סיקורסקי S-58
 | |
| סיקורסקי S-58 של חיל האוויר הישראלי | |
| מאפיינים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מסוק תובלה רב-תכליתי |
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית |
| יצרן | סיקורסקי |
| טיסת בכורה | 8 במרץ 1954 |
| תקופת שירות |
1958 – 1969[1] (בחיל האוויר הישראלי) |
| תרשים | |
 | |
סיקורסקי S-58 (סימול הכוחות המזוינים של ארצות הברית: סיקורסקי H-34 צ'וקטאו) הוא מסוק צבאי בעל מנוע בוכנה שתוכנן במקור על ידי יצרנית כלי הטיס האמריקאית סיקורסקי עבור צי ארצות הברית לשירות בלוחמה נגד צוללות. השימוש במסוק הורחב מאד לאחר שהותקן בו מנוע טורבינה על ידי סיקורסקי וחברת ווסטלנד ווסקס הבריטית. לדגם המשופר ניתן הסימול S-58T.
מסוקי H-34 שימשו בעיקר כמסוקי תובלה בינוניים בכל יבשות העולם ובשירות כוחותיהן המזוינים של עשרים וחמש מדינות. המסוק השתתף בלוחמה באלג'יריה, ברפובליקה הדומיניקנית, בניקרגואה ובדרום-מזרח אסיה. מעבר למשימות מבצעיות נעשה במסוק שימוש למשימות הצלת נפגעי שיטפונות, חילוץ אסטרונאוטים מלב ים, כבאות אווירית והטסת נשיאים. המסוק היה אחד מאחרוני המסוקים מוּנעי הבוכנה בטרם הוחלף על ידי מסוקים מוּנעי טורבינה כמו הUH-1 יואי וה-CH-46(אנ') 2,108 יחידות שיוצרו בין השנים 1953–1970. המסוק עדיין משמש חברות אזרחיות רבות ברחבי העולם.
פיתוח
ה-S-58 היה פיתוח של הדגם הקודם של סיקורסקי, S-55. המטוס החדש היה ארוך יותר ובעל מנוע חזק יותר. תכנון חרטום המסוק נותר דומה לזה של ה-S-55: מנוע הבוכנה מוקם בחרטום המסוק, וגל ההנע עבר דרך תא הטייס, שהיה ממוקם גבוה מעל תא המטען. מבנה כן הנסע שונה, ובמקום 4 גלגלים ב-S-55 הותקן ב-S-58 גלגל זנב, וזנב המטוס עצמו הונמך והוארך.
אב הטיפוס טס לראשונה ב-8 במרץ 1954, והמטוס הסדרתי הראשון היה מוכן בספטמבר של אותה שנה, ונכנס לשירות בצי ארצות הברית בשתי תצורות: HSS-1 סיבאט (Seabat), למשימות לוחמה נגד צוללות, ו-HUS-1 סיהורס (Seahorse) כמסוק לתובלה כללית. סימולים אלה היו על פי שיטת הסימול שנהגה אז בצי, בחיל הנחתים ובמשמר החופים. צבא ארצות הברית הזמין את המסוק ב-1955, וחיל הנחתים ב-1957. על פי שיטת הסימול של צבא ארצות הברית, שהייתה משותפת גם לחיל האוויר של ארצות הברית, ניתן למסוק הסימול H-34. צבא ארצות הברית הוסיף את השם "צ'וקטאו", כמקובל לגבי מסוקי הצבא להם ניתנו שמות של שבטים אינדיאנים. ב-1962 קבעה מחלקת ההגנה של ארצות הברית שיטת סימול אחידה לכל כלי הטיס בזרועות השונות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ועל פיה ניתן לסיבאט הסימול SH-34, לסיהורס הסימול UH-34, ולצ'וקטאו הסימול CH-34.
