אדריכלות יוון העתיקה
| יוון העתיקה | ||
|---|---|---|
| תקופת המעבר | איונים • דורים • הפלישה הדורית • התקופה הגאומטרית |  |
| התקופה הארכאית | פוליס • הקולוניזציה היוונית • טיראניה • הומרוס • הסיודוס | |
| התקופה הקלאסית | מלחמת פרס–יוון • אתונה העתיקה • ספרטה • תבאי • התיאטרון ביוון העתיקה | |
| התקופה ההלניסטית | התרבות ההלניסטית • הממלכה הסלאוקית • מוקדון • מצרים • יוון • פונטוס • פרגמון • אפירוס | |
| היסטוריה צבאית | פלנקס • הופליט • הצבא הספרטני • הצבא המקדוני | |
| נושאי רוחב | אדריכלות • אמנות • דת • החברה • כלכלה • מטבח • תיאטרון • מיתולוגיה • מתמטיקה • פילוסופיה • ספורט • ספרות | |
| פורטל יוון העתיקה | ||
אדריכלות יוון העתיקה היא סגנון אדריכלי שהתפתח ביוון העתיקה החל מסוף התקופה המיקנית (המאה ה-12 לפנה"ס) ועד המאה הרביעית לפני הספירה אז הגיעה האדריכלות היוונית לשיאה. שיאה של האדריכלות היוונית היה זיקוק של כמה סגנונות שהיוו את האדריכלות הקלאסית שהמשיכה גם לסגנון האדריכלות ההלניסטית והאדריכלות הרומית. סגנון אדריכלי זה הוא הבסיס הקדום ביותר לרוב סגנונות האדריכלות שהתפתחו עד המודרניזם במאה ה-20. האמנות המינואית-מיקנית מבוססת על אלמנטים הבאים מהטבע, מהיבשה וממעמקי הים, כמו צמחי מים, דגים, תמנונים ועוד נושאים ייחודיים שכמעט לא הופיעו באמנות היוונית. על אף הפריחה התרבותית חלה בה ירידה כאשר רעידות האדמה גרמו לנסיגה תרבותית. סמוך לשנת 1,100 לפנה"ס נשרפה העיר מיקנה עד היסוד. תאריך זה מציין בספרי ההיסטוריה את סופה של התרבות המינואית- מיקנית. כ-100 שנה מאוחר יותר פלשו למיקנה שבטים דוריים שהחריבו תרבות זו. השבטים הדוריים התיישבו בעיר והתרבות שהביאו איתם תפסה את מקומה של התרבות שנחרבה. על רקע התרחשויות אלה התפתחה התרבות והאומנות היוונית הקדומה.
תהליך התגבשותם של השבטים הנודדים שפלשו לשטחי יוון נמשך כשלוש מאות שנים, וכדי להגיע ליציבות מדינית-טריטוריאלית אחידה הם הקימו ערי-מדינה (פוליס) עצמאיות שהיו מאוחדות סביב הדת והמיתולוגיה היווניות. "הפוליס" הייתה עיר מדינה עצמאית עם שלטון עצמאי, צבא עצמאי ומערכת חוקים משלה, וסיפקה את רוב צורכיה הכלכליים-חברתיים-תרבותיים. הפוליס הוצגה כלפי ארצות אחרות כגוף עצמאי לחלוטין.
שורשיה של האדריכלות היוונית הם בסגנונות בנייה של תרבויות עתיקות שחיו באזור יוון והים האיגאי באלף השני לפנה"ס כמו התרבות המיקנית, התרבות המינואית ושבטים שונים שהיגרו לצפון יוון ואסיה הקטנה. רוב המבנים שנבנו בראשית התקופה של יוון העתיקה כמעט ולא שרדו משום שנהרסו ונבזזו במהלך השנים או שנבנו מעץ. רוב הבניינים שנשתמרו, עד התקופה הרומית או עד היום, הם בעיקר מבני ציבור שנבנו מהמאה ה-5 לפנה"ס ולאחריה.
