דה הבילנד טייגר מות'
 | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מטוס אימון |
| ארץ ייצור |
 בריטניה |
| יצרן | דה הבילנד |
| טיסת בכורה | 26 באוקטובר 1931 |
| תקופת שירות | 1932–1959 (כ־27 שנים) |
| צוות | 2 |
| יחידות שיוצרו | 8,868[1] |
| משתמש ראשי |
בריטניה |
| משתמשים משניים |
 אוסטרליה.svg){kind=small} דרום אפריקה ניו זילנד.svg){kind=small} קנדה |
דה הבילנד DH.82 טייגר מות' (באנגלית: de Havilland DH.82 Tiger Moth, מילולית: "עש טיגריסי" - מין עש ממשפחת הדובוניים) הוא מטוס דו-כנפי וחד-מנועי תוצרת בריטניה אשר תוכנן בידי ג'פרי דה הבילנד בשנות ה-30 ושירת בחיל האוויר המלכותי ובחילות אוויר נוספים של חבר העמים הבריטי כמטוס לאימון בסיסי.
במהלך מלחמת העולם השנייה נבנו אלפי מטוסי טייגר מות' ושירתו במדינות רבות נוספות. הטייגר מות' נשאר כמטוס לאימון בסיסי בשירות חיל האוויר המלכותי עד 1951, אז הוחלף על ידי הדה הבילנד צ'יפמאנק[2], ומספר גדול של מטוסים נפלטו לשוק האזרחי. הטייגר מות' הוסיף לשרת בתפקידים צבאיים ואזרחיים, והוא נותר בשימוש נרחב כ"מטוס שעשועים" ברחבי העולם גם בימינו.
הטייגר מות' עדיין משמש לעיתים כמטוס לאימון בסיסי, בעיקר עבור טייסים המבקשים לרכוש ניסיון בהטסת מטוס בעל כן נסע הכולל גלגל בקצה זנבו, אם כי מרבית המטוסים שנבנו היו מצוידים במחליק תחת זנבם. בימינו, פועלים מטוסי טייגר מות' בשירות בתי ספר לטיסה, בעוד אלה המצויים בידי אנשים פרטיים טסים מעט ונשמרים בתנאים מבוקרים. מועדוני תעופה המוקדשים לטייגר מות' קיימים ברחבי העולם, בהם חולקים חבריהם מידע טכני ומהווים מוקד משיכה לחובבי המטוס.
רקע לפיתוח המטוס
המטוס הראשון שנבנה מסדרת המות' ("עש" - כונה כך בשל חיבתו של מתכננו, ג'פרי דה הבילנד לאנטומולוגיה), ערך את טיסת בכורה שלו ממנחת סטאג ליין (Stag Lane) של חברת דה הבילנד ב-22 בפברואר 1925. המות' התפתח מחלומו של דה הבילנד על בניית מטוס עשוי עץ, בעל תחזוקה פשוטה, קל להטסה וזול, אשר יפתח את עולם התעופה בפני מעגל רחב יותר של אנשים. פשטות המטוס הייתה המפתח להצלחתו הרבה, והמטוס, אשר סומן כ-DH.60, הפך לפופולרי מאוד. 90 יחידות מהמטוס הוזמנו על ידי ספטון בראנקר (Sefton Brancker), ראש מנהל התעופה האזרחית, עבור מועדוני תעופה שנתמכו על ידי ממשלת בריטניה. אלפי מטוסי מות' נבנו בשנים 1925–1935 בבריטניה וברישיון ברחבי העולם[3][4].
הביקוש הגובר למות' החל לדלל את מלאי המנועים מסוג סירוס (Cirrus) בעל ארבעה צילינדרים המסודרים בשורה, אשר התבסס על עודפי מנוע בו נעשה שימוש בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הדיסקו-רנו בעל שמונת הצילינדרים בצורת V. על כן פיתחה דה הבילנד, כמעט במקביל לפיתוח המות', את מנוע הג'יפסי, שנוסה לראשונה ב-1927 בתוצאות מעודדות. הגרסה הראשונה שלו הותקנה ב-DH.60G ג'יפסי מות' ב-1928 והוכחה כאמינה ביותר[4].
