תוכנית הטרנספר
תוכנית הטרנספר היא מושג הנזכר בפוליטיקה הישראלית ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני; לרוב על ידי גורמים מן הצד הימני במפה. לפי הגרסאות השונות ל"תוכנית", את הסכסוך הטריטוריאלי-דתי שמתקיים במדינת ישראל מאז שלהי המאה ה-19, יש לפתור באמצעות טרנספר או קידום הגירת הפלסטינים מארץ ישראל.
היסטוריה
תחילת המאה העשרים
רעיון הטרנספר של ערבים מארץ ישראל הופיע כבר בתקופה מוקדמת של התנועה הציונית[1]. כך למשל, ביוני 1895, רשם תיאודור הרצל ביומנו פעולה אפשרית: "את הקרקעות הפרטיים בחבלי הארץ הנמסרים לנו עלינו להוציא לאט לאט מידי בעליהם. את האוכלוסין העניים משתדלים אנו להעביר בלי רעש אל מחוץ לגבול, על ידי מתן עבודה בארצות המעבר, ואולם בארצנו שלנו הננו מונעים מהם כל עבודה... העברת הקרקעות לרשותנו והוצאת העניים ממדינתנו צריכה להיעשות בעדינות ובזהירות"[1].
חיים ויצמן חתר "להכשיר את דעת הקהל בארצות הברית לתוכנית של מסירת א"י המערבית ליהודים, העברת הערבים לארצות ערב, מימון התוכנית על ידי מלווה אמריקני גדול", וכוונתו הייתה לרעיון "הטראנספר הערבי מרצון מארץ ישראל"[2]. גם משה שרת התייחס בחיוב לתרחיש כזה[3].
אולם הטרנספר מעולם לא הייתה מדיניות ציונית רשמית.[4][5][6] העמדה היהודית כלפי הערבים והלאומיות הערבית עברה גלגולים רבים, הקשורים באופייה של הציונות ובמציאות ההיסטורית גם יחד[7].
בשנת 1904 טען ישראל זנגוויל שיש לגרש את ערביי ארץ ישראל[8]. הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד אמר שהוא מוכן לשלם לערבים כדי שיעזבו את ארץ ישראל[8]. נחמן סירקין קרא לחילופי אוכלוסין בהסכמה[8]. בשנת 1937 כתב זאב ז'בוטינסקי שאין להכריח את הערבים לעזוב, אבל שאם יסכימו מרצונם לעזוב אין להצטער על כך[8]. אברהם שטרן הציע חילופי אוכלוסין[8]. דוד בן-גוריון כתב שההמלצה של ועדת פיל להעביר אלפי ערבים אל מחוץ לתחומי המדינה היהודית המוצעת הביאה אותו לתמוך בתוכנית[8]. יוסף ויץ, מראשי קרן קיימת לישראל הציע את תוכנית הטרנספר כנגד הערבים שהיו עוינים ואלימים כלפי האוכלוסייה היהודית, עוד מימי הכיבוש הערבי של ארץ ישראל[9].
בכירים בממלכה המאוחדת (ארנסט בווין ולשכת המודיעין הכללי הבריטי במזרח התיכון), בירדן ובעיראק הביעו נכונות לאפשר לישראל לבצע את תוכנית הטרנספר ולהזיז מיעוטים יהודים וערביים מריכוזי אוכלוסין הפוכים כיוון שהמצב לא יהיה לטובת הערבים. בינואר 1943, שר הקולוניות הבריטיות, דוכס דבונשייר העשירי אדוארד קוונדיש (אנ'), קרא לעודד הגירת מוסלמים מארץ ישראל ולהקים מדינה פלסטינית בלוב[10].
לאחר מלחמת העצמאות וקום המדינה
בשנות ה־70 פינתה מדינת ישראל בדואים מצפון סיני על מנת להקים את העיר ימית. ראש הממשלה גולדה מאיר הסבירה כי זה מטעמי ביטחון "ביטחון ישראל איננו לוקסוס. אם צריך לפנות שטח מן התושבים בו למען הביטחון — חובה לעשות זאת"[11].
