טוגרול חאן

טוגרול חאן - ואנג חאן
Тоорил хан - Ван хан - 王汗

לידה	בערך 1130 על הנהר טואול
פטירה	1203 לא ידוע, בחאנות הניימאנים הדרומיים
מדינה	חאנות החריידים
מקום קבורה	באימפריה המונגולית
דת	נצרות נסטוריאנית
בת זוג	יאזאד חתון; אישה שנייה
שושלת חאנות החריידים
תואר חאן החריידים כינוי ואנג חאן אב קורג'קוז בויורוק (קיריאקוס) אם טוראגאימיש "המכשפה" צאצאים בנים: אילקה סנגים אויחו בת:צ'אור-בגי
חאן החריידים לא ידוע – 1203 → קורג'קוז בויורוק (קיריאקוס) טמוג'ין - ג'ינגיס חאן, חאן המונגולים ←

טוֹגרוּל חאן או טוּריל חאן, הידוע גם כאונג חאן או ואנג חאן (במונגולית: Тоорил хан - טוריל חאן, או Ван хан - ואן חאן, בסינית: 王汗 - ואנג חאן, סביבות 1130–1203; משמעות שמו "טוגרול" הייתה "בז") היה חאן החריידים (קֶרֶייטים). הוא היה "אנדה" (אח בדם) של המנהיג המונגולי יסוגיי בטיר, אביו של טמוג'ין, לימים ג'ינגיס חאן. טמוג'ין היה בהתחלה בן חסותו ובן בריתו ומאוחר יותר יריבו.

את התואר "ואנג חאן" קיבל טוגרול חאן מידי הקיסרות של שושלת ג'ין (1115–1234) הג'ורצ'נית ששלטה באותה תקופה בחלק גדול מסין. החאנות הקריידית של טוגרול השתרעה ממרכז מונגוליה של ימינו ועד גבול עם סין בדרומו של מדבר גובי.

בשלב מסוים חששו טוגרול ובמיוחד בנו, אילקה, מכוחו העולה של טמוג'ין והם קשרו קשר עם ג'אמוקה לרצוח אותו. אחרי שקיבל עזרה מטמוג'ין שחילץ את בנו בקרבות עם הניימאנים, בשנת 1203 שוב פרץ סכסוך בינו לטמוג'ין והובס על ידו. אז נמלט טוגרול אל מדבר גובי ונהרג על ידי בני ניימאן שאולי לא זיהו אותו.

ג'נגיס חאן השיא את אחד מבניו, טולוי, עם אחת מאחייניותיו של טוגרול, בת אחיו, ג'אקה גמבו, סורחאגטני בכי, שהייתה נוצרייה נסטוריאנית. טולוי וסורחאגטני בכי הולידו את החאנים מונגקה, הולאגו חאן, קובלאי ואריק-בוגה.

במאה ה-13 היה טוגרול אחד מאותם המנהיגים באסיה שזוהו באירופה עם הכומר האגדי יוחנן, ייתכן גם בגלל הדמיון בצלילים בין השמות וונג חאן ויוהאנס.

ביוגרפיה

ילדותו כעבד אצל המרקיטים והטטרים

ילדותו של טוגרול הייתה קשה במיוחד. בגיל שבע נלקח בשבי על ידי הטורקים המרקיטים שאילצו אותו לעבוד כעבד בטחינת דוחן. בסופו של דבר שוחרר, ככל הנראה על ידי אביו בעת פשיטה (לפי השערות אחרות ייתכן כי שוחרר באמצעות כופר או שאולי נמלט). עם זאת, לפי "ההיסטוריה הסודית", בגיל 13 הוא נחטף פעם נוספת יחד עם אמו, בידי הטטרים. אלו העבידו אותו כרועה גמלים.

ראש החריידים

נהר טול במונגוליה. טוגרול שכן ב"יער השחור" על חלק העליון של נהר טול

כשחזר משבי אביו קורצ'קוס נפטר. טוגרול לקח את מקומו ובסביבות שנת 1165 הפך לראש החיריידים. אחיו היו ארקה-גארה, ג'אחה-גמבו (שהיה תקופה ארוכה אחד ממרעיו של ג'נגיס חאן), טאי טימור טאישי, בוגה-טימור ואילגה-סלנגון. שניים מהם, בוגה -טימור וטאי-טימור טאישי קינאו במעמדו של טוגרול. הוא ביקש לרוצחם אך הם ברחו ומצאו מקלט אצל טוקטואה בקי, החאן הראשי של המרקיטים. אולם זה הסגיר אותם לידי טוגרול שהוציאם להורג. אח אחר, ארקה-קארה ברח גם הוא אל שבט הניימאנים.

