גרמה
שגיאות פרמטריות בתבנית:תבנית מידע/אתר מורשת
'סוג: טבעי ותרבותי' אינו ערך חוקי
 | |
| מראה כללי של גרמה | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשנת 1985, לפי קריטריונים 1, 3, 5, 7 | |
| מדינה |
 טורקיה |
|---|---|
 | |
גרמה (טורקית Göreme; יוונית Κόραμα) היא עיירה קטנה ומרכז תיירותי בנפת נבשהיר במרכזה של קפדוקיה, ומתגוררים בה כ-2,000 איש. העיירה העניקה את שמה לפארק הלאומי ההיסטורי של גרמה (Göreme Tarihî Millî Parkı) המקיף את ליבה של קפדוקיה, וסמוך לה שוכן המוזיאון הפתוח של גרמה (Göreme Açık Hava Müzesi). במוזיאון הפתוח כמו בגרמה עצמה מקבץ של כנסיות, מנזרים וקפלות החצובים בסלע הטוף הרך. הפארק הלאומי של גרמה הוכרז בשנת 1985, יחד עם מספר אתרים נוספים בקפדוקיה, כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
משמעות השם גרמה בטורקית היא "לא תוכלו לראות", ולפי האגדה הוא הוענק לה בשל הנוצרים אשר הסתתרו במקום. בעבר נקראה גרמה בשמות קורמה, מטיאנה, מצ'אן (Maçan) או אווג'ילר (Avcilar). בתקופה הרומית המאוחרת שימשו גרמה וסביבותיה כנקרופוליס לתושבי אוונוס (Avanos) הסמוכה. העיר סבלה רבות בפלישת הערבים לאסיה הקטנה, וכשזו הסתיימה שבה והייתה למרכז נוצרי. החל במאה ה-10 נבנו בגרמה רוב כנסיותיה הידועות, ובין המאה ה-11 והמאה ה-13 היא הייתה למקום מושבו של בישוף שהיה כפוף לדיוקסיה של מוקיסוס (כיום קרשהיר - Kırşehir).
הכנסיות העיקריות
כנסיית דורמוש קדיר (Durmuş Kadir Kilisesi) נקראת על שם בעליו של גפן סמוך. היא נחצבה במאה ה-6 או במאה ה-7 ושימשה כשובך יונים במאות ה-18 וה-19. צורתה של הכנסייה היא כשל בזיליקה שלה שלוש ספינות, צורה שאינה אופיינית לכנסיות קפדוקיה. בספינה המרכזית תקרת קמרון חבית ובשתי האחרות התקרה שטוחה, וזו התמוטטה חלקית באחת הספינות הצדדיות. אורכה של הכנסייה 11.6 מטר ורוחבה 9.6 מטר. בכנסייה שלושה אפסיסים וטמפלון (τέμπλον), מעין חיץ המפריד בין האזור הציבורי לחלק השמור לנזירים, אלמנט שהיה מקובל בתקופה הביזנטית המוקדמת. בטמפלון היו קבועים מסכים שהיו יכולים להסתיר את הטקס שנערך מאחוריו, ולאחר המאה ה-11 הוחלפו אלה באיקונות. הטקס נוהל מבמה בת ארבע מדרגות שניצבת לפני האפסיס המרכזי. בנרתקס שוכנים קבריהם של נזירים או של נדבנים.
|
לרוב הכנסיות בגרמה ספינה בודדת, ותקרתן עשויה מקמרון חבית. תחילה נצבעו קירות הכנסיות ישירות בצבעים שהופקו משורשי ירקות, והציורים כללו דוגמאות גאומטריות ועיטורים המבוססים על עולם הצומח. בשלב מאוחר יותר כוסו הציורים המקוריים בשכבת טיח שעליה ציירו המאמינים סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה. דמויות בנות אלמוות מופיעות בדרך כלל על התקרה בעוד שבני אדם פשוטים מתוארים על קירות הכנסיות. האפסיס שמור לדאסיס (δέησις) - אותו האיש, מלווה לעיתים במריה וביוחנן המטביל, או בקדושים אחרים. כדי להעניק לציורים ברק הם צופו לאחר מכן בשכבת דבק שהופקה גם היא מצמחים. |
כנסיית יוסוף קוץ' (Yusuf Koç Kilisesi) קיבלה גם היא את שמה משמו של בעל גפן סמוך. הכנסייה מתוארכת לאמצע המאה ה-11 וגם היא שימשה בעברה כשובך יונים. לכנסייה שני אפסיסים שאחד מהם קרס, צורתה כשל צלב ותקרתה שבה שתי כיפות עשויה בצורת קמרון חבית. באפסיס פרסקו בו נראים המדונה והילד ומתחתם שורות של בישופים. עוד באפסיס פרסקו של סטפנוס ה"קדוש". בכיפת הכנסייה נראים המלאכים מיכאל וגבריאל, ועוד מופיעות בכנסייה דמויות שרפים שלהם שש כנפיים.
