חנוך קלעי
 |
חנוך קלעי (סטרליץ; 13 במרץ 1910 - 15 באפריל 1979) היה חבר מפקדת אצ"ל ולח"י, ומומחה ללשון העברית.
קורות חייו
קלעי נולד ב-1910 בליטא לפסיה ויוסף סטרליץ. ב-1924 עלה לארץ ישראל יחד עם בני משפחתו.
לאחר מאורעות תרפ"ט הצטרף ל"הגנה". היה חבר בתנועת בית"ר. לאחר האירוע בשביעי של פסח תרצ"ג (1933) בו הותקפו חברי בית"ר שקיימו צעדה ברחובות תל אביב הצטרף לאברהם תהומי וחבריו שפרשו מההגנה והקימו את האצ"ל שנתיים קודם לכן.[1] בשנים אלו עמד קלעי בראש סניפי האצ"ל בכפר סבא ובהרצליה.[2] בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נמנה עם 'האקטיביסטים' שתבעו את הפסקת מדיניות ההבלגה וביצוע פעולות תגמול נגד הערבים. ב-1937 התמנה למפקד מחוז חיפה של האצ"ל במסגרת המפקדה החדשה שהוקמה בראשותו של משה רוזנברג בעקבות הפילוג בתנועה וחזרתו של תהומי לשורות ההגנה. בהמשך מונה למפקד מחוז ירושלים וכסגנו של דוד רזיאל שהחליף את רוזנברג בראשות הארגון. באותן שנים שימש קלעי גם כשדרן בתחנת הרדיו המחתרתית של הארגון, "קול ציון הלוחמת", וכתב חומרי הסברה.
במאי 1939, לאחר מאסרו של דוד רזיאל, התמנה קלעי לעמוד בראש מפקדת האצ"ל. ב-24 במאי אישר זאב ז'בוטינסקי את מינויו. בישיבת המפקדה הראשונה בראשותו הוחלט לפעול בשתי חזיתות: המשך פעולות התגובה כנגד הערבים, ופתיחה בפעולות נגד מוסדות השלטון הבריטי בעקבות פרסום הספר הלבן. במסגרת מדיניות זו נעשו פעולות חבלה כנגד תשתיות, פגיעה בבניין הדואר ובתחנת השידור הממשלתית בירושלים, והתנקשות בקצין בריטי שהואשם בהתנכלות לעצירי האצ"ל.[3]
ב-31 באוגוסט 1939, חודשים ספורים לאחר מינויו כראש המפקדה, עצרו הבריטים את קלעי יחד עם חברי מפקדה נוספים בעת שהיו בישיבת מפקדה בתל אביב. יחד איתו נעצרו: אברהם שטרן, חיים לובינסקי, אהרן חייכמאן ויעקב לבשטיין. העצורים הועברו לתחנת המשטרה ביפו ומשם הועברו לירושלים ואחר כך למחנה המעצר בצריפין, שם פגשו את דוד רזיאל. באוקטובר 1939 שוחרר רזיאל וב-18 ביוני 1940 שוחררו שאר האסירים. לאחר שחרורו הצטרף קלעי לתומכיו של אברהם שטרן שפרש מהאצ"ל והקים ביולי 1940 את "הארגון הצבאי הלאומי בישראל" (לח"י). קלעי היה חבר במפקדה של הארגון החדש ואף כתב את עיקרי התנועה החדשה שנערכו אחר כך על ידי אברהם שטרן. בסוף 1941 עזב קלעי את הלח"י יחד עם חבר מפקדה נוסף, בנימין זרעוני, מבלי שחזרו לארגון האצ"ל. הסיבה לפרישה הייתה התנגדותם למהלכיו של אברהם שטרן ביחס להסכם עם האיטלקים והגרמנים.
בינואר 1942 פירסמה המשטרה הבריטית את תמונותיהם של ראשי הלח"י בעיתונות ובלוחות המודעות בצירוף הבטחה לפרס כספי גבוה למי שיביא ללכידתם.[4] בפברואר 1942 הסגירו קלעי וזרעוני את עצמם למשטרה.[5] על הסיבות שהביאות להחלטתם זו כתב יהודה לפידות: "יש לזכור שמאחוריהם לא עמד שום ארגון שיכול היה לעזור להם להסתתר והם הרגישו כחיות נרדפות".[6] על פי סיכום מוקדם השניים לא נחקרו ולא הועמדו למשפט, אלא הועברו ישירות למחנה מעצר. ב-19 באוקטובר 1944 הוגלה קלעי למחנה המעצר באפריקה יחד עם 250 עצירים נוספים, וחזר לישראל רק ב-12 ביולי 1948.
לאחר הקמת המדינה שימש קלעי כמרצה ללשון באוניברסיטה העברית, עורך ומתרגם, חבר באקדמיה ללשון עברית, חבר מליאת רשות השידור ואחראי על לשון ברשות השידור. בין תרגומיו הספר זורבה היווני.
קלעי נפטר בי"ח בניסן תשל"ט (1979) ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.[7] ב-1999 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו בשכונת מלחה.[8]
שלושת אחיו של קלעי היו גם הם חברי אצ"ל ובית"ר. מרדכי סטרליץ היה ממפקדי האצ"ל בארץ ישראל ובחו"ל וכיהן כמקשר בין האצ"ל לבית"ר, מיכאל סטרליץ היה מפקד באצ"ל. מנחם סטרליץ (קלעי) היה חבר הסניף בכפר סבא, עסק בניסויים בכלי נשק וחומרי חבלה. ב-17 ביולי 1936, בהיותו בן 22, נהרג מהתפוצצות רימון בידו בעת אחד מניסוייו.
אחותו שרה נישאה לעיתונאי והעורך איש הציונות הרוויזיוניסטית אלחנן קרמר.[9]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יהודה לפידות, לידתה של מחתרת (שובו של רזיאל ארצה), באתר "דעת"
- ^ יהודה לפידות, לידתה של מחתרת (הפילוג הראשון), באתר "דעת"
- ^ יהודה לפידות,ה"סֵזוֹן" צֵיד אחים שער שני, אתר דעת
- ^ משטרת פלשתינה (א"י), פרסים, דבר, 3 בפברואר 1942
- ^ השנים שהסגירו עצמם, דבר, 6 בפברואר 1942
- ^ יהודה לפידות, הארגון הצבאי הלאומי בישראל, באתר "דעת"
- ^ פרטי הנפטר, אתר הר הזיתים
- ^ אתר עיריית ירושלים
- ^ דוד תדהר (עורך), "אלחנן קרמר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3551.
23389351חנוך קלעי