אביגיל

בניין "קברי האמהות" בטבריה בו טמונה, על פי מסורת גלילית מאוחרת, אביגיל לצד זלפה, יוכבד, בלהה, צפורה ואלישבע

אֲבִיגַיִל, הייתה אשתו של נבל הכרמלי, ולאחר מותו, אשתו של דוד המלך. היא אחת משבע הנביאות שעמדו לישראל, כמו שמנו חז"ל.

מדרש שמה

פירוש השם אביגיל הוא אבי הגִיל או השמחה לפירוש אחר, משמעות המילה גיל בשמה היא גאולה.

הסיפור במקרא

ערך מורחב – סיפור נבל הכרמלי

בספר שמואל מסופר, שאביגיל הייתה נשואה לנבל הכרמלי, שהתגורר במעון, בהרי יהודה. דוד ביקש מנבל שיכלכל אותו ואת גדודו, אך נבל סירב, ואף דיבר בזלזול רב על דוד שהוא עבד המורד באדונו.

משרתי נבל הבינו שהמעשה כנראה יביא לתגובה קשה מצד דוד, כי מדובר בעוול גדול, אחרי שדוד ואנשיו הגינו בחירוף נפש על צאנו של נבל, והם מיהרו לספר את הדברים לאביגיל. כאשר שמעה אביגיל את הסיפור, מיהרה לרדת לקראת דוד, שכבר צעד עם ארבע מאות חמושים במטרה להרוג את נבל ובני ביתו.

לפני שיצאה לדרכה, הכינה אביגיל שי לדוד כפיצוי על מה שביקש מנבל ולא קיבל, כחלק מתהליך השכנוע שלא לפגוע בנבל ובני ביתו. כשהגיעה אביגיל לדוד הפגינה את חכמתה אשר מוזכרת פעמים רבות. היא הסבירה לדוד שהריגת נבל והזכרים במשפחתו תהווה שפיכת דמים שתפגע בהמלכתו העתידית למלך על ישראל.

כשחזרה לביתה, גילתה אביגיל שבעלה עסוק במשתה גדול והוא שיכור לגמרי. לאחר שהתפכח סיפרה אביגיל לנבל את אשר קרה, וליבו מת בקרבו והוא היה לאבן (על פי פירושים שונים: הצטער מאד, או נתקף בשיתוק). כעבור עשרה ימים מת.

לאחר מותו של נבל, שלח אליה דוד את נעריו וביקש ממנה להינשא לו. אביגיל הסכימה ונישאה לדוד. ברבות הימים, ילדה אביגיל לדוד בן אחד בשם כלאב, המכונה דניאל בספר דברי הימים.

דמותה

במקרא נאמר כי אביגיל הייתה אישה ”טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר”, כלומר חכמה מאד ויפת תואר. שתי תכונות אלו היו לה לעזר כאשר עמדה לפני דוד, כדי לשכך את כעסו.

על נבל נאמר ”וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי”, כלומר בן משפחת כָּלֵב או אולי רמיזה לאופיו הדומה לכלב, וכמו שגם אביגיל אומרת על נבל שהוא איש רע, "כשמו כן הוא".

נבל מתואר כמנוגד לאביגיל אשתו: ”וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר”. לתיאורה של אביגיל אין אח ורע במקרא זולת תיאורו של דוד לפני שהוצג בפני שאול כשיא השלמות: ”וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַה', עִמּוֹ”. הזיקה לדוד המתוארת בפסוקים אלו תורמת לעיצוב דמותה החיובית של אביגיל. אביגיל משמשת כדמות תומכת לדוד, כמעין אם העוזרת ותומכת בדעותיו.

אביגיל עזרה לדוד להחליט מה עליו לעשות ושכנעה אותו שלא להרוג את נבל, מה שיכול לעזור לעתיד מלוכתו על ארץ ישראל.

בתיאור התנהגותה של אביגיל מהדהד סיפור התנהגותו של יעקב, כאשר הוא חוזר לכנען מחרן, לפגוש בעשו אחיו. שניהם חוששים מהאויב, שנמצא מולם ושניהם מכינים מנחות מבעוד מועד.

