אבישי רביב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבישי רביב
אבישי רביב (2018)
אבישי רביב (2018)
השתייכות ShabakLogo.svg שירות הביטחון הכללי
תקופת הפעילות 19871995 (כ־8 שנים)
תפקידים בשירות
סוכן של המחלקה היהודית
פעולות ומבצעים
הסוכן "שמפניה" שהיה מעורב ברצח יצחק רבין

אבישי רביב (נולד ב־8 ביוני 1967) הוא סוכן לשעבר של המחלקה היהודית בשירות הביטחון הכללי. גויס בדצמבר 1987 ומילא תפקיד זה עד לחשיפתו בנובמבר 1995, לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר.

בתקופת העסקתו במחלקה היהודית של השב"כ השתתף בפעילויות אלימות רבות, הקים שני ארגוני מחתרת פיקטיביים, ועל פי דעתו של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, פעל כסוכן מדיח, בניגוד לכוונת מפעיליו[1].

ביוגרפיה

רביב נולד וגדל בחולון. בוגר תיכון קוגל בעיר. הוא עשה את שירותו הצבאי בחטיבת גבעתי, שם נפצע במהלך השירות והוגדר כנכה צה"ל. לאחר שיחרורו מצה"ל הפך לפעיל שולי בתנועת כ"ך באזור ירושלים. במהלך התפרעות אלימה של פעילי התנועה בשנת 1987 נעצר על ידי המשטרה. באותה תקופה לא הוצאה עדיין תנועת כ"ך אל מחוץ לחוק ופעילותה התרכזה בכפר תפוח, בירושלים ובחברון. רביב התגורר בחברון, שם גם נשא בשנת 1990 עולה חדשה מרוסיה.

רביב גויס לשב"כ בדצמבר 1987. בבית המשפט תיארו אותו מפעיליו כסוכן 'בעייתי', שבעוד "תכלית הפעלתו לגרום לסיכול ביצוען של עבירות פליליות", אך כדברי ועדת שמגר: "הוא עצמו מבצע עבירות לרוב, כאשר הוא יודע שהוא פטור מאחריות בשל הגיבוי שניתן לו על ידי רשויות המדינה. הפיקוח עליו של גורמי השירות היה בלתי יעיל, וברוב המקרים נוכחו לדעת רק אחר מעשה, מה שאירע, אך שבו והסתפקו באזהרות."[2].

לאחר גירושיו עבר להתגורר בתל אביב, שם התקבל ללימודים באוניברסיטת תל אביב ונבחר למועצת אגודת הסטודנטים. בתקופת לימודיו זכה לחשיפתו הציבורית הראשונה, לאחר שניסה לתקוף את יושב ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה באותה התקופה, מסעד קדור, דרוזי בעל עבר קרבי בצה"ל, איים על חייו וכינה אותו "בוגד". עקב תקרית זו, ותקרית נוספת בה ניסה רביב לתקוף את חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, סולק מלימודיו באוניברסיטה.

בעודו מגיש ערעור על סילוקו ניסה רביב לחדש את פעילותו של ארגון ד"ב (ראשי תיבות של "דיכוי בוגדים") שהיה ארגון סטודנטים ימני קיצוני[3] שפעל בשנים 19711972. ניסיון זה לא צלח ולא הניב דבר, למעט מספר הודעות לתקשורת[דרוש מקור]. באותה תקופה החזיק רביב משרד בן ארבעה חדרים באזור התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. המשרד עמד ריק רוב הזמן, ורביב לא הצליח להסביר כשנשאל בריאיון עיתונאי מאין לו המשאבים לאחזקת משרדו ורכבו החדש וגם לא יכול היה לפרט את מקורות המחיה שלו[4].

מיד לאחר טבח מערת המכפלה, והוצאתה של תנועת כ"ך מחוץ לחוק, נמלט רביב מתל אביב והסתתר בביתו הנטוש של יורם שקולניק, מתנחל שהיה עצור אז בחשד שירה במחבל כפות. רביב הסגיר את מקום מחבואו, נעצר לחקירה ושוחרר לאחר יומיים. בעקבות מידע שאסף קודם לכן, נעצרו כמה ממנהיגי כ"ך במעצר מנהלי לאחר הרצח[5].

לאחר שנכשלו ניסיונותיו לחזור ללימודים באוניברסיטת תל אביב, התקבל לחוג למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. הוא הצטרף לתא סטודנטים שארגן שבתות אירוח לסטודנטים ביישובים מעבר לקו הירוק, שבתות שלמעשה היו מפגשי פנויים פנויות מהמגזר הדתי לאומי. לאחר הצטרפותו של רביב הפכה הפעילות בשבתות האירוח להיות פוליטית רדיקאלית[דרוש מקור]. בהתכנסויות של התא ובזמן שבתות האירוח בשטחים, נשא רביב נאומים פוליטיים שהטיפו להתנגדות אלימה לפעולות הממשלה [דרוש מקור]. באחת משבתות האירוח השתתף יגאל עמיר [דרוש מקור]. ועדת שמגר תהתה על כך כיצד לא דיווח רביב למפעיליו אודות התבטאויות של האחרון[דרוש מקור].