משימות המטוס כללו משימות תובלה, לוחמה נגד צוללות, חיפוש והצלה ותובלת אח"מים. במשימות תובלה, בתצורה הבסיסית, יכול היה המסוק לשאת 12 - 16 חיילים על ציודם, או שמונה אלונקות בתצורת חילוץ רפואי. בתצורת תובלת אח"מים נשא המסוק מספר נמוך בהרבה של נוסעים, במידה גבוהה בהרבה של נוחות. כמה מסוקי H-34 שימשו את נשיאי ארצות הברית דוויט ד. אייזנהאואר וג'ון פ. קנדי. המסוקים שימשו בתפקיד זה בין השנים 1958–1961, ונקראו "ארמי 1" (Army One).
135 מסוקי H-34 נבנו בארצות הברית והורכבו על ידי חברת סוד אוויאסיון בצרפת, ו-166 מסוקים נוספים יוצרו ברישיון על ידי החברה הצרפתית. מסוקים אלה שירתו בצבא, בצי ובחיל האוויר הצרפתיים. גם בבריטניה נבנה המטוס ברישיון: דגם CH-34 יוצר על ידי חברת ווסטלנד החל משנת 1958, ונקרא ווסטלנד ווסקס. המסוק הבריטי הונע באמצעות מנוע טורבינה ושירת בצי המלכותי הבריטי במשימות לוחמה נגד צוללות ובחיל האוויר המלכותי במשימות חיפוש והצלה ותובלה. מסוקי ווסקס יוצאו גם למדינות אחרות, ונרכשו גם על ידי גורמים אזרחיים.
שירות מבצעי
צרפת
ערך מורחב – מלחמת אלג'יריה
מסוקי H-34 הופעלו על ידי צבא צרפת במסגרת טייסות סיוע אווירי קלות (צרפתית: Escadrilles d'Aviation Légère d'Appui). במהלך מלחמת אלג'יריה היו טייסות אלו חלוצות בהפעלת מסוקים בשדה הקרב. המסוקים השונים בשירות הטייסות הקלות צברו 190,000 שעות טיסה באלג'יריה, במהלכן הובילו כוחות לשדה הקרב ופינו למעלה מ-20,000 לוחמים צרפתיים משדה הקרב; 2,200 מתוכם פונו בשעות הלילה, ביצוע חדשני לאותן שנים. עד תום המלחמה איבדו הטייסות הקלות בעת ביצוע משימותיהן 8 קצינים ו-23 מש"קים. הלקחים שנלמדו בהפעלת המסוקים היוו את הבסיס לתורת הלחימה של מסוקים בשדה הקרב עד היום.
ארצות הברית
מלחמת וייטנאם
לקחי צבא צרפת מהשימוש במסוק ובמיוחד מפגיעותו לאש נ"מ השפיעו, כנראה, על החלטת צבא ארצות הברית שלא להפעיל את המסוק במלחמת וייטנאם. הצבא הפעיל תחילה את הפיאסצ'קי H-21, ובהמשך נקלט הבל UH-1 אירוקוו, שהפך למסוק הנפוץ ביותר של צבא ארצות הברית במהלך המלחמה. מסוקי H-34 לא השתתפו בלוחמה בוייטנאם ולא היוו חלק ממערך מסוקי הסער, אך מספר מצומצם של מסוקים נמסר לצבא דרום וייטנאם. גם מסוקים אלה היו בשימוש מצומצם, בשל קשיים בתחזוקתם ומחסור בחלקי חילוף.
חיל הנחתים של ארצות הברית עשה שימוש במסוק כדי לבחון את הפעלתו כמסוק חמוש (Gunship). המסוק צויד בקיט התאמה שנקרא TK-1, שכלל שני מקלעי M-60 בקוטר 7.62 מ"מ ושני מארזי רקטות בקוטר 2.75 אינץ' (70 מילימטר). התגובות לניסוי היו מעורבות, והוחלט להוציא את המסוקים החמושים (שכונו "סטינגר") משירות. קיט ההסבה היה הבסיס לקיט TK-2 שהורכב על מסוקי UH-E של חיל הנחתים.
