מיכל בירן (היסטוריונית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בהיסטוריונית. אם התכוונתם לחברת הכנסת, ראו מיכל בירן (חברת הכנסת).

מיכל בירן (נולדה ב- 1965) היא היסטוריונית ישראלית המתמחה בחקר מרכז אסיה ויחסיה עם סין, בדגש על תקופת האימפריה המונגולית. בירן היא פרופסור מן המניין בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים וחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ביוגרפיה

בירן נולדה בירושלים בשם מיכל פומפיאן. את תאריה האקדמיים עשתה באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיה שהתה שנה בסין ושנה באוניברסיטת הרווארד. למדה לתואר ראשון בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון ובחוג ללימודי מזרח אסיה, (1986-89) ; למדה לתואר שני בתוכנית אישית (לימודי מרכז אסיה -1989–1993) במהלכו למדה שנה באוניברסיטת שאנדונג בסין (1991-2). עבודת הגמר שלה לתואר מוסמך נערכה בהדרכתם של הפרופסורים דוד איילון וראובן עמיתי, והתמקדה ב "קאידו ח'אן (1301-1236)" (ראו להלן). היא המשיכה לתואר שלישי בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת, במהלכו למדה שנה באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית (1996-1995). נושא הדוקטורט, אותו סיימה בשנת 2000, היה: "סין, הנוודים והאסלאם: שושלת הקרא-ח'תאי (הליאו המערבית), 1218-1124", והוא נכתב בהדרכתם של הפרופסורים מיכאל זנד מהאוניברסיטה העברית ואליזבט אנדיקוט ממידלבורי קולג' בארצות הברית.

בירן שהתה כעמיתה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בשנת 2000, שם ארגנה עם ראובן עמיתי קבוצת מחקר על נוודים אירו-אסיאתיים בין סין למזה"ת, ושהתה כעמיתה במכון למחקר מתקדם בפרינסטון בשנים 2002 -2001. היא מונתה למרצה באוניברסיטה העברית ב-2002, ולפרופסור חבר ב-2006. בשנים 2009–2012 שימשה כראש התוכנית לדוקטורנטים מצטיינים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. בשנת 2014 מונתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, ובאותה שנה גם התקבלה כחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

מיכל בירן היא אמא ליותם ולאיתמר.

פרסים

מחקריה

מיכל בירן עוסקת בהיסטוריה של מרכז אסיה ושל הערבה האירו אסייתית, בתקופה הפרה מודרנית; ביחסים בין העמים הנוודים שישבו באזורים אלו (ממנצ'וריה עד הונגריה), ליושבי הקבע שסביבם; ובקשרים שבין התרבויות הממוקמות בקצוות הערבה, בעיקר בין סין לעולם האסלאם. יחודו של מחקרה הוא השימוש הן במקורות מוסלמים (בערבית ובפרסית) והן במקורות סיניים לחקר אזור מורכב זה. עובדה זו, לצד שימוש במקורות ארכאולוגיים (רובם ברוסית) ואחרים, מאפשרת לה להציג תמונה מלאה יחסית של העמים הנוודים שחיו באזור זה ולתת להם את המקום הראוי להם בהיסטוריה. בירן עוסקת בעיקר בהיסטוריה פוליטית ותרבותית ובמגעים בין תרבותיים ומתעניינת בין היתר בנושאים של המרת דת, זיכרון היסטורי, תרבות פוליטית, הגירות, שינויים אתניים ושינויי זהות. עיקר מחקרה עוסק בח'יתאנים ובמונגולים.

