ג'ינגיס חאן
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, כל פגמי הערך האנגלי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, כל פגמי הערך האנגלי. |
 | |||||||||
| ג'ינגיס חאן - ציור סיני מהמאה ה-13, כנראה אינו נאמן למראהו האמיתי | |||||||||
| לידה |
1162 דלון בולדוג (אנ'), מונגוליה הפרה-אימפריאלית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1227 (בגיל 65 בערך) יינצ'ו-אן (אנ'), שיה המערבית (אנ') | ||||||||
| מדינה |
 האימפריה המונגולית | ||||||||
| בת זוג | בורטה | ||||||||
| שושלת בוריג'ין | |||||||||
| |||||||||
ג'ינגיס חאן (במונגולית: 
צ'ינגיס חאן, להאזנה (מידע • עזרה); סינית: 成吉思汗; 1162 - 18 באוגוסט 1227), היה מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית ונחשב לאבי האומה המונגולית. את האימפריה שהקים הרחיבו בניו עד שהפכה לגדולה בהיסטוריה מבחינת שטח יבשתי רציף.
ילדותו וחייו
ג'ינגיס חאן נולד בשנת 1162 בצפון שטח מונגוליה המודרנית בשם טמוג'ין. אביו, יסוגיי, היה ראש בית אב קטן בשם בוריג'ין, שחי סמוך למקורות נהר האונון, ועסק בעיקר בצייד. משפחת בוריג'ין באה מענף נחות של שבט טאיצ'יוד, והשתייכה לקבוצת שבטים דלת חשיבות, שעתידה הייתה לימים להיקרא בשם "מונגולים". לפי "ההיסטוריה הסודית של המונגולים", חטף יסוגיי את הואלון, אמו של טמוג'ין, בת שבט המרקידים, והפך אותה לאשתו השנייה, זאת משום שלא הייתה לו אפשרות לשלם נדוניה מספיקה עבור כלה, אשר לפי מנהגי הערבות הייתה תנאי לנישואין.
ילדותו של טמוג'ין התאפיינה בחשיפה לאכזריות שהייתה נהוגה בסביבת המחיה שלו. אביו מת בשל הרעלה של בני שבט טטארי יריב, כנקמה על הריגתו של בן שבט בעבר על ידי יסוגיי.
רצח אחיו בגטר
בשנים הבאות חיו טמוג'ין ומשפחתו כנוודים חסרי כול והתקיימו בעיקר מפירות ומחיות קטנות שצדו. בתקופה הזו, על פי המסורת, תפס טמוג'ין דג קטן ואחיו החורג בגטר חטף אותו ממנו. לאחר שאימו הואלון צידדה לצד בגטר, הוא ואחיו הצעיר קאסאר איתרו והרגו אותו באמצעות חץ. אין אמיתות הסיפור מוכחת, וייתכן שמדובר בסיפור בדוי שנועד להוסיף לדימוי האימתָני של ג'ינגיס חאן. על פי מסורות אחרות רצח טמוג'ין את אחיו הגדול למחצה בגטר לאחר מות אביו, כדי למנוע ממנו להתחתן עם אמו. זאת, מאחר שבגטר, שהיה הבכור לאביו מאשתו הראשונה, היה זכאי על פי המנהג המונגולי לרשת את אביו, וכן להתחתן עם כל נשותיו חוץ מאימו הביולוגית.
כך או כך, רצח אחיו לא נותר ללא תגובה – מעשה זה, שנחשב עבירה חמורה על המנהג המונגולי, אילץ את טמוג'ין ומשפחתו להימלט מיד מהאזור. בשנת 1172 נלכד טמוג'ין בידי בני השבט השליט באזור, שבט הטאיצ'יוד, הוחזק כאסיר ועונה. בניגוד למסורות המונגוליות, המתייחסות לתקופת שעבוד זו כתקופת ביניים קצרה, קיימות מסורות אחרות הגורסות שמשך התקופה היה כעשור. עם זאת, לבסוף הצליח טמוג'ין לברוח בעזרת אביו של צ'ילאון (Chilaun), לימים קצין בכיר בצבאו. בערך באותה תקופה הצטרפו אליו ג'למה (Jelme) ובואורצ'ו, גם הם, לימים, גנרלים בצבאו.