במהלך 1928 שודרג מנוע הג'יפסי ל-120 כ"ס (ג'יפסי סימן II) ומאוחר יותר ל-130 כ"ס (ג'יפסי סימן III, שסומן כג'יפסי מייג'ור). גרסה חדשה של המות' שפותחה אף היא ב-1928 התבססה על שלדת מתכת שהחליפה את שלדת העץ המקורית וכונתה מטאל מות' ("מות' מתכתי"). מטוס זה היה פופולרי מאוד בקנדה ובאוסטרליה והיה הגרסה הראשונה שהוזמנה בכמויות גדולות על ידי חיל האוויר המלכותי[4].
העניין הגובר במטוס מצד ממשלות ברחבי העולם הניעו את דה הבילנד לפתח גרסה צבאית לאימון ב-1931, ה-DH.60T (T - Trainer), שהיה בבסיסו מטאל מות' בעל מנוע ג'יפסי סימן II ושלדה מחוזקת המתאימה להתקנת מצלמות, פצצות אימון וציוד קשר. בנוסף, הורכבו כנפיים חדשות וחזקות יותר, ופתחי הכניסה הועמקו להקלת הגישה לתא הטייס[4].
ה-DH.60T נבחן, אך לא אומץ על ידי חיל האוויר המלכותי, אם כי הוא נרכש על ידי מספר מדינות אחרות. לדעתם של אנשי חיל האוויר המלכותי שבחנו את המטוס, היה מבנה תא הטייס חסרונו העיקרי, מכיוון שנשאר ללא שינוי משמעותי מגרסאותיו המוקדמות. עיצוב כנפי המטוס (המונחות בדיוק אחת מעל השנייה), מיקם את מכל הדלק מעל ראשו של הטייס בתא הקדמי והגביל את הגישה, מה שעלול להביא לקושי בנטישה מהירה של המטוס במצב חירום. למרות זאת, עודד משרד האווירייה הבריטי את דה הבילנד להמשיך בפיתוח המטוס כדי להתאימו למכרז מס' 15/31 עבור מטוס אימון חדש לחיל האוויר המלכותי. העיצוב ועבודת הפיתוח היו בעיקרן מאמץ אד הוק במסגרתו נעשה שימוש ב-DH.60T מפורק כאב טיפוס עליו התבססו המתכננים, אשר למעשה לא נעזרו בשרטוטים לגרסה החדשה[4][5].
עיצוב ופיתוח
אב הטיפוס של הטייגר מות', שדמה לדגמי המות' המוקדמים, עבר למעשה מספר שינויים מהותיים: המנוע הותקן במהופך[6][7], על מנת לשפר את שדה הראייה לפנים, וההטיה קדימה של תומכות הכנפיים שהסיטו לפנים את הכנף העליונה ב-22 אינץ' שיפרה משמעותית את הגישה לתא הטייס. שינוי זה הסיט את מרכז המסה של המטוס ועל כן בוצעה משיכה לאחור של הכנפיים, עם הבדל של 2 אינץ' בין הכנף העליונה (משיכה לאחור של 11 אינץ') לעומת התחתונה (9 אינץ'). מנוע הטייגר מות' היה מסוג דה הבילנד ג'יפסי סימן III בעל 120 כוחות סוס, גוף המטוס וכנפיו כוסו בבד וטיסת הבכורה בוצעה ב-26 באוקטובר 1931[8], בידי היוברט ברואד (Hubert Broad), טייס הניסוי הראשי של דה הבילנד[5][7][9][10].