ח'יתאנים וקרא ח'תאי : סין, נוודים ועולם האסלאם

עבודת הדוקטורט של בירן, שעובדה לספר שיצא ב-2005 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', עסקה בשושלת הקרא ח'תאי או הליאו המערבית, השושלת המרכז אסייתית היחידה הנחשבת לשושלת סינית לגיטימית בעיני ההיסטוריוגרפיה הסינית, וזאת למרות שלא שלטה בשום חלק של סין גופא. השושלת שלטה במרכז אסיה (ממזרח סינג'יאנג ועד נהר האוקסוס) בתקופה שקדמה לעלייתו של ג'ינגיס חאן והייתה אחת הדוגמאות הראשונות לשלטון לא מוסלמי על אוכלוסייה מוסלמית ברובה. הח'יתאנים, עם מנצ'ורי במקור ששלט במנצ'וריה, מונגוליה וחלקים מצפון סין במשך למעלה ממאתיים שנה (906–1125) הגיעו למרכז אסיה כפליטים, לאחר שנכבשו על ידי נתיניהם לשעבר הג'ורצנים. אך תוך כמה עשורים הצליחו להקים אימפריה רחבת ידיים שהכניעה את רוב השליטים המוסלמים במרכז אסיה. מחקרה של בירן שחזר את ההיסטוריה הפוליטית של הקרא ח'תאי (שהייתה מפוזרת בין מקורות רבים ושונים בעיקר בסינית, ערבית, פרסית ורוסית) ואחר כך דן באספקטים תרבותיים ומוסדיים של השושלת, תוך התייחסות לנושאים כמו מנהל, צבא, דת ומגדר בהיסטוריה של הקרא ח'תאי; לדימוי של סין במרכז אסיה המוסלמית דאז; ולצד ניסיון להסביר מדוע, בניגוד לשושלות נומדיות אחרות שהגיעו לעולם האסלאם במהלך השנים, הקרא ח'תאי לא אימצו את דת האסלאם. לדברי בירן, המסורת הסינית שהביאו איתם הח'יתאנים מסין, סיפקה להם את אותם הדברים ששושלות נומדיות אחרות מצאו בדת האסלאם: זהות קולקטיבית משותפת, אמצעים לניהול מדינה ולגיטימציה.[6]

הספר, המחקר הראשון בשפה מערבית שהתמקד בשושלת חשובה זו, זכה בתואר Outstanding Academic Title של המגזין Choice לשנת 2006.[7]

בירן עסקה גם בשושלות המוסלמיות שהיו כפופות לקרא ח'תאי, בעיקר הקראח'אנים, וביחסי שושלת הליאו בסין עם עולם האסלאם (מאות 10 - 12).[8] פרויקט גדול שלה עוסק בפזורה הח'יתאנית תחת הכבוש המונגולי ואחריו (מאות 13 - 16 בניסיון להבין את התהליכים באמצעותם הביאו המונגולים להעלמות הח'יתאנים כעם הן על ידי טמיעתם בסין ובאיראן (בשתיהן ניסו להקים מדינות משלהם תחת המונגולים) והן עי הפיכתם לשבטים או קלאנים בתוך עמי מרכז אסיה שהופיעו אחרי הכיבוש המונגולי דוגמת האוזבכים או הקאזאחים.

המונגולים במרכז אסיה: קאידו ובית צ'אגתאי

בירן היא מההיסטוריונים הבודדים במערב (ובעולם) העוסקים בהיסטוריה של המדינה המונגולית במרכז אסיה, מדינה המתועדת הרבה פחות משכנותיה באיראן בסין ואפילו ברוסיה. ספרה הראשון, עיבוד של עבודת המאסטר שלה שיצא לאור ב-1997, עסק בקאידו, שהיה נינו של צ'ינג'יס ח'אן ונכדו של אוגדיי. יורשו, שצאצאיו נושלו מנחלתם עקב מאבקי הירושה המונגולים, על ידי בית טולוי, אביהם של השליטים המונגולים בסין ובאיראן. רוב המקורות מהתקופה המונגולית נכתבו במדינות הטולוייות ולפיכך הציגו את קאידו כמורד וכאנטי-קאאן, ששאף להכפיף את האימפריה כולה לשלטונו. שילוב מקורות מקצוות האימפריה ומקורות חיצוניים (בערבית, ארמנית, ובתיאורי נוסעים אירופאיים) מאפשר להציג את מטרתו של קאידו – ניסיון לשקם את נחלת אוגדי שנבלעה על ידי הטולויים; לתת לו את האשראי לו הוא ראוי כמיסד המדינה המונגולית העצמאית במרכז אסיה ולעמוד על טיבה של מדינה זו- הן מבחינת יחסי החוץ שלה ובעיקר מבחינת ארגונה הפנימי.[9]

בשנים האחרונות עסקה בירן גם באספקטים שונים בהיסטוריה של בית צ'אגטאי, צאצאי בנו השני של צ'ינג'יס ח'אן שירשו את קאידו כמנהיגי המדינה המונגולית במרכז אסיה. היא כתבה גם את הפרק על בית אוגדי וצ'אגתאי ב- Cambridge History of Inner Asia, vol.2: The Chinggisid Age5[10] ועכשיו (2011) מתכננת לכתוב היסטוריה מקיפה של הח'אנות של צ'אגתאי.

