שלוש השבועות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דחיקת הקץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בשְבוּעוֹת שנלמדו מספר שיר השירים. אם התכוונתם ל"שלושת השָבועות", התקופה שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, ראו ימי בין המצרים.

שלוש השְׁבוּעוֹת הוא כינוי מקובל לשלוש שבועות[1] שהקב"ה השביע את בני ישראל שלא יקדימו את הגאולה קודם זמנה, שנמסרו על ידי חז"ל בתלמוד בבלי ועוד כמדרש על פסוקים בשיר השירים העוסקים בשבועות שהשביעה הרעיה את הצביים ואיילות השדה. לפי חלק מהפרשנויות, השבועות אוסרות על עם ישראל לעלות בצורה מאורגנת לארץ ישראל או למרוד בשלטון הגויים.

המושג עומד בלב המחלוקת הדתית בין קבוצות דתיות אנטי-ציוניות, כגון חסידות סאטמר, הנוהגות להציג את המדרש כראיה תאולוגית כנגד הציונות והקמת מדינת ישראל, לבין קבוצות חרדיות או דתיות לאומיות הסבורות שאין כיום לשבועות תוקף מחייב או שהקמת המדינה לא נוגדת את שלוש השבועות.

המקור לשבועות

בתלמוד בבלי בסוף מסכת כתובות מובאים שלושה פסוקים משיר השירים המדברים על שבועה שהשביע הקב"ה את בנות ירושלים:

  • ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ז').
  • ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת, אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוק ה').
  • ”הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם, מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ” (מגילת שיר השירים, פרק ח', פסוק ד').

מכאן למד רבי יוסי ברבי חנינא על שלוש שבועות שהשביע הקב"ה:

אחת שלא יעלו ישראל בחומה[2], ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

מכפילות הלשון ”אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ” למד רבי לוי עוד שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את בני ישראל:

שלא יגלו את הקץ[3], ושלא ירחקו את הקץ[4], ושלא יגלו הסוד[5] לאומות העולם.

— שם

את לשון הפסוקים ”בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה” פירשו לעונש שיתקבל באם יעברו על השבועות:

אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

— שם

רבי זירא גם כן סובר את שש שבועות אלו, אך רב יהודה סבר שכפילות הלשון[6] באה לאסור עלייה מבבל לארץ ישראל אף שלא ב"חומה".

הוויכוח על היחס לציונות, מתייחס לשלוש שבועות מתוך השש: "שלא יעלו ישראל בחומה", "שלא ימרדו באומות העולם" ו"שלא ידחקו את הקץ".

שלוש השבועות מוזכרות גם במדרש רבה על שיר השירים ובמדרשים נוספים.

היחס לשבועות

דעת האדמו"ר מסאטמר

ההוגה החרדי הידוע ביותר בנושא זה הוא רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר, העוסק בסוגיה בהרחבה בספרו ויואל משה.