נאום אביגיל

נאומה של אביגיל בנוי משני חלקים:

• חלק ראשון, כלפי ההווה: אביגיל מסכימה עם דוד שנבל עשה מעשה נבלה.
• חלק שני, כלפי העתיד: אביגיל מבקשת מדוד שיימנע משפיכות דמים, לטובתו האישית, שכן שפיכות הדמים עלולה להזיק לדוד בהמשך.

פגישת דוד ואביגיל מתוארת במקרא באריכות יתרה, ובמיוחד נאומה בפני דוד. כאשר ראתה את דוד, מיהרה אביגיל בכל פעולותיה, והשורש מ־ה־ר הוא שורש מנחה בפרק. בנוסף לזריזות, ניכר במעשי אביגיל גם הכבוד שהיא רוחשת לדוד: היא דיברה בהכנעה יתירה, והרבתה להשתחוות לפני דוד. אביגיל פתחה בנאומה בקבלת אחריות עוון בעלה, על עצמה. בכפל מילים היא השמיעה את דבריה לדוד:”וּתְדַבֶּר-נָא אֲמָתְךָ, בְּאָזְנֶיךָ, וּשְׁמַע, אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ” וביקשה כי דוד לא ישים לב לנבל ואף גינתה את בעלה ”אַל-נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת-לִבּוֹ אֶל-אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל-נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא--נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ”. היא דורשת את שמו של בעלה לגנאי ובכך נופלת האשמה על נבל. שכן, אין ערך לדבריו של אדם שפל שכזה. בכך שאביגיל מגיעה בעצמה לדוד, ואומרת כאשתו דברים בגנות בעלה, יש כדי לפעול לריכוכו ולניחומו של דוד. בנוסף, באמצעים רטוריים שכנעה אביגיל את דוד להימנע משפיכות דמים. היא כינתה אותו 'אדוני' ארבע עשרה פעם, ואת עצמה 'אמתך' או 'שפחתך' שש פעמים. אביגיל ציינה כי היא לא נכחה במפגש בין עבדי דוד לנבל. היא בירכה מצד אחד את דוד, שה' מנע ממנו שפיכות דמים ומצד שני איחלה לו, שכמו נבל כך יהיה סופם של כל אויביו. בנאומה הפנתה את תשומת לבו של דוד לאויבים אחרים מבעלה כמו שאול אשר רודף אחריו. אביגיל שכנעה את דוד להימנע משפיכות דמים, מאחר שה' הועיד אותו למלוכה. אביגיל סיימה את דבריה במסר של איסור שפיכות דמים, הפתרון לטעמה הוא במשפט ה'. ה' הוא, שיציל את דוד ויפגע באויביו ”וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע”, בכך אף רמזה לניצחונו של דוד על גוליית, באמצעות הקלע. דוד מודה לאביגיל על שמנעה ממנו שפיכות דמים.

יש האומרים שדברי אביגיל מסובכים מדי, אך לפי פרשנויות אחרות , נאומה הארוך של אביגיל מצביע על חכמת הנשים שהייתה בה, בכך שהוא מכוון בדיוק כלפי הגורמים המשפיעים על דוד. למשל, היא אמרה בנאומה: ”וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי”. "פוקה" היא סיוט או טראומה, וב"מכשול לב" הכוונה היא לצער שהרגיש לאחר שרצח אנשים במהלך חייו. אביגיל ידעה שהמלחמות גורמות לדוד צער, עצב וסיוטים, בייחוד כשמדובר בבני עמו. לכן השתמשה בכך בנאומה כדי לחזק את טיעונה נגד רצח נבל ומשפחתו ולמנוע מלחמות נקם. בנוסף אביגיל מחזקת את דוד ואומרת לו: ”כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם”, ”וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ, וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל”. כלומר המלחמות שאתה נלחם בהן, הן למען הייעוד האלוקי שלך, אתה נועדת להיות משיח ה'.

בסוף הנאום של אביגיל פנה אליה דוד ואמר לה: ”בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי. וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים”. בפסוק זה שבו בירך דוד שלוש פעמים (את ה', את דברי אביגיל ואת אביגיל עצמה) ניתן ביטוי לכך שדוד שמח. הוא שמח על כך שנמנע מלפגוע בנבל, ומכך למדים שהוא אינו איש דמים.