בשנת 1980, הרב מאיר כהנא קרא בספרו "לשכים בעיניכם"[12] לגירושם של הערבים משטחי ארץ ישראל המערבית. ב-1984 נבחר הרב כהנא לכנסת שם ניסה לקדם את העברתם של הערבים מארץ ישראל. בנובמבר 2017 פורסם ב-BBC בשפה הערבית כי ב-1983 הסכים חוסני מובארכ כי סיני יהפוך לחלק מהמדינה הפלסטינית במסגרת הסכם שלום בין ישראל לבין הפלסטינים, אך מובארכ הכחיש את הדיווח וטען כי המצרים סירבו לזאת.[13]
בתחילת יולי 1987 אמר רחבעם זאבי שהפתרון היחיד של הסכסוך הישראלי-ערבי הוא "טרנספר מרצון" או "טרנספר בהסכמה" לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ורצועת עזה[14]. את הטרנספר מרצון הציע ליישם באמצעות עידוד משפחות ובודדים פלסטינים לעבור לארצות אחרות על ידי הפסקת עבודתם בישראל, סגירת "אוניברסיטאות האינתיפאדה", אי-עידוד התעשייה אצל הערבים ביש"ע[15] ומענקים כספיים לעוזבים. בנוסף הציע העברת אוכלוסייה אף ללא הסכמתה, במסגרת הסכם שלום עם מדינה ערבית שכנה, כשההסכמה היא בין המדינות להעביר את המיעוטים למדינות הלאום שלהם. כתקדימים לכך הציג את חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה, ואת פינוי חבל ימית, אותו כינה "טרנספר שנעשה ליהודים"[15].
זאבי סבר שמערכת הביטחון של ישראל חזקה דיה לסיפוח שטחי יהודה, שומרון ועזה ולביצוע טרנספר לאוכלוסייה הערבית שם. זאבי הסתמך על מנהיגי התנועה הציונית, אנשי רוח ומנהיגים מן השמאל, וטען שהם הציעו בשלבים שונים "טרנספר בכפייה", שאף בוצע במלחמת העצמאות. לדבריו, "אם הטרנספר אינו מוסרי – כל הציונות אינה מוסרית, כי היא קמה וצמחה והייתה למדינה תוך שימוש מסיבי בדרך הטרנספר"[15]. הוא הציע טרנספר בכפייה במקרה של התקפה על ישראל ממזרח. לדבריו, "לא נוכל לקבל נוכחות של גיס חמישי אצלנו", וערביי ארץ-ישראל "יופנו אל מול הצבאות הפולשים כדי לשבש את מערכותיהם."[15] עמדותיו בנושא הטרנספר ספגו ביקורת בטענה שהן גזעניות ובלתי לגיטימיות.
בשנת 1988 נבחר יאיר שפרינצק לכנסת ה-12 מטעם מפלגת מולדת שהטיפה לטרנספר[16]. נאום הפתיחה שלו כלל תמיכה ברעיון הטרנספר וגרר קריאות ביניים רמות מספסלי השמאל[17].
המאה העשרים ואחת
בנובמבר 2002 העלו הירדנים את החשש שישראל תנצל את מלחמת עיראק לגירוש המוני של פלסטינים מהגדה לירדן. אישים ירדנים בכירים העלו את חששותיהם בפני גורמים בכירים בישראל ובארצות הברית וביקשו מהם ביטחונות שישראל תימנע מהטרנספר. שר החוץ הירדני, מרואן מועשר, העלה את העניין בשיחתו עם שר החוץ שמעון פרס בעצרת האו"ם בספטמבר 2002. מועשר ביקש שישראל תפרסם הצהרה פומבית שתשלול את הטרנספר. אישים ירדנים הדגישו כי חשוב להם שההצהרה תבוא מפיו של ראש הממשלה עצמו, ולא מגורמים אחרים. אריאל שרון סירב לחתום על הצהרה שכזאת[18].
במהלך מסע הבחירות של מפלגת "ישראל ביתנו" לכנסת השמונה עשרה, הייתה סיסמת הבחירות של אביגדור ליברמן: "אם אין נאמנות, אין אזרחות", ואף הציע לעשות חילופי שטחים בגודל זהה בין ישראל והרשות הפלסטינית עם טרנספר גלוי לתושבי המשולש, שלדבריו חשים יותר "פלסטיניים" מאשר ישראלים. הוא שב והציע את התוכנית שלו לאורך השנים, גם ב-2014[19] וב-2017[20].
