כיום פטנה, במדינת ביהר). זו כבשה את חלקה הגדול של דרום אסיה במאות ה-4 וה-3 לפני הספירה בתקופת שלטונם של הקיסרים ההודיים צ'אנדראגופטה מאוריה ואשוקה לצדם. היועץ הבכיר שלהם, צ'אנקיה, שנחשב למייסד מקצועות הכלכלה ומדע המדינה. האימפריה העתיקה הגדולה הבאה של העם ההודי הייתה אימפריית הגופטה. תקופה זו, עדה לתחייה דתית ואינטלקטואלית הינדית, וידועה כתקופה הקלאסית או "תור הזהב של הודו". במהלך תקופה זו, היבטים של הציוויליזציה ההודית, הממשל, התרבות וההינדואיזם והבודהיזם התפשטו לחלק גדול מאסיה, בעוד שלאימפריית צ'ולה בדרום היו קשרי סחר ימיים משגשגים עם האימפריה הרומית בתקופה זו. המתמטיקאים ההודיים הקדומים אריאבהטה, בהסקרה הראשון ובראהמגופטה המציאו את מושג האפס ואת מערכת הספרות ההינדית-ערבית העשרונית במהלך תקופה זו.[25] בתקופה זו התפשטה ההשפעה התרבותית ההודית על חלקים רבים של דרום-מזרח אסיה, מה שהוביל להקמת ממלכות הודיות בדרום-מזרח אסיה.[26]

אימפריית מראטה: טריטוריה בשליטת מראטה בשנת 1760 (צהוב), ללא הווסלים שלה

בתקופת ימי הביניים המוקדמים שלטה שושלת רשטראקוטה הגדולה ברוב תת-היבשת ההודית מהמאות ה-8 עד ה-10 והקיסר ההודי אמוג'ווארשה משושלת רשטראקוטה תואר על ידי הנוסע הערבי סולימאן כאחד מארבעת המלכים הגדולים בעולם.[27] המתמטיקאי הדרום הודי מימי הביניים מהאווירה היה חלק משושלת ראשטראקוטה והיה המתמטיקאי ההודי הראשון שהפריד בין אסטרולוגיה למתמטיקה וכתב את הטקסט ההודי הקדום ביותר שהוקדש כולו למתמטיקה.[28] האימפריה הימית הגדולה ביותר של ההודים מימי הביניים הייתה שושלת צ'ולה. תחת הקיסרים ההודיים הגדולים רג'ארג'ה צ'ולה הראשון ויורשו ראג'נדרה צ'ולה הראשון הפכה שושלת צ'ולה למעצמה צבאית, כלכלית ותרבותית בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה.[29][30] כוחה של אימפריית צ'ולה נודע לעולם המזרחי על ידי המשלחת לגנגס שערך ראג'נדרה צ'ולה הראשון ועל ידי כיבוש הערים של האימפריה הימית של סריביג'איה בדרום מזרח אסיה, וכן על ידי המשלחות החוזרות ונשנות לסין.[31]

במהלך תקופת ימי הביניים המאוחרות שלטה אימפריית ויג'יאנאגר הגדולה ברוב דרום הודו מהמאות ה-14 עד ה-16 והגיעה לשיאה בתקופת שלטונו של קיסר דרום הודו סרי קרישנאדוואריה[32] בית הספר לאסטרונומיה ומתמטיקה קראלה מימי הביניים שגשג במהלך תקופה זו תחת מתמטיקאים ידועים בדרום הודו כמו מדהוואה (בערך 1340–1425), שתרם תרומה חשובה לטריגונומטריה ולחשבון, ונילקנטה סומיאג'י (1444–1545 לערך), שערך חישובים מדויקים ביותר על מסלולי כוכבי לכת.[33]

האימפריה המוגולית איחדה חלק גדול מתת היבשת ההודית תחת ממלכה אחת. תחת המוגולים, הודו פיתחה כלכלה חזקה ויציבה, שהובילה להתרחבות מסחרית ולחסות רבה יותר על התרבות, שהשפיעה רבות על החברה ההודית.[34] האימפריה המוגולית איזנה והרגיעה את החברות המקומיות באמצעות פרקטיקות מנהליות חדשות[35][36] והיו לה אליטות שלטוניות מגוונות ומכילות,[37] שהובילו לשלטון שיטתי, ריכוזי ואחיד יותר.[38] קבוצות חברתיות קוהרנטיות חדשות בצפון הודו ובמערבה, כגון המאראת'ס, הראג'פוטים, הפתאנים, הג'אטים והסיקים, זכו לשאיפות צבאיות ושלטוניות במהלך השלטון המוגולי, אשר, באמצעות שיתוף פעולה או בכח, העניקו להם הכרה וניסיון צבאי.[39][40][41][42]

המאראטות והסיקים הופיעו במאה ה-17 והקימו את האימפריה המראטהית והאימפריה הסיקית, שהפכו למעצמות הדומיננטיות בהודו במאה ה-18.[43] לאימפריה המראטהית מיוחסת במידה רבה סיום השלטון המוגולי בהודו.[44][45][46][47] האימפריה בשיאה השתרעה מטאמיל נאדו בדרום, עד פשאוואר, ח'ייבר פח'טונח'ווה בצפון[48] ובנגל ואיי אנדמן במזרח.[49]

שקיעתה של האימפריה המוגולית והאימפריה המראטהית מסוף המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19 הביאה לכך ששטחים נרחבים בהודו סופחו על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית של האימפריה הבריטית. דבר זה התחיל תקופה של פיתוח מהיר של תשתיות מצד אחד וירידה כלכלית ורעב גדול מצד שני.[50][51] במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, נפתח מאבק ארצי למען תנועת העצמאות ההודית, תת-היבשת ההודית קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1947, לאחר שהפרובינציות הבריטיות חולקו לשטחי הודו ופקיסטן. והנסכיויות כולן הצטרפו לאחת מהמדינות החדשות.[52][53][54]