צ'ינג'יס ח'אן

ספרה זה של בירן יצא באוקספורד בשנת 2007 במסגרת הסדרה שעורכת פרופסור פטרישה קרון, על דמויות מפתח בעולם האסלאם (The Makers of the Muslim World). צ'ינג'יס ח'אן אמנם לא היה מוסלמי, אך הוא ויורשיו השפיעו בצורה מכרעת על עולם האסלאם, לא רק כמחריביו אלא גם כמי שתרמו לפריחה תרבותית ואומנותית, למסחר פורח ולהרחבת האופקים האינטלקטואליים; להתפשטות אדירה של דת האסלאם לערבה האירו אסייתית ומעבר לה (סין הודו, דרום מזרח אסיה) ולהופעתם של תפיסות לגיטימציה וחוק חדשות, שבמרכז אסיה היו בעלות תוקף עד המאה השמונה עשרה, ולהופעתם של עמים מוסלמים חדשים (דוגמת האוזבכים והקאזאחים). הספר סוקר את חייו של צ'ינג'יס ח'אן, את הסיבות להצלחתו ואת מקומה של הפלישה לעולם האסלאם בביסוס שלטונו והלגיטימציה שלו. עוד סוקר הספר את מורשת המונגולים בעולם האסלאם, ואת דימויו המשתנה של צ'ינגיס, במאות ה-13 - 21 הן בעולם האסלאם והן באזורים האחרים עליהם השפיע: מונגוליה, סין, רוסיה והמערב.[11]

מונגולים, טורקים ואחרים: נוודים אירו-אסייתים והעולם המיושב

ספר זה ערכה בירן ביחד עם ראובן עמיתי והוא ראה אור בהוצאת בריל בליידן בשנת 2005. הספר הוא אסופת מאמרים פרי סדנה שנערכה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בשנת 2000. הספר בוחן אספקטים ביחסי הנוודים ויושבי הקבע מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו, עם דגש על תקופת הזוהר של הנוודים המאות 10 - 15, ומדגיש את מורכבותם של יחסים אלו, ואת אופים ההדדי: כלומר לא רק הנוודים ה"ברברים" אימצו אלמנטים מתרבויות יושבי הקבע, אלא גם יושבי הקבע הושפעו מאוד מהתרבות הנומדית לאורך הדורות.[12]

הספר הבא שעורכים עכשיו בירן ועמיתי נקרא: "נוודים אירו-אסייתים כסוכנים של שינוי תרבותי", הוא עתיד לצאת לאור בהוצאת אוניברסיטת הוואי. הספר הוא אסופת מאמרים פרי כנס המשך שנערך במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית בשנת 2006. הספר, המתחיל בתקופה הפרה היסטורית אך רובו המכריע עוסק בתקופה המונגולית, מנסה להגדיר מהי תרבות נוודית ובאילו דרכים השפיעו הנומדים על תרבות יושבי הקבע.

מחקריה העכשוויים

Mobility, Empire and Cross Cultural Contacts in Mongol Eurasia

את הפרויקט יזמה בירן, והוא ממומן על ידי מענק של המועצה האירופית למחקר (ERC). הפרויקט מבוצע בשיתוף עם צוות חוקרים צעירים מהארץ ומהעולם במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית.

הפרויקט מבקש למפות את תנועות האוכלוסין שאפיינו את האימפריה המונגולית ואת השפעותיהן על ההיסטוריה העולמית. הוא מתמקד בשלושה נושאים מרכזיים, הקשורים ביניהם:

1. ניתוח ההגירות שאפיינו את התקופה המונגולית לאורך הספקטרום שבין הגירה מרצון להגירה כפויה (גיוס לצבא, פליטים, טרנספר, שבויים, עבדים).

2. ניתוח הקשרים הכלכליים והבין-תרבותיים שהמוביליות הנ"ל עודדה, תוך דגש על רשתות- מסחריות, דתיות ומדעיות- שפעלו בתחומי האימפריה ומעבר לגבולותיה.