  • על פי שיטתו, אין להסתכל על כל אומות העולם כגוף אחד, אלא על כל אומה בפני עצמה יש שבועה שלא ימרדו היהודים בה. לכן, על אף שהאו"ם החליט ברוב קולות להקים את מדינת ישראל - עדיין עוברים הציונים על השבועה, משום שהערבים תושבי המקום לא הסכימו לכך, בנוסף הוא שולל בתוקף את הטענה לפיה יש משמעות להחלטת רוב אומות העולם, שאינן קשורות לסכסוך ולהתיישבות היהודית, ודווקא הסכמתם של תושבי המקום והאומה שבהם נלחמים - היא הנדרשת כדי לא להפר את השבועה. מלבד העובדה שמדינת ישראל לא נשמעה להחלטות האו"ם וחרגה מגבולות תוכנית החלוקה[7]. עוד הוא אומר שגם לדעת האבני נזר, שאין איסור מצד השבועה כאשר אומות העולם מסכימות, כל ההיתר שלו מבוסס על דברי רש"י שהאיסור הוא דווקא "יחד ביד חזקה"; אבל אם צריכים להילחם כדי לכבוש את הארץ, אפילו אם יש אומות בעולם שהסכימו, עדיין לא יצא זה מגדר "יחד ביד חזקה"[8], ועוד הוא כותב שההיתר של "עליה ברשות" לדיעות הסוברים כך, זה רק לגבי השבועה "שלא יעלו ישראל בחומה" העוסק בעליה לא"י, אבל לגבי השבועה "שלא ידחקו את הקץ", שמשמעותה לא להקדים את עניני הגאולה (כמו שלטון עצמאי בא"י) לפני הקץ, בזה לא שייך היתר אם אומות העולם מסכימים או לא, כי רש"י כותב שאף ריבוי תפילה על זה בלי שום פעולות מעשיות אסור[9].
  • מול הסוברים שהשבועות בטלו משום שאומות העולם הפרו את השבועה המוטלת עליהן, "שלא להשתעבד בישראל יותר מדי", אומר הרבי מסאטמאר שאין מקור לטענה שיש קשר בין השבועות וכביכול הן תלויות זו בזו; השבועה "שלא יעלו בחומה" אינה לטובת האומות אלא לטובת ישראל, שיקבלו את כפרתם בגלות. לכן, לדבריו, לא עלה על דעת חכמי ישראל בדורות הקודמים לייסד מדינה יהודית, גם כאשר עברו הגוים על שבועתם[10].
  • מול הטענה שהרמב"ם לא הביא את השבועות במשנה תורה, כותב הרבי מסאטמאר שהרי כבר הזכיר בהלכות תשובה[11] שכל ישראל יעשו תשובה קודם הגאולה, ולכן אם יקום איש ויאמר על עצמו שהוא מלך המשיח ויכוף כל ישראל לעשות תשובה[12] יש לשמוע לו; אבל כל זמן שלא יעשו כל ישראל תשובה, כך שלא נתגלה מלך המשיח, עדיין שייך איסור השבועות[13].
  • דברי רבי חיים ויטאל שהשבועה היא רק עד אלף שנים לא נאמרו על השבועות החלות על עם ישראל, רק על השבועה של הקדוש ברוך הוא "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי", שנשבע שלא יגאל את עמו אלא אם כן יעשו תשובה מאהבה. אולם לאחר מכן - אפילו תשובה מיראה יכולה להביא את הגאולה[14].

גם רבי שלום דובער שניאורסון, שקדם לרבי מסאטמאר, סבר שהציונות המדינית מנוגדת לשלוש השבועות[15]. עם זאת, הוא לא מנע מחסידיו מלהתיישב בארץ כאנשים פרטיים[דרושה הבהרה].

כמו כן הילקוט מעם לועז[16], החקל יצחק מספינקא[17], והקדושת ציון מבאבוב[18] כתבו שהקמת ממשלה בארץ ישראל לפני ביאת המשיח אסורה ומנוגדת לשלושת השבועות.

דעות נוספות שהאיסור תקף אף ברשות האומות

הרמב"ן כותב שבעליית עזרא לא רצו שאר השבטים משאר המדינות שמחוץ לבבל לעלות, אפילו ברשות כורש, מפני שלא רצו לדחוק את הקץ, כי הפקידה של שבעים שנה שבגללה עזרא עלה נאמר רק ליהודי בבל ולא עליהם[19].

רבי שמואל יפה אשכנזי כותב שאפילו ברשות המלכיות אסור לעלות בחומה, כיוון שה' פזרנו בכנפות הארץ אין לנו רשות להתקבץ לארץ ישראל עד שיקבצנו ה' על ידי המשיח[20].

בספר "אהבת יהונתן" כותב: כנסת ישראל צוחה באלה ובשבועה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה נגד קיבוץ ישראלי, באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים, אפילו הכי צווחה שחלילה שתלך שמה כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה, והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו, ואחרון קשה מן הראשון ולכך ביקשה שלא ילכו עד שתחפץ, ר"ל עד שיגיע הזמן שימלא כל הארץ דעה וכו', וזה הזמן האמיתי שיבוא במהרה בימינו"[21].

רבי מרדכי רוטנברג כותב בתשובה משנת תרצ"ז, לגבי השאילה האם להסכים להצהרת בלפור: "אין לך 'כחומה' יותר מלכונן ממלכת ישראל בארץ ישראל לפני שבא שליח ה' המשיח, על כן החובה למאן במתנה זו מהבריטים"[22].