תרבות

הודו היא אחת התרבויות העתיקות בעולם.[55] התרבות ההודית, הנחשבת לעיתים קרובות כמיזוג של מספר תרבויות שונות, משתרעת על פני תת-היבשת ההודית, והושפעה ועוצבה מהיסטוריה בת אלפי שנים.[56][57] לאורך ההיסטוריה של הודו, התרבות ההודית הושפעה מאוד מהדתות הדהרמיות.[58] הם זכו בעיצוב חלק ניכר מהפילוסופיה, הספרות, האדריכלות, האמנות והמוזיקה ההודית.[59] ההשפעה ההיסטורית של התרבות ההודית השפיעה הרבה מעבר לתת-היבשת ההודית. דבר זה נוגע במיוחד להתפשטות ההינדואיזם, הבודהיזם, הארכיטקטורה, המינהל והכתב שהתפשטו מהודו לאזורים אחרים של אסיה דרך דרך המשי על ידי המטיילים והסוחרים הימיים במהלך המאות המוקדמות של לספירה.[60][61] ממערב, הודו רבתי חופפת לאיראן הגדולה (ממלכת פרס), בהרי הינדו-כוש והרי פמיר.[62] בתקופת ימי הביניים, האסלאם מילא תפקיד משמעותי בעיצוב המורשת התרבותית ההודית.[63] במהלך מאות שנים, נוצרה אינטגרציה בין הינדים, ג'ינים וסיקים עם מוסלמים ברחבי הודו.[64]

דת

דיוואלי הוא פסטיבל הודי גדול, הידוע כפסטיבל האורות.

הודו היא מקום הולדתם של ההינדואיזם, הבודהיזם, הג'ייניזם והסיקיזם, הידועים ביחד כדתות הודיות. דתות הודיות, הידועות גם כדתות דהרמיות, הן הדתות המרכזיות בעולם יחד עם הדתות האברהמיות. כיום, הינדואיזם ובודהיזם הם הדתות השלישית והרביעית בגודלן בעולם בהתאמה, עם למעלה ממיליארד מאמינים בסך הכל,[65][66][67] לאורך ההיסטוריה של הודו, הדת הייתה חלק חשוב מהתרבות של המדינה. גיוון דתי וסובלנות דתית נקבעים במדינה בחוק ובמסורת, חוקת הודו הכריזה כי הזכות לחופש דת היא זכות יסוד.[68]

לאתאיזם ולאגנוסטיזם יש היסטוריה ארוכה בהודו ושגשגו בתוך תנועת סראמנה.[69] אסכולת קרוואקה מקורה בהודו בסביבות המאה ה-6 לפני הספירה והיא אחת הצורות המוקדמות ביותר של תנועה חומרנית ואתיאיסטית בהודו העתיקה.[70][71][72] סרמנה, בודהיזם, ג'ייניזם, אג'יוויקה וכמה אסכולות הינדואיזם כמו סמחיה רואים באתאיזם דבר מקובל ודוחים את המושג אלוקות בוראת, טקסיות ועל-טבעיות.[73][74][75] הודו יצרה כמה פוליטיקאים אתאיסטים בולטים ורפורמים חברתיים.[76][77]

למרות שכ-80% מאזרחי הודו הם הינדים, במדינה יש אוכלוסייה ניכרת של מוסלמים, נוצרים, סיקים, בודהיסטים, ג'ינים, פרסים ומאמינים באמונות שבטיות.[78] לזורואסטריות ולהבדיל היהדות יש כמה אלפי מאמינים הודים, ויש להן גם היסטוריה עתיקה בהודו.[79] בהודו יש את האוכלוסייה הגדולה ביותר של אנשים שדבקים בזורואסטריות ובאמונה הבהאית בעולם, למרות ששתי הדתות הללו מקורן אינו בהודו.[80] גם לדתות עולמיות רבות אחרות יש קשר עם הרוחניות ההודית, כמו האמונה הבהאית שמכירה בגאוטמה הבודהה ובקרישנה כביטויים של האל הכול יכול.[81] למרות התפקיד החזק של הדת בחיים ההודיים, לאתאיזם ולאגנוסטיקה יש גם השפעה גלויה יחד עם סובלנות המיוחסת לעצמם לאנשים אחרים. על פי דוח WIN-Gallup Global Index of Religion ואתאיזם לשנת 2012, 81% מההודים היו דתיים, 13% לא היו דתיים, 3% היו אתאיסטים ו-3% לא היו בטוחים או לא הגיבו.[82]

באופן מסורתי, האנשים בהודו מחולקים לפי ארבע הווארנות שלהם. זוהי מערכת שבה ריבוד חברתי בתוך חלקים חברתיים שונים המוגדרים על ידי אלפי קבוצות תורשתיות אנדוגמיות נקראות לעיתים קרובות ג'אטי או קאסטות. בתוך ג'אטי, קיימות קבוצות אקסוגמיות הידועות בשם גוטראס, שושלת או שבט של יחידים.[83] מחסומי הקסטות התפרקו בעיקר בערים אך עדיין קיימים בצורה כלשהי באזורים כפריים.[84]

משפחה

חתן הודי בלבוש חתונה מסורתי

מבחינה היסטורית, להודו הייתה מסורת רווחת של השיטה המשפחתית המשותפת. בראש המשפחה עומד פטריארך, הגבר המבוגר ביותר, שמקבל החלטות בעניינים כלכליים וחברתיים בשם המשפחה כולה. אשתו של הפטריארך אחראית בדרך כלל על משק הבית ועל מנהגים דתיים קלים. משפחה משותפת פאטרילינאלית מורכבת מגבר מבוגר ואשתו, בניו, בנותיו הרווקות, נשות בניו וילדיהם. ההכנסה המשפחתית זורמת למאגר משותף, ממנו נשאבים משאבים למתן מענה לצורכי כלל החברים, המוסדרים על ידי ראשי המשפחה.[85] עם זאת, עם המודרניזציה והפיתוח הכלכלי, הודו הייתה עדה להתפרקות של המשפחה המשותפת המסורתית למשפחות גרעיניות יותר והמשפחה המשותפת המסורתית בהודו מהווה כיום אחוז קטן ממשקי הבית ההודיים.[86][87]

