אגון מיכאל צווייג
אגון מיכאל צווייג (בגרמנית: Egon Michael Zweig; נולד ב-21 ביולי 1877 באולומואוץ נפטר ב-18 במארס 1949 בירושלים) היה פעיל ציוני, ממייסדי המשרד הארצישראלי בווינה, מוותיקי קרן קיימת לישראל.
חייו
אגון מיכאל צווייג נולד למשפחה יהודית מוכרת מפרוסטיוב (פרוסניץ) בצ'כיה (אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית) אליה השתייכו גם הסופרים שטפן צווייג ומקס צווייג והמלחין פריץ צווייג. סבו וסבתו של אגון, מרקוס ונטי צווייג היו בעלי מפעל לייצור לתת (מאלט) באולומואוץ. אביו של אגון, זיגמונד צווייג, הפך את המפעל המשפחתי לאחד המפעלים המובילים לייצור לתת במוראביה.[1] בתום לימודי דוקטור למשפטים בווינה פעל אגון צווייג כעורך דין עצמאי וכפעיל ציוני. ב-1911 נשא לאישה את לואיזה אנגל ולזוג נולדו שלושה ילדים.[2] לאחר מלחמת העולם הראשונה הוזמן צווייג לעבוד בהנהלת הקרן הקיימת בדן האג בהולנד. בתחילת שנות ה-20 עלה עם משפחתו לפלשתינה א"י והתגורר בשכונת תלפיות בירושלים ובהמשך עבר עם משפחתו לשכונת רחביה. צווייג המשיך לעבוד בשרות הקרן הקיימת עד לשנת 1936. הוא נפטר ב-1949 בירושלים.[3]
קריירה ופעילות ציונית
אגון מיכאל צווייג היה בעל מודעות לאומית מפותחת עוד מימיו כתלמיד וכסטודנט. ב-1896 נמנה עם מייסדי האחווה "גאולה" לסטודנטים יהודים באולומואוץ. טרם מלחמת העולם הראשונה היה בהנהגת מספר ארגונים ציוניים ונמנה עם הפעילים הציוניים הבולטים בווינה.[4] בין השאר היה חבר ומזכיר בהסתדרות הציונית, באיגוד הציוני המרכזי באוסטריה, בוועדות קהילתיות ובהנהלת האיגוד הלאומי היהודי בווינה. מתוקף תפקידיו ביקר בקונגרס הציוני העולמי ב-1903, "קונגרס הבוכים" בו התקבלה תוכנית אוגנדה, ושימש ציר בקונגרסים בשנים 1909, 1911 ו-1913. פעילות זו גיבשה את תפיסתו הלאומית כמיישם הציונות הסינתטית. בנובמבר 1918 יסד יחד עם אמיל שטיין ואדולף בוהם את משרד פלשתינה בווינה, שהיה הראשון בין משרדי פלשתינה שמחוץ לארץ ישראל.[5] מ-1920 עד 1922 עבר לפעול בדן האג במועצת המנהלים של הקרן הקיימת לישראל באיסוף כספים לצורך רכישה והכשרת קרקעות בארץ ישראל. באותן שנים התנהלה רוב פעילות הקרן הקיימת בגרמנית אולם בגלל מלחמת העולם נדדה לשכת ההנהלה של הקרן מקלן שבגרמניה לדן האג. צווייג היה בין יוזמי העברת משרדי ההנהלה של הקרן הקיימת לירושלים. כך זכה להגשים את חלום חייו ועלה עם משפחתו לארץ ישראל. במהלך פעילותו סייעה הקרן הקיימת בפיתוח מוסדות חינוך בארץ ישראל ביניהם הטכניון ובצלאל, ובנטיעות ביער הרצל. בשנות ה-20 וה-30 נסע צווייג מספר פעמים לאירופה מטעם קרן קיימת לישראל. הוא ניצל את הכשרתו כעורך-דין ואת היכרותו עם המוסדות הפיננסיים והדמויות המרכזיות בווינה לצורך גיוס משאבים ותמיכה. בשנת 1925, תיווך צווייג בין הקרן הקיימת לבין חברת הביטוח "הפניקס" בווינה לגיבוש הסכם לשיתוף פעולה. ההסכם שירת היטב את הצדדים עד לפרוץ שערוריית הפניקס ב-1936.[6] בפרסומיו כתב בזכותן של קהילות התרבות היהודיות, אודות הפרידה מהרצל, על משרד פלשתינה הוינאי וכן אודות יונה קרמנצקי יושב הראש הראשון של קרן קיימת לישראל. צווייג זכה לראות בהקמת מדינת ישראל כשנה לפני מותו.
