הרפובליקה המרכז-אפריקאית

הרפובליקה המרכז-אפריקאית
Ködörösêse tî Bêafrîka
République Centrafricaine

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אחווה, כבוד, עבודה
המנון לאומי	הלידה מחדש המנון המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה	President of the Central African Republic
שפה רשמית	סנגו, צרפתית
עיר בירה	בנגי 4°22′N 18°35′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	622,984 קמ"ר (46 בעולם)
אחוז שטח המים	0
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך	מצרפת 13 באוגוסט 1960
ישות קודמת	אפריקה המשוונית הצרפתית
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	5,406,481 נפש (122 בעולם)
צפיפות	8.68 נפש לקמ"ר (220 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 49.00% גילאי 15 - 24 22.44% גילאי 25 - 54 23.07% גילאי 55 - 64 3.34% גילאי 65 ומעלה 2.15%
כלכלה
תמ"ג (2023)	2.56 מיליארד $ (184 בעולם)
תמ"ג לנפש	473$ (210 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.387 (191 בעולם)
מטבע	פרנק CFA‏ (XAF)
שונות
סיומת אינטרנט	cf
קידומת בין־לאומית	236
(למפת הרפובליקה המרכז-אפריקאית מוגדלת)   בנגי ברבראטי במבארי ביראו בוסנגואה סודאן דרום סודאן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קונגו ק מ ר ו ן צ'אד הרפובליקה המרכז-אפריקאית (למפת הרפובליקה המרכז-אפריקאית רגילה)   בנגי ברבראטי במבארי ביראו בוסנגואה סודאן דרום סודאן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קונגו ק מ ר ו ן צ'אד הרפובליקה המרכז-אפריקאית

הרפובליקה המרכז-אפריקאית (בצרפתית: République Centrafricaine, בסנגו: Ködörösêse tî Bêafrîka), בעבר הקולוניה הצרפתית אובנגי שרי (Ubangi-Shari), היא מדינה במרכז אפריקה, ללא מוצא אל הים, הגובלת בצ'אד מצפון, סודאן מצפון מזרח, דרום סודאן ממזרח, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והרפובליקה של קונגו מדרום וקמרון ממערב.

המדינה זכתה בעצמאותה ב-1960. לאחר שלושה עשורים של שלטון דיקטטורי - בעיקר משטר צבאי, שהידוע מבין שליטיו הוא הקיסר בוקאסה - נוסדה ממשלה אזרחית ב-1993. הבחירות העלו את אנג'-פליקס פאטאסה לשלטון, אך הוא הודח מהשלטון על ידי הגנרל פרנסואה בוזיזה ב-2003. הגנרל בוזיזה זכה בבחירות דמוקרטיות במאי 2005 והחזיק בשלטון עד אביב 2013. הרפובליקה המרכז-אפריקאית היא אחת המדינות העניות בעולם ובין 10 המדינות העניות ביותר באפריקה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה המרכז-אפריקאית

ממצאים ארכאולוגיים מראים שבשטחי הרפובליקה המרכז-אפריקאית חיו בני אדם כבר לפני אלפי שנים, אבל המחקר בנושא אינו מפותח. ההיסטוריה המתועדת של האזור החלה עם כיבושו על ידי צרפת בסוף המאה ה-19, אשר הקימה בתחומו מושבה בשם "אובנגי-שארי", על שם הנהרות החוצים אותו.

ב-1898 חילקו הצרפתים את המושבה בין 17 זכיינים אירופאים, שניצלו את התושבים המקומיים באופן מחפיר. ב-1960 זכתה המושבה בעצמאות מלאה וקיבלה את השם "הרפובליקה המרכז-אפריקאית". נשיאה הראשון היה דויד דאקו שהנהיג בה משטר דיקטטורי. ב-1965 ז'אן-בדל בוקאסה תפס את השלטון לאחר הפיכה צבאית. תקופת שלטונו אופיינה בעריצות שלטונית ובפגיעה חמורה בזכויות האדם הבסיסיות ואף המליך את עצמו ב-1976 למלך. בעקבות זאת החליטה צרפת לפעול להדחתו, ובסיועה הצליח שליטה הקודם של הרפובליקה המרכז-אפריקאית, דוויד דאקו, לבצע בה הפיכה ולשוב לשלטון ב-1979. אולם רק שנתיים לאחר מכן, ב-1981, הודח דאקו בהפיכה שבוצעה בלא שפיכות דמים, ואת מקומו תפס הגנרל אנדרה קולינגבה.