נישואים מאורגנים (נישואים בשידוך) היו המסורת בחברה ההודית. נישואים נחשבים לאיחוד של שתי המשפחות ולא רק הפרטים, התהליך הכרוך בנישואים כאלו יכול להיות שונה בהתאם לקהילות ולמשפחות. מחקר שנערך ב-2008 מצא כי פחות קיימים בהודו פחות נישואים בשידוך שהם ללא הסכמה, אך עדיין רוב הנישואים ההודיים שנסקרו היו נישואים מאורגנים בהסכמה.[88] המחקר גם הצביע על כך שהתרבות ההודית מתרחקת מנישואים מאורגנים מסורתיים, וכי מגמות הנישואין בהודו דומות למגמות שנצפו במהלך 40 השנים האחרונות שבהן נישואים מוארגנים היו נפוצים בעבר, במיוחד בסין וביפן.[88]

לבוש

סגנונות הלבוש של הודו התפתחו ללא הרף במהלך ההיסטוריה. כותנה תורבתה לראשונה בתת-היבשת ההודית לפני אלפי שנים, הצבעים ששימשו בתקופה זו עדיין בשימוש, במיוחד אינדיגו, מדרבן אדום, לאק וכורכום.[89] משי נארג בסביבות 2450 לפנה"ס ו-2000 לפנה"ס.[90][91] במאה ה-11 לפני הספירה כתבי ריג-ודה מזכירים בגדים צבועים (פארידאן) ורקומים (פסה) ובכך מראה על התפתחותן של טכניקות ייצור מתוחכמות של בגדים בתקופה זו.[92] במאה ה-5 לפני הספירה, ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את עושר האיכות של הטקסטיל ההודי.[93] עד המאה ה-2 לספירה, כותנה, מלמלה וטקסטיל משי שיוצרו בהודו יובאו על ידי האימפריה הרומית והיו אחד מענפי היצוא העיקריים של הודו העתיקה לאזורים אחרים של העולם יחד עם תבלינים הודיים ופלדת ווץ.[94] בגדים הודיים מסורתיים משתנים מאוד בין חלקים שונים של המדינה ומושפעים מהתרבות המקומית, הגאוגרפיה והאקלים. נשים לובשות באופן מסורתי סארי, גאגרה צ'ולי, אנגרקה, פיראן, שלוואר קמיז, ג'אררה ובנדי עם דופאטה או ג'ונגהט על הראש או הכתף להשלמת התלבושת.[95] גברים לובשים באופן מסורתי אנגרח'ה, אח'קאן, קורטה, קמיז, פירן, שרווני וקוטי עבור הבגד העליון, הבגד התחתון כולל דוטי,, צ'ורידאר, שלוואר, פגרי ולונגי בדרך כלל לובשים סביב הראש כדי להשלים את התלבושת.[96] במרכזים עירוניים, אנשים לובשים לעיתים קרובות בגדים מערביים ומגוון אופנה עכשווית אחרת.[97]

אוכל

טאלי צמחוני עם נאן, דאל, ראיטה ופפדאם

האוכל ההודי משתנה מאזור לאזור. מזונות עיקריים של המטבח ההודי כוללים מגוון של עדשים (דאל), קמח מלא (אטה), אורז ודוחן פנינים (בג'רה), אשר תורבת בתת-היבשת ההודית מאז 6200 לפני הספירה.[98][99] עם הזמן, חלקי האוכלוסייה אימצו את הצמחונות במהלך תנועת שראמאנה[100][101] בעוד שאקלים נוח איפשר לגדל מגוון של פירות, ירקות ודגנים לאורך כל השנה. הבהגווד גיטא רשם שיטות תזונה מסוימות כך שבמהלך המאה השנייה לפני הספירה צריכת סוגי בשר שונים, בעיקר של בקר, הפכה לטאבו, בשל היותה קדושה או טמאה.[102][103] המטבח ההודי משתמש במרכיבים רבים, פורסים מגוון רחב של סגנונות הכנת מזון, טכניקות בישול והצגה קולינרית בהתאם למיקום הגאוגרפי.[104]

אמנויות במה

הדוגמאות העתיקות ביותר שהשתמרו של מוזיקה הודית הן הלחנים של הסמוודה (1000 לפני הספירה) שעדיין שרים בטקסים מסוימים של סראוטה. זהו התיאור המוקדם ביותר של מזמורים מוזיקליים הודיים.[105] הסמוודה, וטקסטים הינדיים אחרים, השפיעו רבות על מסורת המוזיקה הקלאסית של הודו, המוכרת כיום בשני סגנונות שונים: מוזיקה הינדוסטנית ומוזיקה קרנאטית. הן מערכות המוזיקה ההינדוסטנית והן הקרנאטית מבוססות על הבסיס המלודי המכונה ראגה, המושר במחזוריות קצבית המכונה טאלה. עקרונות אלה שוכללו בנתיאשסטרה (200 לפני הספירה) והדתילם (300 לספירה).[106]

הנתיאשסטרה הוא חיבור הודי עתיק על אמנויות הבמה, הכולל תיאטרון, מחול ומוזיקה. הוא נכתב בתקופה שבין 200 לפני הספירה ו-200 לספירה בהודו הקלאסית והוא מיוחס באופן מסורתי לחכם בהראטה.[107] נתיה שסטרה היא רחבה להפליא בהיקפה. למרות שהיא עוסקת בעיקר במלאכות הבמה, היא בעלת השפעה גם על מוזיקה, מחול קלאסי וספרות וכן כוללת גם עיצוב במה, מוזיקה, ריקוד, איפור, ולמעשה כל היבט אחר של מלאכות הבמה.

