פרסית עתיקה
| אזורים | איראן העתיקה |
|---|---|
| דוברים | נכחדה |
| שפת אם | שפה מתה |
| כתב | כתב יתדות פרסי עתיק (אנ') |
| משפחה |
הודו־איראניתפרסית עתיקה |
| לאום | שפה מתה |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
פרסית עתיקה היא אחת משתי השפות האיראניות העתיקות שלהן יש עדות ישירה (השנייה היא אווסטית). השפה מתועדת לרוב בכתובות חרוטים, בלוחות חרס ובחותמות של התקופה האחמנית (שנת 600 לפנה״ס עד שנת 300 לפנה״ס בערך). דוגמות לפרסית עתיקה נמצאו במה שהיו ידוע כאיראן, עיראק, טורקיה ומצרים[1]. הטקסט החשוב ביותר שנמצא עד כה היא כתובת ביסותון (המתוארכת לשנת 525 לפנה״ס). מחקר חדש בארכיון המבצר בפרספוליס של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו חשף לוחות בפרסית עתיקה (2007)[2]. הטקסט החדש מראה כי הפרסית העתיקה הייתה שפה כתובה שהייתה בשימוש גם לתיעוד פרקטי ולא רק לתצוגה מלכותית.
מקור וסקירה
כשפה כתובה, פרסית עתיקה מתועדת בכתובות אח'ימניות מלכותיות. זו שפה איראנית וככזו היא חלק ממשפחת השפות ההודו־איראניות, שהיא ענף של השפות ההודו־אירופיות. הטקסט הקדום ביותר הידוע שנכתב בפרסית עתיקה הוא כתובת ביסותון[3]. הפרסית העתיקה היא אחת מהשפות ההודו־אירופיות העתיקות ביותר המתועדות בטקסטים מקוריים.
הזמן הקדום ביותר בו הייתה פרסית עתיקה שפה מדוברת אינו ידוע בוודאות. לפי מספר הנחות היסטוריות על אודות ההיסטוריה הקדומה ועל מקור הפרסים העתיקים במחוז פארס שבדרום־מערב איראן (אשר משם הגיעו האח'ימנים), הפרסית העתיקה דוברה במקור בפי שבט הנקרא פַארְסֻוַש שהגיע מהמישור האיראני בתחילת האלף הראשון לפנה״ס, ולבסוף היגר מטה אל האזור הידוע כיום כמחוז פארס. שפתם, כלומר הפרסית העתיקה, הפכה לשפה הרשמית של המלכים האח'ימנית. רישומים אשוריים, שלמעשה מספקים את העדות הקדומה ביותר לנוכחות איראנית עתיקה (הן פרסית והן מדית) במישור האיראני, מספקים כרונולוגיה טובה אך אינדיקציה גאוגרפית משוערת בלבד של הפרסים העתיקים. ברישומים אלו מהמאה התשיעית לפני הספירה, פארסוש (יחד עם מַתַי של מדי) מוזכר לראשונה באזור של אגם אורמיה ברישומים של שלמנסר השלישי[4]. הזהות הידועה של שבט פארסוש אינה ידועה עדיין, אך מנקודת מבט בלשנית, המילה תואמת למילה הפרסית העתיקה pārsa, המגיעה עצמה מהמילה הקדומה יותר *pārćwa. בנוסף, כיוון שהפרסית העתיקה מכילה מילים רבות משפה איראנית אחרת שנכחדה, מדית, פ' א' שרוו (איראניס מאוניברסיטת הרווארד) טוען כי סביר להניח שהפרסית העתיקה הייתה מדוברת עוד לפני הקמת האימפריה האח'ימנית ובמשך רוב החצי הראשון של האלף הראשון לפני הספירה.
שיוך
הפרסית העתיקה שייכת למשפחת השפות האיראניות, שהיא ענף של המשפחה ההודו־איראנית ואחות של משפחת השפות ההודיות. השפות ההודו־איראניות נמצאות עצמן בתוך משפחה גדולה יותר הנקראת משפחת השפות ההודו־אירופית. האבות הקדמונים המשותפים להודו־איראנים מהגיעו ממרכז אסיה מתישהו בחצי הראשון של האלף השני לפני הספירה. השפה המדית, שהיא שפה שנכחדה ושאין לה תיעוד מקורי, היא גם שפה איראנית עתיקה הקשורה לפרסית העתיקה (שתיהן מסווגות כשפות איראניות מערביות ושמות מדיים רבים מופיעים בטקסטים הכתובים בפרסית עתיקה)[5]. קבוצת השפות האיראניות העתיקות הייתה קבוצה גדולה, סביר להניח; עם זאת, הידע שלנו מוגבל כרגע לפרסית עתיקה, לאווסטית ולמדית. פרסית עתיקה ואווסטית השאירו טקסטים כתובים מקוריים, בעוד שמדית ידועה בעיקר בזכות שאילת מילים מדיות לתוך פרסית עתיקה[6].
