ליאו פרנק
 |
ליאו מקס פרנק (Leo Max Frank; 17 באפריל 1884 – 17 באוגוסט 1915) היה יהודי אמריקאי, שנפל קורבן לעלילה ומעשה לינץ' שבוצע באטלנטה, ארצות הברית, ב-1915. אירוע זה היווה את התמריץ והרקע להקמת הליגה נגד השמצה ב-1913, ששמה לעצמה למטרה להגן על שמם הטוב של היהודים ולהיאבק נגד האשמתם.
חייו
ליאו פרנק נולד בטקסס לרודולף ורחל פרנק, יהודים אמידים יוצאי גרמניה, וכשהיה בן שלושה חודשים עברו הוריו להתגורר בברוקלין שבניו יורק. לאחר שסיים לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת קורנל עבד במספר מפעלים, עד שבהמלצת דודו התקבל לניהול בית חרושת לעפרונות באטלנטה, ג'ורג'יה, בשנת 1907, הוא עבר להתגורר במקום.
משפטו של ליאו פרנק
ב-27 באפריל 1913 נמצאה בבית החרושת לעפרונות שניהל פרנק, גופתה של אחת העובדות, נערה בת ארבע-עשרה בשם מרי פייגן (Phagan); שומר בית החרושת אשר מצא את הגופה נאסר, אולם שוחרר לאחר שהוכיח את האליבי שלו. החקירה העלתה כי הנרצחת הגיעה לבית החרושת לקבל את משכורתה, והאחרון שעזב את המפעל היה מנהלו - פרנק. פרנק הואשם ברצח והועמד למשפט בפני חבר מושבעים. בניגוד למקובל באותה תקופה, המשטרה העמידה אדם שחור להעיד נגד אדם לבן.[1] המשפט שהתנהל היה שנוי במחלוקת ורווי בשנאה בעלת מאפיינים אנטישמיים,[2] וכללו עדים שהעידו על התנהגות לא ראויה בענינים שבצניעות לכאורה של פרנק. במהלך המשפט היו חשופים המושבעים מדי יום לאספסוף כפרי שעמד בצדי הדרך מבית המשפט לבית המלון בו התאכסנו המושבעים, וקרא: "לתלות את היהודי".
פרנק הורשע, וזאת על אף שרוב העדויות במשפט הצביעו על שרת המפעל, ג'ים קונלי, כעל הרוצח. לטענת התביעה, קונלי סייע לפרנק להיפטר מהגופה בלבד. המשפט התנהל באווירה כה מתוחה עד כי לקראת קריאת פסק הדין ביקש השופט מפרנק ומבן דודו שלא יגיעו לאולם בית המשפט, בשל ההמון המתפרע שהתאסף סביב הבניין. פרנק נדון למוות, והחלה מערכת שתדלנות להמיר את עונשו.
לאחר המשפט, תומאס אדוארד ווטסון (אנ'), עורך העיתונים "The Jeffersonian" ו-"Watson's Magazine", החל לנהל מסע מתוקשר בעל מאפיינים אנטישמיים כשהוא רומז שמרי פייגן עונתה לפני מותה, בכך שעסק שוב ושוב בפרטי הראיות במשפט תוך שהוא מוסיף השמצות וחצאי-אמת, הצליח ווטסון להגדיל את מכירות עיתוניו, מחזור המכירות גדל מ-25,000 עותקים לגיליון, ל-87,000. מחיר העיתון הוכפל.