פעילותו כסוכן שב"כ ופעיל ימין קיצוני

רביב פעל כסוכן בכיסוי של פעיל ימין קיצוני במשך כ-8 שנים, נחשב לסוכן פעיל, מסור ובעל מוטיבציה רבה. הקשר בינו לבין מפעיליו היה אינטנסיבי ביותר, והוא סיפק לשב"כ מידע בעל ערך רב שסייע לסיכול פעולות טרור יהודי שונות[6]. כמות הידיעות שהעביר הייתה עצומה [דרושה הבהרה] - מסמכי השב"כ שמתייחסים לפרטי מידע שהעביר רביב ולהפעלתו השתרעו על פני 20 אלף עמודים[5].

במסגרת התחזותו לפעיל ימין קיצוני נקט רביב בפעולות רבות, עם פעולות אלה נמנות:

  • הקמת ארגון אי"ל.
  • ביום טקסים קיצוניים שהתבצעו בהשתתפות כתב הערוץ הראשון איתן אורן. על טקס זה אמרה ועדת שמגר: "כל העת המשיך בקשרים עם התקשורת כדי להציג את "אי"ל" כגוף קיים וזכה לסיוע הטלוויזיה בכך ששידרה טקס השבעה, שלא היה אלא הצגה, כאשר מי שנכח במקום חייב היה להיות ער לכך שהמדובר בהצגה".
  • השבעת חברי הארגון בהר הרצל ובנחלת יצחק.
  • בשנת 1994 הציג לתקשורת מצג מבוים של קייטנת "כך" לפיו שידר ניצן חן בערוץ הראשון כתבה שתיארה אימוני ירי לנערים לקראת פגיעה בערבים. מי שהופיע בכתבה כמדריך טרור בשם זוהר קובני, היה למעשה סוכן משטרתי במחוז ירושלים ושירת לימים כסגן הקב"ט בשגרירות ישראל באירלנד[2][5][7].
  • מפגש פוליטי עם אנשי חמאס ברצועת עזה.
  • תקיפה של אישי ציבור ומפקדי צבא ובהם: יוסי שריד, שולמית אלוני, האלוף אילן בירן והרב שלמה אבינר.
  • על פי דו"ח ועדת שמגר, "אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה וטען כי חל עליו דין רודף וכי מותר, לכן, לפגוע בו".
  • ועדת שמגר קבעה על פי עדותו של כתב הטלוויזיה ניצן חן כי אין ספק שרביב הוא שנטל את הכרזה שבה הוצג רבין לבוש במדי אס אס (אותה יצרו שני קטינים) ומסר אותה לכתב הטלוויזיה.
  • לקיחת אחריות על רצח פלסטיני באזור חלחול ב-7 בספטמבר 1995. רביב הודיע לעיתונאים כי ארגון אי"ל ולאחר מכן כי ארגון "חרב דוד" ביצעו את הרצח שהתברר מאוחר יותר כסכסוך מקומי[8][9].

הפעלתו הבעייתית של רביב

במהלך הפעלתו של רביב הצטברו תלונות וחשדות כנגדו בדבר מעשים פליליים שונים. רביב נחקר על מעשיו בשב"כ והודה בשורה ארוכה של עבירות שונות כלפי יהודים וערבים, שכללה אלימות, פגיעה ברכוש ואיומים.

בשל התנהלותו הבעייתית של רביב, שיתף השב"כ את המידע על הפעלתו עם דורית ביניש, שהייתה אז פרקליטת המדינה, במספר ישיבות שנערכו עמה. עם זאת, ביניש מידרה מידע זה מהיועצים המשפטיים לממשלה יוסף חריש ומיכאל בן יאיר, שלא ידעו כלל על הפעלתו של רביב. בעקבות פעולותיו של רביב הורו היועצים המשפטיים לממשלה לפחות פעמיים על פתיחת חקירה כנגד רביב, חקירה שנעצרה על ידי ביניש בלא הסבר[5].

בעקבות טקס ההשבעה המבוים לאי"ל ששודר בערוץ הראשון, ושנעשה שלא בידיעת השב"כ, הוחלט באוקטובר 1995 על הפסקת הקשר עמו לחודש. עם זאת, גם במהלך חודש זה התקבלו מרביב דיווחים שונים. בסיום תקופת השעייתו הוחתם רביב על התחייבות שלא לחרוג מההיתרים שניתנו לפעולתו[10].