האדריכל ביוון העתיקה, כמו פסל או צייר, לא נחשב לאמן אלא היה אוּמן שהיה אחראי על הבנייה. המילה "ארכיטקט" מקורה במילה היוונית "ארכי-טקטון" שפירושה בנאי ראשי (ארכי-ראשי, טקטון-בנאי). האדריכל היה אמון על תכנון המבנה ובנייתו לרבות קישוטיו הפיסוליים. רוב האדריכלים היווניים היו אלמוניים. אפילו האדריכל איקטינוס שבנה את הפרתנון באתונה בשנים (447–432 לפנה"ס), אליו היו מתייחסים היום כאל גאון רב-אומן, קיבל הכרה של בעל מלאכה שעשה את עבודתו ולא זכה בחייו להכרה מכובדת ומשמעותית.
מאפייני הסגנון
האדריכלות היוונית השתמשה בבנייה בעיקר באבן ובשיש. טכנולוגיית הבנייה הייתה פשוטה יחסית (לעומת האדריכלות הרומית שהייתה יותר מפותחת טכנולוגית מהיוונית) והשתמשה בעיקר במבני לבנים, עמודי אבן או שיש, קורות אופקיות מאבן או מעץ וגמלונים משולשים. ליוונים לא הייתה ידועה טכנולוגיית הבנייה של קשת או של כיפה ולכן הצורות בהן נעשה שימוש באדריכלות היו בעיקר תוכניות אורתוגונליות (מבוססות על זוויות ישרות) וגמלונים משולשים פשוטים בחזיתות מבנים.
כאשר סגנון הבנייה הבשיל לקראת המאה ה-6 לפנה"ס המבנים התאפיינו בקווים נקיים ומדויקים ובעלי פרופורציות מתוכננות היטב. המבנים הקפידו על סימטריה כמעט מושלמת. עם זאת, בתכנון המרחב לא הייתה סימטריה כלל - על אף שכל מבנה כשלעצמו הקפיד על סימטריה, הבניינים היו מפוזרים בהתאם לטופוגרפיה ואלמנטים נופיים שונים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בתכנון האקרופוליס של אתונה. האקרופוליס, שבמרכזה הפרתנון, נבנתה על הר והמבנים השונים מפוזרים עליה כאשר הם משתלבים בהרמוניה עם הטבע והסביבה. הפרתנון ומבנים אחרים שנבנו באקרופוליס תוכננו להיתפס בפרספקטיבה מכל הכיוונים תוך כדי עלייה להר ולא במבט חזיתי מסודר בו נראית החזית בסימטריה מושלמת. הרומאים, שאימצו את הסגנון היווני, בחרו להבליט את הסימטריה ונתנו לצופה בבניין לראות את המקדש מהחזית הראשית בלבד וגם לרוב בנו מבנים נוספים מצידי המקדש שחיזקו את הסימטריה הכוחנית.
הסדרים הקלאסיים
ערך מורחב – הסדרים הקלאסיים
במקומות שונים באזור יוון והים האיגאי התפתחו כמה סגנונות בנייה בעלי מאפיינים כלליים דומים מאד אך ייחודיים בפרטיהם ובקישוטיותיהם. שני סגנונות עיקריים היו הסגנון הדורי אשר פותח על ידי השבטים הדורים בצפון יוון והסגנון האיוני שפותח בעיר איוניה שבחופה המערבי של אסיה הקטנה.
בסגנונות נעשה שימוש על ידי אדריכלים בתקופה הארכאית בכל יוון. מאוחר יותר התפתח גם הסגנון הקורינתי, בתקופה הקלאסית (מאה חמישית לפנה"ס). סגנונות אלו, הנקראים גם "סדרים", היוו מוסכמה ואף מעין תקנות לאדריכלות היוונית. שלושה סדרים אלו וסדרים משניים נוספים אומצו מאוחר יותר על ידי הרומאים, ונעשה בהם שימוש גם בסגנונות אדריכליים מאוחרים יותר, כולל בתקופה המודרנית.