כנסיית אל נזאר (El Nazar Kilisesi) נחצבה בסלע בודד בצורת חרוט. צורתה כשל צלב שלו שלוש זרועות ארוכות וזרוע קצרה המשמשת כאפסיס בצורת פרסת סוס. בזרוע המזרחית שוכנים קברים אך היא קרסה. מאידך, הפרסקאות מהמאה ה-11 השתמרו היטב ואלה מתארים את נביאי הברית הישנה והברית החדשה וסצינות מחייו של אותו האיש.
כנסיית האבזם או האבנט (Tokalı Kilise) היא הכנסייה העתיקה ביותר באזור והגדולה ביותר בגרמה. שמה בא מעיטור שעיטר אותה בעבר אך זה לא שרד. היא חודשה בשנות ה-80 של המאה ה-20 ובה ארבעה חלקים: הכנסייה העתיקה שבה ספינה בודדת, הכנסייה החדשה, הכנסייה התחתית שמתחת לכנסייה העתיקה (או הקריפטה), וכן קפלת צד (פרקלסיון) מצפון לכנסייה החדשה. הכנסייה הישנה נבנתה במאה ה-10 וכיום היא משמשת כמבואה לכנסייה החדשה. האפסיס היחיד שהיה בה קרס כאשר הכנסייה החדשה נחצבה בסלע. פרסקאות מצוירים על התקרה המקומרת ועל חלקם העליון של הקירות, וחייו של אותו האיש מתוארים בשלוש שורות של תמונות על שני קירותיה של הכנסייה. מעל לכניסה לכנסייה נראה ציור המתאר את ההשתנות. הכנסייה החדשה מלבנית ומתוארכת לסוף המאה ה-10 ולתחילת המאה ה-11. בקירה המזרחי ניצבים ארבעה עמודים הנושאים קשתות, ויש בה שלושה אפסיסים שהמרכזי שבהם מתאר את הצליבה. על התקרה שעשויה מקמרון חבית מסופר סיפור חייו של אותו האיש בסדר כרונולוגי, והדמויות מצוירות על רקע בצבע כחול שיוצר מפיגמנט של לפיס לזולי.
קפלת בזיליוס ה"קדוש" (Aziz Basil Şapeli) המתוארכת למאה ה-11 עשויה מנרתקס הנבדל מהאולם המרכזי בשתי קשתות. ברצפת הנרתקס והקפלה שוכנים קברים, ככל הנראה של תורמים ובני משפחותיהם. האולם מלבני ומקורה בקמרון חבית, ובצידו השמאלי שלושה אפסיסים. שלושה צלבי מלטה על התקרה מייצגים את השילוש ה"קדוש". באולם הקפלה נישה ובה קבר אלמוני נוסף. באפסיס המרכזי נראה אותו האיש ולידו המדונה והילד, וגאורגיוס ה"קדוש" ההורג את הדרקון מצויר על הקיר הדרומי.
בכנסיית התפוח (Elmalı Kilise) שצורתה כשל צלב, ארבעה עמודים, תשע כיפות ושלושה אפסיסים. הכניסה המקורית לכנסייה הייתה בצידה הדרומי, אך כיום מוליכה אליה מנהרה מצידה הצפוני. הכנסייה מתוארכת לאמצע המאה ה-11 ולתחילת המאה ה-12, ובמקור היא עוטרה בצורות גאומטריות ובצלבים שצויירו באוכרה אדומה ישירות על קירותיה. כיום מצוירות על קירות הכנסייה 15 סצינות מחייו של אותו האיש ובכיפה המרכזית נראה פרסקו של אותו האיש. ביתר הכיפות נראות דמויותיהם של המלאכים החשובים, ובהם גם המלאך מיכאל. הכנסייה חודשה בשנת 1991 אך קירותיה ממשיכים להתקלף וחושפים את הפרסקאות המקוריים. המקור לשמה של הכנסייה אינו ידוע בוודאות. ייתכן שבא מעץ תפוח שצמח בסמוך אליה או בשל חפץ אדום ועגול שאוחז המלאך מיכאל בידו השמאלית.
