ת"ס אליוט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף תומאס סטרנס אליוט)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
תומאס סטרנס אליוט
Thomas Stearns Eliot
חתימה

תומאס סטרנס אליוטאנגלית: Thomas Stearns Eliot;‏ 26 בספטמבר 18884 בינואר 1965), המוכר יותר כטי-אס אליוט, היה משורר, מחזאי ומבקר ספרות אנגלי-אמריקאי. אליוט נולד בארצות הברית, והתיישב בשנת 1914 באנגליה, בגיל 26. בשנת 1927 אימץ אזרחות בריטית תוך ויתור על זו האמריקאית. באותה שנה המיר אליוט גם את דתו היוניטריאנית בזו האנגליקנית ("אנגלו-קתולית" לפי ניסוחו).

אליוט נולד למשפחה אמידה בסיינט לואיס שבמיזורי (ממדינות המערב התיכון בארצות הברית). את עיקר פרסומו והשכלתו הגבוהה רכש לו בממלכה המאוחדת ובצרפת, ונחשב לממשיכה ומחדשה של המסורת האירופאית בשירה ובאמנות בכלל. עזרא פאונד, שהיה כתב חוץ של המגזין "Poetry" למשך שש שנים, שיכנע את המייסדת והמו"לית של המגזין, הרייט מונרו, לפרסם את יצירותיו הראשונות של טי אס אליוט. בשנת 1948, הוענק לטי אס אליוט פרס נובל לספרות.

מאפייני שירתו

שיריו של אליוט נחשבו כקשים לקריאה ולפיצוח, עקב שפע המטפורות הדקות, ההפניות והרמזים לספרות הקלאסית הרחבה, שאותן כתב אליוט מתוך הנחה שהקורא המשכיל יזהה את המובאות ואת משמעויותיהן. הוא השתמש בשירתו ביסודות צעקניים והמוניים לצד נושאים שיריים מסורתיים מן המסורת האירופית, היהודית-נוצרית או ההודית, במעברים בין שיחת חולין בנאלית לרטוריקה מקיפה, בהפסקות ברצף הסיפורים על ידי גיחות פתאומיות אל העבר כמו בטכניקות קולנועיות.

במקביל לפעילותו כמשורר ועורך בכיר (הוצאת פייבר את פייבר) העלה אליוט כמה מחזות חדשניים בתיאטרון האנגלי - כגון "רצח בקתדרלה", "האיחוד המשפחתי", מסיבת הקוקטייל" ועוד.

חידושים ביקורתיים

אליוט אחראי ליישום המונח שטבע בשנת 1919 - "קורלטיב אובייקטיבי" (Objective Correlative) בניתוחו את "המלט" לשייקספיר. דרך שימושו במונח זה הגדיר אליוט מערך של חפצים, אירועים ומצבים שמתחברים על-מנת ליצור רגש מסוים אצל הקורא. במאמרו זה, שנקרא "המלט ובעיותיו"[1] מגדיר אליוט את המחזה המפורסם כ"כישלון ספרותי".

שאלת יחסו ליהודים

סוגיית היחס ליהודים ביצירתו של אליוט מעוררת פולמוס עז. כך למשל הם פני הדברים בנוגע לשיר שכתב ב-1919, בעת בה פרחה האנטישמיות באירופה, ואשר נקרא אז "בליישטיין עם סיגר" (לאחר מכן שינה אליוט את שמו של השיר ל"בֶּרְבַּנְק עם הבֶּדֶקֶר"). בשיר זה תיאר אליוט אדם בשם בליישטיין - שם יהודי - בתיאורים חריפים המעוררים סלידה מהדמות. עם זאת כיום רווחת יותר במחקר הספרות הגישה למעט בגישה האנטישמית אצל אליוט, בפרט על ידי הבלטת הפן הסאטירי ביצירתו, וטענה שאין זו אלא ביקורת על העם היהודי כשם שקיימת ביצירתו גם ביקורת על העם האירי ועל אחרים; היו גם שטענו שהשם 'בליישטיין', שמו של אותו אדם המתואר בצורה כה מסלידה, אינו יהודי במובהק. אמנם, על גישה זו נמתחה ביקורת, שכן גם בשירים אחרים נמצאים אצלו אזכורים אנטישמיים מפורשים, המזכירים את היהודים, וכי ההבדל בין סאטירה לבין אנטישמיות הוא בולט לעין[2] כך, למשל, מתאר אליוט בשיר Gerontion, אחד משיריו הנודעים, את בעל הבית היהודי:

בֵּיתִי הוּא בַּיִת מָט לִפֹּל
וְהַיְּהוּדִי גּוֹהֵר-רוֹבֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בַּעַל-הַבַּיִת
שׁוֹרֵץ בְּאֵיזֶה בֵּית-מַרְזֵחַ בְּאַנְטְוֶרְפֶּן,
מִתְפּוֹרֵר בִּבְרִיסֶל, נִקְלָף וּמְטֻלָּא בְּלוֹנְדוֹן.[2]

וכך כותב מבקר הספרות גדעון סתר ("נתיב", ספטמבר 2002) על שיר זה:

מערכת הסמלים בשיר מעלה את היהודי (ושמא נֹאמר, מורידה) הרחק מעבר לעוד תיאור אנטישמי ונדוש של בעל-בית רודף בצע הסוחט את דייריו חסרי-האונים ומסרב לשפץ את בתיו המטים לנפול. המשמעות היא אוניברסלית. המשפט הטעון "ביתי הוא בית מט לִפֹּל" (My house is a decayed house) חורג מעבר למשמעות המיידית, ומקבל בשיר זה, הנושא מסר אוניברסלי ומתיימר להיות תיאור לציוויליזציה מתפוררת, משמעות הדומה למושג הטעון בעברית "חורבן הבית". הנה כי-כן, היהודי, הדמות האנושית האחת והיחידה המופיעה בשיר לצד כוחות הטבע, גזרת גורל, שטן, עכביש, רשע ושאר מזיקים, מקבל מימד דמוני של אנטיכריסט, כיאה לשירתו הספוגה רליגיוזיות של אליוט

על כן, גורס סתר, שהמוטיב האנטישמי בשירתו של אליוט אינו ניתן לערעור. הוא קושר זאת בסביבה התרבותית באותם זמנים, שעודדה אנטישמיות, ואף בהשפעה אפשרית של "מיטיבו ומדריכו הרוחני", עזרא פאונד.[2]

ספרי שירה ופואמות


מחזות

יצירותיו שתורגמו לעברית

פרסים ועיטורים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

רוויו לספר מאת רוברט קרופורד מאת Sarah Chruchwell בעיתון The Guardian 11.02.2015


הערות שוליים

  1. ^ ת.ס. אליוט, המלט ובעיותיו באתר Bartleby (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 גדעון סתר, ‏אנטישמיות מפויטת, נתיב 87-88, ספטמבר 2002
  3. ^ עמנואל בן גריון, עם קריאה ראשונה, דבר, 26 באוגוסט 1940
  4. ^ משה דור, "ארץ הישימון" - תרגום חדש, מעריב, 1 בספטמבר 1967


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0