מאפיין מיוחד בעיצובו של הטייגר מות' הוא מערכת השליטה הדיפרנציאלית במאזנות, שהורכבו על גבי הכנף התחתונה בלבד והופעלו באמצעות ארכובת פעמון שהוסתרה תחת כיסוי הבד של הכנף. ארכובת הפעמון המעגלית נעה בעזרת כבלים ושרשרת עשויי מתכת, מאמצעי השליטה שבתא הטייס דרך זיז המחובר למאזנת החיצונית שהורכב בזווית של 45 מעלות לקדמת חלקה המרכזי של הארכובה, בזמן שזוג המאזנות נמצא במצב נייטרלי. התוצאה שהתקבלה היא מערכת שליטה במאזנות הכנפיים הפועלת כמעט ללא תנועה מטה של המאזנת החיצונית בזמן פנייה, בעוד המאזנת הפנימית נעה בחלקה הגדול למעלה כדי למנוע סיבסוב נגדי, ובכך מסייעת בשמירה על יציבות הטיסה.
מרגע שהוצג, הוכיח עצמו הטייגר מות' כמטוס אימון אידיאלי, פשוט להטסה וזול לרכישה ולתחזוקה, אם כי השליטה במטוס חייבה יד בטוחה ויציבה על ההגאים בשל תגובתו האיטית לשינויים פתאומיים. מספר מדריכי טיסה העדיפו את הטייגר מות' בשל תכונותיו, מכיוון ששימש כאמצעי יעיל לסינון ראשוני של פרחי טיס לא מתאימים.
היסטוריה מבצעית
במהלך שנות ה-30 היה הטייגר מות' פופולרי מאוד בקרב מועדוני התעופה של בריטניה על אף שכנפיו לא היו ניתנות לקיפול, שלא כמו בדגמי המות' הקודמים, מה שהיה מביא לחיסכון במקום אותו תפס המטוס בהאנגרים. בתחילה הזמין חיל האוויר המלכותי 35 יחידות של הטייגר מות' סימן I בעלי אמצעי שליטה כפולים, שסומנו על ידי דה הבילנד כ-DH.82. ההזמנה העוקבת כללה 50 מטוסים עם מנוע מסוג ג'יפסי מייג'ור סימן I בעל 130 כ"ס שסומן כטייגר מות' סימן II (או DH.82A). הטייגר מות' נכנס לשירות בבית הספר המרכזי לטיסה של חיל האוויר המלכותי בפברואר 1932. ערב מלחמת העולם השנייה שירתו בחיל האוויר המלכותי 1,000 מטוסים, ו-300 המטוסים שהיו בבעלות פרטית הועברו גם הם לרשותו כדי להדביק את הביקוש למטוסי אימון.
במהלך סדרת הייצור של כ-7,000 מטוסים בבריטניה נבנו 4,005 יחידות של הטייגר מות' סימן II עבור חיל האוויר המלכותי וזרוע האוויר של הצי המלכותי, כאשר שלושה רבעים מהם נבנו על ידי חברת מוריס מוטורס מקואלי (Cowley) שליד אוקספורד[11].
הטייגר מות' הפך למטוס האימון הבסיסי הנפוץ ביותר במדינות חבר העמים הבריטי ומקומות אחרים, והיה המטוס העיקרי בתוכנית אימוני האוויר האימפריאלית, במסגרתה חוו אלפי טייסים את טיסתם הראשונה במטוס הקטן והחסון, שכן חיל האוויר המלכותי ראה את הטייגר מות' כמתאים ביותר לאימון טייסי קרב לעתיד[8]. בעוד שהמטוס נחשב כסלחן ונוח להטסה במהלך שלבי הלימוד הבסיסי הראשוניים, היה צורך במיומנות וריכוז כדי לתפקד בהצלחה במהלך תרגילים אווירובטיים וטיסות במבנה - תמרון קלוקל עלול היה לגרום למטוס להיכנס לסחרור או להזדקרות. בנוסף לתפקידו כמטוס אימון, שימשו מספר מטוסים כמטוסי קישור וכאמבולנס אווירי[10].
