משתה בלשאצר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משתה בלשאצר מתואר בספר דניאל, פרק ה', במהלכו מופיעה כתובת על הקיר, ודניאל מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל.

הסיפור בספר דניאל

במשתה, הגביעים הקדושים שנלקחו מבית המקדש מחוללים על ידי בלשאצר ככלי שתייה עבורו ועבור שריו, נשיו ופילגשיו.

פרק זה, שנכתב כולו בארמית, השפה בה נכתבו חלקים נכבדים בספר דניאל, ממשיך ומתאר כיצד יוצאות אצבעות של יד אדם (אֶצְבְּעָן דִּי יַד-אֱנָשׁ) וכותבות על הטיח מול הנברשת (לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא) שבקיר (עַל גִּירָא) בהיכלו של המלך (דִּי-כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא) את הכתובת: "מְנֵא מְנֵא תְקֵל וּפַרְסֵין". כשבלשאצר מבחין בכך הוא מחוויר ונבהל. הוא קורא מיד להביא לפניו את החכמים והקוסמים ואומר להם, כי מי שיקרא את הכתובת ויגלה את פשרה יקבל בגד ארגמן, כמו זה שנהגו ללבוש אנשי מלוכה. כמו כן יקבל ענק זהב, ענק אותו היה רשאי לענוד רק מי שקיבל אותו מהמלך. פרס נוסף שהציע בלשאצר לפותר החידה הוא להיות שליט שלישי בממלכה. פרס זה שיקף את המצב בו נבונידוס שלט כשליט ראשון ובלשאצר כשליט שני.

איש מן החכמים והקוסמים לא יכול היה לפרש את הכתובת שעל הקיר. כאשר נקרא הנביא דניאל אל המלך, ומתבקש לפרש את הכתובת, הוא מפרש אותה כנבואת חורבן לבבל.

אלוקים, כך אמר דניאל, (מְנֵא--מְנָה-אֱלָהָא) מנה את ימי שלטונה של בבל, (תְּקֵל תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא), כלומר שקל במאזניים את ערך מלכותה ומצא (וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר) אותו בחוסר, ולכן בבל תיפול בידי "פַרְסֵין", כלומר הפרסים. ואכן בבל חולקה בין פרס ומדי. בלשאצר נהרג עוד באותו הלילה (בֵּהּ, בְּלֵילְיָא, קְטִיל, בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא). והפרסים כבשו את בבל.

במדרש

על הכתובת שהופיעה על הקיר נאמר: "וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא" (דניאל ה' ח') דהיינו שהבבלים לא היו מסוגלים להבין את הכתוב. לדעת רבי יוסי הכתובת נכתבה בכתב אשורי שלא היה ידוע עד אז. רב מסביר מדוע לא יכלו לקרוא זאת: "בגימטריא איכתיב להון: "יטת יטת אדך פוגחמט"", כלומר את המילים הללו כתב המלאך בצופן אתב"ש.

לדעת אמוראים אחרים נכתבו ארבע המילים בצופן אחר[2]:

  1. לדעת שמואל: "ממתוס ננקפי אאלרן"
  2. לדעת רבי יוחנן: "אנם אנם לקת ניסרפו"
  3. לדעת רב אשי: "נמא נמא קתל פורסין"

הכתובת הייתה על הקיר

הסיפור המקור לביטוי הידוע: "הכתובת הייתה על הקיר" או "הכתובת שעל הקיר" שמשמעו, כי משהו לא טוב עתיד לקרות והתרחשותו העתידית גלויה (או הייתה גלויה) לעין.

באמנות

סיפור זה הונצח בציור "משתה בלשאצר" של הצייר ההולנדי רמברנדט (לפי שיטת שמואל לעיל), באורטוריה "בלשאצר" של הנדל[3] וכן באורטוריה "משתה בלשאצר", מאת ויליאם וולטון. המשורר ביירון הקדיש שני שירים לבלשצר ומשתהו במסגרת אסופת השירים שלו המכונה מנגינות עבריות. הזמר סם סמית', הלחין שיר בשם זה: "Writing's on the Wall" (בתרגום חופשי: 'הכתובת על הקיר'), והוא שימש כשיר הנושא של הסרט ה-24 של ג'יימס בונד - ספקטר[4].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. בהתאם לדברי שמואל במסכת סנהדרין, ראו בהמשך "במדרש".
  2. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כב עמוד א
  3. מתוך פרק 44 באורטוריה:

    These words were written:
    MENE, MENE, TEKEL, UPHARSIN, which I thus interpret.
    MENE: the God, whom thou hast dishonour'd,
    The days hath number'd of thy reign, and finish'd it.
    TEKEL: thou in the balances art weigh'd,
    And art found wanting.
    PERES: thy kingdom is divided,
    And to the Medes and Persians given.
  4. [(https://www.youtube.com/watch?v=8jzDnsjYv9A Sam Smith - Writing's On The Wall (from Spectre], יוטיוב
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0