בבחירות לכנסת העשרים ואחת מפלגת זהות של משה פייגלין קראה לביטולם של הסכמי אוסלו, להחלת הריבונות הישראלית על שטחי יש"ע ולעידוד הגירת התושבים הערבים מאזורים אלו בתמורה לפיצוי כספי. לפי מצע המפלגה, ערביי יש"ע יוכלו לבחור בין שלוש אפשרויות: להגר משטח ישראל בתמורה לפיצוי כספי, להצהיר אמונים למדינת ישראל ולקבל תושבות קבע (בדומה לערביי ירושלים ולדרוזים ברמת הגולן), או להיכנס למסלול ארוך שנים (שכולל שירות בצה"ל) שבסופו יקבלו אזרחות[21]. המפלגה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה ובהמשך התפרקה.
כחלק ממסע הבחירות לכנסת העשרים וחמש, הציע חבר הכנסת איתמר בן גביר את רעיון הטרנספר של מי שיורשע בפעילות עוינת בשטחי מדינת ישראל וביהודה ושומרון, בין אם הוא יהודי ובין אם הוא מוסלמי, בטענה כי "חיים באירופה זה לא עונש כה חמור"[22].
עידוד הגירה מרצון מרצועת עזה
לאחר מלחמת ששת הימים הציע ראש הממשלה לוי אשכול "לייבש את הרצועה" עד למצב של מצוקה אנושית וקריסת החקלאות המועטה שנותרה בה, צעד שלדעתו יאלץ חלק מהתושבים להגר למדינות אחרות. משה דיין תמך בתוכנית זו, בתנאי שתבוצע בתנאי עמימות. למימוש התוכנית הוקמה יחידה סודית שחבריה היו עדה סרני, יוסף יריב, שלמה בן אלקנה ואחרים. עליהם הוטלה המשימה לעודד את הגירת ערביי עזה לממלכת ירדן ולמדינות באמריקה הדרומית, תמורת כסף[23].
למרות המשאבים שהוקצו, התוכנית נחלה כישלון גורף. על אף התשלום שהוצע להם, רוב הפלסטינים סירבו באופן מוחלט להצעה להגר. היעד שהציגה הממשלה היה הגירה של 350 אלף פליטים, אולם התוצאה בשטח הסתכמה בסופו של דבר במעבר של כ-20 אלף בלבד. רוב המהגרים ניצלו את ההזדמנות לאיחוד משפחות עם בני משפחה או בני זוג בירדן ובמדינות המפרץ.
למעשה, התוכנית השיגה תוצאה הפוכה. מצרים וירדן פנו אל האו"ם בתלונה נגד ישראל, בטענה שהיא מבצעת הגירה יזומה ומחתימה את הפליטים על התחייבות שלא ישובו לרצועה או לישראל. בבירור התלונה באו"ם הסכימה ישראל לאפשר גם איחוד משפחות לתוך רצועת עזה, ולא רק ממנה. אישור זה גרם לחזרתם של אלפי פלסטינים לעזה[24].
תוכנית הטרנספר של אשכול הסתיימה בפיאסקו טרגי במאי 1970, כאשר שני מהגרים מעזה נכנסו לשגרירות ישראל באסונסיון, בירת פרגוואי, וירו למוות בעדנה פאר, מזכירת השגריר. במשפטם הם סיפרו כי פותו להגר לפרגוואי, וכי אומנם סיפקו להם כרטיסי טיסה ודמי כיס, אך הבטחות שהם קיבלו לא קוימו, ולכן החליטו לנקום בישראל. הם נידונו ל-13 שנות מאסר[23].