אופיו של טוגרול

כפי שמצטייר במקורות היה טוגרול אדם אכזר, בעל נטייה לחמדנות ושחיתות, שאופיו לא היה יציב במיוחד, פשרן ואדיב, הססן ומוג לב, נתון להשפעות.

בשרות הקיסרים משושלת ג'ין. יסוגיי

הצלחתו של טוגרול הייתה זמנית בלבד. הדוד גורחאן, שסלד מרצחנותו, הוקיע אותו קבל עם ועדה והדיח אותו. גורחאן נהנה מאהדה בקרב העם בגלל דאגתו לרווחת הכלל, להבדיל מטורגול שדאג יותר לעצמו. לבסוף נאלץ טוגרול להימלט עם בתו ועם מאה מרעים. הוא ניסה לקבל את עזרת המרקיטים, אבל מנהיגם, טוקטואה, דחה את בקשתו, על אף שטוגרול הציע לו את יד בתו. טוגרול המשיך בבריחתו עד לסין ופגש את יסוגיי, אביו של טמוג'ין. חרף הפצרותיו של קוטולה חאן, מנהיג שבטו, שהמליץ לא להיגרר אחרי טקסיסי החיירדים, הסכים ייסוגיי לעזור לטוגרול. ייתכן כי לקח בחשבון את הברית שנכרתה בעבר בין החיירדים למונגולים נגד הטטרים. יסוגיי וטוגרול עברו בפומבי טקס כריתת ברית של אחים בדם ("אנדה"). למשך שבע שנים שירתו שניהם כשומרי גבולם של קיסרי ג'ין. בשנה השביעית הם פלשו לתחום החריידים והדיחו את הדוד גורחאן. טוגרול הצליח כך לשוב להנהגת החריידים. בשלב מסוים הצליח ארקה קארה, אח למחצה של טוגרול להדיחו פעם נוספת, אך שוב הוא הוחזר לשלטון בעזרת יסוגיי.

בן ברית של טמוג'ין

כשהורעל יסוגיי למוות בעת ביקור אצל הטטרים וכשבורטה, אשתו של טמוג'ין בנו, נחטפה על ידי המרקיטים, הסכים טוגרול לעזור לטמוג'ין. כדי לשכנעו הרעיף עליו טמוג'ין כבוד רב, הכריז עליו כ"אביו המאמץ" והעניק לו במתנה את גלימת הדלק הסיבירי השחורה שקיבל מחמיו דיי, כשי נישואים עבור אמו, הלון. טוגרול חשש מאוד מהקואליציה שהתארגנה בראשות הנאימנים, האויבים המסורתיים של החריידים, ושכללה את האוירדים, האונגודים, המרקיטים, הטאיצ'ודים והטטרים. האחרונים השתחררו אז מתחת חסות הקיסרים משושלת ג'ין וקמו נגדם. נוצרה בשביל טוגרול גם דרך טובה להתנקם במרקיטים על שנות העבדות שעבר בתחומם. המרקיטים היו פחותים במספר לעומת החריידים. טוגרול השיג סיוע מג'מוקה, אחיו בדם של טמוג'ין. הקואליציה שהתגבשה כללה איפוא את לוחמיהם של טוגרול, טמוג'ין, ג'מוקה ואחיו של טוגרול, ג'אחה-גמבו. בערך בשנים 1180–1181 חצו כוחות אלו את נהר צ'יקוי וניהלו מערכה קשה נגד המרקיטים. כשהגיעו כוחות הקואליציה בקרבת שדה הקרב, שני מנהיגים של המרקיטים, דאיר-אוסון וטוקטוא-בקי נמלטו. הקואליציה ניצחה והשלל התחלק בין המנצחים, כולל נשות המרקיטים שחולקו בין הלוחמים. ילדיהם נלקחו לעבדות. בורטה, אשתו של טמוג'ין נמצאה בריאה ושלמה (אם כי בהריון) מאוחר בערב. טוגרול שב למחנותיו גאה בניצחונו. ייתכן מאוד כי תיאור המסע נגד המרקיטים שנשאר מעורפל נשאב ממקורות על מסעות שונים שהתנהלו נגד המרקיטים במשך הזמן.

