קהלסה

קהלסה או קהאלסה (פירוש המילה הוא "טוהר") הוא השם שנתן גורו גובינד סינג (אנ') לקהל המאמינים הסיקים אשר טבלו בטקס האמריט סנסקר (אנ') כאות להצטרפותם לעדה.

הגורו העשירי, גורו גובינד סינג היה לוחם ומנהיג דתי שהבין נכון את העתיד להתרחש וצפה מאבקים צבאיים. הוא יסד את ברית הקהלסה, איחד את עדת הסיקהים והפך את יחידות הלוחמים לצבא מאורגן.

ב-30 במרץ 1699, במהלך כנס באנאנדפור שבהודו שנערך ביום הראשון של הבאיסאקי, ביסס גובינד סינג לראשונה את מוסד ה"קהלסה" וקבע טקס קבלה דתי שכלל טבילה סמלית ב-"אמריט" ("צוּף" - מים קדושים מסוכרים שעורבבו בחרב "קאנדה"). המאמינים שהצהירו נאמנות לקהלסה נדרשו לחמישה סימני היכר חיצוניים (Panj Kakka - "חמש ה-K"):

קש (kesh) - שיער וזקן לא-גזוזים (אצל הגברים השיער נאסף ומכוסה בטורבן)
קאנגה (kangha) - מסרק קטן
קארה (kara) - צמיד מתכת עגול
קירפאן (kirpan) - פגיון קטן מעוקל
קאצ' (kachch) - מכנסיים רפויים

בנוסף קבע הגורו גובינד סינג שכל הגברים הסיקהים יכונו מעתה "סינג" (Singh - "אריה") וכל הנשים - "קאור" (Kaur - "נסיכה").

הקהלסה התחילה עם חמישה מאמינים חלוצים (פאנג' פיארה (אנ')), שנענו לקריאתו של הגורו להקריב את חייהם למען הקהילה. קהלסה היא הגרעין של החברה הסיקהית.

הקהלסה כגוף צבאי

אחת החובות המוטלות על כל סיקהי היא להגן בעזרת חרבו על החלשים. המוגול ג'אהנגיר אסר והוציא להורג בשנת 1606 את הגורו החמישי גורו ארג'אן (אנ') ותבע מכל הסיקהים להתאסלם או להיות מוצאים להורג. בסיטואציה זו התגבשה קבוצה של לוחמים סיקהים כנגד המוגול וגזרותיו. אחרי נפילת האימפריה המוגולית ועלייתה של ממלכת פנג'אב הסיקהית הפכה הקהלסה למכשיר בידי השלטון להשלטת השלטון ולשמירה על המדינה. עם זאת הקהלסה שמרה על אופייה הדמוקרטי ועל יכולתה להתנגד למהראג'ה. בשנת 1839 עם פטירתו של המהראג'ה האחרון, רנג'יט סינג מנה הכוח הצבאי של הקהלסה כ-30,000 לוחמים שנחשבו על ידי הבריטים כלוחמים עזי נפש ושולבו בצבא הודו הבריטית.