לדרמה ולתיאטרון ההודי יש היסטוריה ארוכה לצד המוזיקה והריקוד שלה. אחד ממחזות התיאטרון המוכרים הקדומים ביותר הוא Mṛcchakatika שהולחן על ידי סודראקה. סיפורי אגדה בולטים הם מחזות פנצ'טנטרה, בייטל פצ'יסי, קטאסאריטסאג'רה, בריהאטקאטה וג'אטקה שהוצגו בתיאטראות עממיים מאז התקופה העתיקה.[108] סיפורי ג'טקה הפכו לחלק מהפולקלור של דרום מזרח ומזרח אסיה עם התפשטות הבודהיזם. ספרות זו השפיעה גם על ההתפתחות של אלף לילה ולילה בתקופת ימי הביניים.[109]

תרומה ותגליות

אנשים הודים מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות הפילוסופיה, המדעים, המתמטיקה, האמנויות, נאדריכלות והאסטרונומיה לאורך ההיסטוריה. במהלך התקופה העתיקה, הישגים בולטים במתמטיקה של הודו כללו את מערכת הספרות ההינדית-ערבית בה יש ערך עשרוני וסמל לאפס, נוסחת אינטרפולציה, פתרון משפט פיבונאצ'י, הפתרון האריתמטי השלם הראשון (כולל פתרונות אפס ושליליים) למשוואות ריבועיות.[110] ניתן לאתר את שיטת צ'קרוואלה, מוסכמת סימן, סדרת מדהבה והסינוס והקוסינוס בפונקציות טריגונומטריות לג'יה ולקוטי-ג'יא.[111] המצאות צבאיות בולטות כוללות פילי מלחמה, כלי נשק מפלדה בכור היתוך הידוע בכינויו פלדת דמשק ורקטות מיסוריות.[112] המצאות בולטות נוספות במהלך העת העתיקה כוללות שחמט, כותנה, סוכר, לבני בניין, דיו פיגמנט פחמן, סרגל, לכה,,צבע אינדיגו, סולמות ונחשים, מלמלה, לודו, פלדת ווץ, שעון קטורת,, שמפו, ובתים טרומיים.

היבטים תרבותיים הודיים, דתות, פילוסופיה, אמנויות ואדריכלות התפתחו במשך כמה אלפי שנים והתפשטו ברוב אסיה בצורה ששל שלום.[61] מבנים ארכיטקטוניים רבים של הודו כגון סנצ'י סטופה, טאג' מאהל ומקדש מהאבודהי הם אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו כיום.[113]

בתקופה המודרנית, אנשים הודים המשיכו לתרום למתמטיקה, למדעים ולאסטרופיזיקה. ביניהם סאטינדרה נאת בוז, סריניוואסה רמנוג'אן, ג'אגדיש צ'נדרה בוס, ומקבלי פרס נובל בולטים ביניהם: צ'נדרסקהארה ונקאטה ראמאן, הר גובינד קוראנה, וונקטרמן רמאקרישנן וסוברהמניאן צ'נדראסקאר שידוע כמי שפיתח תיאוריה על השלבים האבולוציוניים המאוחרים של כוכבים מסיביים, כולל חורים שחורים.[114]