קוליגבה שלט במדינה בעזרת חונטה צבאית. ב-1991 הופעל לחץ מקומי ובינלאומי על קוליגבה לקיים בחירות דמוקרטיות. בבחירות הכלליות של 1993 הובס קולינגבה על ידי אנג'-פליקס פאטאסֶה. בשנים 1996–1997, פחת האמון של הציבור והדבר בא לידי ביטוי באי יציבות מדינית. שלוש התקוממויות נגד ממשלת פאטאסה היתלוו בהרס נרחב של רכוש ומתיחות קיצונית על רקע אתני. באזור הוצבו כוחות שמירת שלום בינלאומיים. באוקטובר 2002, הגנרל פרנסואה בוזיזה פתח במתקפת פתע נגד פאטאסה, אשר שהה מחוץ לארצו ותפס את השלטון.

בוזיזה הקים מועצת מעבר לאומית רחבה כדי לנסח טיוטה לחוקה חדשה והכריז שהוא יפרוש וירוץ בבחירות כאשר חוקה חדשה תאושר. חוקה חדשה אושרה בדצמבר 2004 לאחר משאל עם. במאי 2005 בוזיזה זכה בבחירות הוגנות. בוזיזה החזיר בצורה משמעותית את הסדר לבירת המדינה, בנגי, ולחלקים אחרים במדינה והביע רצון לקדם שלום ברפובליקה, לחזק את הכלכלה ולשפר את מצב זכויות האדם. יציבות מלאה לא הושגה באזור וחלקים במדינה היו מחוץ לשליטת הממשלה. בפברואר 2006, היו דיווחים על אלימות מתרחבת בצפון הרפובליקה. אלפי פליטים ברחו מבתיהם ונכלאו תחת אש צולבת של הקרבות בין כוחות הממשלה למורדים. מעל ל-7,000 בני אדם נמלטו לצ'אד השכנה. אלו שנשארו ברפובליקה העידו שכוחות הממשלה הרגו בצורה שיטתית גברים ובנים אשר נחשדו בשיתוף פעולה עם המורדים.

בשנים 2007–2011, נחתמו הסכמי שלום שהיו אמורים לספק תמיכה כספית וסיוע נוסף למורדים שהניחו את נשקם, אך קואליציית המורדים "סלקה", המוסלמית ברובה, ושרבים מאנשיה באו מצ'אד וסודן השכנות, טענה שהם לא כובדו. בדצמבר 2012 הם כבשו כמה ערים גדולות במדינה, אך הפסיקו את התקדמותם לעבר הבירה בנגי והסכימו למשא ומתן בליברוויל, בירת גבון. ב-11 בינואר 2013, נחתם הסכם שלום חדש שאיפשר לבוזיזה להמשיך בתפקידו עד 2016, אך המורדים האשימו אותו שוב באי כיבוד הבטחותיו, ודרשו שיסיג מהמדינה את כוחות צבא דרום אפריקה שהגיעו לסייע לצבאו, ושישלב בצבא כ-2,000 מורדים שהניחו את נשקם.

במרץ 2013, הסכם השלום התפוצץ. המורדים השתלטו על שתי ערים, ובהמשך על הבירה. ב-24 במרץ, הם השתלטו על ארמון הנשיא בבנגי, ובוזיזה נמלט לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מנהיג ה"סלקה", מישל ג'וטודיה, הוכרז כנשיא זמני, ופרצה מלחמת אזרחים קשה. הנוצרים, שהם כמחצית מתושבי המדינה, הקימו את יחידות המשמר וכוחות המיליציה הנוצרית "אנטי־בלאקה", לאחר שסבלו מרדיפות ממשלת המורדים, ונערכו מעשי טבח הדדיים. המלחמה ארכה כעשרה חודשים, עד שבתחילת 2014, מנהיג ה"סלקה" איבד שליטה על הקואליציה החלשה שלו ועל הצבא, התפטר תחת לחץ בינלאומי, ויצא לגלות בבנין.