דעת החולקים עליו

  • האבני נזר כותב[23] כי לשבועות אין תוקף הלכתי מחייב, אלא שביטול השבועות גורם לסילוק ההשגחה העליונה. בנוסף הוא כותב[24] שהשבועה לא נאמרה באופן שאומות העולם מאפשרים לעם ישראל לשוב לארץ ישראל.
  • שלוש השבועות הן מדרש אגדה, ולפיכך אין להן תוקף הלכתי מחייב[25]. לפיכך, משמעות המדרש היא שה' גזר שעם ישראל יהיה בגלות, אולם כשעם ישראל מצליח לשוב לארצו, הרי זו ראיה שבטלה הגזרה. הרמב"ם עצמו, שספרו הי"ד החזקה כולל את ההלכות כולן, אף הוא איננו מזכיר את שלוש השבועות בספרו ההלכתי היד החזקה, ואף כותב באיגרת תימן "השביע האומה על דרך משל ואמר השבעתי אתכם". בנוסף, אצל מפרשי הגמרא המרכזיים, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רבי מנחם המאירי ועוד - לא נמצא כלל עניין זה של שלוש השבועות, וכן אצל מסכמי הגמרא להלכה, הרי"ף והרא"ש. החפץ חיים, שנחשב לפוסק האחרון בקהילות אשכנז, דיבר פעמים רבות על חובת העלייה לארץ ובנו, הרב לייב הכהן, מציין: "לא ראיתי שיזכור אף פעם את העניין ג' השבועות"[26].
  • "בעל השבועות", רבי זירא, חזר בו. בשיר השירים רבה[27] מסופר שר' זירא יצא לשוק לקנות דבר מה, ואמר לשוקל: שקול יפה. אמר לו אותו אדם: אין אתה זז מכאן, בַבלי שהחריבו אבותיו את בית המקדש! באותה שעה אמר ר' זירא: וכי אין אבותי כמו אבותיו של זה?! נכנס ר' זירא לבית המדרש ושמע קולו של ר' שילא שהיה יושב ודורש "אם חומה היא"- אילו עלו ישראל חומה מן הגולה, לא חרב בית המקדש פעם שניה. אמר ר' זירא יפה לימדני עם הארץ." מכאן שחזר בו ממה שאמר "שלא יעלו כחומה"[28].
  • רבי חיים ויטאל כתב[29] שיש ברייתא מבית מדרשו של רבי ישמעאל, שמסייגת את תוקפן של שלוש השבועות ומצמצמת אותו לאלף שנה.
  • רמב"ן כלל לא מתייחס בכתביו לשלוש השבועות[30], והוא כולל את העלייה ואף את הכיבוש של ארץ ישראל כמצוות עשה. כך למשל כתב: 'וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא),... בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצווה היא המצווה במלחמת שבעה עממים שנצטונו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות[31].
  • נפסק בשולחן ערוך כי "שנים שנשבעו לעשות דבר אחד, ועבר אחד מהם על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה"[32] מכיוון שהגויים הפרו את חלקם, דהיינו השבועה שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי, פקע גם תוקפן של השבועות המקבילות שנשבעו להן ישראל ובטל האיסור לעלות בחומה[33].
  • עלייה הדרגתית איננה "כחומה". רש"י פירש "שלא יעלו כחומה - יחד ביד חזקה", לכן אם אין כל העם עולה יחד, כי אם בשלבים - אין זו עלייה כחומה[34].
  • הצהרת בלפור ולאחריה ועידת סן-רמו, וההחלטה על תוכנית החלוקה של האו"ם ברוב קולות, מהווים רישיון להקמת מדינה מהאומות, ולפיכך הקמת מדינה אינה נחשבת כמרידה באומות[35].
  • התעוררות האומה לשוב לארצה, היא בגדר פקידה מאת ה', המבטאת כי תם זמנן של השבועות. על פי דברי ר' יהושע מקוטנא: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה (לעלות לארץ) הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בליבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה[36][דרושה הבהרה].
  • הגר"א כתב שהשבועה איננה מכוונת לעלייה לארץ, כי אם לעלייה שמגמתה בנין בית המקדש[37].
  • הרב פנחס הורוביץ, בעל ספר ההפלאה, כתב שנוסח השבועה מקפיד שיהיו בבבל דווקא, שנאמר (ירמיהו כז כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה' והעליתים והשיבתים אל המקום הזה", כי שם, בבבל, נמצא כבוד השכינה והתורה לאחר גלות בבל. וזו גם כוונת השבועות, שמבבל אסור לעלות לארץ ישראל, אך אין איסור לעלות מארצות אחרות לארץ ישראל[38].
  • "אין אנו דוחקים את הקץ, אבל הקץ דוחק אותנו". הצרות של עשרות השנים שלפני הקמת המדינה דחפו והכריחו אותנו לכך[39].
  • רבי מנשה קליין[40] כותב שנראה בדברי רבי יהונתן אייבשיץ[41] שהאיסור אינו אלא כשכל עם ישראל עולה לארץ ישראל אבל אם חלק גדול מעם ישראל נשאר בגלות העליה אינה נגד השבועה.
  • רבי אליעזר יהודה וולדנברג כותב[42] כי כיום ששערי ארץ ישראל פתוחים ליהודים אין העליה נתפסת כעליה בחומה אלא כשיבת עם לארצנו.