ג'נגיס חאן וטוגרול "ואנג חאן" באיור של כתב יד מן המאה -15 של הכרוניקה של רשיד א-דין

מעריכים כי מנהיגי המרקיטים היו גומרים בכי רע לולא נסוג טמוג'ין בשלב מסוים מן המתקפה בטענה שאבדותיו גדולות מדי. ככל הנראה מהלך זה היה מחושב כשהוא לא רצה את התחזקות החריידים יתר על המידה. ב-1186 כשנבחר טמוג'ין לחאן של שבטו בורג'יגיד, עדיין ראה את עצמו כשותפו הצעיר של טוגרול חאן

שנות הגלות. המאבק בטטרים

בשנים 1987-1195 שעליהן לא דווח כלום ב"היסטוריה הסודית" ככל הנראה פעל טמוג'ין בשירות שושלת ג'ין שהיו נזקקים לשומרי גבולות במקום הטטרים שעזבו ואף הפכו לאיום,. בתקופה זו, לפי "ההיסטוריה הסודית" והכרוניקה של רשיד א-דין, עקב קשר חדש של ארקה -קארה, המקרוב לניימאנים, הודח טוגרול עוד פעם, ונדד קודם לסין ואחר כך שם פעמיו מערבה אל ארצות האויגורים וקארא-קיטאי ולממלכה הטנגוטית הסיה-הסיה. אחר כך אחרי מעשי שוד שלאנשיו גורש משם ונדד ברחבי מונגוליה. באותו זמן התגייס טמוג'ין במאבק של כוחות הגבול של אימפריית ג'ין בטטרים, שרצחו בעבר את אביו. הכוחות המשולבים של טמוג'ין וחיילי הקיסר שתקפו מאחורה, לכדו את הטטרים כמו במלקחיים. הגברים הטטרים נטבחו, הנשים חולקו בין הלוחמים המצטיינים, וילדי המנוצחים אומצו או נהפכו לשרתים ועבדים. כמה אלפי טטרים הצליחו להימלט. לשמע ניצחונו של טמוג'ין על הטטרים, פנה טוגרול אליו כדי לחדש את הקשר. הוא חצה הרים ומדבריות עד שהגיע אל טמוג'ין והצטרף אליו כשהוא בודד וחסר כל. לפי המקורות עזר טמוג'ין להתחזקותו מחדש של טוגרול, העניק לו 90 % מן השלל שלקח במלחמה ואף התיר לשבויים מן השבט החריידי טומן טובגן להתגייס בצבאו המחודש של טוגרול. טוגרול עצמו זכר כי הטטרים רצחו את סבו. יחד עם כמה אלפי חריידים, הצטרף לחילו של טמוג'ין. למול הסתייגות הקיסר צ'יאנג צונג כלפיהם, טמוג'ין ואחר כך גם טוגרול מצאו אוזן קשבת אצל ואניאן צ'נגשיאנג, מפקד כוחות הגבול של האימפריה.

וואנג חאן

אחרי התייעצות עם הקיסר, העניק המפקד לטוגרול את התואר "ואנג חאן" או נסיך. טמוג'ין שלמעשה היה הגיבור הראשי של הקרבות קיבל תואר פחות של צ'אוט-גורי - "מפקד". ישנן כמה השערות על סיבת הכבוד שניתן לטוגרול מדי הממשל הסיני-גורצ'ני. לפי אחת מהן הוא עשה עבורו שירות כלשהו שלא יודעים עליו או לפי השערה אחרת, הקיסר לא בטח בטמוג'ין והעדיף לכבד קודם כל את המנהיג הוותיק שנחשב מבחינתו מהימן יותר לשמירת האינטרסים שלו במונגוליה.

חזרתו לשלטון. המלחמה בניימאנים ובשבטים אחרים

בסביבות 1197–1198, בסיועו של טמוג'ין כבש טוגרול מחדש את תמיכת שבטו וגירש את ארקה-קארה. לעומת זאת, אחיו של טוגרול, ג'אקה-גמבו, נשאר ידיד קרוב של טמוג'ין וכרת איתו ברית של אחים בדם.

טמוג'ין שנזקק עדיין בבן ברית חזק כמו טוגרול, יזם פיוס בין טוגרול ואחיו הצעיר, ג'אקה גמבו. ג'אקה גמבו נהנה מיוקרה בקרב הניימאנים בתור ראש הקלאנים החריידים טובגן ודונגחאיט. הוא הוחזר על ידי טמוג'ין מגלותו בארץ יאוקוט. טמוג'ין עצמו נכח במשתה הפיוס של שני האחים.