גרסה מונחית-רדיו לאימון תותחני נ"מ פותחה ב-1935 וסומנה כ-DH.82 קווין בי ("מלכת הדבורים"): בגרסה זו נעשה שימוש בשלדת העץ של הג'יפסי מות' וכנפי הטייגר מות' סימן II. כ-300 יחידות מגרסה זו היו בשירות בתחילת מלחמת העולם השנייה. במטוסים אלה נשמרו אמצעי השליטה התקניים בתא הטייס הקדמי לטיסות מבחן ולהעברות בין בסיסים, אך צוידו במערכת שליטה מרחוק באמצעות רדיו בתוספת מערכת לתיקון שגיאות שהותקנה בתא הטייס האחורי. 400 מטוסים מגרסה זו נבנו על ידי דה הבילנד, ו-70 נוספים על ידי סקוטיש אוויאיישן[12].
הקלות בה נבנה המטוס ופשטותו הטכנית, הביאו להקמתם של קווי ייצור במדינות נוספות, באמצעות מתן רישיון לחברות מקומיות או במפעלים מקומיים של דה הבילנד אשר הוקמו במדינות חבר העמים הבריטי: דה הבילנד קנדה בנתה 1,548 יחידות מכל הגרסאות, כולל ה-DH.82C ובעלות מנועים אמריקניים מסוג מנאסקו (Menasco) אשר סומנו כמנאסקו מות'. בנוסף בנתה דה הבילנד קנדה 200 מטוסי טייגר מות' עבור חילות האוויר של צבא ארצות הברית במסגרת השאל-החכר, אשר סומנו לצורכים מנהלתיים כ-PT-24 לפני שסופקו לחיל האוויר המלכותי הקנדי[13].
דה הבילנד אוסטרליה הרכיבה 20 מטוסים מחלקים מוכנים שנשלחו מבריטניה לפני שפתחה פס ייצור משלה של DH.82A מקומיים, מהם נבנו 1,070 יחידות. בנוסף, נבנו 23 מטוסים בשוודיה (סומנו כ-SK-11), 91 בפורטוגל, 38 בנורווגיה ו-133 בידי הסניף המקומי של דה הבילנד בניו זילנד (וזאת בנוסף למספר גדול של מטוסים שהורכבו מחלקים מוכנים שנשלחו מבריטניה)[14].
לאחר תבוסת בעלות הברית במערכה על צרפת באוגוסט 1940, ולאור סכנת הפלישה הגרמנית לאי הבריטי, הוגשו שלוש הצעות להגנת חופי בריטניה בהשתתפות הטייגר מות': ההצעה הראשונה כללה את ציודם של המטוסים במתלים לפצצות על מנת שיתפקדו כמפציצים קלים[10]. ההצעה השנייה כללה התקנת להבים חדים כדי לקרוע חופות של מצנחים בעת ניסיון פלישה מהאוויר. טיסות המבחן היו מוצלחות, אך הרעיון לא אומץ. ההצעה השלישית כללה התקנת מכל בתא הטייס הקדמי ואמצעים תחת הכנפיים לפיזור רעל עכברים מסוג Paris Green כנגד כוחות קרקע[15].
לאחר המלחמה
עם סיום מלחמת העולם השנייה נפלטו מאות מטוסי טייגר מות' כעודפים מחילות האוויר השונים והוצעו למכירה בשוק האזרחי, למועדוני תעופה ולרוכשים פרטיים. הוצאות התפעול והאחזקה הנמוכות של המטוס הפכו אותו לפופולרי מאוד, ותפקידים להם הותאם בשוק האזרחי כללו גרירת שלטי פרסומת, אמבולנס אווירי, מופעים אווירובטיים, ריסוס אווירי, גרירת דאונים ולכמה הותאמו מגלשי סקי או מצופים. מטוסי טייגר מות' השתתפו בסרטים, כאשר הוסוו כמטוסים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ביניהם לורנס איש ערב[14].