סוגי מבנים ביוון העתיקה
מקדש יווני
- ערך מורחב – מקדש יווני
המקדשים היווניים התפתחו באמצע המאה ה-8 לפנה"ס. תפקיד המקדש היה לשמש כבית עבור הפסל של האליל שנמצא בתוכו. המקדשים היווניים היו מוקפים בעמודים פריסטילים בסימטריה מוחלטת. כמעט תמיד כללו מספר זוגי של עמודים בחזית הראשית והאחורית ומספר זוגי גדול יותר של עמודים עבור החזיתות הצדדיות. בין העמודים לחלל המקדש עצמו (שהיה סגור בקירות לבנים) היה מעבר שאפשר למבנה להתייחס לכל ארבעת הכיוונים.
המקדשים היו מבנים מונומנטליים שבנייתם היה מדויקת להפליא בהתאם לסדרים הקלאסיים: הדורי, האיוני והקורינתי. החזית הבסיסית של המקדש היווני אומצה על ידי הרומאים ועל ידי סגנונות אדריכלות נוספים ומגדירה עד היום את הדימוי של מבנה ציבורי מפואר.
סטואה
- ערך מורחב – סטואה
סטואה, בעברית "סטיו" (מלשון המילה היוונית, באנגלית נכתב "Stoa"), היא שורת עמודים (קולונדה) מקורה לשימוש ציבורי. הסטואות היוו בדרך כלל דופן לחללים ציבוריים, שווקים או אגורה שהיו פתוחים אליו בצד אחד וכללו מעבר וחדרים שונים בצד השני. לסטואה היו תפקידים שונים שהשתנו בדרך כלל - חנויות של סוחרים, הלנה, גלריות ועוד.
סטואות גדולות ומפוארות נבנו בערים רבות בתקופה היוונית והרומית ורובן נבנו לפי הסדר הדורי.
תיאטרון
התיאטרון ביוון העתיקה התפתח ופרח מהמאה ה-6 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לפנה"ס. מבני התיאטרון היווניים נבנו תמיד על טופוגרפיה משופעת שאיפשרה לבנות יציעים בצורה נוחה וללא הרבה מאמץ. התיאטראות היו בנויים מהרבה שורות מעוגלת של ספסלים, אחת מעל השנייה, המתמקדות בבמה. צורת המושבים הייתה בדרך כלל קצת יותר מחצי מעגל.
התיאטרון היווני השתמש בנוף הטבעי כחלק מהתפאורה והשתלב בטבע בהרמוניה.
אגורה (αγορά, Agora)
האגורה הייתה חלל עירוני ציבורי חשוב בפוליס היוונית. האגורה הייתה כיכר מוקפת במבני ציבור וסטואות והיא שימשה כשוק וכמרחב לאירועים ציבוריים שונים. לתפקיד דומה שימש הפורום הרומי בתקופה הרומית.
בולטריון (Bouleuterion)
הבולטריון היה המבנה ששימש למקום ישיבת הבוּלֶה - מועצת העיר. מבנה הבולטריון היה כמו תיאטרון קטן ומקורה שאיפשר לזקני העיר לשבת בחצי מעגל ולקיים התכנסויות בהן התקבלו החלטות מוניציפליות.
גימנסיון (γυμνασιον, Gymnasium)
הגימנסיון היה מבנה ביוון העתיקה ששימש לחינוך גופני ולחינוך בכלל, על מנת לחנך צעירים ולהפוך אותם לאזרחים. למבנה היה תפקיד חשוב מאד בחברה האזרחית של הפוליס והמבנה עצמו אף היווה מקור לגאווה עירונית מקומית.
