פוקר S-11 אינסטרוקטור
 | |||||||||||||
| פוקר S-11 אינסטרוקטור | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס אימון | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 הולנד | ||||||||||||
| יצרן | פוקר | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 18 בדצמבר 1947 | ||||||||||||
| צוות | 2, מדריך וחניך | ||||||||||||
| נוסעים | 1 | ||||||||||||
| משתמש ראשי | חיל האוויר המלכותי ההולנדי | ||||||||||||
| משתמשים משניים |
הצי ההולנדי חיל האוויר הברזילאי חיל האוויר הישראלי | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
פוקר S-11 אינסטרוקטור (הולנדית: Fokker S-11 Instructor, "מדריך") הוא מטוס אימון חד מנועי בעל שני מושבים, מונע על ידי מנוע בוכנה ומדחף, שפותח ויוצר בהולנד על ידי חברת פוקר.
פיתוח ושירות
אחד מכיווני הפעולה הראשונים של חברת פוקר ההולנדית לאחר שחרור המדינה בתום מלחמת העולם השנייה היה תכנון וייצור מטוס הדרכה לאימון טיס ראשוני. המטוס החדש נקרא פוקר S-11 אינסטרוקטור, ו-100 יחידות ממנו הוזמנו כבר ב-1946, עוד לפני תחילת ייצורו. אב הטיפוס טס לראשונה בסכיפהול ב-18 בדצמבר 1947. במהלך הניסויים, בתחילת 1948, נמצא כי יש צורך בכמה שינויים אווירודינמיים כדי לשפר את תכונות הטיסה של המטוס. לאחר יישום השינויים הוצע המטוס לכמה חילות האוויר בעולם, ואכן נמכר לחיל האוויר המלכותי ההולנדי, חיל האוויר האיטלקי, חיל האוויר הברזילאי, חיל האוויר של פרגוואי, חיל האוויר של בוליביה וחיל האוויר הישראלי (ראו להלן). 170 מטוסים נבנו באיטליה ברישיון על ידי חברת מאקי תחת הסימול מאקי M.416. גרסה של ה-S-11 נבנתה בברזיל ברישיון על ידי חברת "פוקר אינדוסטריה אירונאוטיקה". הגרסה נקראה T-22.
לאחר מלחמת העצמאות בחן חיל האוויר הישראלי מספר מטוסי אימון, ובהם ה-S-11. מטוס אחד הובא לישראל בדצמבר 1949 לבחינות ולהצגה, ונבחר כמטוס אימון. ישראל רכשה 41 מטוסים, שנועדו גם להדרכת נווטים וחלקם הותאמו גם להדרכת טיסות לילה ומזג אוויר גרוע. המטוסים הובאו לארץ מפורקים בארגזים, אך רובם לא הורכבו.[1]} חיל האוויר לא היה שבע רצון מן המטוס, בשל מנועו החלש וכן הנסע שלו שנשבר לעיתים קרובות וגרם נזק גם לכנף בעת תאונה כזו. בשנת 1953 הוצא המטוס משירות כמטוס הדרכה, גם בשל תכונותיו וגם בשל התפיסה שמן הראוי שטייס יתחיל את אימוניו במטוס בעל חופה פתוחה. המטוס הועבר ל"טייסת הקלה" (טייסת 100, "הגמל המעופף"), שם שימש כמטוס קישור. ב-1957 הוצאו המטוסים משירות. חלקם הועבר לקלוב התעופה לישראל. נעשו ניסיונות למכור מטוסים אחרים למדינות באפריקה, אך ללא הצלחה.[2]
נכון ל-2016 קיימים עדיין מטוסי S-11 אינסטרוקטור כשירים לטיסה. הארגון ההולנדי "פוקר פור" (Fokker Four) מוקדש לשימורם של המטוסים, ומטיס ארבעה מהם במפגנים אוויריים. מטוס אחד שופץ בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 על ידי חברת כנף ארקיע והועבר למוזיאון חיל האוויר בחצרים. המטוס ניזוק קשות בסופה בשנת 1992 ומאז לא תוקן.[1]
מפעילות
- חיל האוויר האיטלקי הפעיל 178 מטוסים שנבנו ברישיון על ידי חברת מאקי כמאקי M.416, בין 1951 לתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.
- חיל האוויר של בוליביה הפעיל 8 מטוסים בשנות ה-70 של המאה ה-20.
- חיל האוויר הברזילאי הפעיל 100 מטוסים בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.
- חיל האוויר המלכותי ההולנדי
- הצי המלכותי ההולנדי - שירות האוויר הימי ההולנדי
- חיל האוויר הישראלי הפעיל 41 מטוסים בין 1951 ל-1957.
- זרוע האוויר של פרגוואי הפעילה 8 מטוסים בין 1972 ל-1978.
נתונים כלליים
מאפיינים כלליים
- צוות: 2 (מדריך וחניך זה ליד זה)
- נוסעים: 1
- אורך: 8.18 מטר
- מוטת כנפיים: 11.00 מטר
- גובה: 2.22 מטר
- שטח כנף: 18.5 מ"ר
- משקל ריק: 1,784 ליברות (810 ק"ג)
- משקל ההמראה מקסימלי: 2,426 ליברות (1,100 ק"ג)
- הנעה: מנוע בוכנה לייקומינג O-435A, 190 כוח סוס
ביצועים
- מהירות מקסימלית: 113 קשר (209 קמ"ש)
- טווח: 628 ק"מ
- תקרת שירות: 12,600 רגל (כ-3,850 מטרים)
לקריאה נוספת
- דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ן, 2005.
קישורים חיצוניים
- Fokker S-11 Instructor באתר flugzeuginfo.net
- אתר הארגון ההולנדי fokkerfour
- פוקר S-11 אינסטרוקטור, באתר חיל האוויר הישראלי
- שרטוטי מטוס פוקר באתר "מרקיע שחקים"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אבינעם מיסניקוב, פוקר 05, באתר "מרקיע שחקים"
- ^ דני שלום, עמ' 66; פוקר S-11 אינסטרוקטור, באתר חיל האוויר הישראלי