המלחמה נרגעה לאחר משא ומתן בין הצדדים שתווך על ידי משקיפים צרפתים ואפריקנים. לנשיא זמני מונה אלכסנדר-פרדיננד נג'ונדט, ובית המשפט החוקתי הורה לו להתחיל בארגון בחירות חדשות לנשיאות. כחמישית מהאוכלוסייה (כמיליון, מתוך 4.6 מיליון תושבי המדינה) נעקרו מבתיהם. בספטמבר 2014 פתח בית הדין הבינלאומי בחקירת הפשעים שבוצעו במדינה מ-2012. בשנים האחרונות הרפובליקה מנסה להתאושש מהמלחמה. כ-12,000 חיילי או"ם מוצבים בה - אחד מכוחות שמירת השלום הגדולים ביותר של האו"ם בעולם, הנקרא "Minusca". אך האלימות והשנאה העדתית בין המגזרים שם עדיין נמשכת.

פוליטיקה

האספה הלאומית מורכבת מ-105 חברים הנבחרים בבחירות דמוקרטיות לקדנציה של 5 שנים. מנהלית, הרפובליקה מחולקת ל-16 רשויות והן מחולקות ליותר מ-60 תת-רשויות. הקהילה של הבירה בנגי מנוהלת בנפרד. הנשיא ממנה את ראשי היחידות המנהליות הללו. קיימות 174 קהילות, לכל אחת ראש עיר ומועצה אשר נבחרים על ידי הנשיא. קיימת זכות הצבעה אוניברסלית לבני 21 ומעלה.

המגזר המשפטי מורכב מבתי משפט לעניינים שונים כגון בית דין לעניינים פליליים, אזרחיים, דיני עבודה, בני נוער וכו'. לאחדים מבתי הדין אין מספיק אמצעים וכח אדם מקצועי כדי לתפקד באופן סדיר, השופטים ממונים על ידי הנשיא והשפעה של בכירים לעיתים קרובות מסכלת שקיפות בבתי המשפט.

לרפובליקה המרכז אפריקאית חברה מלאת חיים, עם בעלי מקצוע רבים, ארגוני עובדים וארגונים לפיתוח מקומי אשר מובילים קמפיינים ומשיגים תמיכה מקומית ובינלאומית רחבה.

מבחינה הומניטרית, לממשלת הרפובליקה המרכז-אפריקאית יש כשלים. ישנם דיווחים מתמשכים של מעצרים שרירותיים, עינויים ורציחות על רקע משפטי. עיתונאים לעיתים מקבלים איומים ותנאי הכליאה בבתי הכלא קשים ביותר.

כלכלה

הרפובליקה המרכז-אפריקאית מוגדרת כאחת המדינות הפחות מפותחות בעולם. ההתיישבות בה דלה והיא מנותקת מהים. כלכלת המדינה נשענת בעיקר על חקלאות, ורוב האוכלוסייה מתקיימת מעיבוד אדמה. 55% מהתמ"ג מגיע מחקלאות. הגידולים העיקריים הם: קסאווה, יאם, דוחן, בוטנים, כותנה, קפה, טבק ובננות. ענף חשוב נוסף הוא גידול עץ. ב-2002, 30% מהייצוא התבסס על שילוח עצים.

המדינה עשירה במשאבים טבעיים לא מנוצלים כגון זהב, יהלומים, אורניום ומינרלים אחרים. ייתכן וישנו נפט לאורך הגבול הצפוני עם צ'אד. יהלומים הם המשאב היחידי שמנוצל כרגע במדינה ומהווה כמחצית מרווחי היצוא של המדינה. התעשייה תורמת רק כ-20% מהתמ"ג כאשר רובה מבוססת על כריית יהלומים, מבשלות שיכר ומנסרות עצים. השירותים מהווים כ-25% מהתמ"ג, בעיקר בגלל גודלה הרב של הממשלה ושלוחותיה וגם בגלל עלויות התחבורה היקרות, עקב היותה מוקפת יבשה בלבד.