הגימנסיון נבנה על פי רוב בסמוך למים זורמים ולחורשת עצים על מנת להעניק תנאים אופטימליים לחניכים, וזאת בסיסמת "נפש בריאה בגוף בריא". מבנה זה, בדומה לתיאטרון, ניצל בצורה מיטבית את הסביבה הטבעית בה נבנה. בדרך כלל הגימנסיון נבנה על צלע של הר לאורך טראסות רחבות, כשעל גבי מפלסים אלה נפרש המבנה הארכיטקטוני שכלל פלאייסטרה, גימנסיון, מסלול ריצה, מרחצאות ועוד.
הבית היווני
הבית היווני הפרטי הטיפוסי היה מבנה חד קומתי המתכנס לתוך חצר. הוא כלל מסדרון כניסה שהוביל לחצר כאשר רוב החדרים פנו אל החצר ולא אל חוץ המבנה. לרוב, בצד אחד של החצר היו עמודים שנקראו "אכסדרה" ( או בלועזית: קולונדה. כיום נעשה שימוש במילה זו לתיאור של שורת עמודים) והם יצרו מעין מרפסת פנימית הפונה אל החצר. בכל בית היה חדר אירוח בו היו מתנהל הסימפוזיונים - משתאות. החדר הכיל מיטות שסבבו את מרכז החדר עליהן ניתן היה לשבת בהסבה ובנוחות סביב האוכל או סביב מופע שהיה מאורגן עבור האורחים.
התקופה ההלניסטית
סגנון האדריכלות הקלאסי של יוון העתיקה הופץ ברחבי המזרח התיכון עם כיבושיו של אלכסנדר הגדול מסוף המאה ה-4 לפנה"ס. כמעט ואין הבדלים סגנוניים בין סגנון האדריכלות ביוון העתיקה לפיו נבנו מבנים הלניסטיים במזרח וגם בתקופה זו נעשה שימוש בסדרים הקלאסיים ובעקרונות התכנון הקלאסיים. בנייה של ערים הלניסטיות חדשות ובהם תיאטראות ומקדשים ממצרים ועד אזור אפגניסטן הייתה חלק מהפצת התרבות ההלניסטית על ידי אלכסנדר הגדול ויורשיו.
עיקר ההבדל בין התקופה ההלניסטית לבין התקופה היוונית היא בהיבטים של תכנון עירוני, אשר היה רלוונטי יותר בשל הערים הרבות שהוקמו. הערים שנבנו בתקופה ההלניסטיות התאפיינו בתכנון היפודאמי, תכנון רציונלי מאד של רחובות אורך ורוחב היוצרים מבננים מלבניים. כל מבנן, כלומר משבצת הסגורה בין ארבעה רחובות, נקראה "אינסולה". אינסולה אחת הכילה כמה עשרות של בתי מגורים בעלי קומה אחת או שתיים. האגורה הייתה פעמים רבות אינסולה ריקה ששמרה על המבנה הרחובות אך אפשרה חלל עירוני נח שלצידו נבנה בדרך כלל המקדש.
מונחים
- ערך מורחב – אדריכלות קלאסית - מונחים
רכיבי בניין
רשימת רכיבי הבניין מהנמוך אל הגבוה:
- סטילובטה (stylobate), בסיס המקדש. משטח אופקי הבנוי משלוש מדרגות רחבות המקיפות את כל המבנה. באדריכלות הרומית הבסיס נקרא פודיום, כמו במת המנצחים במשחקים האולימפיים.
עמודים (columns)
העמוד מורכב משלושה חלקים עיקריים: בסיס, גוף וכותרת:
- בסיס - רק בסדרים האיוני והקורינתי.
- גוף העמוד (shaft) - העמוד עצמו היה בנוי מסדרה של גלילים נמוכים אשר עמדו אחד על השני. בחלק מהסדרים הגלילים הלכו והוצרו לקראת 2/3 הגובה של העמוד, דבר שנתן לו מראה מעט יותר "שמנמן". במצב כזה קוטרו העליון של העמוד היה קטן מקוטרו התחתון בכשמינית.
