חסינות דיפלומטית
חסינות דיפלומטית היא ההגנה הניתנת לדיפלומט מפני פגיעה בו על ידי המדינה המארחת אותו. חסינות זו מגנה עליו גם מפני העמדה לדין על עבירה פלילית שביצע. הרעיון הגורס כי הדיפלומט מהווה אישיות שאין לפגוע בה קיים שנים רבות. תפיסה זו התגבשה במהלך השנים, וקיבלה ביטויה במונח חסינות דיפלומטית. הגם שהיו מקרים בהם נרצחו דיפלומטים, התפתח איסור נורמטיבי חמור לפגוע בדיפלומטים, שכן הדבר מהווה מעשה חסר כבוד וחסר תועלת - אין טעם בהריגת השליח הנושא את דבר הריבון.
היסטוריה
כבר ג'ינגיס חאן והמונגולים נודעו בחשיבות שייחסו לזכויות הדיפלומטים, ובאכזריות שהפגינו כלפי מדינות שהפרו זכויות אלה.
באירופה התגבשו הזכויות הדיפלומטיות כבר במאה ה-17, ונפוצו בכל רחבי העולם. הן מוסדו באופן רשמי בקונגרס וינה משנת 1815, באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים משנת 1961, באמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים משנת 1963 ובהחלטת האומות המאוחדות מה-18 באפריל 1951, המגינות על דיפלומטים הממלאים את תפקידם מפני רדיפה משפטית או אחרת מטעם המדינה המארחת.
היקף
החסינות הדיפלומטית תקפה גם לגבי "השק הדיפלומטי", או התקשורת הפיזית שמקיימת השגרירות הזרה עם מדינת האם. בנוסף, אין לערוך חיפוש במסמכיהם של דיפלומטים המגיעים למדינה האם, וכן נאסר לפשוט על שגרירויות זרות במטרה להחרים רכוש. עם זאת, מקובל לעקוב אחר תקשורת אלקטרונית שמקיימת השגרירות.
אם דיפלומט מבצע פשע חמור במהלך שירותו, רשאית המדינה המארחת לגרשו. נהוג לשפוט דיפלומטים מעין אלה עם שובם לארצם.
במצבי מלחמה או מתיחות מדינית, נהוג להחזיר את הדיפלומטים מחשש לביטחונם האישי. לעיתים ייתכן כי הדיפלומטים יוחזרו גם אם המדינה המארחת ידידותית, וזאת בשל החשש שמא גורמים עוינים שונים בתוך המדינה ינסו לפגוע בחברי המשלחת. בשני המקרים, נותרת נציגות דיפלומטית זוטרה במדינה, על מנת לנהל את המגעים השוטפים.