קפלת ברברה הקדושה (Azize Barbara Şapeli) הסמוכה לכנסייה התפוח, נחשבת לאחת הכנסיות המרשימות בגרמה. הכנסייה נחצבה במאה ה-11 וצורתה כשל צלב. כיפתה נשענת על שני עמודים ויש בה שלושה אפסיסים. עיטורי הכנסייה עשויים מאוכרה אדומה וכוללים צלבי מלטה שבקצותיהם משולשים, דמויות בעלי חיים שנועדו להביא מזל, דוגמאות גאומטריות שונות ודמויות אבסורדיות שפשרן לא ברור. באפסיס נראות שלוש דמויות המייצגות את אותו האיש לצד מריה ויוחנן המטביל, או את ההשתנות של אותו האיש כשהוא נראה לצידם של משה ואליהו. בצידה המערבי של הכנסייה נראית ברברה הקדושה ובצידה הצפוני גיאורגיוס ה"קדוש" הורג את הדרקון.
כנסיית הנחש (Yılanlı Kilise) או כנסיית אונופריוס ה"קדוש" (Aziz Onuphrius Kilise) עשויה בצורת מלבן הנושא תקרה בצורת קמרון חבית. בצידה הדרומי בולט אגף שתקרתו שטוחה ובו שוכנים מספר קברים. הכניסה לכנסייה היא מצפון והאפסיס שוכן בקיר הארוך שבצידה המזרחי. הכנסייה מתוארכת למאה ה-11 ובנייתה לא הושלמה מעולם. היא קרויה על שמו של הנזיר אונופריוס ה"קדוש" בן תבאי שבמצרים, שהתבודד במדבר משך שישים שנים עד מותו במאה ה-4. דמותו נראית כשהוא עירום, שערו מגודל, והוא ניצב מאחורי עלה תמר. שמה האחר של הכנסייה - כנסיית הנחש - בא לה מהפרסקו המתאר את גאורגיוס ה"קדוש" ואת תאודורוס ה"קדוש" ההורגים את הדרקון, המתואר בו בדמות נחש. עוד נראים בכנסייה פרסקאות של אותו האיש האוחז בספר תנ"ך בידו ולידו ניצב מממן הקמתו של המבנה, השליח תומא, בזיליוס הגדול ופלוויה יוליה הלנה לצד בנה הקיסר קונסטנטינוס, כשהיא אוחזת בצלב האמיתי.
כנסיית החשכה (Karanlık Kilise) מתוארכת לסוף המאה ה-12 ולתחילת המאה ה-13. לאחר פלישת הסלג'וקים לאסיה הקטנה שימשה הכנסייה כשובך יונים עד לשנות ה-50 של המאה ה-20, ונדרשו עבודות שחזור שנמשכו 12 שנים כדי לנקותה ולחשוף את קירותיה. אל הכנסייה מוליכה מנהרה מפותלת מצפון, ובחזיתה נרתקס שלו תקרה בצורת קמרון חבית ובו שלושה קברים. הנרתקס מעוטר בעיטורים עשירים מהברית הישנה והחדשה, אך חלק ממנו קרס. אולם הכנסייה עצמה בנוי בצורת צלב, ובחזית האפסיס המרכזי ניצב בעבר טמפלון, אך הוא לא שרד. באפסיס זה מתואר הדאסיס (אותו האיש, יוחנן המטביל והבתולה), בעוד שבאפסיס הצפוני נראה פרסקו של המדונה והילד על רקע כחול, ובאפסיס הדרומי נראה אברהם אבינו. הכיפה המרכזית מעוטרת בפרסקו של אותו האיש ובארבע הכיפות הקטנות יותר נראים המלאכים גבריאל, מיכאל, רפאל ועזראל. דמויותיהם של שמונה בני אדם אשר תרמו כספים להקמתו של המבנה נראות בחלקים שונים של הכנסייה. עוד נראים בכנסייה דמויותיהם של ארבעת האוונגליסטים, קוסמאס ודמיאנוס ה"קדושים" האוחזים בכלים ששימשו לרפואה וסצינות שונות מחיי אותו האיש. אור חודר לכנסייה רק דרך חלון קטן בנרתקס, דבר שגורם לה להיות חשוכה, ועל כן שמה. עוד גרם הדבר לצבעי הציורים להשתמר היטב, והפרסקאות בכנסייה נחשבים לשמורים ביותר בכל קפדוקיה.
כנסיית הסנדלים (Çarıklı Kilise) קיבלה את כינויה משתי טביעות נעליים לרגלי הפרסקו המתאר את העלייה השמיימה והניצב סמוך לכניסה אליה. נראה כי הכנסייה נקראה למעשה על שם הצלב הקדוש. הכנסייה סמוכה לכנסיית החשכה והיא אחת הכנסיות הקטנות באזור שגגן נתמך בעמודים. צורתה כשל צלב יווני, קבועים בה שלושה אפסיסים והיא נתמכת בארבעה עמודים. הכניסה למבנה היא מצפון, אך תקרת הנרתקס קרסה. בכנסייה שתי קומות ובתחתונה שכן חדר אוכל עם נישה ובה ציור של הסעודה האחרונה.
קישורים חיצוניים