בשנת 1973 העלה יצחק רבין הצעה לסייע לחוסיין, מלך ירדן, בעזרת ארצות הברית, בפיתוח כלכלי של ירדן, מתוך מטרה לעודד הגירת פלסטינים מרצועת עזה לירדן: "אני מאמין שעם חוסיין אפשר להגיע לפיתוח כלכלי, שחוסיין מעוניין בו היום, ויישוב הפלסטינים ויצירת מקורות שימשכו (בתוקף מציאות של התפתחות כלכלית, ושל תנאי-חיים) יותר פליטים מרצועת עזה לירדן. אני רוצה ליצור תנאים, שבמשך עשר או עשרים השנים הבאות, תהיה נדידת אוכלוסייה טבעית לגדה המזרחית. [...] תהיה בזה משום תזוזה ריאלית, אמנם ממושכת, לקראת פתרון הבעיה הפלסטינית במכלוליה האמיתיים."[25]
לאחר מתקפת הפתע על ישראל, ב-7 באוקטובר 2023, הציעו אישים שונים את הטרנספר כפתרון לבעיית רצועת עזה. משרד המודיעין הציע בטיוטה שפורסמה בתקשורת את העברתם של תושבי רצועת עזה לערים בצפון חצי האי סיני, והדבר עורר תרעומת מצד המצרים[26][27]. בנובמבר 2023 פרסמו דני דנון ורם בן ברק במשותף מאמר בוול סטריט ג'ורנל שבו קראו למדינות העולם לקלוט את תושבי עזה[28]. המאמר זכה לתמיכה מצד שר האוצר בצלאל סמוטריץ, ולהתנגדות של שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי[29]. ב-4 בדצמבר חבר הכנסת מהליכוד, משה פסל, הניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק הסכם לקליטת תושבים מרצועת עזה.[30] שר ההגירה הקנדי, מארק מילר, הודיע ב-22 בדצמבר 2023 כי מדינתו תקלוט פלסטינים שיבחרו באופציית ההגירה מרצועת עזה, בדגש על אלה מהם שיש להם כבר קרובי מדינה בקנדה[31]. לדברי דני דנון ב-26 בדצמבר 2023, מדינות מאפריקה ומדרום אמריקה הציעו לישראל כי יקלטו פלסטינים שירצו להגר מרצועת עזה בתמורה לתשלום[32]. הידיעות על מגעים עם מדינות באפריקה ועל מעורבותו של טוני בלייר הוכחשו ב-3 בינואר 2024 על ידי גורם רשמי: "בניגוד לפרסומים, ישראל לא מנהלת משא ומתן עם אף מדינה על קליטה של פלסטינים תושבי עזה."[33]
בתחילת ינואר 2024 שוב הודיע שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שהוא תומך בעידוד הגירה של תושבי עזה[34]. בתגובה, מחלקת המדינה האמריקנית הוציאה הודעה חריגה בנושא: "הרטוריקה הזאת מתסיסה וחסרת אחריות. אמרו לנו שוב ושוב ובעקביות על ידי ממשלת ישראל, לרבות על ידי ראש הממשלה, כי הצהרות מסוג זה אינן משקפות את מדיניות ממשלת ישראל... היינו ברורים, עקביים וחד-משמעיים שעזה היא אדמה פלסטינית ותישאר אדמה פלסטינית גם כאשר חמאס כבר לא שולט בה. זה העתיד שאנחנו מחפשים, לטובת הישראלים והפלסטינים, האזור שמסביב והעולם"[35].
ב-8 בינואר נפגש שר החוץ של ארצות הברית, אנתוני בלינקן, עם בנימין נתניהו, והתייחס להצעות שהועלו: "אמרתי לנתניהו היום שארצות הברית מתנגדת לכל הצעה ליישוב מחדש של פלסטינים מחוץ לרצועת עזה. נתניהו התחייב בפניי שזו אינה מדיניותה של ישראל"[36][37][38].
ב-10 בינואר 2024 אישר גורם ישראלי שאף הצעה לעידוד הגירה מרצון של פלסטינים מרצועת עזה אינה עומדת עוד על הפרק[39]. למרות זאת, השר איתמר בן גביר ואנשי ימין נוספים המשיכו להצהיר על רצונם "לעודד עזתים להגר מרצון למקומות ברחבי העולם"[40]. ב-29 בינואר קיימו האחרונים כנס שקרא להחזרת ישראלים לרצועת עזה. במענה לקריאת הקהל לטרנספר, אמר השר בן גביר: "צריך לעודד אותם ללכת מכאן".[41]
הצעות להתיישבות פלסטינים בחצי האי סיני
במספר מקרים הציעו פוליטיקאים ישראלים לגרש תושבים פלסטינים לחצי האי סיני, וניסו לשכנע את מצרים להסכים לקלוט אותם.
בשנת 1956 הסכימה מצרים להצעה ליישב פליטים פלסטינים בחצי האי סיני, אך רעיון זה נדחה בתוקף על ידי מנהיגים פלסטינים בולטים, ולא יושם[42].
בשיחות השלום עם הפלסטינים בשנת 1983 עלתה ההצעה ליישב בסיני פליטים פלסטינים מלבנון. שר החוץ של מצרים בוטרוס בוטרוס ראלי ראה את ההצעה באור חיובי, אך חוסני מובארכ סירב בתקיפות.