גנטיקה

חקרי גנום עדכניים מראים שדרום אסיה מורכבת משני אבות עיקריים, מרכיב אחד מוגבל לדרום אסיה והמרכיב השני משותף עם מרכז אסיה, מערב אסיה ואירופה.[115][116]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הודים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Stern, Robert W. (2001). Democracy and Dictatorship in South Asia: Dominant Classes and Political Outcomes in India, Pakistan, and Bangladesh (באנגלית). Greenwood Publishing Group. p. 6. ISBN 9780275970413.
  2. ^ Henry Newman (1921). The Calcutta Review (באנגלית). University of Calcutta. p. 252. I have also found that Bombay is India, Satara is India, Bangalore is India, Madras is India, Delhi, Lahore, the Khyber, Lucknow, Calcutta, Cuttack, Shillong, etc., are all India.
  3. ^ Article 1 of the English version of the Constitution of India: "India that is Bharat shall be a Union of States."
  4. ^ Pargiter, F. F. (1922), Ancient Indian Historical Tradition, Delhi: Motilal Banarsidass, p. 131
  5. ^ Schmidt, H.P. Notes on Rgveda 7.18.5-10.
  6. ^ National Council of Educational Research and Training, History Text Book, Part 1, India
  7. ^ "Visnu-Purana". אורכב מ-המקור ב-9 ביוני 2007. נבדק ב-2008-04-10. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Reading the Vedic Literature in Sanskrit" (PDF). is1.mum.edu. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 במרץ 2016. נבדק ב-11 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Gopal, Madan (1990). K.S. Gautam (ed.). India through the ages. Publication Division, Ministry of Information and Broadcasting, Government of India. p. 70.
  10. ^ Michael Cook (2014), Ancient Religions, Modern Politics: The Islamic Case in Comparative Perspective, Princeton University Press, p.68: "Aryavarta [...] is defined by Manu as extending from the Himalayas in the north to the Vindhyas of Central India in the south and from the sea in the west to the sea in the east."
  11. ^ Hudson, John C., ed., Goode's World Atlas 20th Edition Chicago, Illinois, USA:2000—Rand McNally Map Page 203 Major Languages of India—map of the ethnolinguistic groups of India
  12. ^ Cheung, Martha Pui Yiu (2014). "Zan Ning (919–1001 CE), To Translate Means to Exchange". An Anthology of Chinese Discourse on Translation: From Earliest Times to the Buddhist Project. Routledge. pp. 179, 181. ISBN 978-1-317-63928-2.
  13. ^ Dyson 2018, p. 28
  14. ^ (a) Dyson 2018, pp. 4–5; (b) Fisher 2018, p. 33
  15. ^ Lowe, John J. (2015). Participles in Rigvedic Sanskrit: The syntax and semantics of adjectival verb forms. Oxford University Press. pp. 1–2. ISBN 978-0-19-100505-3. (The Rigveda) consists of 1,028 hymns (suktas), highly crafted poetic compositions originally intended for recital during rituals and for the invocation of and communication with the Indo-Aryan gods. Modern scholarly opinion largely agrees that these hymns were composed between around 1500 BCE and 1200 BCE, during the eastward migration of the Indo-Aryan tribes from the mountains of what is today northern Afghanistan across the Punjab into north India.
  16. ^ (a) Witzel, Michael (2008). "Vedas and Upanisads". In Gavin Flood (ed.). The Blackwell Companion to Hinduism. John Wiley & Sons. pp. 68–70. ISBN 978-0-470-99868-7. It is known from internal evidence that the Vedic texts were orally composed in northern India, at first in the Greater Punjab and later on also in more eastern areas, including northern Bihar, between ca. 1500 BCE and ca. 500–400 BCE. The oldest text, the Rgveda, must have been more or less contemporary with the Mitanni texts of northern Syria/Iraq (1450–1350 BCE); ... The Vedic texts were orally composed and transmitted, without the use of script, in an unbroken line of transmission from teacher to student that was formalized early on. This ensured an impeccable textual transmission superior to the classical texts of other cultures; it is in fact something of a tape-recording of ca. 1500–500 BCE. Not just the actual words, but even the long-lost musical (tonal) accent (as in old Greek or in Japanese) has been preserved up to the present. (pp. 68–69) ... The RV text was composed before the introduction and massive use of iron, that is before ca. 1200–1000 BCE. (p. 70) (b) Doniger, Wendy (2014), On Hinduism, Oxford University Press, pp. xviii, 10, ISBN 978-0-19-936009-3, A Chronology of Hinduism: ca. 1500–1000 BCE Rig Veda; ca. 1200–900 BCE Yajur Veda, Sama Veda and Atharva Veda (p. xviii); Hindu texts began with the Rig Veda ('Knowledge of Verses'), composed in northwest India around 1500 BCE (p. 10) (c) Ludden 2014, p. 19, "In Punjab, a dry region with grasslands watered by five rivers (hence 'panch' and 'ab') draining the western Himalayas, one prehistoric culture left no material remains, but some of its ritual texts were preserved orally over the millennia. The culture is called Aryan, and evidence in its texts indicates that it spread slowly south-east, following the course of the Yamuna and Ganga Rivers. Its elite called itself Arya (pure) and distinguished themselves sharply from others. Aryans led kin groups organized as nomadic horse-herding tribes. Their ritual texts are called Vedas, composed in Sanskrit. Vedic Sanskrit is recorded only in hymns that were part of Vedic rituals to Aryan gods. To be Aryan apparently meant to belong to the elite among pastoral tribes. Texts that record Aryan culture are not precisely datable, but they seem to begin around 1200 BCE with four collections of Vedic hymns (Rg, Sama, Yajur, and Artharva)." (d) Dyson 2018, pp. 14–15, "Although the collapse of the Indus valley civilization is no longer believed to have been due to an 'Aryan invasion' it is widely