לאחר מלחמת וייטנאם
המסוק נותר בשירות צבא ארצות הברית והזרוע האווירת של חיל הנחתים עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20. לקראת תום שירותו שירת המסוק גם בכוחות המילואים של חיל הנחתים ושל הצבא, וביחידות האוויריות של המשמר הלאומי של ארצות הברית, עד שהוחלף על ידי הבל UH-1 אירוקוו. חברת סיקורסקי הפסיקה את כל הפעילויות הקשורות בייצור המסוק ב-1968, ועד אז נבנו 1,821 מסוקים. כל המסוקים יצאו משירות בכוחות המזוינים של ארצות הברית בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. זה היה המסוק הבוכנתי האחרון של חיל הנחתים; טיסתו האחרונה הייתה ב-3 בספטמבר 1973.
שירות אזרחי
כוחו של ה-H-34 הספיק בקושי להרים את קפסולת החלל של תוכנית מרקורי. ב-21 ביולי 1961, עם חזרתה של קפסולת החלל במשימת מרקורי רדסטון 4, נפתח בטעות צוהר החללית והקפסולה החלה לשקוע במים. משקלם של הקפסולה ושל המים שחדרו אליה היה רב מדי עבור המסוק, והקפסולה צללה במי האוקיינוס וחלצה רק ב-1999. האסטרונאוט, וירג'יל גריסום, חולץ בשלום.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ובתחילת שנות ה-90 הופעלו מסוקי S-58T מונעים בטורבינה על ידי חברת ניו יורק הליקופטרס בטיסות סדירות בין נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי למנחת המסוקים ברחוב 34 מזרח בעיר ניו יורק.
חיל האוויר הישראלי
.jpg)
בשנות ה-50 של המאה ה-20 שירת בחיל האוויר הישראלי מסוק התובלה סיקורסקי S-55. החיל לא היה מרוצה מביצועיו, שלא התאימו למזג האוויר החם והיבש של ישראל. לפיכך החליט החיל לאתר מסוק חדש. באותה תקופה היו יחסי ישראל–צרפת בשיאם, ובין השאר כללו חילופי מידע ולמידה הדדית. במסגרת זו יצאה לצרפת לאחר מבצע קדש משלחת משותפת לחיל האוויר ולחטיבת הצנחנים, כדי ללמוד על הפעלת המסוקים בצבא צרפת במהלך מלחמת אלג'יריה (ראו לעיל). המשלחת כללה את סא"ל רחבעם זאבי, אז ראש מטה פיקוד הדרום (לימים אלוף), ואת סרן אורי ירום, אז מפקד טייסת המסוקים בחיל האוויר (לימים סגן-אלוף). המשלחת בחנה את המסוקים שהפעיל חיל האוויר הצרפתי, ובהם ה-S-58 והאלואט II.[2]
הוועדה המליצה על רכישת ה-S-58, וקבעה כי עלות הרכישה תתחלק בין חיל האוויר לחטיבת הצנחנים. ב-5 ביוני 1957 יצא לארצות הברית צוות מכונאים כדי ללמוד את הפעלת וטיפול המסוק, וב-13 בפברואר[3] 1958 הגיעו לארץ שני המסוקים הראשונים שנרכשו, והשלישי כמה ימים לאחר מכן.[2][4]