אירוסיו עם בורטה
עוד בימיו האחרונים של אביו, התארס טמוג'ין עם בּוֹרטֶה, ולאחר בריחתו מהשבי התחתן עמה והוא כבן 16. בשלב זה הפך טמוג'ין למנהיג התא המשפחתי הקטן שלו, והגיע למצב קיום יציב יחסית. עם זאת, בשלב זה נחטפה בורטה בידי שבט המרקיט, שבט אריסטוקרטי ובעל עוצמה ממוצא טוראני (טורקי). בתמיכתם של אנשיו, וכן של מנהיג שבט החריידים טוגרול חאן ושל ג'אמוקה, ידיד ילדות של טמוג'ין (שבעתיד יהפך ליריבו הגדול ולטוען החלופי להנהגת השבטים המונגוליים המאוחדים) שוחררה בורטה. זמן קצר לאחר ששוחררה, ילדה בורטה את בנה הראשון, ג'וצ'י. דבר זה העלה שאלות על אודות זהות האב. תעלומה זו עתידה לרדוף את טמוג'ין שנים ארוכות ולהוביל לסכסוך בין בניו.
חברותו ויריבותו עם ג'אמוקה
במהלך השנים, הודות לגאונותו הטקטית ולכושר הנהגתו, הלך כוחו הצבאי של טמוג'ין וגדל. בתקופה זו הפך ג'אמוקה, חבר ילדותו של טמוג'ין ליריבו, עקב שאיפתם הסותרת של שניהם להנהיג את השבטים המונגולים. בניגוד לג'אמוקה, צאצא של שבטי הערבות המיוחסים והאריסטוקרטים, אשר זכו מזה שנים רבות במעמד נכבד בין השבטים, מוצאו של טמוג'ין היה צנוע ביותר. עובדה זו נוצלה על ידי טמוג'ין כדי ליצור מוקד כוח חדש, אשר בניגוד לקשרי הדם וקשרי המשפחה שאפיינו את האליטות המונגוליות עד אז - התבסס על כישורים אישיים בקרב, וכן על נאמנות אישית לטמוג'ין עצמו.
במשך השנים נמשכו רבים מיושבי הערבות ללכת אחרי טמוג'ין, עד שבשנת 1204 נערך הקרב הגדול בערבה בין מחנות טמוג'ין וג'אמוקה, קרב שנועד לקבוע את זהות מנהיג רוב השבטים המונגוליים. אף שג'אמוקה הצליח לנוס בטרם נפילתו בשבי, ניצחונו של טמוג'ין בקרב הוביל לראשונה לאיחוד מרבית שבטי המונגולים תחת שלטונו. בשנת 1205 הוסגר ג'אמוקה לידי טמוג'ין על ידי כמה מאנשיו, ואלה בתגובה נהרגו על ידי טמוג'ין באשמת בגידה במנהיגם.
איחוד השבטים המונגוליים וכיבושי האימפריה
ג'אמוקה, חברו-יריבו הוותיק של טמוג'ין, חוסל על ידי טמוג'ין בשבירת גבו – המתה מכובדת במסורת המונגולית. בהמשך ליכד טמוג'ין את שבטי המונגולים ובאסיפה כללית בשנת 1206, בסמוך להר המקודש בורקאן ח'לדון, הכריז בפניהם על ניצחונו ועל איחוד כל השבטים המונגוליים תחת שלטונו. בעקבות ניצחונו והשתלטותו על מונגוליה כולה, החלו אנשיו לכנותו "ג'ינגיס חאן" (במונגולית: גדול השליטים; השליט העולמי).