- חריצים (fluting) - גילוף אורכי באבן לאורך רוב גובה העמוד בצורה (בגריעה) של חצי עיגול.
- אנטזיס (entasis) - קמירות מתוכננת לאורך עמוד או אלמנט אנכי אחר. בעמודים, הקמירות יוצרת עיבוי קל קצת מתחת לחצי גובה העמוד שאחר כך הולך וקטן ככל שעולים במעלה העמוד. הסיבות המשוערות לאנטזיס הן הנדסיות או אסתטיות - כדי ליצור תחושה של מבנה "אורגני" הלוחץ על העמודים.
- כותרת (capital) - חלקו העליון של העמוד המקנה לו את זהותו. בכל סדר קלאסי יש כותרת שונה אשר לפיה ניתן בקלות לזהותו.
- אכינוס (echinus) - בסדר הדורי, חלק גלילי שטוח בין הכותרת לאבקוס.
- אבקוס (abacus) - לבנה שטוחה הנמצאת מעל הכותרת ומעליה מונח הארכיטרב.
אנטבלטורה
אנטבלטורה (entablature) - החלק העליון של המבנה הנמצא מעל העמודים. מחולק לכמה שכבות:
- ארכיטרב (architrave) - הקורה הראשית המונחת מעל לעמודים.
- אפריז (frieze) - השכבה האמצעית באנטבלטורה והעבה ביותר. בסדרים האיוני והקורינתי נהגו לקשט את האפריז בפסלים ובתבליטי באבן:
- קרניז (cornice) - הרכיב האופקי העליון באנטבלטורה. הקרניז תמיד בולטת לצדדים וכלפי חוץ יותר מהרכיבים שמתחתיה.
- גמלון (pediment) - חזית הגג המשולש הנראה מהחזית. הגמלון הוא הרכיב העליון של האנטבלטורה וחותם את חלקה העליון של החזית.
סוגי מבנים ומקומות
- אקרופוליס (acropolis) - "העיר העליונה". גרעין הפוליס העתיק, בו מרוכזים לרוב מבנים בעלי חשיבות רבה לעיר
- טמנוס (Temenos) - המתחם המקודש בו רוכזו כמה מקדשים ומזבחות.
- מתחם פן-הלני - טמנוס בעל חשיבות רבה.
- פריבולוס (peribolos) - גדר או חומה קטנה התוחמת את הטמנוס.
- פרופילאה (propylaea) - מבנה שער-הכניסה לטמנוס
- מקדש יווני - מבנה הפולחן הדתי ביוון העתיקה. מקור חשוב באדריכלות המערבית.
- אגורה (agora) - כיכר עירונית מרכזית מוקפת מבני ציבור
- סטואה או סטיו (stoa) - מבנה ציבור בעל אכסדרה בעל שימושים משתנים
חלקי המקדש
- נאוס (naos או cella) - ההיכל הפנימי המרכזי של המקדש.
- פרונאוס (pronaos) - מרפסת בצד המזרחי ממנה נכנסים.
- אופיסטודמוס (opistodomos) - מקום בו איכלסו את אוצרות המקדש.
- אדיטון - (aditon) חדר קטן במקדש המורשה רק לכהנים.
- פרוסטילון (Proistyle) - מקדש עם עמודים קדמיים.
- אמפיפרוסטילון - פרוסטילון דו-כיווני. צד אחד אטום.
- מקדש פריפטרלי - מוקף שורת עמודים אחת מכל צדדיו.
- מקדש דיפטרלי - מוקף שתי שורות עמודים מכל צדדיו.
- מקדש מונופטרלי - טיפוס מקדש עגול.
ראו גם
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל האדריכלות | ||
|
פורטל יוון העתיקה | ||
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
| תרבות יוון העתיקה | |
|---|---|
|