המסוק, שכונה בחיל האוויר הישראלי חרגול, היה מסוק הסער הראשון של חיל האוויר. חיל האוויר היה שבע רצון מן המסוק, ולאור זאת התקבלו 24 מסוקים נוספים דרך גרמניה המערבית: ארצות הברית מכרה את המסוקים לגרמניה כסיוע צבאי, ודרכה הגיעו לישראל, כמחווה שנעשתה לאחר ביקור בישראל של שר ההגנה הגרמני, פרנץ יוזף שטראוס[5] מסוקים אלו היו מדגם CH-34A, על פי הסימול בארצות הברית, או H-34G-III, על פי הסימול הגרמני.[6]
המסוקים שירתו במסגרת טייסת 124 ("החרב המתהפכת") וביצעו משימות תובלה כללית, הנחתת גייסות, מרדפים אחרי מחבלים, וחילוץ טייסים ונפגעים. ירום, מפקד הטייסת, פעל על מנת לשלב את הטייסת במשימות נוספות וחבר אל מפקד סיירת מטכ"ל אברהם ארנן, יחד הגו השניים רעיונות לשימוש במסוקים כמובילי כוחות הסיירת במבצעיה החשאיים מעבר לקווי האויב. ב-10 באוגוסט 1963 יצא לדרכו מבצע חלוץ, בו הובל כוח של סיירת מטכ"ל למצרים במסוקם של ירום והנווט רפי סברון. משתתפי המבצע זכו בצל"ש הרמטכ"ל, שהומר ב-1973 עבור ירום וסברון לעיטור המופת. המבצע פורץ הדרך סלל מבצעים דומים נוספים שהיו חיוניים להצלחת צה"ל במבצע מוקד ובמלחמת ששת הימים.[7]
אירוע מפורסם נוסף שבו השתתפו המסוקים היה חילוץ לכודים מבנין חברת צים ב-4 בפברואר 1966. בעקבות שריפת ענק בבניין, בלב תל אביב, הוזנקו מסוקים שחילצו מגג הבניין כ-40 לכודים.[8]
במלחמת ששת הימים עצמה הופעלו המסוקים במשימות תובלה ופינוי פצועים. מסוקי S-58 השתתפו בקרב אום-כתף, במהלכו ביצעו איגוף אנכי והנחיתו שני גדודי צנחנים, כ-600 איש, בעורף המערך הארטילרי של המצרים. בשיאו של מבצע ההנחתה השתתפו בהטסה 17 מסוקים.[2][9] המסוקים השתתפו במבצעים נוספים שבהם הונחתו כוחות: ב-9 ביוני הנחיתו חמישה מסוקי S-58 ושני מסוקי סופר פרלון כוח צנחנים בפיקוד סא"ל משה לוי (לימים הרמטכ"ל ה-12) בראס סודר[10] וביומה האחרון של המלחמה השתתפו גם בהטסת כוחות ברמת הגולן לקביעת קו הפסקת האש ביומה האחרון של המלחמה.[11] המסוקים עסקו גם בחילוץ טייסים נוטשים, ושניים מהטייסים זכו בעיטור העוז על מעשיהם: רס"ן כוכב הס[12] וסרן יהודה פרי.[13]
לאחר המלחמה השתתפו מסוקי הS-58 בשלביה הראשונים של מלחמת ההתשה. אחת ממשימותיהם הידועות הייתה השתתפות במרדפים בבקעת הירדן, בהם הטיסו המסוקים כוחות ומפקדים לחסימת דרכם של מחבלים שחדרו לישראל.[14] המבצעים האחרונים שבהם השתתפו המסוקים היו מבצע תופת בעיירה כראמה ב-21 במרץ 1968[15] ומבצע רוצץ, שהיה פשיטה על ריכוזי מחבלים באזור הערבה ואילת.[16]
עם כניסת מסוקי הבל 205 לשירות בשנת 1968 הוחלט על סיום שירותו של ה-S-58 המיושן, והמסוק יצא משירות בשנת 1969.[2] אחד המסוקים מדגם H-34G-3, מס' 07, שופץ לתצוגה וניצב במוזיאון חיל האוויר (לחץ לצפייה 
).