במפנה המאות ה-19 וה-20 התפתח בארצות הברית גל לאומנות קיצונית, שאחת מתוצאותיו הייתה ריאקציה אנטישמית, בעיקר במדינות הדרום. ווטסון פרט על רגשות השנאה המתגברים בדרום, והפנה את הזעם ל"יהודי מניו יורק": "ילדתנו הקטנה נרדפה עד מותה האיום ועד לקברה העקוב מדם בידי היהודי המלוכלך הזה מניו יורק", הוא הדפיס את תמונתו של פרנק לצד הכיתוב: "אפשר לראות שהוא תאוותן, אם רק מעיינים היטב בתמונות הרצופות, בעיניים היוצאות מחוריהן, בשפתיים החושניות הבולטות ובלסת החייתית". בתגובה לשתדלנות שהפעילו יהודים בעלי קשרים ובעלי הון כדי להמיר את עונשו של פרנק, כתב ווטסון: "פרנק הוא מבני האריסטוקרטיה היהודית, והיהודים העשירים החליטו כי שום אריסטוקרט מבני גזעם לא ישלם בחייו על מותה של נערה עובדת", הוא פרט גם על רגשות ההמון: "בעוד איש זה שקיפד את חייה המתוקים מתרווח לו באור החמה, בשרה החמוד של הילדה המסכנה משמש מאכל לתולעים".[3]
ההסתה הבלתי-פוסקת עשתה את שלה, פרנק הותקף בכלאו על ידי אסיר אחר וגרונו שוסף, הוא התאושש במשך חודש במרפאת הכלא, וכאשר המיר מושל ג'ורג'יה, ג'ון סלייטון, את העונש למאסר עולם, לאחר שהשתכנע שהמשפט התנהל בצורה לא הוגנת; פרצה ב-17 באוגוסט 1915 קבוצה של 25 גברים חמושים שכינתה את עצמה "אביריה של מארי פייגן", אל חצר הכלא, חטפו את פרנק וגררו אותו כמאתיים וחמישים קילומטרים בדרכי עפר, עד סמוך לבית שבו נולדה פייגן שם תלו אותו על עץ.
היה זה מעשה הלינץ' המתועד היחידי שבוצע ביהודים בארצות הברית.
לאחר הלינץ'
בעקבות הלינץ', כ-1,500 יהודים (מחצית מהיהודים שהתגוררו בג'ורג'יה) עזבו את המדינה. מקרהו של ליאו פרנק היה התמריץ והרקע להקמת הליגה נגד השמצה ב-1913, ששמה לעצמה למטרה להגן על שמם הטוב של היהודים ולהיאבק נגד האשמתם.
שישים שנה לאחר הלינץ' הודה מחסנאי המפעל כי ראה את קונלי הורג את הנערה, וזה איים עליו כי אם יספר הוא יהרוג אותו. הוא סיפר, כי החליט להוציא את האמת לאור לעת זיקנתו כדי למות במצפון שקט.
בשנת 1995 הציב הרב סטיבן לבלו לוח זיכרון באתר התלייה לזכרו של פרנק עליו נרשם "הואשם בשל טעות, הורשע בשל שקרים, נרצח בשל הפקרות."[4]
ב-7 במרץ 2008 הוצב באתר, לזכרו של פרנק, לוח זיכרון מטעם האגודה ההיסטורית של ג'ורג'יה.
לקריאה נוספת
- רוברט א' רוקאווי, מהגרים פועלים וגנגסטרים: פרקים בתולדות היהודים בארצות הברית. תל אביב המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, תש"ן-1990, עמ' 22–23.
קישורים חיצוניים
- רשימת מאמרים על ליאו פרנק באתר רמב"י
- ליאו פרנק, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- Douglas O. Linder, Leo Frank Trial (1913), School of Law, University of Missouri–Kansas City, 2008
- Sally Steinberg-Brent, "The Leo Frank Murder Case," in: Robert A. Garber (ed.), Jews on Trial, Jersey City, N.J.: Ktav Pub. House, 2005, pp. 95-141, on Google Books
- Jessica Ravitz, Murder case, Leo Frank lynching live on, CNN, November 2, 2009
- לינץ' לליאו פרנק, דבר, 21 באפריל 1967, המשך, המשך, המשך, המשך, 28 באפריל 1967, המשך
- ציפי שוחט, תיאטרון, טרגדיה במפעל העפרונות, באתר הארץ, 19 במרץ 2012
רחל דרוק, הלינץ' בליאו פרנק סיתת אבן דרך בגזענות הדרומית של ארצות הברית, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2018
משפטו של ליאו פרנק
יו דרסי, התובע במשפטו של פרנק
כותרת בעיתון מקומי: "ההמונים דורשים לינץ" בעקבות החלטת המושל להמיר את עונשו של פרנק מעונש מוות למאסר עולם
הערות שוליים
- ^ שלמה רכב, "משפטים יהודים", על המשמר, 3 בפברואר 1961
- ^ Hang the Jew, Hang the Jew. Trial of Leo Frank, 1913
- ^ הציטוטים מתוך ספרו של אלי נחמסון אוונס, אנשי הפרובינציה, מאנגלית: גד לוי, ירושלים: מאגנס, תשמ"ה. עמ' 252–253.
- ^ Wrongly accused. Falsely convicted. Wantonly murdered