השבועה – לא להרחיק את הקץ

הגמרא שם מביאה את דעת לוי הסובר שיש שבועה נוספת: "שלא ירחיקו את הקץ", דהיינו להמנע ממעשים שיגרמו לגאולה להתרחק. רש"י פירש: שלא ירחקו את הקץ בעוונם. בעל אם הבנים שמחה הקשה שעוונות אסורים כבר מהתורה. לכן הסביר שכוונת רש"י לעוון שנוגע בקץ עצמו, כמו שכתב המהרש"א שבימי עזרא הייתה ראויה לבוא גאולה נצחית, אלא שלא עלו כולם, ועל זה באה שבועה זו, שאם תימצא שעת הכושר לעלות ברישיון המלכים, יעלו כולם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במקור ישנן שתי סדרות של שבועות שהשביע הקב"ה את בני ישראל ואת אומות העולם על ההתנהגות בזמן הגלות, כל אחת של שלוש. בנוגע ליחס לציונות - משמשות כראיה שתיים מהסדרה הראשונה ואחת מהסדרה השניה, ומכאן נובע הכינוי "שלוש השבועות".
  2. ^ כלומר, שלא יעלו "יחד, ביד חזקה" (רש"י).
  3. ^ כלומר, שהנביאים שבהם, שיודעים את הקץ - לא יגלו אותו (רש"י).
  4. ^ כלומר, על ידי עבירות (רש"י); לגירסא אחרת, הלשון הוא "שלא ידחקו את הקץ", ורש"י פירש שלפי גירסא זו הכוונה "שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי".
  5. ^ רש"י ותוספות פירשו שהכוונה היא לסוד העיבור; רש"י מביא פירוש נוסף שהכוונה ל"סוד טעמי תורה".
  6. ^ אך מודה לשלוש השבועות הראשונות.
  7. ^ ויואל משה, מאמר שלש שבועות, סימן פו
  8. ^ שם
  9. ^ שם תחילת סי' פ"ו.
  10. ^ שם, סימן עה
  11. ^ פרק ז, הלכה ה
  12. ^ וכמו שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.
  13. ^ שם, סימן פ'
  14. ^ שם, סימן עב
  15. ^ אגרות קודש א, עמ' רו באתר HebrewBooks
  16. ^ ילקוט מעם לועז - ואתחנן, דף רצ"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים). "והקב"ה השביע את ישראל שלא יקום חלק אחד וילך לא"י וישתלטו עליהם ויבנו את ירושלים וחומותיה".
  17. ^ חקל יצחק פר' וירא ד"ה ביום השלישי, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). וכבר כתבתי בפר' בראשית בס"ד, שאין לדחוק את הקץ ולא להקתומם ולבקש שררות ולא לקחת את ארה"ק ולעלות לתוכה למשול בה עד שיבא מלך המשיח כי גם זה הוא בכלל דחיקת הקץ, כמ"ש באהבת יונתן בהפטורת ואתחנן".
  18. ^ >קדשות ציון תנ"ך, עמ' צ"ב. "בימינו אלה קמו להם בני בליעל הפורקים מעליהם עול התורה ועול המצות ומדיחים את בני ישראל להיות ככל הגוים לבנות להם ממשלה עצמית ומדברים על ליבם שזהו תכלית הגאולה, אבל גלוי וידוע ששקר בימינם, וכי היא ההתנגדות וההיפוך מדת יהודית, ועיין בתרגום שה"ש על הפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו', והוא ע"פ דברי הגמ' בכתובות שהשביע הקב"ה לישראל שלא ידחקו את הקץ".