הקמתה של האימפריה המונגולית
ב-14 שנות שלטונו האחרונות הקים ג'ינגיס חאן את האימפריה המונגולית, ששלטה בשטח בעל הרצף היבשתי הגדול ביותר מאז ומעולם (האימפריה הבריטית בשיאה חלשה על שטח גדול יותר אך ללא רצף יבשתי), מסין עד הים הכספי. הוא כבש חלקים מסין, מהודו, מקוריאה, מאפגניסטן, מאיראן, מעיראק ומרוסיה. בירת האימפריה הייתה העיר קרקורום שבמונגוליה.
ג'ינגיס חאן ליכד את שבטי המונגולים סביב חוקה שנקראה יאסה. עיקריה היו נאמנות עיוורת לחאן, ואיסור על מריבות בין שבטים. גם ענייני אישות זכו למענה בחוקה – על נואפים הוטל עונש מוות.
חשיבותו הצבאית
ג'ינגיס חאן נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית מהיותו זה שפיתח את תורת האסטרטגיה הצבאית במהלך מלחמותיו; הוא הקים יחידות עילית מובחרות בצבאו, וכן היה הראשון שיסד חיל רפואה ייעודי בצבא המונגולי שליווה את הלוחמים. הוא קידם קצינים על בסיס יכולתם וכישוריהם האישיים, ולא על בסיס ירושתם וייחוסם המשפחתי, כמקובל באותו זמן.
הצלחותיו של ג'ינגיס חאן ושל יורשיו התבססו על תמרון והפחדה. למעשה, הנקודה אליה כיוון ג'ינגיס חאן את התקפותיו האסטרטגיות הייתה לא יותר מאשר הדימוי הפסיכולוגי של כוחותיו בתודעתה של אוכלוסיית היריב. על ידי יישום שיטתי וקפדני של אסטרטגיה זו, כלומר אופרטיבה מגובה בלוחמה פסיכולוגית, הצליחו ג'ינגיס חאן וצאצאיו לכבוש שטחים נרחבים ביותר באירואסיה.
אבני הבניין של הצבא והאסטרטגיה של ג'ינגיס חאן היו הקשתים ועדרים עצומים של סוסים מונגוליים. ביחס של חמישה סוסים לכל לוחם, היה הצבא המונגולי נייד ביותר (עדרי הסוסים סיפקו גם את הבסיס הלוגיסטי לאספקת מזון, בעוד שאת כל המצרכים האחרים הדרושים לחייל במסעו בזזו המונגולים מסביבתם). בהשוואה לצבא המונגולי, כל הצבאות האחרים היו כבדים - וכתוצאה מכך בעלי כושר-ניידות נחות בהרבה. באמצעות ריכוז מאמץ, תמרון, הפתעת האויב והתקפה בלתי-פוסקת, הובאו צבאותיהם של סין, פרס, ארצות ערב וארצות אירופה תחת לחץ עד שבירתם, ואז נרדפו עד שהושמדו כליל.
ג'ינגיס חאן ולוחמיו נודעים באכזריותם עד היום; הם היו לוחמים פראיים שנעו במהירות רבה מעיר לעיר וזרעו הרס ואימה בכל מקום שעברו בו, כשהם רכובים על סוסים קטנים וחזקים. בעת המצור שהטיל על בייג'ינג הודיע כי אם תיכּנע לו העיר – יותיר את אנשיה בחיים, ואם תילחם בו – יהרוג את כל אנשיה. עם זאת, לאחר שכבש את ג'ונְגדוּ (כיום בייג'ינג), בירת שושלת ג'ין, ולאחר שהמושל שלה - "ח'אן הזהב" וכל החצר שלו ברחו דרומה (פעולה הנחשבת בגידה במונגולים), נכנס החאן עם לוחמיו ושרף את כל העיר על אנשיה. מבקרים שהגיעו למקום לאחר מכן סיפרו כי רחובות העיר היו חלקלקים עדיין כתוצאה משומן הגופות המדממות המוטלות בכל מקום. החאן שב וחזר על ההכרזה הזו בכל עיר שצר עליה. כך למשל הזהיר, לפי כתבים פרסיים, את הערים העתיקות בוכרה וסמרקנד: "חייהם של כל הנכנעים יינצלו. כל מי שבמקום להיכנע ייאבק ויזרע מחלוקת – יושמד".