חשיפתו של רביב

את עובדת היותו של רביב סוכן שב"כ חשפו, לאחר רצח יצחק רבין, בני אלון ולאחריו כתב הערוץ הראשון אמנון אברמוביץ', שחשף גם כי שם הקוד של רביב בהיותו סוכן שב"כ היה "שמפניה"[11]. חשדו של אלון לגבי רביב התעורר עוד קודם הרצח, והתגבר בעקבות תרגיל חקירה רשלני שהפגיש בין מרגלית הר שפי לרביב (שהסכים להעצר לסיוע בחקירה) במהלך חקירתה[5]. ב-1999 התפרסם מסמך שעורר סערה ציבורית וכונה "מסמך רביב"[12]. המסמך היה פרוטוקול ישיבה בעניין אבישי רביב, שהתקיימה ב-1996, אצל היועץ המשפטי לממשלה שבו נכחו גם נציגי משרד המשפטים ונציגים מהשב"כ. לפי הפרוטוקול חזי כאלו, ראש האגף ה"לא ערבי" בזמן רצח רבין ואחד האחראים להפעלת רביב, אמר: "בדיון אצלנו הוחלט שהאיש לא נשלט ואי אפשר להמשיך להפעיל אותו בצורה כזו. אבל קבענו כללים חדשים של הפעלה, ניתוק, בדיקה פסיכולוגית. הובהר לו שככה לא נמשיך, ושלא תינתן לו חסינות על עבירות שיבצע. בחכמה שלאחר מעשה, אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח"[13]. כאלו הכחיש את המיוחס לו וטען כי דבריו בפרוטוקול מתומצתים ולא שיקפו את מה שבאמת אמר.

המשפט

במהלך מגעיו של רביב עם יגאל עמיר כמדובב, עלה בשב"כ חשד לפיו רביב לא דיווח את כל שידע לגבי עמיר למפעיליו. רביב נחקר בחשד זה והודה כי לא מסר למפעיליו מידע אודות עמיר[14].

לאחר שנחשפה עובדת היותו סוכן השב"כ בקרב הימין בישראל, נשמעו קריאות, בעיקר בימין, להעמידו לדין. הוא הואשם באי מניעת פשע בשל הטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר אך לא דיווח עליהן למפעיליו בשב"כ, ובתמיכה בארגון טרור (אי"ל). נגד רביב הוגש בסופו של דבר באפריל 1999 כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, ממנו הושמט מאוחר יותר האישום השני. ב־31 במרץ 2003 זוכה רביב מכל אשמה. השופטים קבעו כי רביב לא ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. בהכרעת הדין בתיק נכתב בין היתר:

לא נטען בפנינו על קיומו של מניע ממשי לכך שהנאשם הסתיר ממפעיליו ביודעין ובזדון מידע שהגיע אליו בדבר כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה. ממכלול הראיות שהובאו בפנינו, עולה דווקא כי היה לנאשם מניע משמעותי למסור לשב"כ על כוונותיו של יגאל עמיר - אילו ידע אותן. זאת, משום שהשב"כ היה 'כל עולמו' ואילו היה מוסר דיווח שהיה בו כדי לסכל את רצח ראש הממשלה הוא היה נתפס כ'גיבור' ותדמיתו בעיני עצמו ובעיני אנשים חשובים לו - היינו אנשי השב"כ - הייתה עולה.

הטעם השני נוגע למבנה אישיותו של הנאשם, כפי שניתן ללמוד עליו ממקורות שונים שהובאו בפנינו. הנאשם תואר, בין היתר, כאדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה אשר אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל. רופאה פסיכיאטרית אשר זומנה כעדת הגנה מטעמו של הנאשם תיארה אותו כאדם בעל הפרעה אישיותית נרקיסיסטית. מכאן מסקנתנו, שאין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי וביטחון עצמי, אלא באדם בעל אישיות חלשה, תלותית משהו, "המבקשת למצוא חן", אשר לגביה קיים סיכון של מתן הודאת שווא.
הטעם השלישי עניינו בנסיבות חייו של הנאשם בשמונה השנים אשר קדמו לרצח. בהכרעת הדין נאמר, כי לא יהיה מוגזם לומר כי בשמונה שנות הפעלתו כסוכן, חי הנאשם ב"עולם השקר". הוא היה נתון בהעמדת פנים מתמדת. הוא שיקר את סובביו, את הוריו, את אשתו דאז, את התקשורת ואפילו את השב"כ.

עם היסודות המשפטיים לזיכוי נמנים גם הקושי לקבל את זיכרון הדברים של חוקרי השב"כ אשר חקרו את רביב לאחר הרצח כראיה במשפטו, וכן עדותו של הרוצח עצמו, יגאל עמיר.

