גבקליטפה

אפסוס

**אתר מורשת עולמית**
	עמודי האבן באחד המבנים המעוגלים בגבקליטפה - 2012
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2018, לפי קריטריונים 1, 2, 4
מדינה	טורקיה
	(למפת טורקיה רגילה) אנקרה איסטנבול איזמיר בורסה אדנה גזיאנטפ קוניה אנטליה דיארבקיר קייסרי סמסון ארזורום גאורגיה אר. א. עיראק סוריה יוון בולגריה הים; האגאי; הים התיכון הים השחור גבקליטפה

עיטורים בדמות בעלי חיים על עמוד אבן במבנה בגבקליטפה

גבּקליטפּה (או גבּקלי טפּה; בטורקית Göbeklitepe) הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בדרום-מזרח טורקיה. האתר נבנה על ידי ציידים-לקטים והתגלו בו מבני אבן מונומנטליים, מהעתיקים ביותר הידועים כיום (לצד המגדל העגול בתל יריחו), ועליהם חריטות בדמות בעלי חיים ועיטורים אחרים. חוקרי האתר מפרשים את האתר כמצבור "מקדשים" ששימש כמרכז אזורי להתכנסות ופולחן, מהעתיקים ביותר של האנושות.

ב-2018 גבקליטפה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[1]

החפירות באתר

האתר מצוי 15 ק"מ מאורפה, בפסגת רכס של גבעות אבן גיר, המהוות את השלוחה הדרום-מזרחית של הרי הטאורוס. פירוש השם הוא "גבעה עם טבור". התל נישא לגובה של 15 מטר וקוטרו כ-300 מטר. הוא התגלה בשנת 1963, בסקר ארכאולוגי שערכה במקום קבוצת מדענים אמריקאים וטורקים. הם נתקלו בכמה אבני גיר גדולות, מלבניות, מעוצבות, ללא ספק מעשה ידי אדם, שבצבצו מהקרקע. החוקרים הניחו שמדובר בקברים ביזנטיים ולא המשיכו את הבדיקה.

ב-1994 קרא ד"ר קלאוס שמידט, ארכאולוג גרמני מאוניברסיטת היידלברג, את הדו"חות שחוברו על המקום והחליט לנסוע לשטח כדי לבחון את הממצאים בעצמו. החל משנת 1995 מבצעים מוזיאון אורפה, המכון הגרמני לארכאולוגיה (DAI) וחוקרים מאוניברסיטת קארלסרוהה, חפירות נרחבות באתר בראשות שמידט.

ממצאים

תיאור כללי

בשכבות העיקריות של האתר התגלו המבנים המונומנטליים, הפסלים והחריטות, שפורשו כמקדשים הציבוריים העתיקים ביותר שהתגלו אי-פעם. במקום נמצאו גם שרידים של מבנים מאוחרים יותר, שמידט מעריך כי באתר קיימות גם שכבות קדומות מסוף התקופה האפיפלאוליתית^[2].

לא התגלו במקום עדויות למבני מגורים כפי שידועים מאתרים אחרים בתקופה, או לבעלי חיים וצמחים מבויתים, ולפיכך סבורים שבוני האתר המקוריים היו עדיין ציידים-לקטים וכי לא היה זה אתר מגורים. מרבית הארכאולוגים סבורים כיום שגבקליטפה שירת תפקיד פולחני עבור אוכלוסייה משמעותית של ציידים-לקטים שהתאספו ממרחב גדול למדי. עם זאת, מחקרים גנטיים שנעשו על חיטת בית קדומה מסוג einkorn גילו שהיא בויתה לראשונה ככל הנראה בגבעות קרצ'דג (Karacadag), כשלושים קילומטרים בלבד מהאתר והוצע שביותה קשור לבניית האתר, שכן היה צורך לגדל מזון מספיק למאות ואף אלפי הבונים שנדרשו לעבוד כאן במשך שנים.

לאחר כ-1500 שנה לפחות של שימוש בו, ננטש האתר המקורי וכוסה באדמה במתכוון ונשאר כך במשך למעלה מאלף שנים, עד שהיה מי שחזר ובנה על גבי השכבה המכוסה.

לא הרחק מהאתר נמצאו לפחות עוד שניים או שלושה אתרים עם סימנים לקיומם של עמודי T רבים, ושמידט רואה בהם אתרי פולחן שמסונפים לגבקליטפה. חוקרים אחרים רואים בהם אתרים נפרדים לחלוטין, ששימשו קהילות אחרות.

פירוט

התגלו במקום כעשרים מבנים עגולים, שרק שמונה מהם נחפרו עד עתה. הגדול שבהם קוטרו כ-30 מטר. קירותיהם עשויים מאבני גוויל, הנתמכות במגליתים או עמודי אבן גיר, בצורת האות "T", שגובהם 3 עד 5 מטר בדרך כלל, אף כי הגדול בהם מגיע לכ-6.9 מטר. בסך הכל נחשפו עד כה למעלה משישים עמודי אבן גיר או מגליתים שכאלה, כאשר ידוע על עוד למעלה ממאתיים, שעדיין קבורים באדמה. משקלו של כל עמוד כ-7 טונות. במחצבה הסמוכה התגלה עמוד שננטש באמצע הסיתות ומשקלו 50 טונות. במרכז כל מבנה מעוגל שכזה ניצבו שתי אבנים תומכות נוספות, שהן בדרך כלל הגבוהות ביותר. חלק מעמודי האבן לא הושלמו.

לאורך צִדם החיצוני של הקירות נמתח ספסל נמוך. הרצפה עשויה מאבן גיר כתושה ואפויה (טראצו).

באתר ובמחצבה נראים ציורים של בעלי חיים רבים ושונים, בדרך כלל על עמודי האבן, אם כי נראה שחלק מאלה נמחקו במכוון, אולי כהכנה לציורים חדשים, או כחלק מנטישת האתר. בנוסף נתגלו במקום גם פסלים של בעלי חיים.