בימינו, נשמרו מספר גדול של מטוסי טייגר מות' במצב טיסה (כ-250 מטוסים על פי הערכה[16]). מספר המטוסים הכשירים לטיסה אף גדל במהלך השנים, עם שיפוצם או שיחזורם של טייגר מות' שהוזנחו או שהוצגו בעבר במצב סטטי בלבד.
גרסאות
- DH.60T מות' טריינר/טייגר מות'
- גרסה צבאית למטוס אימון של ה-DH.60 ג'יפסי מות'. שמונה יחידות ששימשו כאבות טיפוס סומנו כ-DH.82 טייגר מות'.
- DH.82 טייגר מות' (טייגר מות' סימן I)
- גרסת אימון דו-מושבית, בעלת מנוע בוכנה מקורר אוויר מסוג דה הבילנד ג'יפסי סימן III, בן 120 כ"ס. סומנה כ"טייגר מות' סימן I" בחיל האוויר המלכותי.
- DH.82A טייגר מות' (טייגר מות' סימן II)
- גרסת אימון דו-מושבית, בעלת מנוע בוכנה מסוג דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור בן 130 כ"ס המצוידת בחופה המכסה את המושב האחורי של תא הטייס לצורך הדרכה בטיסת מכשירים. סומנה כ"טייגר מות' סימן II" בחיל האוויר המלכותי.
- DH.82B טייגר מות' (טייגר מות' סימן III)
- גרסה משופרת עם מנוע מסוג דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור סימן III, גוף מטוס רחב יותר וסנפיר גדול יותר. אב טיפוס אחד בלבד נבנה והוטס ב-1 באוקטובר 1939. במספר מקורות מיוחס בטעות כאב הטיפוס לקווין בי.
- DH.82C טייגר מות'
- גרסה לפעולה במזג אוויר קר עבור חיל האוויר המלכותי הקנדי. מצויד בחופות פרספקס הניתנות להזזה, חימום בתא הטייס, בלמים, גלגל זנב וסמוכות לכנפיים עשויות מתכת. הגלגלים הוזזו קדימה ב-9.75 אינץ' כדי לפצות על התקנת הבלמים באמצעות שינוי זוויות רגלי כן הנסע. מנוע בוכנה מסוג דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור בעל 145 כ"ס. 1,548 יחידות נבנו, בהם נכללים גם המנאסקו מות' וה-PT-24.
- DH.82C-2 מנאסקו סימן I
- DH.82C שצויד במנוע אמריקני מסוג מנאסקו D.4 סופר פאיירט בן ארבעה צילינדרים המסודרים בשורה ובמהופך, בעל 125 כ"ס. במנועים אלה נעשה שימוש בשל החשש ממחסור במנועי הג'יפסי מייג'ור כתוצאה מפעילות הצוללות הגרמניות באוקיינוס האטלנטי. בשל הכוח המופחת שהפיק המנוע, נעשה בהם שימוש בעיקר לאימוני ניווט באמצעות רדיו. נבדלים חיצונית מה-DH.82C בסיבוב ההפוך של כיוון המדחף ופתחי היציאה של צינורות הפליטה (בצד השמאלי במנאסקו לעומת בצד הימני בטייגר מות')[17]. 10 יחידות נבנו.
- DH.82C-4 מנאסקו סימן II
- דומה למנאסקו סימן I אך עם קיבולת דלק מופחתת ותיקונים קטנים. יחידה בודדת של גרסה זו, מתוך 125 שנבנו, שמורה במוזיאון האוויר והחלל של קנדה באוטווה[17].