גרסאות
| גרסאות בשימוש צי ארצות הברית | ||
|---|---|---|
| סימול | תיאור | סימול מחדש ב-1962 |
| XHSS-1 Seabat | שלושה מסוקי סיקורסקי S-58 שהוזמנו על ידי צי ארצות הברית לניסויים והערכה. סומל מחדש YHSS-1. | YSH-34G |
| HSS-1 Seabat | הדגם הסדרתי עבור צי ארצות הברית, למשימות לוחמה נגד צוללות. נבנו 215 מסוקים. | SH-34G |
| HSS-1F Seabat | מטוס לניסוי מנועי YT-58-GE. | SH-34H |
| YHSS-1N Seabat | מסוק HSS-1 שהוסב לשמש כאב טיפוס לדגם HSS-1N. | YSH-34J |
| HSS-1N Seabat | גרסה של דגם HSS-1 למשימות בלילה ומזג אוויר גרוע, עם אוויוניקה משופרת וטייס אוטומטי. נבנו 167 מסוקים. | SH-34J |
| גרסאות בשימוש צבא ארצות הברית | ||
|---|---|---|
| סימול | תיאור | סימול מחדש ב-1962 |
| H-34A | גרסה עבור צבא ארצות הברית שפותחה מהאב טיפוס HSS-1. מנוע רייט R-1820-84 בעל 1,525 כוח סוס. נבנו 359 מסוקים, 21 נוספים הועברו מצי ארצות הברית. | CH-34A |
| H-34B | גרסה של דגם H-34A עם כמה שינויים. | CH-34B |
| JH-34A | גרסה של דגם H-34A לניסויי נשק. | |
| VH-34A | גרסה של H-34A לתובלת מפקדים. | |
| H-34C | גרסה של דגם H-34B עם כמה שינויים, שהוסבה ממסוקי H-34A | CH-34C |
| JH-34C | גרסה של דגם CH-34C לניסויי נשק. | |
| VH-34C | גרסה של דגם H-34C לתובלת מפקדים. | |
| HH-34D | סימול שניתן למסוקי חיל האוויר של ארצות הברית שנועדו להעברה במסגרת תוכניות סיוע צבאי. | |
| גרסאות בשימוש חיל הנחתים של ארצות הברית ומשמר החופים | ||
|---|---|---|
| סימול | תיאור | סימול מחדש ב-1962 |
| HUS-1 Seahorse | גרסת תובלה של דגם HSS-1 עבור חיל הנחתים. נבנו 462 מסוקים. | UH-34D |
| HUS-1A Seahorse | ארבעים מסוקים מדגם HUS-1 עם מצופים למשימות אמפיביות. | UH-34E |
| HUS-1G Seahorse | גרסה של דגם HUS-1 בשימוש משמר החופים של ארצות הברית. נבנו ששה מסוקים. | HH-34F |
| HUS-1L Seahorse | ארבעה מסוקים מדגם HUS-1 שהוסבו למשימות באנטארקטיקה עם יחידת הניסוי VXE-6. |
LH-34D |
| HUS-1Z Seahorse | שבעה מסוקים מדגם HUS-1 שהותאמו להובלת אח"מים. | VH-34D |
| גרסאות בשימוש מדינות אחרות ובשימוש אזרחי | |
|---|---|
| סימול | תיאור |
| S-58A | דגם לשימוש אזרחי, גרסת תובלה בסיסית. אושר ב-1956. |
| S-58B | דגם לשימוש אזרחי, גרסת תובלה משופרת. אושר ב-1956. |
| CH-126 | סימול צבא קנדה לדגם S-58B. |
| S-58C | מסוק נוסעים, אושר ב-1956. |
| S-58D | מסוק לתובלה או לנוסעים, אושר ב-1956. |
| S-58E | אושר לשימוש ב-1971. |
| S-58F | דגם S-58B עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972. |
| S-58G | דגם S-58C עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972. |
| S-58H | דגם S-58D עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972. |
| S-58J | דגם S-58E עם משקל מקסימלי מוגדל. אושר ב-1972. |
| S-58T | דגם אזרחי עם מנוע טורבינה פראט אנד ויטני קנדה PT6T-3 טווין פאק, עם חרטום מוגדל ושני כונסי אוויר. |
| S-58BT | דגם S-58B עם מנוע טורבינה. |
