אורדת הזהב

אורדת הזהב
	דגל
ממשל
משטר	חאנות
שפה נפוצה	מונגולית, טטרית
עיר בירה	בולגר, סראי
גאוגרפיה
יבשת	אירואסיה
היסטוריה
הקמה
תאריך	1242
פירוק
תאריך	1502
ישות קודמת	האימפריה המונגולית ; קומניה ; בולגריה של הוולגה
ישות יורשת	חאנות קרים ; חאנות קאזאן ; חאנות קאזאח ; חאנות סיביר ; חאנות אסטרחאן
שטח בעבר	6,000,000 קמ"ר (נכון ל־1310)

אורדת הזהב (בטטרית: Altın Urda; במונגולית: Алтан Ордын улс) הייתה חאנות שנוסדה בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-13 על ידי באטו חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן. מרכז המדינה היה במורד נהר הוולגה ובשיא התפשטותה השתרעה על שטח עצום מהמפרץ הפיני ומורד נהר דנובה במערב ועד מעבר להרי אורל במזרח. במהלך המאה ה-15 החל תהליך ההתפוררות של המדינה אשר הסתיים עם פירוקה בשנת 1502.

הקמת המדינה

אורדת הזהב הוקמה כקונפדרציה של שבטים כתוצאה מפלישת המונגולים מערבה שהחלה בזמנו של ג'ינגיס חאן. לאחר שכבש את מממלכת ח'ווארזם ניתן החלק המערבי של המדינה הזאת כנחלה לבנו הבכור ג'וצ'י חאן, אביו של באטו חאן. באטו חאן המשיך את מדיניות הכיבושים של סבו והנהיג פלישת צבא מונגולי ענק מערבה. בנוסף לשטחי אסיה המרכזית (חלקים מקזחסטן, אוזבקיסטן וטורקמניסטן) שהיו בשליטתו הוא כבש שטחים גדולים במערב סיביר ואזורים שבין הנהרות וולגה ודון והקים בהם מדינה חדשה - אורדת הזהב. את בירתה הראשונה קבע בבולגר שעל גדת הוולגה, אשר שימשה קודם לכן כבירת בולגריה של הוולגה. בין השנים 1237–1242 הוא כבש גם את רוס של קייב והפך אותה למדינה וסאלית ופלש למזרח ומרכז אירופה, אך כל השטחים האלה לא נכללו במדינתו החדשה.

תקופת הזוהר

אורדת הזהב נוסדה כמדינה בשטחים שנכבשו על ידי המונגולים, אך חיו בה מונגולים מעטים בלבד. היא הורכבה מעמים רבים, בהם בלטו השבטים הטורקיים אשר נדדו עם עדריהם על פני הערבה הגדולה. מונגולים היוו את העילית במדינה, אולם תוך זמן קצר יחסית הם נטמעו בתוך האוכלוסייה המקומית.

בראש המדינה עמד חאן, שליט מהאצולה הגבוהה, מצאצאיו של ג'ינגיס חאן. בתחילה הכירו שליטי אורדת הזהב בכפיפותם לחאן הגדול של כל המונגולים (החל מקובלאי חאן נשאו הקיסרים משושלת יואן הסינית גם בתואר זה), אולם כפיפות זו הייתה פורמלית בלבד: בתקופות מסוימות עלתה יוקרתו של שליט אורדת הזהב על זו של החאן הגדול.

אורדת הזהב הורכבה משני ענפים: האורדה הלבנה במערב, והאורדה הכחולה במזרח. בירת המדינה הייתה סאריי באטו (עיר בשפך הוולגה ליד אסטרחן). בתקופת שלטונו, הכניס ברקה חאן (אחיו של באטו חאן, 1257–1266) שינויים רבים בחיי המדינה: הוא הביא לפירוק המדינה המונגולית המאוחדת בכך שסירב להכיר בעליונותו של החאן הגדול (1266), ואף הכריז מלחמה על צאצאי ג'ינגיס חאן ששלטו באיראן. הכרזת מלחמה זו הביאה לברית עם הממלוכים ששלטו במצרים. ברקה חאן העביר את בירת הממלכה לסאריי ברקה (עיר שהוקמה על גדות הוולגה ליד וולגוגרד של היום). במחצית השנייה של המאה ה-13 החל האסלאם להתפשט בכל רחבי המדינה, עד שאכן הפך בתחילת המאה ה-14 לדת המדינה. אורדת הזהב הגיעה לשיאה בזמן שלטונו של אוזבק חאן, שהקים מדינה ריכוזית מפותחת הנשלטת כולה מעיר הבירה באמצעות פקידים בכל רחבי הארץ. בימיו שררו סדר וביטחון במדינה, הייתה צמיחה כלכלית ופרח המסחר הפנימי והבינלאומי. כן הכריז על האסלאם כדת המדינה ואסר על קיום האמונות המסורתיות, הן של השבטים הטורקיים והן של המונגולים.

התפוררות אורדת הזהב

אחרי הירצחו של ג'ניבק חאן, בנו של אוזבק חאן, החלה שקיעתה של אורדת הזהב: ב-23 השנים שלאחר מכן התחלפו 25 חאנים בראש המדינה; אזורים גדולים שהיו חלק מאורדת הזהב מרדו ופרקו את עולה: חורזם, שפך הוולגה ומורד הדנייפר שנכבש בידי הליטאים. בנוסף, תבוסה מידי ברית הנסיכים הרוסיים החלישה את אחיזתה של אורדת הזהב ברוסיה.

טוכטמיש חאן שעלה לשלטון ב-1380 עשה ניסיון אחרון לחזק את המדינה המתפוררת: הוא תפס את השלטון בעזרתו של טימור לנג, פעל לחיזוק המדינה ופלש שוב לרוסיה, אך בהמשך הסתכסך עם טימור לנג אשר השתלט על אורדת הזהב, הדיח את טוכטמיש מהשלטון והכתיר תחתיו את אידיגו.

אחרי מותו של האחרון הואצה התפוררות המדינה. בשנות ה-20 של המאה ה-15 פרשה סיביר, ועשרים שנה אחר כך גם האורדה של נוגאיים, קאזאן וקרים; בהמשך פרשו מהמדינה גם עמים ממרכז אסיה. בשנות ה-70 של המאה ה-15 התפרקה אורדת הזהב לגמרי ועל חלק משטחיה קמה האורדה הגדולה. בשנת 1480 פרקה רוסיה סופית את עולה של האורדה מעליה, וב-1502 חדלה האורדה מלהתקיים.

על שטחה של אורדת הזהב קמו מדינות חדשות של עמים טורקיים: החאנת של קרים, החאנת של קאזאן, החאנת של אסטרחן ואורדת הנוגאיים (קבוצה אתנית טורקית), אשר הוסיפו להתקיים עד שסופחו לאימפריה הרוסית.

בין הסיבות להתמוטטותה של אורדת הזהב אפשר לציין אוכלוסייה הטרוגנית, אי יציבות שלטונית, לחץ צבאי מתמיד ממזרח וממערב ומבנה כלכלי לא יציב.

שליטי אורדת הזהב

האימפריה המונגולית

שליטי האימפריה המונגולית עד לאורדת הזהב

ג'ינגיס חאן (1206—1227)
ג'וצ'י חאן (1221—1225)
טולוי (1227—1229; עוצר)
אוגדיי חאן (1229—1241)
גויוק חאן (1246—1248)
מונגקה חאן (1251—1259)
באטו חאן (1227—1256)
סרתק חאן (1256)
אוגלצ'י חאן (1256—1257)
ברקה חאן (1257—1266)
קובלאי חאן (1260—1294; עוצר)