- DH.82C-4 מנאסקו סימן III
- גרסה זו צוידה במשדר רדיו אמריקני מסוג AT-1/AR-2 כדי שתשמש במטוס לאימוני ניווט באמצעות רדיו, אך הפרויקט נסגר לאחר שבעיית המחסור במכשירי רדיו ומנועים בריטיים נפתרה. המטוס הבודד מגרסה זו הותאם ממטוס חיל האוויר המלכותי הקנדי (מס' 4934) מגרסת מנאסקו מות' סימן II[18].
- DH.82 קווין בי
- גרסת מטוס ללא טייס מונחית רדיו כמטרה לאימוני ירי שהוצגה לראשונה ב-1935, בה נעשה שימוש בכנפיים (ובשינויים שהוכנסו במיקומם ביחס לגוף המטוס) של הטייגר מות' ובשלדה עשויית העץ של הג'יפסי מות'. הקווין בי צויד במכל דלק גדול יותר מאשר בטייגר מות' ותוכנן לפעול על גבי גלגלים או מצופים. 470 יחידות נבנו. נכון לשנת 2008, נשמר השריד היחיד לגרסה זו בבסיס חיל האוויר המלכותי הנלו (RAF Henlow) בבדפורדשייר, שבמזרח אנגליה[12].
- PT-24 מות'
- סימון צבאי אמריקני ל-DH.82C שהוזמנו במסגרת הסכמי השאל-החכר עבור חיל האוויר המלכותי הקנדי. 200 יחידות נבנו בידי דה הבילנד קנדה[13].
- ט'ראקסון ג'אקארו (Thruxton Jackaroo)
- גרסת בת ארבעה מושבים שהוסבה משלדת טייגר מות' DH.82A באמצעות הרחבת גוף המטוס. 19 יחידות הוסבו בבריטניה[19].
- DH.83 פוקס מות'
- הסבה למטוס נוסעים קצר-טווח בו נעשה שימוש ברבים מרכיבי הטייגר מות' כגון הכנפיים, הזנב וכן הנסע, בתוספת גוף מטוס חדש בעל תא סגור לארבעה נוסעים ומעליהם תא פתוח לטייס. 98 יחידות של המטוס נבנו בבריטניה ושתיים נבנו באוסטרליה החל מ-1932 ועד תחילת מלחמת העולם השנייה. 53 יחידות נבנו בקנדה בשנים 1946–1948[20].
שירות
הטייגר מות' שירת כמטוס צבאי במדינות הבאות:
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
_(1960%E2%80%931963).svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
הטייגר מות' בישראל
לפני קום המדינה, פעלו בארץ ישראל המנדטורית שלושה מטוסי טייגר מות'. המטוס הראשון, מגרסת DH.82A, נרכש בסוף 1934 בבריטניה על ידי יצחק צ'יזיק ודב הוז, אך הגיע לארץ רק ב-1937 כאשר פתחה חברת אווירון בית ספר לטיסה באפיקים[22]. מטוס זה, ברישום G-ACYN, קיבל רישום מנדטורי מקומי (VQ-PAN) אך התרסק במהלך מופע אירובטי לפני שנשא אותו[23][24].
שני המטוסים האחרים שהיו מגרסת DH.82C, בעלי חופות סגורות, נרכשו באוגוסט 1947 מעודפי חיל האוויר המלכותי הקנדי מתרומות "ארגון נשים חובבות תעופה" (נח"ת) ויהודי קנדה, הגיעו מפורקים בדרך הים והורכבו בארץ. החופות, שהיו חיוניות לחימום תאי הטייסים בתנאי החורף הקנדי, הוסרו, על מנת לאפשר צילומי אוויר[25]. המטוסים נחנכו בחיפה בטקס חגיגי והשתתפו בתצוגה אווירית. רישומיהם הקנדיים (CF-CTB ו-CF-CJA) הוחלפו ברישומים מנדטוריים (VQ-PAU ו-VQ-PAT, בהתאמה) והם נכנסו לשירות באוקטובר, כאשר כמפעילם האזרחי נרשם הקלוב הארצישראלי לתעופה, ופעילותם העיקרית הייתה במסגרת מחלקת הטיס של הפלמ"ח[26]. המטוסים לא היוו "קפיצת מדרגה" טכנולוגית בהשוואה למטוסים אחרים שהיו בשירות באותה עת, אך הייתה להם תרומה חשובה בעיבוי צי המטוסים הקטן של המחלקה. עם כניסתם לשירות, פעלו מטוסי הטייגר מות' משדה התעופה חיפה כגף לצילום אווירי. ב-10 באוקטובר צולמו בפעם הראשונה אתרים בצפון הארץ, בהם מחנות הצבא הסורי ברמת הגולן ונתגלה עיבוי המערך הצבאי[25][27].