| S-58DT | דגם S-58D עם מנוע טורבינה. |
| S-58ET | דגם S-58E עם מנוע טורבינה. |
| S-58FT | דגם S-58F עם מנוע טורבינה. |
| S-58HT | דגם S-58H עם מנוע טורבינה. |
| S-58JT | דגם S-58J עם מנוע טורבינה. |
| אורלנדו הלי-קאמפר | הסבה של מסוקים מעודפי הצבא והצי על ידי חברות אורלנדו הליקופטרס ווויניבגו אינדוסטריז למסוק אזרחי, עם מנוע רייט סייקלון R-1820-24.[17] |
| אורלנדו איירליינר | הסבה מסחרית למסוק נוסעים עם 18 מקומות. |
| ווסטלנד ווסקס | ייצור ברישיון ופיתוח גרסה על ידי חברת ווסטלנד איירקראפט הבריטית. |
מפעילות
- המשרד לביטחון ציבורי
נתונים כלליים
הנתונים לדגם CH-34A צ'וקטאו[1]
- צוות: 2 - טייס וטייס משנה
- נוסעים: 16 חיילים או 8 אלונקות
- אורך: 14.25 מטר
- גובה: 4.85 מטר
- קוטר רוטור: 17.07 מטר
- משקל ריק: 3,583 ק"ג
- משקל מרבי: 5,897 ק"ג
- מהירות מרבית: 196 קמ"ש
- מהירות שיוט: 155.5 קמ"ש
- סייג רום: 2,774 מטר
- טווח טיסה: 400 ק"מ
- חימוש: התקנה מאולתרת של מקלעי 7.62 מ"מ או מאג בצידי תא המטען.
- הנעה: מנוע רדיאלי R-1820-84 מתוצרת "רייט", בעל הספק של 1,525 כ"ס.
לקריאה נוספת
- נעם הרטוך: סיקורסקי S-55, S-58, ביעף - כתב עת לתעופה וחלל, גיליון 54, תשמ"ה 1985 (2).
- דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ו, 2005.
קישורים חיצוניים
- Sikorsky H-34 Choctaw באתר uswarplanes.net
- S-58 באתר sikorsky archives.com
- V-S-58 במהלך מלחמת אלג'יריה באתר histoire-militaire (בצרפתית)
- Sikorsky H-34 / CH-34 Choctaw Transport / Close-Support Helicopter באתר military factory.com
- Sikorsky H-34 Choctaw/Seabat/Seahorse באתר Pacific Aviation Museum
- סיקורסקי S-58 באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דני שלום, מטוסי חיל האוויר : מהטייגר מות' עד הסופה, באוויר - פרסומי תעופה וחלל, 2006, עמוד 113.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 סיקורסקי S-58, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ על פי אתר חיל האוויר. על פי דני שלום, עמ' 113, המסוקים הגיעו ב-10 בפברואר.
- ^ על פי פורום פרש המסוק הראשון שהגיע לחיל היה S-58, מסוק הדגמה של חברת סיקורסקי ואחריו נרכש מסוק אזרחי משומש מדגם S-58B.
- ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 234.
- ^ על פי פורום פרש.
- ^ עופר דרורי, מבצע חלוץ, באתר הגבורה
- ^ "נשרף בית 'צים' בתל אביב, בפברואר 1966.
- ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 309 - 315.
- ^ צנחנים ומסוקים, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 334 - 338.
- ^ לחלץ בכל מחיר, באתר חיל האוויר הישראלי; רס"ן כוכב הס, באתר הגבורה
- ^ לחפש את כולם, באתר חיל האוויר הישראלי; סרן יהודה פרי, באתר הגבורה
- ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 345 - 349.
- ^ אליעזר כהן וצבי לביא, עמ' 349 - 352.
- ^ מבצע "רוצץ", באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ The Flying Winnebago באתר Air & Space Magazine.
