ועדת שמגר (רצח רבין)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, שנודעה בקיצור בשם ועדת שמגר, היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בנובמבר 1995, זמן קצר לאחר רצח יצחק רבין, שתפקידה היה לחקור את השתלשלות העניינים ותפקוד הגופים האחראים על ביטחונו ושלומו של ראש הממשלה.

יושב ראש הוועדה היה הנשיא (בדימוס) של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, ויתר חבריה היו האלוף (מיל.) צבי זמיר ופרופ' אריאל רוזן-צבי. מזכיר הוועדה היה דוד אורון.

בפני הוועדה הופיעו ראשי שירות הביטחון הכללי (השב"כ) ובפרט ראשי היחידה לאבטחת אישים, נציגי המשטרה, מלוויו של ראש הממשלה וכן רופאים שטיפלו ברבין והפתולוג, פרופ' יהודה היס, שקבע את סיבת המוות. הוועדה קיבלה לידיה חומר נוסף, כולל סרט הווידאו שבו צולם הרצח על ידי רוני קמפלר.

הוועדה הגישה את ממצאיה ב-28 במרץ 1996, בדו"ח שכלל חלק גלוי וחלק חסוי. בחלק הגלוי תוארו סידורי האבטחה ביחס להתרעות שהיו קיימות, חלוקת התפקידים בין גורמי האבטחה השונים (שב"כ, משטרה, יס"מ), תיאור ההתרחשות בזירת האירוע, מסלול הפינוי והטיפול הרפואי.

החלק החסוי עסק בין היתר בהפעלתו של סוכן השב"כ אבישי רביב, שהתרועע עם פעילי ימין קיצוני.

עיקרי הדו"ח של ועדת שמגר

ועדת שמגר קבעה כי רצח רבין התאפשר כתוצאה של כשל אבטחתי במקום האירוע, חוסר תיאום בין הגופים השונים שהיו ממונים על האבטחה ואי ביצוע ההוראות והנהלים, שהביאו להתרופפות טבעת האבטחה הצמודה והפקרת גבו של רבין.

הרצח

על פי דו"ח ועדת שמגר[1], יגאל עמיר נסע מביתו שבהרצליה לבדו באוטובוס, ולאחר שהגיע לחניון שבו חנתה מכוניתו של רבין, התמקם בסמוך לרכב הסעות אפור מסוג GMC. במושב של הרכב, שדלתו הייתה פתוחה, ישב הנהג. יגאל עמיר נשען על החלק האחורי של הרכב, ממנו ניתן להשקיף על המדרגות המובילות מהבמה לחניון. בשלב מסוים פנה אליו שוטר בשאלה אם פלוני שעבר במקום "שייך לכם".

לפני הגעתם של פרס ורבין התמקם יגאל עמיר על יד העציץ הסמוך למכונית ראש הממשלה, אך נסוג מדי פעם לרכב ה-GMC.

בשעה 21:45 החל רבין ללכת לעבר מכוניתו. לאחר ששמעון פרס חלף על פניו של עמיר, עשתה פמליית ראש הממשלה את דרכה מן המדרגות לעבר מכונית ראש הממשלה.

חוליית האבטחה הצמודה של רבין כללה מאבטח מוביל: ג.ה., ועוד ארבעה מאבטחים צמודים, שוועדת שמגר ציינה את שמם המקוצר של שלושה מהם: יורם רובין, ש.ג. (שניהם צעדו לצדו של רבין), א.ה. ומאבטח נוסף שוועדת שמגר לא ציינה מיהו (א.ה. והמאבטח הרביעי צעדו מאחורי גבו של רבין).

כאשר עברה פמליית ראש הממשלה בקרבת העציץ שלידו שהה עמיר, ניצל עמיר את ההתרופפות בטבעת האבטחה וירה שלושה כדורים, שניים מהם פגעו ברבין ואחד פגע במאבטח יורם רובין. מיד עם הישמע הירייה הראשונה זינקו לעבר עמיר המאבטח א.ה. ושוטרי יס"מ אחדים.

ועדת שמגר ציינה את הקריאות "סרק, זה לא אמיתי", שנשמעו על ידי עדי ראייה רבים, אך הוועדה ציינה כי לא הצליחה לזהות את משמיע הקריאות.

הפינוי

ועדת שמגר קבעה שלאחר הישמע היריות, ראש חוליית האבטחה, יורם רובין, בעזרת אחרים, הכניס את ראש הממשלה לתוך הרכב, והורה לנהג לנסוע. בשלב זה לא היה ברור אם ראש הממשלה נפגע. לא היה שימוש בגורמי הרפואה שהיו במקום ולא נוצר קשר עם בית החולים.