התפתחות
כתביו של ארתחששתא השני ושל ארתחששתא השלישי שונים כל־כך מכתביו של דריווש הראשון עד שקוראים להם ״פרסית אמצעית מוקדמת״ או ״בתר פרסית עתיקה״[7]. הפרסית העתיקה התפתחה ברצף לפרסית אמצעית, שבתורה הפכה לאב הקדמון של הפרסית החדשה.
פרופ' גילברט לזרד, איראניסט ידוע ומחבר הספר ״דקדוק פרסי״ מציין[8]:
השפה הידועה כפרסית חדשה, הקרויה בתקופה זו (בתקופה האסלאמית המוקדמת) פּרסי־דרי, ניתנת לסיווג בלשני של המשך הפרסית האמצעית, השפה הדתית הרשמית ושפת הספרות של איראן הסאסאנית, שהיא בעצמה המשך של הפרסית העתיקה, שפת האח'ימנים. בניגוד לשאר השפות ולשאר הניבים, הן עתיקים והן מודרניים, של הקבוצה האיראנית כדוגמת האווסטית, הפרתית, הסוגדית, הכורדית, הפשטו ועוד, הפרסית העתיקה, האמצעית והחדשה מייצגות שפה אחת ב־3 מצבים בהתפתחותה. מקורה במחוז פארס והיא מובדלת בתכונות דיאלקטליות, אך עדיין ניתנת לזיהוי בדיאלקט הצפון־מערבי ובדיאלקט המזרחי.
פרסית אמצעית, הנקראת גם פהלוי, היא המשך ישיר של הפרסית העתיקה, והייתה השפה הכתובה הרשמית של המדינה[9][10]. השוואת ההתפתחות של כל שלב בשפה מראה פישוט אדיר בדקדוק ובתחביר. עם זאת, פרסית חדשה היא צאצא ישיר של הפרסית האמצעית והעתיקה[11].
רבדים
״ככל הנראה״ קיים בפרסית העתיקה רובד מדי[7]. האלמנט המדי ניתן לזיהוי כיוון שהוא לא היה חלק בהתפתחויות שהיו מוזרות בפרסית העתיקה. צורות מדיות ״נמצאות רק בשמות פרטיים או גאוגרפיים [...] וחלק מהן לרוב מאוצר מילים דתי ולכן יכולות להיות עקרונית גם בהשפעת האווסטית.״[7] לעיתים, צורות מדיות ופרסיות עתיקות נמצאות, מה שנתן לפרסית מבט מבלבל ולא עקבי במידת מה: 'סוס', למשל, מתועד בפרסית עתיקה הן כ־asa (פרסית עתיקה) והן כ־aspa (מדית).
שיטת הכתב
טקסטים בפרסית עתיקה נכתבו משמאל לימין בכתב היתדות ההברתי הפרסי עתיק (אנ'), שלו היו 36 תווים פונטיים ו־8 לוגוגרמות. השימוש בתווים שכאלו איננו חובה[12]. מערכת הכתיבה לא הייתה, באופן די מפתיע, תוצאה של התפתחות הכתב שבו השתמשו באזור בתקופות מוקדמות יותר. על אף העובדה שפרסית עתיקה נכתבה בכתב יתדות, הכתב עצמו לא היה המשך ישיר של המסורת המוסופטמית, ולמעשה, לפי שמידט, הייתה ״יצירה מכוונת במאה ה־6 לפני הספירה״[13].
המקור של כתב היתדות הפרסי העתיק וזיהוי התאריך ותהליך הוא נושא ויכוח בין איראניסטים, כשלא הושגה הסכמה כללית עד כה. הגורמים ההופכים את ההחלטה לקשה הם, בין היתר, המסר הבעייתי בכתובת הביסותון (IV שורות 88–92) המדבר על ״צורת כתיבה״ חדשה שדריווש הגדול יוצר בעצמו, וניתוח של כתובות פרסיות עתיקות מסוימות שנטען שהן מלפני תקופת דריווש. על אף שזה נכון שהכתובת הפרסית העתיקה הכי מוקדמת היא מצבת ביסותון של דריווש, יצירת ״צורת הכתיבה החדשה״ נראית, לפי שמידט, כמו דבר שהחל תחת תקופתו של כורש הגדול[3].
במהלך תקופת הכתיבה בשפה היו כמה שינויים בכתב, כדוגמת האחדת אורך הסימנים (שבתחילת הביסותון לקחו חצי שורה, ובסוף – שורה).