ב-10 בנובמבר 1947 הוקם שירות האוויר ומטוסי הטייגר מות' פעלו בטייסת הראשונה שהוקמה במסגרתו, טייסת א'[26]. בשלביה הראשונים של מלחמת העצמאות שימשו המטוסים להפצצה, הצנחת אספקה, צילום אוויר, סיורים מעל ריכוזי אויב וליווי שיירות. לדוגמה, במהלך מבצע נחשון הועבר טייגר מות' משדה דב לנען והוטס בידי מודי אלון לליווי שיירת האספקה שהגיעה לירושלים ב-5 באפריל 1948. במהלך אותו חודש אבדו שני המטוסים כאשר אחד מהם התרסק כתוצאה מאש נ"מ במהלך פעילות מבצעית באזור מעלה החמישה, והשני נחת נחיתת אונס ליד רמת רחל בשל פגיעות מאש אויב והוצא משירות, ללא אבדות בנפש בשני המקרים[23][28][24].
שני מטוסי טייגר מות' משופצים ובמצב טיסה פועלים בימינו בישראל, אחד (רישום אזרחי 4X-AAT) כחלק ממטוסי מועדון צניחה חופשית, והשני (4X-AAN) נמצא בידיים פרטיות[29]. מטוס נוסף (בסימון VQ-PAU, ששירת במלחמת העצמאות) מוצג במוזיאון חיל האוויר בחצרים בצבעי הקלוב הארצישראלי לתעופה[30][31].
מפרט טכני (DH.82A)
מאפיינים כלליים
- צוות: 2, מדריך וחניך
- אורך: 7.34 מטר
- גובה: 2.68 מטר
- שטח כנף: 22.2 מ"ר
- מוטת כנפיים: 8.94 מטר
- משקל ריק: 580 ק"ג
- משקל המראה מרבי: 830 ק"ג
- מנוע: בוכנה מקורר אוויר, 1 X דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור סימן I בעל ארבעה צילינדרים המסודרים בשורה אחת ובמהופך, 130 כ"ס
ביצועים
- מהירות מרבית: 175 קמ"ש ב-300 מטר
- מהירות שיוט: 150 קמ"ש
- סייג רום מבצעי: 4,150 מטר
- טווח: 480 ק"מ
- מהירות נסיקה: 205 מטר/דקה
חימוש
לקריאה נוספת
- Jackson, A.J. Aircraft Profile No. 132: The de Havilland Tiger Moth. Profile Publications Ltd.; 1st edition (1966). ASIN B0007KCM4U
- McKay, Stuart. The de Havilland DH.60 Moth. Amberley Publishing Limited, 2016. מסת"ב 1445657244
- Rimell, Ray. Aeroguide Classics No. 6: De Haviland DH82 Tiger Moth. Silver Wings Publications, 1992. מסת"ב 9780946958382
קישורים חיצוניים
- דה הבילנד טייגר מות' באתר חיל האוויר (אורכב 15.01.2013 בארכיון Wayback Machine)
- טייגר מות' DH.82C במוזיאון האווירי של מערב קנדה
- תמונה של הדה הבילנד DH.82B "קווין בי"
- טייגר מות' משופץ בחיל האוויר של סרי לנקה
- Lennart Andersson, Civil and Military Aviation in Iran 1924–1949. Andersson Aviation History Site
- The De Havilland DH.82 Tiger Moth. airliners.net
- Virtual Aircraft Museum
הערות שוליים
- ^ "De Havilland Tiger Moth (D.H.82)." British Aircraft Directory. web.archive.org. Retrieved: 20 January 2013
