יצחק חרפי
יצחק חרפי (צ'יזיק[1], 1 בינואר 1907 - 28 בנובמבר 1958) היה מחלוצי התעופה וההגנה בארץ ישראל, ממפתחי הנגב וראשוני קריית גת, מנהלו הראשון של משרד המשטרה בממשלת ישראל, מנהל נמל תל אביב ודיפלומט ישראלי.
ביוגרפיה
נולד בשם יצחק צ'יזיק בי"ז בטבת תרס"ז לשמואל זיינוול ולבריינה לבית בורנשטיין בסג'רה. בין תשעת אחיו ואחיותיו נמנו שרה, ברוך, חנה ואפרים. למד בגמנסיה הרצליה והמשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת שיקגו ובבית הספר לכלכלה של לונדון. במהלך לימודיו בשיקגו הוא הקים בה תא של ארגון הסטודנטים הציוני אבוקה, ביחד עם שמעון אגרנט[2]. בהשפעתו, לאחר חורבן חולדה במאורעות תרפ"ט סייעה אבוקה כספית לשיקום חולדה, לזכרו של אפרים צ'יזיק. היה מוסמך במנהל ציבורי ועסק במחקר ובפרסום מאמרים בנושאים שונים במהלכם למד על חשיבות הטיס והצורך בפיתוח ענף התעופה בארץ ישראל. באופן פרטי הוכשר כטייס ובשנת 1934 קיבל רישיון טיס. בעזרתו של פנחס רוטנברג רכש מטוס והביאו לדיוני הקונגרס הציוני בפראג להעלאת המודעות לחשיבות ענף התעופה. בעזרתם של רוטנברג, דוד בן-גוריון ודב הוז התממש כעבור זמן רצונו על ידי הקמת בית הספר לתעופה בארץ.
בשנת 1935 חזר לארץ ישראל והתקבל לעבודה בממשלת המנדט. 13 שנים שימש קצין מחוז[3], תחילה בנפת טולכרם ומשנת 1939 בנפת ירושלים. עם קום המדינה התמנה למושל הצבאי הראשון של יפו. ביולי 1948 מונה למנהל הראשון של משרד המשטרה ועמד בראשו עד יוני 1949. משך שנתיים היה יו"ר ועדת הנגב, היה נציג הממשלה באילת ופעל לפיתוח החיפוש אחר מחצבים בנגב. בשנת 1951 מונה למנהל נמל תל אביב.
צ'יזיק לקח חלק בפיתוח עמק חפר, היה ממקימי בית החרושת "שמשון" למלט בהר-טוב, ועם תחילת ההתיישבות המאורגנת בחבל לכיש היה ממקימי קריית גת ושימש בה מתאם בין הסוכנות היהודית ומשרד העבודה[4]. בספטמבר 1957 מונה לעמוד באופן זמני בראש שגרירות ישראל בליבריה, אך לאחר שחלה בקדחת ואירח במדינה את שרת החוץ גולדה מאיר - הועבר בהוראתה והיה קונסול ישראל בשיקגו.
נפטר בשיקגו לאחר התקף לב ונקבר בקרית גת. היה נשוי לאסיה בת אהרן לוינסקי ואב לשני ילדים. על שמו נקראו בקרית גת בית הספר היסודי יד יצחק,[5] גן ציבורי, רחוב ומועדון המפלגה של מפא"י.
יצחק חרפי (צ'יזיק) היה אביו של הפזמונאי, המלחין והזמר הישראלי שמוליק צ'יזיק.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יצחק צ'יזיק", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1372
- יצחק חרפי (צ'יזיק), דבר, 30 בנובמבר 1958 המשך
הערות שוליים
24883726יצחק חרפי