מעודד משיקום מעמדו, ב-1198 יזם טוגרול מסע נגד המרקיטים מבלי להודיע לטמוג'ין. הוא נחל ניצחון מזהיר, שבמהלכו הרג את אחד מבניו של ראש המרקיטים, טוקטאי-בקי ולקח בשבי שני אחים שלו ואת רוב בני משפחתו. טוגרול חזר מקרב זה עם שלל רב ולא התחלק בו עם טמוג'ין. המנהיג המונגולי ידע זאת ושמר בינתיים את כעסו בליבו.

בסביבות 1199 תכנן טוגרול לשים קץ אחת ולתמיד לכוחו של שבט הניימאנים. באותה תקופה הניימאנים נמצאו בתקופת משבר אחרי מות מנהיגם אינאנץ' בינגה חאן. הם התפצלו לשני מחנות בראשותם של שני בניו של המנוח שהפכו אויבים זה לזה. טוגרול מצא שזוהי הזדמנות פז לתקוף את פלגם הדרומי בברית עם טמוג'ין ועם ג'מוקה, ראש השבט ג'אג'יראט, שהיו קודם יריבים ביניהם. הג'מוקה התחמק מהקרב, בעוד שטמוג'ין יחד עם טוגרול תקפו את אחד ממלכי הניימאנים, קוצ'ו-גודן בוירוק, על יד האגם קישיל באש במדרון הצפוני של הרי אלטאי והביסו אותו. אמנם התברר שהניימאנים שהחזיקו שטחים עצומים, שמרו על עוצמתם. המלך הנאימני השני, טאיאנג, שעמד מן הצד, שינה את דעתו ושלח ללחימה כוח רענן בפיקודו של הגנרל המוכשר קוקסו-סבראק. הניימאנים תקפו במרגלות הדרומיות של רכס הרי חנגאי בגדול נהר ביידאראג. הקרב התנהל באכזריות למשך כל היום עד רדת הלילה.

ככל הנראה בהשפעת דברי דיבה של ג'מוקה, חשד טוגריל שטמוג'ין זומם בחשאי לעזוב אותו ולעבור לצד בני ניימאן. לפי עצת ג'מוקה, הוא יצא משדה הקרב ועזב את טמוג'ין לבד. טמוג'ין נאלץ לסגת. בזמן הזה יצא קוקסו-סבראק למרדף דווקא אחרי כוחותיו האחוריים של טוגרול חאן שנמצאו בפיקודם של ג'אקה גמבו ושל בנו של טוגרול, ה"סנגגום" אילחה, והפתיע אותם במעבר בחנגאי. אלו נאבקו בחרוף נפש, סוסו של אילכה נפצע קשה ודימם. אילחה איבד את אשתו, את ילדיו ואת שומר ראשו. מחצית הצבא החריידי נהרג בקרבות או נפל בשבי. טוגרול, מבוהל, שלח שליחים אל טמוג'ין עם בקשה לעזרה דחופה. הגעתו של טמוג'ין הצילה את המצב. טמוג'ין ריסק במפתיע את הצבא הניימאני וחילץ את שאר החריידים מטבח אילחה פנה לאביו וביקש נקמה בנימאנים. טמוג'ין השתכנע לבוא שוב פעם לעזרת החריידים, מכיוון שלא היה מעוניין בהתעצמותם של בני נימאן יתר על המידה. מפקדיו - (בורצ'ו, בורוקול, מוקאלי, צ'ילאון ואחיו של טמוג'ין, קסאר) בראש יחידות מובחרות חילצו את אילחה כשעמד ברגע קריטי לקראת תבוסה קטלנית. המונגולים הצליחו לגרש את נימאנים מתחום החריידים ולחלץ מידיהם את המקנה שלקחו כשלל. טוגרול הודה לטמוג'ין והבטיח לו שלא ישכח לעולם את מה שעשה בשבילו בקרב זה. טמוג'ין הצהיר בצניעות מעושה ש"הוא אחד משני הגלגלים בעגלתו" של טוגרול.