3. חקר מוסדות האימפריה באמצעות ניתוח הביוגרפיות של האנשים שאיישו מוסדות אלו כגון המשמר האישי, מערכות המשפט והדואר, הסגל הדיפלומטי והמנהל המקומי.

מבחינה מתודולוגית הפרויקט משלב פרספקטיבה של היסטוריה עולמית עם קריאה שיטתית במגוון רחב של מקורות בשפות שונות מרחבי אירואסיה (בעיקר סינית, פרסית וערבית). זאת לצד שימוש במקורות ארכאולוגיים וויזואליים ותובנות ממדעי החברה וממדעי החיים. המידע הנאסף ממוין למאגר נתונים פרוסופוגרפי השואף להכיל אנשים שפעלו תחת האימפריה המונגולית במאות השלוש עשרה והארבע עשרה. קורפוס ייחודי זה יאפשר לבחון את הנושאים הנידונים בחתך השוואתי בתקופת האימפריה המאוחדת (1206–1260) ותחת ארבע הח'אנויות המונגוליות שירשו אותה, שמרכזן בסין, איראן, מרכז אסיה וערבות רוסיה.

ספריה

  • Qaidu and the Rise of the Independent Mongol State in Central Asia. Richmond, Surrey: Curzon press, 1997.
  • The Qara Khitai Empire in Eurasian History: Between China and the Islamic World. Cambridge: Cambridge University Press, 2005. Paperback edition, 2008.
  • Chinggis Khan. Oxford: Oneworld Publications, 2007 (for the series "The Makers of the Muslim World").
  • Edited, with Reuven Amitai. Mongols, Turks and Others: Eurasian Nomads and the World, Leiden: Brill, 2005.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרס הנשיא לחוקר צעיר מצטיין באונ' העברית, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2005
  2. ^ מקבלי פרס ברונו
  3. ^ רשימת הזוכים בפרס לנדאו למדעים ולמחקר בשנים 2008-2003
  4. ^ מיכל בירן זוכה בפרס מפעל הפיס, ynet, באתר "הידען", 18 במרץ 2008.
  5. ^ אבי בליזובסקי, שתי חוקרות מהאוניברסיטה העברית זכו במענק מחקר בסך 250,000 יורו כל אחת מקרן אלכסנדר פון הומבולדט הגרמנית, באתר הידען, 5 בפברואר 2013
  6. ^ Michal Biran, The Qara Khitai Empire in Eurasian History: Between China and the IslamicWorld. Cambridge: Cambridge University Press, 2005. Paperback edition, 2008
  7. ^ HughesNet Internet | Satellite Internet Deals | 1-855-460-0011, www.prosatelliteinternet.com (ארכיון)
  8. ^ ראו למשל M. Biran, “Qarakhanid Studies: A View from the Qara Khitai Edge,” Cahiers d’Asia Centrale, 9 (2001), 73-85
  9. ^ M. Biran, Qaidu and the Rise of the Independent Mongol State in Central Asia. Richmond, Surrey: Curzon press, 1997.
  10. ^ M. Biran,"Central Asia from the Conquest of Chinggis Khan to the Rise of Tamerlane: The Ögodeied and Chaghadaid Realms," in Peter B. Golden, Nicola Di Cosmo and Allan Frank, eds. The Cambridge History of Inner Asia vol. 2: The Chinggisid Age (Cambridge, 2009), 46-66.; M. Biran, “The Battle of Herat (1270): A Case of Inter-Mongol Warfare.” In Nicola Di Cosmo, ed. Warfare in Inner Asia. Leiden: E.J. Brill, 2002. 175-220; M. Biran, “The Chaghadaids and Islam: The Conversion of Tarmashirin Khan (1331-34).” Journal of the American Oriental Society, 122.4 (2002 [2003]), 742-752; M. Biran
  11. ^ Chinggis Khan. Oxford: Oneworld Publications, 2007 M. Biran, על הדימויים השונים (בקיצור) ראו גם מאמרה בעברית: גלגוליו של צ'ינגיס ח'אן: בין מיתוס למציאות, זמנים 100, סתיו 2007.
  12. ^ R. Amitai and M. Biran, eds.. Mongols, Turks and Others: Eurasian Nomads and the World, Leiden: Brill, 2005.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31406910מיכל בירן (היסטוריונית)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מיכל_בירן_(היסטוריונית)&oldid=1994248"