דמותה של אביגיל על פי חז"ל

על פי חז"ל, הייתה אביגיל אחת משבע נביאות שקמו לישראל.

התלמוד מספר שאביגיל נטלה דם נידה והראתה לדוד וביקשה שיפסוק לה הלכה אם דם טמא או טהור הוא. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? והרי קשה להבחין בין הגוונים המותרים והאסורים! אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה? כך רמזה לו להמתין מההחלטה להרוג את נבל ובני ביתו. אמר לה: נבל בעלך מורד במלכות הוא ולא חלות עליו המגבלות של הדין בלילה. אמרה לו: עדיין שאול קיים והוא המלך, ואילו אתה טרם יצא שמך כמלך בעולם. אמר לה: ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא דמים. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד ב: הגמרא מספרת שהיא חשפה את שוקה ודוד המלך התאווה לה:"מבוא בדמים. דמים תרתי משמע! אלא מלמד שגילתה את שוקה, והלך לאורה שלש פרסאות. אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת - מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו - מעשה דבת שבע, ומסקנא הכי הואי". טובה הייתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם: שאילו עשה אותו מעשה שחשב (לעשות לנבל ולבוא על אביגיל). אילו היה מקריב כל הקרבנות בעולם לא היה לו כפרה, והיא באה אליו ומילטתו. הוי שטובה הייתה לו מכל הקרבנות. (מדרש שוחר טוב נג' א')

את דבריה סיימה במילים "והיטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך", אותו רואים חז"ל כרמז לבקשה לשאתה בעתיד.

בשם אביגיל נקראה גם אחות דוד.

לקריאה נוספת

• אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2002.עמ' 179–220.
• חיה שרגא בן איון, נשות דוד: מיכל, אביגיל, בית שבע, מכון מופת וידיעות אחרונות, תל אביב 2005.
• חננאל מאק, ותאמר בליבה - נשים מהמקרא בצומתי חיים, תל אביב, ידיעות אחרונות, עמ' 185–202.
• יאיר זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1995, עמ' 75–85.
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן לא כך כתוב בתנ"ך, ידיעות אחרונות, 2006, ע"מ 230–236.
• רחל רייך, ויאכלו וישתו, תל אביב: סטימצקי, 2013, ע"מ 231–235.
• שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל שמואל ב, ירושלים, מאגנס, 1996.
• גלעד ששון, "הסיפור המקראי המורחב על אביגיל המונעת מדוד לבוא בדמים", מחקרי ירושלים בספרות עברית, כו (תשע"ג), עמ' 21–40.
• אמנון ז'קונט, אביגיל, תל אביב, כתר, 2014.
• שושי הרץ, שמ"א כ"ה, אתר מקראנט - מאמרים דידקטיים, 2012.
• עמוס חכם, לדמותה של אביגיל, שמואל א, כ"ה, א'-מ"ג, אתר תנך – הרצוג.
• יהודה אליצור, חכמות נשים בנתה ביתה - מקומה של האישה בחברה המקראית, אתר דעת – לימודי יהדות ורוח, מתוך: משפחות בית ישראל, (הכינוס למחשבת היהדות, שנה י"ח) , תשל"ו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אביגיל בוויקישיתוף

• אליקים כרמולי, אֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית, בתוך: תולדות גדולי ישראל, מיץ: אפרים הדאמר, תקפ"ח. עמ' טז-יז, באתר היברובוקס
• "אֲבִיגַיִל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 36–37, באתר HebrewBooks
• חיה פייגנבאום- בן איון, אמנות ומשמעות בנאום אביגיל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• אביגיל באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אביגיל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אביגיל במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• גלי דינור, תבונתן הגורלית של הנשים: חווה ואביגיל, באתר מקראנט.
  • גלי דינור, תבונתה הגורלית של אביגיל (שמ"א כה), בתוך: ד״ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• שושנה ויג, השתקפויות נשים מקראיות בשיר "כתמר את", באתר משרד החינוך