הניצחון על הטאיצ'יוד

ב"שנת הקוף" 1199-1200, כינסו טוגרול וטמוג'ין קירילטאי בסרי קבר שבו החליטו להכריע גם את המרקיטים ואת הטאיצ'יוד. טוגריל הושיט יד לעזרה לטמוג'ין מול ברית של הטאיצ'יוד בראשותו של טרגוטאי קירילטוק, אויב ותיק של טמוג'ין, ושל מרקיטים בראשות טוקטוא-בקי. הקרב התקיים על גדות הנהר אונון. הכוחות המאוחדים של החריידם והמונגולים של טמוג'ין ניצחו. עם זאת הטאיצ'יוט לא אמרו נואש וגייסו בני ברית שמנו ביחד פי שניים יותר לוחמים מאשר אינשי טמוג'ין וטוגרול יחדיו. לפי ראשיד א-דין, באותם הרגעים קלט טוגרול שג'אקה גמבו ומנהיגים חריידים אחרים קושרים נגדו קנוניה להפילו. ג'אקה-גמבו נמלט יחד עם בני בריתו אל הניימאנים הצפוניים. ג'אקה גמבו הדיח פעם נוספת את טוגרול, וכרת ברית עם הניימאנים נגד טמוג'ין. טוגרול עצמו לקח שוב את מקל הנדודים ונמלט למנצ'וריה.

ניצחונו של טמוג'ין על ג'אמוקה ובני בריתו

ב-1201–1202 "שנת העגור" התאחדו נגד טמוג'ין 13 שבטים שכנים, ביניהם המרקיטים, הטטרים וניימאנים, וגם שבטים מונגולים שהתנגדו לו, כמו ג'דראן, טאיצ'יוד ואחרים וכינסו קורילטאי שבו בחרו בג'אמוקה כ"גור חאן" - חאן כללי, תואר ששימש בעבר את שליטי הח'אנות קארא-חיטאן. הכרזתו של ג'אמוקה כ"גור חאן" סימן את הקרע הסופי בינו לטמוג'ין וגרם לאחרון, שהיה אחיו בדם, להרכיב קואליציה של שבטים נגדו. בסתיו 1201 פרצה מלחמה בין הברית של ג'אמוקה לברית החריידים והחאמאג-מונגולים. הקרב המכריע התנהל בעמק ארגונה וכונה "קרב שלושה עשר הצדדים". הוא הסתיים בניצחונו של טמוג'ין והיה ציון דרך בעלייתו כחאן של כל השבטים המונגולים המאוחדים.

טוגרול השתתף במלחמה זו לצדו של טמוג'ין. הם הגיעו לעמק שנקרא קרולן עם 15,000 לוחמים. כשראו את המוני האויבים הם טיפסו בהרים בסביבה. הניימאנים מהדרום באו גם הם לעזרתו של ג'אמוקה. טוגרול וטמוג'ין לחמו אז בקרב הגנתי קשה ומסוכן. ירדו גשמי זלעפות שגרמו לרבים ליפול לתהום. טוגרול חזר לנהר טולה עם לוחמיו. טמוג'ין תקף את האויבים שנסוגו על סוסיהם והרג כמה מהם. עם הפצועים נמנה טרגוטאי.

בעוד "ההיסטוריה הסודית" מדברת על קרב אחד, כרוניקנים אחרים מספרים של שני "קרבות קייטן" ("בארץ הקפואה") שהתנהלו באותו מקום בהרי חינגאן במרחק זמנים של שנה.

העימות בין טוגרול לטמוג'ין

בסביבות גיל 70 מעמדו של טוגרול נחלש בקרב בני עמו, החריידים. בנו השאפתן, אילקה, לקח את הפיקוד. ג'מוקה, אלטאן וקוצ'אר שכנעו אות אילקה לארגן את רציחתו של טמוג'ין. בשנת 1203 ניסיון ההתנקשות לא הצליח ואילקה נאלץ לנהל קרב קשה מול כוחותיו של טמוג'ין. הוא עצמו נפצע בקרב. טוגרול שנכח בלחימה לקח את פיקוד הכוחות אך התקשה להילחם והורה על נסיגה. במהלך הקרב ואחריו חלק מהחריידים הצטרפו לצבאו של טמוג'ין. קרב זה כונה "קרב החולות הלוהטים".

טמוג'ין ראה את עצמו עדיין במיעוט כוחות מול צבאו של טוגרול ואילקה ולכן שלח אליהם שגרירים עם בקשה לשלום, מתוך רצון מוצהר לחדש את הידידות עם טוגרול. הוא הציע לחתן את בנו ג'וצ'י עם אחת מבנותיו של טוגרול ואת אחת מבנותיו לאחד מבניו של סנגים אילקה. הפעם, אילקה השיב בשם אביו ודחה את הבקשה.