סיכום ועדת שמגר

בפרק ד' לדו"ח ועדת שמגר סיכמה הוועדה את התייחסותה לאבישי רביב והפעלתו במילים הבאות:

כל בר-דעת מבין, שאיסוף מידע הוא חיוני, וכי מי שעוסק בכך אינו בהכרח צדיק ובר-לבב. אולם, יש להיזהר מפרובוקטורים המנצלים את הגיבוי שניתן להם, עקב כוונה רעה שבלבם או בשל מופרעות באופיים, והופכים ליוזמי פעולות בלתי חוקיות ופוגעניות-פרובוקטיביות, תחת המעטה השלטוני. אנשים כגון אלה נוהגים כנטולי רסן, גם בשל כך שהם יודעים שלא יגישו נגדם כתב אישום. בתוצאות המזיקות נושאת המדינה כולה (כגון יצירת נקודות חיכוך נוספות בחברון או פגיעה באמון בשירות, המקבל תווית של ארגון חשאי העוסק בפרובוקציות פוליטיות).

בעקבות הפעלת רביב

בשב"כ נתפסה הפעלתו של רביב ככישלון, מאחר שרביב לא ידע לזהות כוונות לפגיעה בראש הממשלה כדבר חמור בו יש להתמקד בראשונה, וראה בנושא זה דבר שולי. לטענתו של רביב, מפעיליו לא טרחו להדגיש לו את קדימות הנושא[15].

לאחר חשיפתו של רביב כסוכן שב"כ נוצר משבר אמון בין הציבור הדתי-לאומי לבין השב"כ, בעקבות ראיית רבים את הפעלת רביב כניסיון הכפשה ציבורית לציבור הדתי על ידי השב"כ. בנוסף, בעקבות לקחים מהפעלתו של רביב הוטלו מגבלות שונות על הפעלת סוכני שב"כ. מאפיינים אלו הובילו לקושי בגיוס סוכנים גם זמן רב לאחר חשיפת רביב[5].

המועצה המקומית קריית ארבע הגישה תביעה כנגד המדינה בשל נזקים תדמיתיים שגרמה פעולתו של רביב. התביעה הסתיימה ב-2008 בפשרה שבמסגרתה שילמה המדינה 10,000 ש"ח למועצה[5].

חיים אישיים

ב-1990 התחתן עם בוגרת אולפנה, עולה חדשה מרוסיה. ב-1993 התגרשו. רביב מתגורר בתל אביב. גרוש בשנית ואב לשלוש בנות.

לקריאה נוספת

  • רן שריר ואבי זלינגר, האיש שצעק סרק סרק - גילויים חדשים על פרשת רצח רבין, 2022.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל דקלו, ‏רשמית: אבישי רביב יואשם באי מניעת רצח רבין והסתה, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001, אתר גלובס
  2. ^ 2.0 2.1 פרק ד': פרשת אבישי רביב, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001
  3. ^ נחום ברנע, ראדיקלים מימין ומשמאל (ד): דב הוא לא רק שם פרטי, דבר, 16 ביוני 1972
  4. ^ ראיון עם עיתון הסטודנטים חברי ההסתדרות שנת 1994
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 חיים לוינסון, השמפניה שנשפכה: גילויים חדשים בכשלים בהפעלת אבישי רביב, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
  6. ^ דביר קריב, יצחק, רצח רבין: הסיפור שלא סופר, ישראל 2015, עמ' 153-154
  7. ^ קלמן ליבסקינד, ‏זה מה שקורה כשסוכן שב"כ וסוכן משטרה מארגנים פעילות אלימה לילדי ימין, באתר מעריב אונליין, 6 בנובמבר 2021
  8. ^ היו או לא היו, באתר העין השביעית, 1 בדצמבר 1997.
  9. ^ הכל כשר לשם הניגוח, באתר ynet,
  10. ^ דביר קריב, יצחק, רצח רבין: הסיפור שלא סופר, ישראל 2015, עמ' 156-157
  11. ^ אפרת וייס, סוכן השב"כ לשעבר אבישי רביב זוכה פה אחד, באתר ynet.
  12. ^ מנחם רהט, הימין: להקים ועדת חקירה, באתר nrg‏, 12 בנובמבר 1999
  13. ^ הותר לפרסום: תמצית פרוטוקול הדיון בעניין אבישי רביב - הנוסח המלא, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2011
  14. ^ דביר קריב, יצחק, רצח רבין: הסיפור שלא סופר, ישראל 2015, עמ' 158
  15. ^ דביר קריב, יצחק, רצח רבין: הסיפור שלא סופר, ישראל 2015, עמ' 158-165


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0