מפעלים הידרואלקטריים הממוקמים בבאולי מספקים את רוב צריכת החשמל המועטת במדינה. אספקת הנפט מגיעה בתנועה איטית דרך נהר האובנגי או במשאיות דרך קמרון. על כן, לעיתים קרובות יש מחסור בדלק.

התחבורה והתקשורת ברפובליקה מוגבלות. במדינה יש רק 650 ק"מ של דרך סלולה, תחבורה אווירית מעטה ואין מסילת רכבת. תחבורה מסחרית על נהר האובנגי היא בלתי אפשרית בין דצמבר ליוני והמתח באזור לעיתים מונע ממשלוחים לנוע בין קינשאסה לבנגאוי. מערכת הטלפונים מתפקדת, אך לא בצורה מושלמת. 4 תחנות רדיו ותחנת טלוויזיה אחת משדרות ברפובליקה. מספר עיתונים ועלונים יוצאים לאור על בסיס קבוע, ולפחות חברה אחת החלה לספק שירותי אינטרנט.

המדינה מקיימת את עצמה מבחינת גידולי המזון. גידול בעלי חיים מוגבל בגלל זבוב הצה צה. למרחבים הטבעיים באזור פוטנציאל טוב כיעדי תיירות אקולוגית. המדינה ידועה בפילי יער אפריקני החיים בה. בדרום-מערב ישנו אזור יערות גשם המוכר כגן לאומי. בצפון ישנם פארקים עם אוכלוסיות גדולות של חיות בר, ביניהן נמרים, אריות וקרנפים. חיות אלו נמצאות בסכנה עקב צייד בלתי-חוקי בעיקר מצד תושבי סודאן השכנה.

ביותר מ-40 שנות עצמאותה, התקדמה הרפובליקה המרכז-אפריקאית באיטיות מבחינה כלכלית. ניהול כלכלי כושל, תשתית דלה, בסיס מס מוגבל, מעט השקעות פרטיות ותנאים עוינים מבחוץ הביאו לגירעון גם בתקציב וגם בסחר החוץ. נטל החוב של המדינה ניכר ויש ירידה בתמ"ג ב-30 השנים האחרונות.

תוכניות לתיקונים מבניים בשיתוף הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית והלוואת ללא ריבית להשקעות במגזרים כמו חקלאות, משקים ותחבורה הביאו להשפעה מוגבלת בלבד. הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית מעודדים כעת את הממשלה להתרכז בעיקר בהוצאה לפועל של רפורמות כלכליות כדי להניע את הכלכלה קדימה ולהגדיר את סדר העדיפויות במטרה לצמצם את העוני. כתוצאה מכך, רבים מעסקים בבעלות המדינה הופרטו ומאמצים מוגבלים נעשו על מנת לקבוע סטנדרטים, לטפל בשחיתות ולפשט חוקים הקשורים בעבודה והשקעות.

הרפובליקה המרכז-אפריקאית תלויה מאוד בסיוע זר ובנוכחות של מספר ארגונים לא-ממשלתיים אשר מספקים שירותים רבים שהממשלה כשלה בסיפוקם.

הבנק העולמי דירג אותה כאחת משלוש המדינות העניות בעולם ביחד עם בורונדי והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

גאוגרפיה

הרפובליקה המרכז אפריקנית היא מדינה ללא מוצא לים. המדינה שוכנת ברובה על רמה בגובה ממוצע של 600 מ'.

