חיל הים הברזילאי
 | |
| זרועות | |
|---|---|
| צבא ברזיל | |
| חיל האוויר הברזילאי | |
| חיל הים הברזילאי | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| עיטורי הכוחות המזוינים של ברזיל | |
| דרגות הכוחות המזוינים של ברזיל | |
| היסטוריה צבאית | |
| היסטוריה צבאית של ברזיל | |
| היסטוריה של ברזיל |
חיל הים הברזילאי (בפורטוגזית: Marinha do Brasil) הוא חיל הים הגדול ביותר באמריקה הלטינית. חיל הים של ברזיל כולל נושאת מטוסים אחת, מספר פריגטות שנבנו בארצות הברית ובבריטניה, קורבטות שנבנו בברזיל וכן מספר צוללות בעלות הנעת דיזל-חשמל. כמו כן, חיל הים הברזילאי כולל את כוח הנחתים השני בגודלו בעולם.
היסטוריה
ב-21 במרץ 1823 קיבל תומאס קוקרן את הפיקוד על הצי הברזילאי ועל אוניית הדגל שלו "פדרו הראשון". ברזיל הייתה בעיצומה של מלחמת העצמאות שלה משלטון האימפריה הפורטוגזית. המורדים שלטו בדרום, והפורטוגלים שלטו בצפון, ובעיר החשובה סאו לואיס. קוקרן חסם את דרכם של הפורטוגלים בבאהיה ואילץ אותם להתפנות למרניאו בעודו תופס חלק ניכר משיירת הנמלטים. לאחר מכן מיהר והקדים את המפונים בדרכם למרניאו; על ידי שימוש בתרגיל הונאה גרם קוקרן לפורטוגלים במקום להיכנע. הוא שלח את אחד מפקודיו לפארה, שם חזר פקודו על אותה הונאה, וגם שם זכה בכניעת הפורטוגלית. ב-1824, לאחר שזכתה ברזיל בעצמאותה, פרש קוקרן מפיקודו על הצי הברזילאי.
בשנת 1893 פרץ מרד של קצינים מהצי הברזילאי כנגד פלוריאנו פיישוטו, שדיכא את המרד וכן גבר על תנועה צבאית שהסיתה נגדו במדינת ריו גראנדה דו סול.
בתחילת המאה ה-20 ברזיל הזמינה בבריטניה שלוש אוניות דרדנוט, שהיו אמורות להיות חמושות בתותחים הכבדים ביותר שהיו לדרדנוט כלשהו באותה עת, 12 תותחי 12 אינץ'. שתיים מתוך השלוש הושלמו: "מינאס ז'ראיס", שבנייתה החלה ב-17 באפריל 1907, ואחותה, "סאו פאולו", שבנייתה החלה 13 ימים אחריה. כתבי צי רבים, באירופה ובארצות הברית, הניחו שברזיל אינה הרוכשת האמיתית של האוניות ומשמשת רק כמתווכת עבור אחת המעצמות הימיות, אליה תעביר את האוניות לאחר השלמתן. למרות הנחות אלה, של האוניות נכנסו לשירות בצי הברזילאי ב-1910. בניית האונייה השלישית, שהייתה אמורה להיקרא "ריו דה ז'ניירו", לא הושלמה בשל קריסת מחירי הגומי העולמיים שגרמה למשבר תקציבי בברזיל. האונייה הייתה לקראת השלמה אך ברזיל לא הייתה יכולה לרכוש אותה, והאונייה נמכרה לטורקיה ב-1913. בניית האוניות הברזילאיות הציתה מרוץ חימוש בינה לבין ארגנטינה וצ'ילה, שהשיקו בשנים הבאות סופר דרדנוטים.
ב-1930 הנהיג איזאיאס דה נורוניה, אדמירל בשורות חיל הים הברזילאי, ביחד עם אוגוסטו פרגוזו ומנה ברטו את מהפכת 1930 שהדיחה את וושינגטון לואיס מנשיאות ברזיל והביאה לנפילת הרפובליקה הברזילאית הראשונה והחלפתה בחונטה צבאית שהייתה בשלטון למשך 11 ימים עד אשר מסרה סמכויות שלטון דיקטטוריות לידי הנשיא החדש, ז'טוליו ורגאס.
במלחמת העולם השנייה, ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסים יפניים את הבסיס האמריקני בפרל הארבור. למחרת היום הכריזה ארצות הברית על כניסה למלחמה נגד יפן. שלושה ימים מאוחר יותר הכריזה מלחמה גם על גרמניה. לארצות הברית הייתה השפעה רבה על מדינות אמריקה הלטינית (למשל "רפובליקות הבננות").