כחצי דקה מתחילת הנסיעה שמט ראש הממשלה את ראשו ויורם רובין ניסה להנשימו, אך לא הצליח בכך.

מכונית ראש הממשלה נסעה לבית החולים איכילוב דרך רחוב ארלוזורוב, והגיעה לבית החולים תוך דקה וחצי לפי הערכת הנהג. בהגעה לבית החולים, הנהג דמתי ביקש אלונקה, ובהמשך רובין, דמתי והשוטר פנחס תרם העלו את רבין על אלונקה ורצו עמו לחדר הטראומה. לפי רישומי בית החולים, רבין הגיע למיון בשעה 21:52.

הטיפול הרפואי

הוועדה הסתמכה ופרסמה את עדותו של הפרופסור גבי ברבש, שציין[2], שרבין הגיע למיון ללא דופק וללא לחץ דם, ועבר החייאה מידית[3].

לגבי אופי הפציעה, ציינה הוועדה את דברי ברבש: "...כדור אחד פגע בו בשכמה מימין, קרוב לעמוד השדרה. למעשה, אזור החדירה היה בממשק שבין הצלעות לבין עמוד השדרה, עם פגיעה בחוליה, והבחנו גם פגיעה כלשהי, שאנחנו לא יכולים להעריך אותה, בעמוד השדרה עצמו, בחוט השדרה עצמו..."

פרופ' יהודה היס קבע כי סיבת המוות הייתה פגיעה בריאות ובטחול, דימום ותסחיפי אוויר[4]. בדבריו המופיעים בדו"ח הוועדה לא מוזכרת פגיעה בעמוד השדרה.

מסקנות אישיות

על ראש השב"כ, כרמי גילון כתבה הוועדה: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת". דרור יצחקי, ראש אגף האבטחה בשב"כ, התפטר מתפקידו מיד לאחר הרצח. גם בעניינו קבעה הוועדה כי לא מילא כראוי את תפקידו. הוועדה המליצה שבני להב, ראש היחידה לאבטחת אישים, "לא ימשיך במילוי תפקידו בשירות הביטחון הכללי", והוא פוטר מהשב"כ. הוועדה ציינה אנשי שב"כ נוספים שהתרשלו בתפקידם[5]. בנוסף למסקנות הוועדה בנוגע לאנשי שירות הביטחון הכללי, הוועדה קבעה כי יעקב שובל שכיהן אז כמפקד מרחב ירקון ובמסגרת תפקידו היה אחראי לכוח המשטרתי בעצרת, לא שמר על שטח סטרילי ולא פיקח על עבודת השב״כ[6].

ביקורת על ממצאי ועדת שמגר

חסידי תאוריות הקשר על רצח רבין סירבו לקבל את ממצאיה של ועדת שמגר.

נתן גפן, אחד מאותם חסידים, הגיש ב-2005 עתירה לבג"ץ הדורשת שיורה לשר הבריאות לחקור מחדש את אופן פינויו של ראש הממשלה לבית החולים ואת מצבו הרפואי בעת הגעתו. בג"ץ דחה על הסף עתירה זו, בציינו[7]:

הנסיבות הקשורות ברצח ראש הממשלה רבין נחקרו על ידי ועדת שמגר. בסופו של דבר נכתב דו"ח מפורט ומקיף המתאר, בין השאר, את ההשתלשלות העובדתית של אירוע הרצח. עיינו בטענות העותר ובחומר המצורף ולא מצאנו כל ממש בדבר קיומן של סתירות "בלתי מתפשרות", כלשון העותר, בין החומר המצורף לבין האמור בדו"ח ועדת שמגר. הטענות שמעלה העותר בעתירתו הן טענות חמורות ביותר אשר אינן נשענות על בסיס עובדתי כלשהו ואין ה"עדויות" המצויות בחומר העתירה מהוות תמיכה לטענותיו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דו"ח שמגר, עמודים 32-24
  2. ^ דו"ח ועדת שמגר, עמ' 38-37
  3. ^ רצח רבין (ריכוז מסמכים) - מסמכים רפואיים (גיליון הטיפול ברבין הראשון שנכתב על ידי ד"ר מרדכי גוטמן, גיליון חדר מיון, גיליון חדר ניתוח, סיכום המחלה הקליני, דו"ח הנתיחה הפתלוגית) אתר א.א. קונספירציות
  4. ^ דו"ח ועדת שמגר, עמ' 40-39
  5. ^ יוסי מלמן, האשם הלא עיקרי, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2002
  6. ^ למה השב"כ לא הזהיר את המשטרה?, באתר ynet, ‏2005-11-03
  7. ^ בג"ץ 8071/05 נתן גפן נ' שר הבריאות, ניתן ביום 13 בספטמבר 2005
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0