אזור צפון המדינה משתרע רובו באגן צ'אד ובו זורמים היובלים של הנהרות צ'ארי אוהם והלוגון. כאשר אזור הדרום שייך לאגן קונגו ובו זורמים יובליו של נהר האובנגי. ליד הגבול עם דרום סודאן מתנשא רכס בונגו לגובה של 1330 מ' בהר טוסורו. הנקודה הגבוהה ביותר היא הר נגואווי (1420 מ') במסיב יאד לאורך הגבול עם קמרון.

אוצרות הטבע המדינה כוללים מרבצי יהלומים, אורניום וזהב. נפט ואנרגיה הידרואלקטרית הם משאבים אחרים שטרם נוצלו.

המדינה סובלת מהצפות בנהרות עקב שיטפונות שנוצרים בעונת הגשמים במרכז אפריקה. באופן יחסי בירוא העצים במדינה מוגבל יחסית לאזורי הסוואנה ופחות בהרבה באזורי היער, באופן חריג ביחס לעולם שטח היערות גדל על חשבון שטח הסוואנה.

האקלים הטרופי שולט ברוב חלקי הארץ כאשר העונה הגשומה היא בין מאי לאוקטובר ועונה יבשה בין נובמבר לאפריל. בצפון העונה הגשומה נמשכת ארבעה חודשים ובדרום שמונה חודשים.

הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא בסביבות 26 מעלות צלזיוס. בבנגי טמפרטורת המקסימום היא 38 מעלות צלזיוס והמינימום של 15 מעלות. כמות המשקעים הממוצעת נעה מ-5 מ"מ בדצמבר ועד 226 מ"מ ביולי.

דמוגרפיה

שיעור הילודה במדינה גבוה מאוד ומתקרב ל-5 ילדים לאישה (נכון לשנת 2008). 43% מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל 15, רק 4% מהאוכלוסייה מעל גיל 65. תוחלת החיים של נשים היא 44, וזו של גברים היא 43 שנים.

רוב האוכלוסייה מתפרסת לאורך נתיבי המים העיקריים. הסוואנה והיערות ריקים ומאוכלסים בדלילות.

הפיגמים שהיוו את האוכלוסייה המקורית של האזור מהווים היום רק מיעוט מבוטל והם מיושבים בעיקר בדרום מערב המדינה ביערות הטרופים. בני הבאיה מהווים 33% מהאוכלוסייה ובני הבנדה 27% מהאוכלוסייה.

בערים הגדולות ניתן למצוא כמה אלפי אירופאים, רובם צרפתים.

במדינה שתי שפות רשמיות: סנגו וצרפתית. עם זאת, המדינה מורכבת מ-80 קבוצות אתניות שונות שלכל אחת שפה משלה. סנגו משמשת כשפת היום-יום ולמסחר בין כל הקבוצות למעט הקבוצות המוסלמיות בצפון המדינה.

על פי המפקד מ-2003 במדינה יש כ-80% נוצרים, 10% מוסלמים ו-10% בעלי אמונות מקומיות.

אחוז הבערות במדינה עומד על 51.4%.

קישורים חיצוניים

• הרפובליקה המרכז-אפריקאית, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• סקירה של הרפובליקה המרכז-אפריקאית מתוך אתר ה-BBC
• הילו גלזר, מסע באפריקה עם הלוחם הישראלי נגד ציידי הפילים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2013
• AFP, ילדי מרכז אפריקה מחפשים טעם לחיים, באתר ynet, 17 בדצמבר 2013
• רויטרס, הושלם טיהורם האתני של המוסלמים בבירת הרפובליקה המרכז אפריקאית, באתר הארץ, 10 במרץ 2014
• תמר ברס, בכל בית יש מצ'טה: דיווח מיוחד מלב האנדרלומסיה של הרפובליקה המרכז אפריקאית, באתר הארץ, 5 בפברואר 2015
• תמר ברס‏, "מעולם לא ראיתי ילדים עם בטן נפוחה": מסע אל לב העוני והרעב באפריקה, באתר וואלה!‏, 15 באוקטובר 2015
• CNN וקלריסה וורד, הצבא הסודי של פוטין, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2019
• הרפובליקה המרכז-אפריקאית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הרפובליקה המרכז-אפריקאית30257187