בשנת 1941 התירה ממשלת ברזיל לארצות הברית להקים בשטחה בסיסי חיל אוויר וצי. התגברות שיתוף הפעולה עם בעלות הברית הובילה את ממשלת ברזיל לנתק את יחסיה עם מדינות הציר ב-28 בינואר 1942. ביולי 1942 ברזיל הבליגה כאשר שלוש עשרה ספינות סוחר ברזילאיות הותקפו ומאה אנשים נהרגו. הרודן ורגאס החליט לנהוג במדיניות של איפוק כלפי מדינות הציר כדי למנוע מעורבות ישירה במלחמה. בנוסף, בעקבות המתקפה היפנית על פרל הארבור והצהרות המלחמה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית כנגד ארצות הברית, ברזיל עזרה להשפיע על מדינות אמריקה האחרות לנתק את יחסיהן עם מדינות הציר. בתגובה גרמניה ואיטליה הרחיבו את לוחמת הצוללות שלהן נגד מדינות אלו ובכך הגדילו את המתיחות בין ברזיל למדינות הציר האירופאיות. במחצית הראשונה של 1942 צוללות גרמניות הטביעו ספינות סוחר ברזילאיות וכוחות של חיל הים הברזילאי רדפו אחרי צוללות אלו. באוגוסט אותה שנה הצוללת הגרמנית U-507 הטביעה חמש ספינות סוחר ברזילאיות ביומיים, דבר שגרם לשש מאות אזרחים הרוגים ופרצה סערה לאומית. לבסוף הכריזה ברזיל מלחמה על מדינות הציר ב-22 באוגוסט 1942.[1]
בינואר 1954 ביקרה לראשונה אוניה של חיל הים הברזילאי בישראל והתארחה בבסיס חיפה[2].
בשנת 1975 הצטרפה ברזיל לברית האנטארקטית. שבע שנים מאוחר יותר שיגרה ברזיל משלחת ראשונה לאנטארקטיקה, וזו שהתה ביבשת בקיץ של 1982–1983. במשלחת השתתפו הספינה "הבארון מטפה" ("Barão de Teffé") של חיל הים הברזילאי והספינה "פרופ' ולדימיר בזנארד" ("Prof. Wladimir Besnard") של המכון לאוקיינוגרפיה של אוניברסיטת סאו פאולו. בשל הצלחת המסע התקבלה ברזיל כחברה מלאה במועצה המדעית למחקר אנטארקטי (SCAR). חיל הים הברזילאי עורך באופן קבוע סקרים קרטוגרפיים באזור שבין הקצה הדרומי של דרום אמריקה לאנטארקטיקה, לשם עריכה ועדכון של טבלאות ותרשימי השיט. כמו כן, ערכה חברת הנפט הברזילאית פטרוברז סקרים סייסמולוגיים ימיים באזור. בחורף מאייש את בסיס "רב החובל פראז" באנטארקטיקה הברזילאית צוות של 48 מדענים, טכנאים ועובדי מנהלה, ובקיץ מתוגבר הצוות ל-100 איש. על תפעולו המנהלתי של הבסיס אמון חיל הים הברזילאי, המפעיל ספינה למחקרים אוקיינוגרפיים (המכונה "ספינה לתמיכה אוקיינוגרפית ארי רונז'ל" (Ary Rongel)"), המותאמת לשיט במימי הקוטב הדרומי.
ב-1997 רכשה ברזיל מכווית 20 מטוסי דאגלס A-4 סקייהוק מדגם A-4KU ושלושה מדגם TA-4KU, בעלות של 70 מיליון דולר. בברזיל סומלו המטוסים AF-1 (חד מושבי) ו-AF-1A (דו מושבי), ונקראו "פלקונס" (פורטוגזית: Falcões, נץ). ב-18 בינואר 2001 המריא מטוס סקייהוק מנושאת המטוסים מינאס ז'ראיס, ובכך חידש את יכולתו של הצי הברזילאי לפעול בתחום האווירי לאחר כשני עשורים. עם זאת, "מינאס ז'ראיס" הייתה אונייה מיושנת שיצאה מן השירות ב-2003. ב-15 בנובמבר 2001 רכשה ברזיל את מחליפתה, נושאת המטוסים הצרפתית פוש, שנקראה מחדש סאו פאולו. האונייה שופצה ושודרגה, ונכנסה לשירות ב-2003.
ב-2001 טבעה צוללת הדגל של החיל[3].
בהמשבר הביטחוני בריו דה ז'ניירו ב-2010, לקח החיל חלק בהשלטת סדר ובמאבק בסוחרי הסמים. ב-2011 החיל סייע במהלך השיטפונות בריו דה ז'ניירו.
ב-2014 זכתה חברת אלביט מערכות בחוזה לשדרוג מטוסים של החיל[4].
סדר כוחות
- נושאת מטוסים אחת, ה-"NAeL São Paulo". (נרכשה מצרפת).
- 4 צוללות מסוג "Tupi" (מדגם 209 הגרמני).
- צוללת אחת מסוג טיקונה "Tikuna".
- 17 פריגטות.
- 47 ספינות סיור.
- 6 שולות מוקשים.
- 3 ספינות נחיתה אמפיביות.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חיל הים הברזילאי
הערות שוליים
- ^ BBC - WW2 People's War - Facing the Unknown: Brazilian Soldiers in Italy, www.bbc.co.uk
- ^ ימאי ברזיל על קבר הרצל, דבר, 15 בינואר 1954
- ^ ברזיל: חולצה מן המעמקים הצוללת שטבעה במפרץ ריו, באתר וואלה!
- ^
יורם גביזון, אלביט מערכות זכתה בחוזה של 106 מ' ל' לשדרוג מטוסים לחיל הים של ברזיל, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2014
חיל הים הברזילאי32594317Q1750688