בשנת 2010 הציע בנימין נתניהו למובארכ ליישב פלסטינים בסיני. מובארכ סירב מיד.[13]
בשנת 2014 הועלתה שוב הצעה דומה, וזו נדחתה על ידי מחמוד עבאס[42].
בשנת 2017 קראו איוב קרא וגילה גמליאל להקים מדינה פלסטינית בסיני. שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, דחה את הקריאה והביע את תרעומתו בפני השגרירות הישראלית בקהיר.[13]
קישורים חיצוניים
- נטעאל בנדל, הגירה, גירוש ומה שביניהם: מה עושים עם עזה?, באתר ישראל היום, 22 בנובמבר 2023
- אלחנן אורן, מהצעת הטרנספר, 1938-1937, אל ׳טרנספר בדיעבד', 1948-1947
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בני מוריס, תיקון טעות: יהודים וערבים בארץ-ישראל 1956-1936, הערות על ההיסטוריוגרפיה הציונית ורעיון הטרנספר בשנים 1937–1944, עמ' 42.
- ^ באואר יהודה, דיפלומטיה ומחתרת במדיניות הציונות 1939-1945, מרחביה: ספרית הפועלים, 1963, עמ' עמ' 66 ו-192.
- ^ משה שרת, יומן מדיני, עמ' כרך ה עמ' 268
- ^ Rodman, David (Summer 2010). "Review of Palestine Betrayed". Middle East Quarterly. The Middle East Quarterly. ארכיון מ-2014-08-12. נבדק ב-2014-08-10.
By mining Jewish, Arab, and British documents, Karsh demonstrates conclusively that in many places, especially in the mixed cities during the civil phase of the war (November 1947—May 1948), the local Jewish authorities repeatedly and sincerely urged the Palestinian Arab leadership and public to remain in their residences and live in peace with their Jewish neighbors.
- ^ Alexander, Edward; Bogdanor, Paul (2006). The Jewish Divide Over Israel. Transaction. pp. 254, 258.
There was never any Zionist attempt to inculcate the "transfer" idea in the hearts and minds of Jews. [Morris] could find no evidence of any press campaign, radio broadcasts, public rallies, or political gatherings, for none existed.
- ^ Laqueur, Walter (1972). A History of Zionism. Random House. pp. 231–232.
[Ruppin] suggested... a limited population transfer. The Zionists would buy land near Aleppo and Homs in northern Syria for the resettlement of Arab peasants who had been dispossessed in Palestine. But this was vetoed because it was bound to increase Arab suspicions over Zionist intentions.... The concept of an "Arab trek" to their own Arabian state played a central part in [Zangwill's] scheme. Of course, the Arabs would not be compelled to do so, it would all be agreed upon in a friendly and amicable spirit.... But the idea of transfer was never official Zionist policy. Ben-Gurion emphatically rejected it.
- ^ התנועה הציונית והערבים, באתר lib.cet.ac.il
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 חיים ברעם, טרנספר, כל העיר, 10 ביולי 1987
- ^ אבנר בורוכוב, "סבא שלי, ממציא הטרנספר", באתר "ידיעות אחרונות", 7 ביולי 2021
- ^ היסטוריון ישראלי: בכירים בבריטניה, ירדן ועיראק תמכו בטרנספר, באתר וואלה!, 3 באוקטובר 2002
- ^
תום שגב, "אנחנו לא בקונצנזוס": העבר הפרוע של קיבוץ כרם שלום, באתר הארץ, 6 בפברואר 2024
- ^ לשכים בעינכם, באתר www.meir-kahane.com
- ^ 13.0 13.1 13.2 SUE SURKES, Netanyahu proposed settling Palestinians in Sinai, Mubarak says, Times of Israel, 30th of November, 2017
- ^ יוסי ורטר, רחבעם זאבי: צריך להעביר את כל העובים אל מחוץ למדינה, חדשות, 5 ביולי 1987
- ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 רחבעם זאבי, רק הטרנספר יביא שלום!, באתר הנצחה לרחבעם זאבי, 21 ביוני 1999
- ^ פרופ' שפרינצק מ"מולדת": הטרנספר הוא המשך דרכם של ברל כצנלםון ובן גוריון — מעריב 4 נובמבר 1988 — הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ הנשיא ביקש; "היזהרו בכבוד הבית" והמליאה געשה — מעריב 22 נובמבר 1988 — הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ שרון סירב להצהיר שיתנגד לטרנספר לירדן, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2002
- ^ ברק רביד, תוכנית "השלום" של ליברמן: טרנספר בתשלום לערביי ישראל, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2014
- ^ שי ניר, ליברמן: אין סיבה שערבים יהיו אזרחי ישראל, להעבירם לפלסטין, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 במרץ 2017
- ^ מפלגת זהות התכנית המדינית, נבדק ב-2022-10-19
- ^ בן גביר: "נגרש לאירופה את מי שתומך באויבנו", באתר גלי צה"ל
- ^ 23.0 23.1 יוסי מלמן, לא פלא שבישראל נזכרו שוב ברעיון הישן של טרנספר, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2023
- ^ אור לביא, "הגירה מרצון" מעזה? ישראל כבר ניסתה את זה, באתר "זמן ישראל", 13 בינואר 2024
- ^ מעריב שואל, הרמטכ"לים לשעבר משיבים, מעריב, 16 בפברואר 1973, עמ' 17
- ^ "Israeli Intel Ministry Suggests Relocating Gazans to Sinai After Hamas War". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2023-11-27.