thought that, at roughly the same time, or perhaps a few centuries later, new Indo-Aryan-speaking people and influences began to enter the subcontinent from the north-west. Detailed evidence is lacking. Nevertheless, a predecessor of the language that would eventually be called Sanskrit was probably introduced into the north-west sometime between 3,900 and 3,000 years ago. This language was related to one then spoken in eastern Iran; and both of these languages belonged to the Indo-European language family. ... It seems likely that various small-scale migrations were involved in the gradual introduction of the predecessor language and associated cultural characteristics. However, there may not have been a tight relationship between movements of people on the one hand, and changes in language and culture on the other. Moreover, the process whereby a dynamic new force gradually arose—a people with a distinct ideology who eventually seem to have referred to themselves as 'Arya'—was certainly two-way. That is, it involved a blending of new features which came from outside with other features—probably including some surviving Harappan influences—that were already present. Anyhow, it would be quite a few centuries before Sanskrit was written down. And the hymns and stories of the Arya people—especially the Vedas and the later Mahabharata and Ramayana epics—are poor guides as to historical events. Of course, the emerging Arya were to have a huge impact on the history of the subcontinent. Nevertheless, little is known about their early presence."; (e) Robb 2011, pp. 46–, "The expansion of Aryan culture is supposed to have begun around 1500 BCE. It should not be thought that this Aryan emergence (though it implies some migration) necessarily meant either a sudden invasion of new peoples, or a complete break with earlier traditions. It comprises a set of cultural ideas and practices, upheld by a Sanskrit-speaking elite, or Aryans. The features of this society are recorded in the Vedas."
  17. ^ (a) Jamison, Stephanie; Brereton, Joel (2020), The Rigveda, Oxford University Press, pp. 2, 4, ISBN 978-0-19-063339-4, The RgVeda is one of the four Vedas, which together constitute the oldest texts in Sanskrit and the earliest evidence for what will become Hinduism. (p. 2) Although Vedic religion is very different in many regards from what is known as Classical Hinduism, the seeds are there. Gods like Visnu and Siva (under the name Rudra), who will become so dominant later, are already present in the Rgveda, though in roles both lesser than and different from those they will later play, and the principal Rgvedic gods like Indra remain in later Hinduism, though in diminished capacity (p. 4).; (b) Flood, Gavin (2020), "Introduction", in Gavin Flood (ed.), The Oxford History of Hinduism: Hindu Practice: Hindu Practice, Oxford University Press, pp. 4–, ISBN 978-0-19-105322-1, I take the term 'Hinduism to meaningfully denote a range and history of practice characterized by a number of features, particularly reference to Vedic textual and sacrificial origins, belonging to endogamous social units (jati/varna), participating in practices that involve making an offering to a deity and receiving a blessing (puja), and a first-level cultural polytheism (although many Hindus adhere to a second-level monotheism in which many gods are regarded as emanations or manifestations of the one, supreme being).; (c) Michaels, Axel (2017). Patrick Olivelle, Donald R. Davis (ed.). The Oxford History of Hinduism: Hindu Law: A New History of Dharmaśāstra. Oxford: Oxford University Press. pp. 86–97. ISBN 978-0-19-100709-5. Almost all traditional Hindu families observe until today at least three samskaras (initiation, marriage, and death ritual). Most other rituals have lost their popularity, are combined with other rites of passage, or are drastically shortened. Although samskaras vary from region to region, from class (varna) to class, and from caste to caste, their core elements remain the same owing to the common source, the Veda, and a common priestly tradition preserved by the Brahmin priests. (p 86) (d) Flood, Gavin D. (1996). An Introduction to Hinduism. Cambridge University Press. p. 35. ISBN 978-0-521-43878-0. It is this Sansrit, vedic, tradition which has maintained a continuity into modern times and which has provided the most important resource and inspiration for Hindu traditions and individuals. The Veda is the foundation for most later developments in what is known as Hinduism.
  18. ^ Dyson 2018, pp. 16, 25
  19. ^ Dyson 2018, p. 16
  20. ^ Fisher 2018, p. 59
  21. ^ (a) Dyson 2018, pp. 16–17; (b) Fisher 2018, p. 67; (c) Robb 2011, pp. 56–57; (d) Ludden 2014, pp. 29–30.
  22. ^ (a) Ludden 2014, pp. 28–29; (b) Glenn Van Brummelen (2014), "Arithmetic", in Thomas F. Glick; Steven Livesey; Faith Wallis (eds.), Medieval Science, Technology, and Medicine: An Encyclopedia, Routledge, pp. 46–48, ISBN 978-1-135-45932-1
  23. ^ (a) Dyson 2018, p. 20; (b) Stein 2010, p. 90; (c) Ramusack, Barbara N. (1999), "Women in South Asia", in Barbara N. Ramusack; Sharon L. Sievers (eds.), Women in Asia: Restoring Women to History, Indiana University Press, pp. 27–29, ISBN 0-253-21267-7
  24. ^ Asher & Talbot 2006, p. 17
  25. ^ The Earth and Its Peoples by Richard Bulliet, Pamela Crossley, Daniel Headrick, Steven Hirsch, Lyman Johnson p.192
  26. ^ The Cambridge History of Southeast Asia: From early times to c. 1800, Band 1 by Nicholas Tarling p.281
  27. ^ The Shaping of Modern Gujarat: Plurality, Hindutva, and Beyond; Acyuta Yājñika, Suchitra Sheth, Penguins Books, (2005), p.42, מסת"ב 978-0-14400-038-8