קשרי החוץ
ג'ינגיס חאן, ששאף לפתח את ערוצי המסחר של מונגוליה, קשר בתחילה קשרי ידידות עם שושלת ח'ווארזם-שאה, ששלטה בפרס, ושאף לכונן עמה קשרי מסחר ענפים. לשם כך אף הקים לאורך דרך המשי הארוכה בין מונגוליה לפרס תחנות ביניים, ובהן יכלו סוחרים שיצאו ממונגוליה לנוח, להתרענן וליהָנות מהגנה מפני שודדי דרכים; כן ניתנה להם אפשרות להחליף את סוסיהם. אולם בעקבות מעשי התגרות מצד הפרסים, שחשו מאוימים מהאימפריה המונגולית המתפתחת, ובעקבות רציחת השגריר המונגולי בפרס, פתח החאן במלחמה חסרת רחמים כנגד האימפריה הח'ווארזמית. בעיר הפרסית נישאפור ציווה להקים פירמידה ענקית המורכבת מראשי תושבי העיר, על מנת להרתיע ערים אחרות.
החברה המונגולית
בעקבות פרסום "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" בשנות השמונים, חיבור מהמאה ה-13 על חיי ג'ינגיס חאן, ההיסטוריונים מעריכים מחדש את טבעם של החברה והשלטון המונגוליים. לפי ספרים חדשים, האימפריה שלו נתנה לאזרחים חופש דת, אסרה על סחר עבדים, הרחיבה את הכלכלה העולמית והנהיגה כמה מושגים בינלאומיים חדשים, ובהם חסינות דיפלומטית. האימפריה הרחבה של ג'ינגיס חאן גם שיפרה את הקשרים בין מזרח למערב, ואלה הורחבו עוד יותר על ידי נכדו, קובלאי חאן. חוקרים, ובהם ג'ק ודרפורד, מתארים את ההשפעה המונגולית על אירופה כאחד מהגורמים העיקריים לעידן הרנסאנס באירופה.
חוקרים באוניברסיטת ג'ינגיס חאן באולן בטור אומרים שלקראת סוף חייו ניסה החאן להפוך את האימפריה שלו למדינה אזרחית, על בסיס ספר החוקים "יאסה", שנתן זכויות שוות ומוגדרות לכל האזרחים, ובפרט לנשים.
מותו
ככל הנראה מת ג'ינגיס חאן מוות טבעי ב-18 באוגוסט 1227. לאחר מותו התחלקה הקיסרות האדירה שלו, שהשתרעה מסין במזרח עד נהר דנייפר במערב, בין ארבעה מבניו. בתחילה הם הרחיבו אותה, אך תחת שלטונם הקיסרות לא האריכה ימים. נכדו קובלאי חאן היה קיסר סין אותו ביקר מרקו פולו; שושלת של צאצאיו שלטה בהודו במאות ה-16 וה-17.
בשיאה הייתה האימפריה המונגולית גדולה בשטחה הן מהאימפריה המוקדונית והן מהאימפריה הרומית. בשנת 1260 פלשו המונגולים לארץ ישראל, שהייתה אז בשליטת האימפריה הממלוכית, אך הממלוכים ומצביאם קוטוז הביסו אותם בקרב עין ג'אלות.