;_(_-PHG-1000421.png)
עזבונו של צווייג
שנים ספורות לאחר מותו העבירה רעייתו התכתבויות של צווייג עם תאודור הרצל לארכיון הכללי לתולדות ישראל. בשנת 2008, בעקבות פינוי בית המשפחה בשכונת רחביה בירושלים טרם הריסה, נמצאו במשרדו הביתי מסמכים שנמסרו לארכיון המדינה. חלק חשוב מעיזבונו של צווייג התגלה בדרך מקרה ברחוב בירושלים לאחר שכבר יועד לאשפה. שם נחשף תיעוד נדיר של חגיגות ה-20 של קרן קיימת לישראל ומצגת מקורית בת עשרות איורים פרי עטו של צווייג שהוכנה לרגל האירוע. עוד נמצאו סיפורים ואיורים שיצר צווייג וכן תצלומים ותכתובת ענפה - מקצועית ומשפחתית.[7] מסמכים נוספים מעיזבון אגון צווייג מצויים בארכיונים בווינה ובעיר הולדתו אולומואוץ.
מכּתביו
- המאבק על קהילות התרבות (Kultusgemeinden), ב: טולו נוסנבלאט (עורך), על הרצל מפי בני זמנו, גרמנית, ברנו (Bruenn) 1929, ע. 253-255.
- פרידה מהרצל, ב: טולו נוסנבלאט (עורך) הוצאת היינריך גלנץ, על הרצל מפי בני זמנו, גרמנית, וינה 1937, ע.281-284.
- כך נוצר משרד פלשתינה, משרד פלשתינה הוינאי בשנים 1919 ו-1920, ספר המידע החדש של פלשתינה, גרמנית, וינה 1936, ע. 7-21.
- יונה קרמנצקי, ב: מגילת האדמה, כרך 2, בהוצאת קרן קיימת לישראל, ירושלים 1951, ע.24-26.
מקורות
- אדולף גאיסבאואר, מגן דוד והנשר הכפול, ציונות ולאומיות יהודית באוסטריה 1882–1918, Boehlau, וינה, 1988
- גאורג גאוגוש, מי שהיה פעם. שנות שגשוגה של האזרחות היהודית בווינה 1800–1938, Bd. 1., הוצאת אמלתיאה, וינה, 2011, ע. 404-410
- דיטר י. הכט (עורך) לואיזה אל אגון. מכתביה של אשה יהודייה במלחמת העולם הראשונה. Clio, גראץ, 2020
- דיטר י. הכט, עמותות אחווה (לחופשות) יהודיות במונרכיה ההבסבורגית, "קדימה" ו"גאולה" – מבוא לתשועה ב: מחקרים אוסטריים 24 (2016) ע. 31-48
- דיטר י. הכט, בעקבות מלחמה, גלויות ומודעות אבל – מעזבונו של חייל יהודי ב: פטרה ארנסט/אלאונורה לאפין-אפל, פובליציסטיקה וספרות יהודית בסימן מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מחקרים, אינסברוק 2018, ע. 145-166
- דיטר י. הכט, קיר התצוגה: תמונות משפחה יהודית כתיבת זיכרון ב: יודאיקה אולומוצנזיה 2015/2, ע. 69-88
- דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג, אולמוץ-וינה-ירושלים, גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012
- ויקטוריה קומר, ארץ ההבטחה – מקום המקלט. הגירה יהודית וגירוש מאוסטריה לפלשתינה על ידי הנאצים 1920–1945, הוצאת מחקרים, אינסברוק, 2016, ע. 52-67
- מארשה ל. רוזנבליט, יהודי וינה 1867–1914: אסימילציה וזהות, סאני פרס, ניו-יורק, 1984
- מעיזבון אגון ולואיזה צווייג, עתיקות דברי הימים, תומר קאופמן, ירושלים
קישורים חיצוניים
- אגון צווייג בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי (אמת"י), הספרייה הלאומית
- שם (אמת"י), אוסף אגון מיכאל צווייג ומשפחתו (גרמנית)
- עופר אדרת, "גורלם של אלפים גרוע משלי" תכתובת בין שטפן צווייג לאגון צווייג, כתבה בעיתון הארץ, 12 בנובמבר 2009 (אנגלית)
- אוסף אגון צווייג ומשפחתו פרויקט חקר השואה באיחוד האירופי, (EHRI) (אנגלית)
- אגון צווייג ומשפחתו במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (אנגלית)
- אגון יהודה מיכאל אריה צווייג באתר WikiTree (גרמנית)
הערות שוליים
- ^ אגון ואחיו פליקס מפרסמים אילן יוחסין של משפחת צווייג. צאצאי משה צווייג. אולמוץ 1932.
- ^ דיטר י. הכט (עורך), לואיזה אל אגון. מכתביה של אשה יהודייה במלחמת העולם הראשונה. Clio, גראץ, 2020.
- ^ דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג. אולמוץ – וינה – ירושלים. גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012, ע. 19-24.
- ^ אדולף גאיסבאואר, מגן דוד והנשר הכפול, ציונות ולאומיות יהודית באוסטריה 1882–1918, Boehlau, וינה, 1988, ע. 146-147.
- ^ אגון צווייג כך נוצר משרד פלשתינה. משרד פלשתינה הוינאי בשנים 1919 ו-1920 ב: המשרד הפלשתינאי בוינה (HG) ספר המידע החדש על פלשתינה, וינה, 1936, ע. 8.
- ^ דיטר י. הכט, דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג, ע. 44-55.
- ^ דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג. אולמוץ – וינה – ירושלים. גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012, הקדמה.
28502227אגון מיכאל צווייג