בינתיים הצטרפו שבטים נוספים אל טמוג'ין ומספרם הכולל של השבטים בהנהגתו הגיע לאחד-עשר - כשליש מאוכלוסיית האזור המונגולי. הלוחמים של ג'אמוקה, קוצ'אר ואלטן קמו נגד טוגרול אך לבסוף עזבו את אזור החריידים ונמלטו אל הנימאנים בצפון. בני טאיצ'יוד, דורבד, צ'אטאגין וסלג'יאוט הלכו בעקבותיהם.

כשמצא טמוג'ין הזדמנות מתאימה, תקפו 8000 פרשים מונגולים את החריידים במפתיע, כשבראש הפרשים עמד מוקאלי, מפקד מונגולי חדש ומוכשר. חלק מהחריידים עזבו מיד את שדה קרב, בעוד שאחרים, נאמנים יותר, נאבקו במונגולים למשך שלושה ימים ולבסוף נכנעו. טוגרול, מבוייש וחסר אונים, נמלט אל אזור גובי אך נהרג בקרבת הנהר נקון, ככל הנראה על ידי קבוצת איכרים או שודדים ניימאנים שאולי לא זיהו אותו. בסופו של דבר ראשו הערוף הגיע בפני השליט הניימאני טאיאנג חאן, שהושיב אותו על צלחת כסף והחזיק אותו מעל כס המלכות כסימן כבוד לבעל ברית אמיץ. טמוג'ין לא רצה לעצמו את אוסף כלי הבית המפוארים של טוגרול והוא חילק אותם לאותם אנשים שהזהירו אותו בזמנו בקרב החולות מפני קנוניית בנו של טוגרול. אילקה נמלט תחילה לצפון-מזרח טיבט, שבה כמעט נרצח, ברח אחר כך אל אזור החיטאנים והעיר קאשגאר ואחר כך הגיע לאזור קוצ'ה שבתחומי האויגורים, בו חי זמן קצר כשודד עד נהרג על ידי אמיר מקומי. רוב החריידים התלכדו סביב טמוג'ין, לימים ג'ינגיס חאן, שהפך לשליט החזק שבאזור.

צאצאיו

צאציהם של טוגרול ושל אחיו ג'אחה גמבו מילאו תפקיד חשוב בתולדות האימפריה המונגולית. לטוגרול היו שני בנים אילקה-סנגון ואויקו (ייקו). בתו של אויקו, דוגוז חתון (דוקוז, טוקוז) נישאה לאישה על ידי טולוי, ואחר כך, על ידי בנו של טולוי, חולאגו. נכדתו של אויקו, אורוק-חתון הייתה לאשתו של האילחאן ארגון חאן ואמו של אולג'ייט. בתו הצעירה של ג'אקה גאמבו, סורחטני-בקי נישאה לטולוי וילדה את החאנים מונקה, קובילאי, חולאגו ואריג-בוגה.

ראו גם

• חריידים
• ג'ינגיס חאן
• ההיסטוריה הסודית של המונגולים
• הכומר יוחנן

לקריאה נוספת

• de Hartog, Leo. Genghis Khan, Conqueror of the World. Tauris Parke Paperbacks, 2004. מסת"ב 1860649726
• Man, John. The Mongol Empire - Genghis Khan, His Heirs and the Founding of the Modern China. Random House, 2014. מסת"ב 1448154642
• McLynn, Frank. Genghis Khan - The Man who Conquered the World. Random House, 2015. מסת"ב 1446449297
• May, Timothy (ed). The Mongol Empire- A Historical Encyclopedia, 2 vol. ABC-CLIO, 2016. מסת"ב 161069340X
• Russell, Jesse. Cohn, Ronald (ed). Ong Khan, Tbilisi State University Press 2012
• Woodman Cleaves, Francis. Kahn, Paul . +transl+by+Francis+Woodman+Cleaves+Harvard+University+Press+1982&hl=iw&source=gbs_navlinks_s The Secret History of the Mongols: The Origin of Chinghis Khan (expanded Edition) : an Adaptation of the Yüan Chʼao Pi Shih, Based Primarily on the English Translation by Francis Woodman Cleaves. Cheng & Tsui, 1998. מסת"ב 0887272991

קישורים חיצוניים

• כרוניקה של ראשיד א-דין אל חמדאני (באנגלית)
• ההיסטוריה הסודית של המונגולים בתרגום פרנסיס וודמן (באנגלית)
• "ההיסטוריה הסקיתית" מאת אנדריי ליזלוב - 1680 (בעריכת א.ו. צ'יסטיאקובה וא.פ. בוגדנוב - ברוסית, הוצאת "נאוקה" מוסקבה, 1990)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30590833טוגרול חאן