צאצאיו
ג'ינגיס חאן זימן לארמונו נזיר סיני מוערך, ובבואו שאל אותו כיצד יוכל לזכות בחיי אלמוות. הנזיר ענה לו שלא ניתן לזכות באלמוות, אך יוכל להאריך את תוחלת חייו אם יתנזר מנשים. כפי הנראה החאן לא שעה לעצה; בפברואר 2003 הוערך במחקר "המורשת הגנטית של המונגולים", שפורסם ב"כתב העת האמריקאי לגנטיקה אנושית" (American Journal of Human Genetics), שלג'ינגיס חאן יש יותר מ-17 מיליון צאצאים ישירים החיים כיום, כלומר, אחד מכל 400 אנשים בקירוב הוא צאצאו. חלק מצאצאיו התפשטו למדינות רוסיה ואוקראינה. עד היום מכירים במשפחת קירוב יוצאי רוסיה כצאצאיו הזכורים והמוכרים ביותר של ג'ינגס חאן.
חשיפת דמותו במחקר
המונגולים לא נהגו להעלות דברים על הכתב, והכרוניקה המקיפה היחידה של תקופתו, "ההיסטוריה החשאית של המונגולים" (חיבור על חיי ג'ינגיס חאן מהמאה ה-13) נחשבה אבודה זה מאות שנים. אפילו כאשר נתגלתה מחדש על ידי דיפלומט רוסי בסין, בתחילת המאה ה-19, הוטל פיקוח מחמיר על הפצתה. לאור זאת, נכונה הטענה שמרבית הידיעות על ג'ינגיס חאן הגיעו מקורות העמים שכבש.
מאז 1982 הולכת ומתגלה דמותו באור חדש. באותה שנה פרסם פרנסיס וודמן קליווס את הגרסה המוסמכת המודרנית הראשונה של "ההיסטוריה החשאית של המונגולים". כמה פרטים שהתגלו באחרונה, למשל הידיעה שג'ינגיס חאן פחד מכלבים, מאירים אותו באור אנושי יותר.
על פי אומדנים מקובלים, הרג ג'ינגיס חאן בסך הכל כ-40 מיליון בני אדם ברחבי אסיה ואירופה. עם זאת, לדברי כמה חוקרים, מעדויות שונות עולה כי ייתכן שג'ינגיס חאן הִפריז במתכוון בתיאור היקף מעשי הטבח שלו, על מנת להגדיל את אפקט ההרתעה על אויביו.
ראו גם
- האימפריה המונגולית
- טוגרול חאן
- צ'אגאטאי חאן
- אוגדיי חאן
- טולוי
- שושלת יואן
- אורדת הזהב
- צ'אגאטאי (חאנות)
- אילחאן
- טימור לנג
- השושלת הטימורית
- השושלת המוגולית
- הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי
לקריאה נוספת
- ג'ק ודרפורד. ג'ינגיס חאן. הוצאת דביר, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 2010
- דן גולדנברג. מונגוליה: מג'ינגיס חאן עד מרקו פולו. הוצאת מפה, תשס"ה, 2005
- מיכאל פראבדין. הכיבוש הגדול - קיסרות המונגולים. מאנגלית - שרגא גפני; הוצאת מערכות, 1966
- Frank McLynn. Genghis Khan - The Man Who Conquered the World. Vintage, London, 2015. מסת"ב 1446449297
- René Grousset. Conqueror of the World. Orion Press, 1944
קישורים חיצוניים
- מיכל בירן, גלגוליו של צ'ינגיס חאן: בין מיתוס למציאות, זמנים 100, סתיו 2007
- השפעה נוספת של ג'ינגיס חאן על אסיה
- ג'הנגיר ס' פוצ'ה, ג'ינגיס חם, באתר הארץ, 13.5.2005 - פורסם במקור בהרלד טריביון
- יצחק נוי, "ג'ינגיס חאן" מאת ג'ק ותרפורד: הוא דווקא היה נאור, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
יובל מלחי, פרק 212: ג'ינגיס חאן – היסטוריה לילדים שלא מפחדים…, באתר "קטעים בהיסטוריה", 17 באוגוסט 2017
| הקודם: אין |
החאן הגדול של האימפריה המונגולית | הבא: אוגדיי חאן |
27970388ג'ינגיס חאן