- ^ אמיתי גזית, ההצעה של שרת המודיעין: טרנספר של תושבי עזה לסיני, באתר כלכליסט, 24 באוקטובר 2023
- ^ איתמר אייכנר, יוזמת הטרנספר מרצון של הח"כים דנון ובן ברק: העולם יקלוט פליטים פלסטינים, באתר ynet, 14 בנובמבר 2023
- ^ ליאור בן ארי, איתמר אייכנר, מצרים על יוזמת הטרנספר מרצון: "הצעה חסרת אחריות שמנוגדת לחוק הבינלאומי", באתר ynet, 14 בנובמבר 2023
- ^ שבי גטניו, הצעת חוק: טרנספר מרצון לתושבי עזה, באתר שקוף, 4 בדצמבר 2023
- ^ קנדה מקלה על הקריטריונים שמאפשרים לתושבי עזה להיכנס למדינה, באתר ynet, 22 בדצמבר 2023
- ^ יעקב אייכלר, ח"כ דנון בריאיון: "מדינות בדרום אמריקה ואפריקה הציעו לקלוט פליטים מעזה תמורת תשלום", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 בדצמבר 2023
- ^ הודיה כריש חזוני, גורם מדיני על הגירה של תושבי עזה: "אשליה חסרת בסיס. אף מדינה לא תקלוט עזתים", בעיתון מקור ראשון, 3 בינואר 2024
- ^ מורן אזולאי, סמוטריץ' על היום שאחרי בעזה: "לא קטאר, לא מצרים - ולא סלאם פיאד". בן גביר קרא לחזור לגוש קטיף, באתר ynet, 1 בינואר 2024
- ^ דניאל אדלסון, איתמר אייכנר, בן גביר וסמוטריץ' קראו לעודד הגירה מעזה; ארה"ב: "אמירות חסרות-אחריות", באתר ynet, 2 בינואר 2024
- ^ ברק רביד, בלינקן לנתניהו: יש להבטיח שיהיה שלום לכל האזור - כולל הקמת מדינה פלסטינית, באתר וואלה!, 9 בינואר 2024
- ^ איתמר אייכנר, נינה פוקס, בלינקן: נתניהו הבטיח - ישראל לא תעודד הגירה מרצון מעזה, באתר ynet, 9 בינואר 2024
- ^ Palestinians must be able to stay in Gaza - Blinken, BBC, 8 בינואר 2024 (באנגלית)
- ^ Voluntary emigration from Gaza dropped due to US opposition, Cleveland Jewish News, 10 בינואר 2024 (באנגלית)
- ^ מורן אזולאי, בן גביר נגד ביידן, בעיתון אמריקני: "עם טראמפ היה אחרת". גנץ: "נזקים אדירים", באתר ynet, 4 בפברואר 2024
- ^ שלומי הלר, אלפים בכנס הניצחון שקורא להתיישבות מחדש בעזה, בהם שרים וח"כים: "הסכם אוסלו מת", באתר וואלה, 29 בינואר 2024
- ^ 42.0 42.1 Elhanan Miller, Abbas rejects Egyptian offer to settle refugees in Sinai, The Times of Israel, 3 September 2014 (באנגלית)
תוכנית הטרנספר38549580