- ^ Darling, Kev. De Havilland Tiger Moth. Air Warfare. ABC-CLIO. מסת"ב 1576073459. עמוד 169
- ^ Jackson, עמוד 3
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Rimell, עמודים 2–4
- ^ 5.0 5.1 Jackson, עמוד 4
- ^ כלומר, הצילינדרים הורכבו בחלקו התחתון של המנוע במקום בחלקו העליון
- ^ 7.0 7.1 "de Havilland Tiger Moth 82A." Collingwood Classic Aircraft Foundation. web.archive.org. Retrieved: 20 January 2013
- ^ 8.0 8.1 Pigott, Peter. Wings Across Canada: An Illustrated History of Canadian Aviation. Dundurn, 2002. מסת"ב 1554883792. עמודים 21-22
- ^ Rimell, עמודים 4–5
- ^ 10.0 10.1 10.2 Frédriksen, John C. International Warbirds: An Illustrated Guide to World Military Aircraft, 1914-2000. ABC-CLIO, 2001. מסת"ב 1576073645. עמוד 87
- ^ Rimell, עמוד 5
- ^ 12.0 12.1 "Queen Bee G-BLUZ, Aircraft History." Captain Neville's Flying Circus. Retrieved: 21 January 2013
- ^ 13.0 13.1 "DE HAVILLAND DH 82A TIGER MOTH" - Fact Sheet. The Official Web Site of National Museum of the USAF
- ^ 14.0 14.1 Rimell, עמוד 9
- ^ "de Havilland Tiger Moth II." rafmuseum.org. Retrieved: 7 February 2013
- ^ "de Havilland D.H. 82 Tiger Moth." warbirdalley.com. Retrieved: 11 Nobember 2012
- ^ 17.0 17.1 "de Havilland D.H.82C2 Menasco Moth". Canada Aviation and Space Museum
- ^ Canadian Military Aircraft Serial Numbers RCAF 4900 to 4949 Detailed List
- ^ "Thruxton Jackaroo G-ANZT" Captain Neville's Flying Circus. Retrieved: 2 May 2013
- ^ "De Havilland D.H.83 Fox Moth". Virtual Aircraft Museum
- ^ נעם הרטוך, טייסת הגליל במלחמת העצמאות. הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר. עמודים 32–35
- ^ עודד מרום, מחלקת הטיס של הפלמ"ח. עמותת חיל האויר, 2005. מסת"ב 9659067313. עמודים 11–12, 14
- ^ 23.0 23.1 דני שלום, מטוסי חיל האוויר מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, 2006. מסת"ב 9659045530. עמוד 10
- ^ 24.0 24.1 נעם הרטוך, "רשימת המטוסים האזרחיים בא"י-חלק ב'". מרקיע שחקים
- ^ 25.0 25.1 הרטוך, עמוד 20
- ^ 26.0 26.1 הרטוך, עמוד 45
- ^ מרום, עמודים 101–102
- ^ אביגדור שחן, כנפי הניצחון. עם הספר, 1966. עמודים 79–80, 343
- ^ De-Havilland Australia DH-82 Tiger Moth, פרדייב - הגלריה לתעופה, אוסף המטוסים
- ^ אבינעם מיסניקוב, "מטוסים ומוצגים במוזיאון חיל האויר". מרקיע שחקים
- ^ טייגר מות' במוזיאון חיל האוויר, ברשת החברתית פייסבוק, 16 באוקטובר 2013
37972833דה הבילנד טייגר מות'