  28. ^ The Math Book: From Pythagoras to the 57th Dimension, 250 Milestones by Clifford A. Pickover: page 88
  29. ^ Kulke and Rothermund, p 115
  30. ^ Keay, p 215
  31. ^ K.A. Nilakanta Sastri, A History of South India, p 158
  32. ^ Columbia Chronologies of Asian History and Culture by John Stewart Bowman p.270
  33. ^ "History of Science and Philosophy of Science: A Historical Perspective of the Evolution of Ideas in Science", editor: Pradip Kumar Sengupta, author: Subhash Kak, 2010, p91, vol XIII, part 6, Publisher: Pearson Longman, מסת"ב 978-81-317-1930-5
  34. ^ Zahir ud-Din Mohammad (10 בספטמבר 2002). Thackston, Wheeler M. (ed.). The Baburnama: Memoirs of Babur, Prince and Emperor. New York: Modern Library. p. xlvi. ISBN 978-0-375-76137-9. In India the dynasty always called itself Gurkani, after Temür's title Gurkân, the Persianized form of the Mongolian kürägän, "son-in-law," a title he assumed after his marriage to a Genghisid princess. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ Asher & Talbot 2008, p. 115.
  36. ^ Robb 2001, pp. 90–91.
  37. ^ Metcalf & Metcalf 2006, p. 17.
  38. ^ Asher & Talbot 2008, p. 152.
  39. ^ Catherine Ella Blanshard Asher; Cynthia Talbot (2006). India before Europe. Cambridge University Press. p. 265. ISBN 978-0-521-80904-7.
  40. ^ Burjor Avari (2013). Islamic Civilization in South Asia: A History of Muslim Power and Presence in the Indian Subcontinent. Routledge. pp. 131–. ISBN 9780415580618.
  41. ^ Erinn Banting (2003). Afghanistan: The people. ISBN 9780778793366.
  42. ^ Metcalf & Metcalf 2006, pp. 23–24.
  43. ^ Western India in the Nineteenth Century: A Study in the Social History by Ravinder Kumar p.5
  44. ^ Pearson, M. N. (בפברואר 1976). "Shivaji and the Decline of the Mughal Empire". The Journal of Asian Studies. 35 (2): 221–235. doi:10.2307/2053980. JSTOR 2053980. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Capper, John (11 בדצמבר 2017). Delhi, the Capital of India. Asian Educational Services. ISBN 9788120612822. נבדק ב-11 בדצמבר 2017 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  46. ^ Sailendra Nath Sen (2010). An Advanced History of Modern India. p. Introduction-14. ISBN 9780230328853. נבדק ב-15 בדצמבר 2017. The author says: "The victory at Bhopal in 1738 established Maratha dominance at the Mughal court" {{cite book}}: (עזרה)
  47. ^ "Is the Pakistan army martial? - The Express Tribune". tribune.com.pk. 29 בספטמבר 2012. נבדק ב-11 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ Sen, Sailendra Nath (11 בדצמבר 2017). An Advanced History of Modern India. Macmillan India. ISBN 9780230328853. נבדק ב-11 בדצמבר 2017 – via Google Books. {{cite book}}: (עזרה)
  49. ^ Andaman & Nicobar Origin | Andaman & Nicobar Island History (אורכב 15.12.2014 בארכיון Wayback Machine).
  50. ^ Robb 2001, pp. 151–152.
  51. ^ Metcalf, B.; Metcalf, T.R. (2006), A Concise History of Modern India (2nd ed.), pp. 94–99.
  52. ^ Minahan, James (2012). Ethnic Groups of South Asia and the Pacific: An Encyclopedia: An Encyclopedia. ABC-CLIO. p. 139. ISBN 978-1-59884-660-7.
  53. ^ "Indian Economy During British Rule". yourarticlelibrary.com. 2014-05-08. נבדק ב-6 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Ali, Afsar (17 ביולי 2017). "Partition of India and Patriotism of Indian Muslims". The Milli Gazette. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Kenoyer, Jonathan Mark; Heuston, Kimberley (מאי 2005). The Ancient South Asian World. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-517422-9. OCLC 56413341. אורכב מ-המקור ב-20 נובמבר 2012.
  56. ^ John Keay (2011), India: A History, 2nd Ed - Revised and Updated, Grove Press / Harper Collins, מסת"ב 978-0-8021-4558-1, see Introduction and Chapters 3 through 11
  57. ^ Mohammada, Malika (2007), The foundations of the composite culture in India, Aakar Books, מסת"ב 81-89833-18-9
  58. ^ Nikki Stafford Finding Lost, ECW Press, 2006 מסת"ב 1-55022-743-2 p. 174
  59. ^ "1". Cultural History of India. New Age International Limited Publications. 2005. p. 3. ISBN 978-81-224-1587-2.
  60. ^ Southeast Asia: A Historical Encyclopedia, from Angkor Wat to East Timor, by Keat Gin Ooi p.642
  61. ^ 61.0 61.1 Hindu-Buddhist Architecture in Southeast Asia by Daigorō Chihara p.226
  62. ^ Lange, Christian (2008-07-10). Justice, Punishment and the Medieval Muslim Imagination. Cambridge Studies in Islamic Civilization. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-88782-3.
  63. ^ Sharma, Usha (2004). Cultural and Religious Heritage of India. Mittal Publications, 2004. ISBN 978-81-7099-960-7.
  64. ^ Tharoor, Shashi (2006). India: From Midnight to the Millennium and Beyond. Arcade Publishing, 2006. ISBN 978-1-55970-803-6.
  65. ^ "45". What Is Hinduism?: Modern Adventures Into a Profound Global Faith. Himalayan Academy Publications. 2007. p. 359. ISBN 978-1-934145-00-5.
  66. ^ "Non Resident Nepali – Speeches". Nrn.org.np. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2010. נבדק ב-1 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "BBCVietnamese.com". Bbc.co.uk. נבדק ב-1 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ Basu, Durga Das (2013). Introduction to the Constitution of India (21 ed.). LexisNexis. p. 124. ISBN 978-81-803-8918-4.
  69. ^ Johannes Quack (2014), Disenchanting India: Organized Rationalism and Criticism of Religion in India, Oxford University Press, מסת"ב 978-0199812615, page 50 with footnote 3.
  70. ^ Ramkrishna Bhattacharya (2011), Studies on the Cārvāka/Lokāyata, Anthem Press, מסת"ב 978-0857284334, pages 26–29
  71. ^ KN Tiwari (1998), Classical Indian Ethical Thought, Motilal Banarsidass, מסת"ב 978-8120816077, page 67;