  19. ^ ספר הגאולה סוף שער ראשון, באתר היברובוקס
  20. ^ "יפה קול" על שהש"ר ב, ז, ד"ה שלא יעלו חומה. דעת מהר"ש יפה הובא גם בשו"ת נשמת כל חי יו"ד סימן מ"ט.
  21. ^ אהבת יהונתן הפטרה ואתחנן, ד"ה על הר גבוה. דעת ה'אהבת יונתן' הובא להלכה בשו"ת לבושי מרדכי יו"ד תליתאי סי' מ"ט, בשו"ת מנחת אלעזר ח"ה סי' י"ב, ובשו"ת יד מרדכי סי' נ"ג.
  22. ^ שו"ת יד מרדכי סי' נ"ג, אות ה'. עמו' ק"כ-קכ"א, באתר היברובוקס
  23. ^ שו"ת 'אבני נזר', יורה דעה סימן תנד אות מ ואילך.
  24. ^ שם אות נו
  25. ^ ראו באנציקלופדיה תלמודית (כרך א, ערך 'אגדה' אות ד - 'אין למדין מאגדה') דעת הסוברים שאין להתחשב במדרשי אגדה לשם השגת הלכה.
  26. ^ תולדות החפץ חיים עמ' מג; התקופה הגדולה, עמ' קע.
  27. ^ שיר השירים רבה ח, על הפסוק "אם חומה היא"
  28. ^ הרב שרגא פייבל פרנק בתולדות זאב, קונטרס א"י סעיף כז, והרב מרדכי עטיה בספרו סוד השבועה, עמ' 14, ס' לך לך עמ' 48.
  29. ^ ספר 'עץ חיים', הקדמה ל'שער ההקדמות'.
  30. ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמ' 166.
  31. ^ הוספות הרמב"ן לספר המצוות, המצווה הרביעית
  32. ^ יורה דעה רלו ו.
  33. ^ רבי שלמה קלוגר בספר מעשה יוצר על ההגדה; הרב הלל קולומייער בספר רב שלום לרב שלום אדלר מסערעדנא; הרב נתן צבי פרידמן בשו"ת "נצר מטעי" סעיף י' אות ה'; הרב שמשון חיים נחמני, "זרע שמשון" על מגילת אסתר, ראו צילום דבריו).
  34. ^ רבי אברהם יעלין בספר גאולת ישראל, הקדמה עמ' 12, הרב יונה דוב בלומברג בקונטרס ישיבת ארץ ישראל דף כ', הרב מאיר בלומנפלד בקובץ שנה בשנה, תשל"ד, עמ' 154, אהלי יעקב (האדמור מהוסיאטין) פרשת אמור תש"ח
  35. ^ רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק כתב במכתב שנדפס בספר התקופה הגדולה עמ' 206–207 "אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלבות הנאורות בסאן רעמא ניתן צו אשר ארץ ישראל תהיה לעם ישראל וכיון שסר פחד השבועות וברישיון המלכים קמה מצות ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה (ספרי פ' ראה) למקומה."; אהלי יעקב שם
  36. ^ שו"ת ישועות מלכו, ס' סו.
  37. ^ פירושו על שיר השירים ב, ז, בסדור, ליקוטים על דרך הנסתר
  38. ^ דרישת ציון לרב קלישר, סידור בית יעקב ליעב"ץ
  39. ^ אהלי יעקב שם
  40. ^ משנה הלכות חלק ט"ו סימן ריג
  41. ^ אהבת יונתן פרשת ואתחנן
  42. ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן מח - קונ' אורחות המשפטים פרק יב
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33557571שלוש השבועות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שלוש_השבועות&oldid=2737169"