אוצר מילים
| פרוטו־הודו־אירופית | פרסית עתיקה | פרסית אמצעית | פרסית מודרנית | משמעות |
|---|---|---|---|---|
| *asuras mazdhās | Ahuramazda | Ohrmazd | Ormazd اورمزد | אהורה מאזדה |
| *aśwas | aspa | asp | asb اسب | סוס |
| *kāma | kāma | kām | kām کام | יתרון |
| *daiwas | daiva | dēw | div دیو | שד |
| drayah | drayā | daryā دریا | ים | |
| *źhasta- | dasta | dast | dast دست | יד |
| *bhrātr- | brātar | brādar | barādar برادر | אח |
| *bhūmiš | būmi | būm | būm بوم | אזור, ארץ |
| *martya | martya | mard | mard مرد | איש |
| *māsa | māha | māh | māh ماه | ירח, חודש |
| *vāsara | vāhara | bahār | bahār بهار | אביב |
| stūpā | stūnā | stūn | sotūn ستون | עמוד |
| šiyāta | šād | šād شاد | שמח | |
| *ṛtam | arta | ard | ord اُرد | סדר |
| *drauźh- | droga | drōgh | dorōgh دروغ | שקר |
לקריאה נוספת
- Brandenstein, Wilhelm (1964). Handbuch des Altpersischen. Wiesbaden: O. Harrassowitz.
- Hinz, Walther (1966). Altpersischer Wortschatz. Nendeln, Liechtenstein: Kraus.
- Kent, Roland G. (1953). Old Persian: Grammar, Texts, Lexicon. New Haven: American Oriental Society.
- Sims-Williams, Nicholas (1996). "Iranian languages". Encyclopedia Iranica. Vol. 7. Costa Mesa: Mazda.: 238-245
- Schmitt, Rüdiger (1989). "Altpersisch". In R. Schmitt (ed.). Compendium linguarum Iranicarum. Wiesbaden: Reichert.: 56–85
- Schmitt, R. (2008). "Old Persian". In Roger D. Woodard (ed.). The Ancient Languages of Asia and the Americas (illustrated ed.). Cambridge University Press. pp. 76–100. ISBN 0521684943.
- Skjærvø, Prods Oktor (2006). "Iran, vi. Iranian languages and scripts". אנציקלופדיה איראניקה. Vol. 13.
- Tolman, Herbert Cushing (1908). Ancient Persian Lexicon and the Texts of the Achaemenidan Inscriptions Transliterated and Translated with Special Reference to Their Recent Re-examination. New York/Cincinnati: American Book Company.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Roland G. Kent, Old Persian, 1953
- ^ " טקסטים מחיי היום יום מראים כי השפה הפרסית הייתה בשימוש יותר משנחשב בעבר
- ^ 3.0 3.1 (Schmitt 2008, pp. 80–1)
- ^ (Skjærvø 2006, vi(1). התיעוד המוקדם ביותר)
- ^ (Schmitt 2008, p. 76)
- ^ ((Skjærvø 2006)
- ^ 7.0 7.1 7.2 Skjærvø, Prods Oktor (2005). "An Introduction to Old Persian" (PDF) (2nd ed.). Cambridge: Harvard.
- ^ (Lazard, Gilbert 1975, “The Rise of the New Persian Language” in Frye, R. N., The Cambridge History of Iran, Vol. 4, pp. 595-632, Cambridge: Cambridge University Press.
- ^ Ulrich Ammon, Norbert Dittmar, Klaus J. Mattheier, Peter Trudgill, "Sociolinguistics Hsk 3/3 Series Volume 3 of Sociolinguistics: An International Handbook of the Science of Language and Society", Walter de Gruyter, 2006. 2nd edition. pg 1912: "Middle Persian, also called Pahlavi is a direct continuation of old Persian, and was used as the written official language of the country." "However, after the Moslem conquest and the collapse of the Sassanids, Arabic became the dominant language of the country and Pahlavi lost its importance, and was gradually replaced by Dari, a variety of Middle Persian, with considerable loan elements from Arabic and Parthian."
- ^ Bo Utas, "Semitic on Iranian", in "Linguistic convergence and areal diffusion: case studies from Iranian, Semitic and Turkic" editors (Éva Ágnes Csató, Bo Isaksson, Carina Jahani),Routledge, 2005. pg 71: "As already mentioned, it is not likely that the scribes of Sassanian chanceries had any idea about the Old Persian cuneiform writing and the language couched in it. Still, the Middle Persian language that appeared in the third century AD may be seen as a continuation of Old Persian
- ^ Skjærvø, Prods Oktor (2006). "Iran, vi. Iranian languages and scripts". Encyclopaedia Iranica. 13.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link) - ^ (Schmitt 2008, p. 78)
- ^ (Schmitt 2008, p. 77)
33722147פרסית עתיקה