    Roy W Perrett (1984), The problem of induction in Indian philosophy (אורכב 14.12.2020 בארכיון Wayback Machine), Philosophy East and West, 34(2): 161-174;

    (Bhattacharya 2011, pp. 21–32);

    (Radhakrishnan & Moore 1957, pp. 187, 227–234);

    Robert Flint, ‏Anti-theistic theories, באתר גוגל ספרים, Appendix Note VII - Hindu Materialism: The Charvaka System; William Blackwood, London;
  72. ^ V.V. Raman (2012), Hinduism and Science: Some Reflections, Zygon - Journal of Religion and Science, 47(3): 549–574, Quote (page 557): "Aside from nontheistic schools like the Samkhya, there have also been explicitly atheistic schools in the Hindu tradition.
  73. ^ Chakravarti, Sitansu (1991). Hinduism, a way of life. Motilal Banarsidass Publ. p. 71. ISBN 978-81-208-0899-7. נבדק ב-9 באפריל 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  74. ^ Joshi, L.R. (1966). "A New Interpretation of Indian Atheism". Philosophy East and West. 16 (3/4): 189–206. doi:10.2307/1397540. JSTOR 1397540.
  75. ^ Sarvepalli Radhakrishnan; Charles A. Moore (1957). A Sourcebook in Indian Philosophy (Twelfth Princeton Paperback printing 1989 ed.). Princeton University Press. pp. 227–249. ISBN 978-0-691-01958-1.
  76. ^ Phil Zuckerman (21 בדצמבר 2009). "Chapeter 7: Atheism and Secularity in India". Atheism and Secularity. ABC-CLIO. ISBN 978-0-313-35182-2. נבדק ב-7 בספטמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  77. ^ Oxford Dictionary of World Religions, p. 259
  78. ^ "Census of India – Socio-cultural aspects". Censusindia.gov.in. נבדק ב-3 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ Hodivala 1920, p. 88
  80. ^ Smith, Peter (2008). An introduction to the Baha'i faith. Cambridge University Press. p. 94. ISBN 978-0-521-86251-6.
  81. ^ Enroth, Ronald (2005). A Guide to New Religious Movements. InterVarsity Press. p. 160. ISBN 978-0-8308-2381-9.
  82. ^ "Global Index Of Religion And Atheism" (PDF). WIN-Gallup. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 באוקטובר 2012. נבדק ב-3 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ Singh, David Emmanuel (2012). Islamization in Modern South Asia: Deobandi Reform and the Gujjar Response. Walter de Gruyter. p. 199. ISBN 978-1-61451-246-2.
  84. ^ Cassan, Guilhem (בספטמבר 2011). "The Impact of Positive Discrimination in Education in India: Evidence from a Natural Experiment" (PDF). Paris School of Economics and Laboratoire d'Economie Appliquee. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Henry Orenstein; Michael Micklin (1966). "The Hindu Joint Family: The Norms and the Numbers". Pacific Affairs. 39 (3/4): 314–325. doi:10.2307/2754275. JSTOR 2754275. Autumn, 1966
  86. ^ Raghuvir Sinha (1993). Dynamics of Change in the Modern Hindu Family. South Asia Books. ISBN 978-81-7022-448-8.
  87. ^ "Indian Families". Facts About India. אורכב מ-המקור ב-30 ביולי 2011. נבדק ב-11 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ 88.0 88.1 Manjistha Banerji; Steven Martin; Sonalde Desai (2008). "Is Education Associated with a Transition towards Autonomy in Partner Choice? A Case Study of India" (PDF). University of Maryland & NCAER. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ What did the Indus people wear and what material were their clothes made of? | Harappa, web.archive.org, ‏2015-12-02
  90. ^ Abbott, Phill (17 בפברואר 2009). "Rethinking silk's origins : Nature News". Nature. Nature.com. 457 (7232): 945. doi:10.1038/457945a. PMID 19238684. נבדק ב-9 בנובמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  91. ^ Good, I.L.; Kenoyer, J.M.; Meadow, R.H. (2009). "New evidence for early silk in the Indus civilization". Archaeometry. 50 (3): 457–466. doi:10.1111/j.1475-4754.2008.00454.x.
  92. ^ Verma, S.P. (2005). Ancient system of oriental medicine. Anmol Publications PVT. LTD. ISBN 978-81-261-2127-4.
  93. ^ Beveridge, Henry (1867). A comprehensive history of India. Blackie and son. ISBN 978-81-85418-45-2.
  94. ^ Jayapalan, N. (2008). Economic History of India. Atlantic Publishers & Distributors. ISBN 978-81-269-0697-0.
  95. ^ Govind Sadashiv Ghurye (1951) "Indian Costume.", p.11
  96. ^ Govind Sadashiv Ghurye (1951) "Indian Costume.", p.12
  97. ^ arti sandhu (2015). Indian Fashion: Tradition, Innovation, Style. bloomsbury. p. 126. ISBN 978-18478-8780-1. נבדק ב-4 ביוני 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  98. ^ K T Achaya (2003). The Story of Our Food. Universities Press. ISBN 9788173712937. נבדק ב-18 ביוני 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  99. ^ Harris, David R. (1996). The Origins and Spread of Agriculture and Pastoralism in Eurasia. Psychology Press. p. 565. ISBN 978-1-85728-538-3.
  100. ^ Padmanabh S Jaini (2001), Collected papers on Buddhist Studies, Motilal Banarsidass, מסת"ב 978-8120817760, pages 57-77
  101. ^ Padmanabh S Jaini (2000), Collected papers on Jaina Studies, Motilal Banarsidass, מסת"ב 978-8120816916, pages 3-14
  102. ^ "Chapter 17, Verse 8,9,10". Bhagavad-Gita. נבדק ב-31 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  103. ^ Donald K. Sharpes (2006). Sacred Bull, Holy Cow: A Cultural Study of Civilization's Most Important Animal. Peter Lang. p. 208. ISBN 978-0-8204-7902-6. נבדק ב-4 ביוני 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  104. ^ Harold McGee (2004). On food and cooking. Scribner. ISBN 978-0-684-80001-1.
  105. ^ Emmie te Nijenhuis (1974). Indian music, Part 2, Volume 6. BRILL. ISBN 978-90-04-03978-0.
  106. ^ A Study of Dattilam: A Treatise on the Sacred Music of Ancient India, 1978, p. 283, Mukunda Lāṭha, Dattila
  107. ^ "Natyashastra" (PDF). Sanskrit Documents.
  108. ^ Burton, Richard F. (2002).
  109. ^ Irwin, Robert (2003), The Arabian Nights: A Companion, Tauris Parke Paperbacks, p. 65, ISBN 978-1-86064-983-7
  110. ^ "History of Algebra". נבדק ב-5 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  111. ^ Boyer, Carl B. (1991).
  112. ^ Narasimha Roddam (2 April 1985) Rockets in Mysore and Britain, 1750–1850 A.D., National Aeronautical Laboratory and Indian Institute of Science, Bangalore 560017 India, Project Document DU 8503,"Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 במרץ 2012. נבדק ב-2011-12-19. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  113. ^ "Properties Inscribed on the World heritage List". UNESCO. נבדק ב-1 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  114. ^ "Nobel Prizes-Britannica". נבדק ב-6 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  115. ^ Metspalu, Mait; et al. (2011). "Shared and Unique Components of Human Population Structure and Genome-Wide Signals of Positive Selection in South Asia". The American Journal of Human Genetics. 89 (6): 731–44. doi:10.1016/j.ajhg.2011.11.010. PMC 3234374. PMID 22152676.
  116. ^ Moorjani, Priya; et al. (2013). "Genetic Evidence for Recent Population Mixture in India". The American Journal of Human Genetics. 93 (3): 422–438. doi:10.1016/j.ajhg.2013.07.006. PMC 3769933. PMID 23932107.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38863747הודים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הודים&oldid=2643857"