נאום הר הצופים

יצחק רבין במהלך הנאום

נאום הר הצופים הוא נאום שנשא יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, ב-28 ביוני 1967 (עם סיום המלחמה) בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. את הנאום חיבר קצין חינוך ראשי, מרדכי בר-און.

בשבוע שלאחר סיום הקרבות העניקה האוניברסיטה תוארי דוקטור לשם כבוד לנשיא המדינה זלמן שזר, לרמטכ"ל רבין ולמכובדים נוספים. הטקס נערך בתיאטרון המעלות שבקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים שבעקבות המלחמה התאפשרה מחדש גישה חופשית אליו. הענקת התואר לרבין נחשבה לשיאו של ערב ההוקרה ונאומו, שביטא את רוח צה"ל, עורר הד נרחב בציבור.

מעמד הר הצופים

טיוטת הנאום בכתב ידו של רבין

לפי ראייתו של תום שגב, מדובר במעמד בעל משמעות עמוקה. רבין כינה את הטקס "מעמד הר הצופים" בהקבלה ל"מעמד הר סיני", שגב נותן בפרשנותו, למעמד מספר משמעויות:

• משמעות גאופוליטית: טקס חלוקת התארים נערך בקמפוס האוניברסיטה העברית על הר הצופים. במלחמת העצמאות כותר הר הצופים על ידי הלגיון הירדני והפך למובלעת ישראלית במזרח ירושלים אשר כניסת אזרחים אליה הוגבלה. במלחמת ששת הימים חברו כוחות צה"ל למתחם, שחדל להיות מובלעת. עריכת הטקס בהר הצופים סימלה, על פי חלק מהפרשנים, את ריבונות מדינת ישראל על ירושלים המאוחדת כבירת המדינה וכבירתו הנצחית של עם ישראל. בנאומו אמר רבין כי הטקס נערך "במקום הקדום ומלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו".

• משמעות חברתית: עד מלחמת ששת הימים נערך לפי ראיית שגב, עימות תרבותי חריף בין האקדמיה לבין צה"ל בנוגע לעיצוב ערכי הדור הצעיר. ביטוי לעימות זה הוא רואה במחאתו של רקטור האוניברסיטה העברית, נתן רוטנשטרייך, שראה את הסיסמה "הטובים לטיס" שהתפרסמה בשנות השישים, כלוחמנית. ההכרה ברמטכ"ל כדוקטור לשם כבוד הייתה, על פי שגב, מעין הכרה בצה"ל כאחד ממעצבי הערכים והמוסר הראשיים של החברה הישראלית. בנאומו אמר רבין כי הוא רואה בהענקת התואר "הכרה עמוקה בייחודו של צה"ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו."
  רבין התייחס בנאומו לתפקיד צה"ל בעיצוב החינוך והתרבות של החברה הישראלית, בכך שהוא נוטל על עצמו משימות חינוך ייחודיות כמו משימתם של אנשי הנח"ל והמורות החיילות באזורי הפיתוח, אך עיקר נאומו הוא הקדיש להכרה במוסריותו של צה"ל בעת מלחמת ששת הימים, גילויים שלדבריו, "ראשיתם ברוח וסופם ברוח". הוא הביא דוגמאות של גילויי אחווה ורעות שהתגלו במלחמה, כמו "חבלנים שסיכנו את חייהם למלט את חברם הפצוע בשדה מוקשים". הסיבות לגילויים אלה בקרב חיילי צה"ל לא נבעו לדבריו מתוך רגשות מיליטנטיים, אלא מתוך צדקת הדרך והכרת תפקידם "להבטיח קיום האומה במולדתה" וכי הצבא "מהעם בא ואל העם חוזר".

• משמעות פוליטית: המעמד היווה נקודת זינוק לפעילות הציבורית של רבין בשנים שלאחר פרישתו מצה"ל. על פי פרשנותו של תום שגב, העובדה שרבין זכה לקבל את התואר ולא שר הביטחון משה דיין שהיה ממפלגת האופוזיציה רפ"י מיסודו של דוד בן-גוריון, הייתה מעין קבלה של האוניברסיטה את שלטון המערך בראשותו של ראש הממשלה לוי אשכול.

לקריאה נוספת

• תמר ברוש, נאום לכל עת, האוניברסיטה הפתוחה, 1993, עמ' 60–65.
• תום שגב, 1967 - והארץ שינתה את פניה, כתר ספרים, 2005, עמ' 459–461 ועמ' 465.

קישורים חיצוניים

• הערך "יום ירושלים" בספרייה הווירטואלית של מט"ח - יש לגלול לסעיף "ומשהו לסיום..." שם מתוארת השפעת הנאום על הציבור ומובא ציטוט של רבין בהרהוריו על מעמד הר הצופים.
• גלית רויכמן, נאום הר הצופים, באתר ynet, 5 ביוני 2009

ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23239863נאום הר הצופים