פטרוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שמעון בר יונה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פטרוס
Petrus
לידה בית צידה
פטירה 64 או 67
האפיפיור ה־1
3064 או 67

פטרוס (במקור: שמעון בר יונה, ? - 29 ביוני 67 או 13 באוקטובר 64), ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). דמות מימיה הראשונים של הנצרות, ונחשב לאפיפיור הראשון. היה משנים-עשר השליחים של אותו האיש, על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס ה"קדוש" בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.[1]

ביהדות הדעות כלפיו חלוקות, בספר חסידים ובמדרשים שונים הוא מתואר כמי שנשלח על ידי חז"ל לקבוצת תלמידי אותו האיש והוראותיו לפטור את הנוצרים ממצוות התורה שהיו מקיימים עד לזמנו היו בכדי לנתק את הנצרות מהיהדות. לעומת זאת המחזור ויטרי שכתב ש"כל האומר דבר זה, כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".

חייו

בספרי הנוצרים נטען כי שמו 'ניתן' לו על ידי אותו האיש, כשהכריז לראשונה על הגדרתו האלילית. על פי האגדה, היתה זאת ההשוואה בין כיפא (ארמית) לפטרוסיוונית: Πετρος) שפירושו סלע (ביוונית: πετρα - פטרה). שמו זה ניתן לו, על אשר בזכותו תתקים הנצרות לאורך שנים. בציורים פטרוס בעל הזקן מזוהה כמחזיק מפתחות.

מקורם של מרבית הפרטים הידועים עליו הוא מכתבי דת נוצריים. על פי מקורות אלו, שמעון בר-יונה, דייג יהודי יליד בית צידה, הצטרף לאותו האיש לאחר שפגשו בעת שדג בכנרת עם אחיו, אנדריאס. הוא דבק באותו האיש עד למותו . בסעודתו האחרונה טען אותו האיש לפטרוס שהיה עמו, כי פטרוס יתכחש לו לאחר שיתפס. ואכן, בתחלה הוא אכן התכחש בכדי שלא יעצר, אולם לאחר מכן חזר בו התחרט ו"בכה בכי מר".

ממקורות שונים ניתן להסיק שהיה נשוי. על פי מסורות מסוימות, היתה לו בת.

מחברי ספרי תולדות הנצרות, מתארים את פטרוס כדמות חשובה בימיה הראשונים של הנצרות, שני רק לפאולוס, והוא שהנהיג את בחירת מחליפו של יהודה איש-קריות . על פיהם, פטרוס נשפט על ידי הסנהדרין עם יוחנן פעמיים. הוא נסע למסע הטפה בלוד, יפו וקיסריה, נכח באספת ירושלים, ושם הטיף למען המרת דתם של הלא־יהודים. הוא ככל הנראה היה מוערך על ידי אותו האיש. אולם ישנם חוקרים הטוענים שחלק מהנוצרים ראוהו כופר. בתקופה מאוחרת יותר הוא חי באנטיוכיה תקופת מה, שם פגש בפאולוס, נתמנה לבישוף העיר, ולפטריארך של אנטיוכיה.

על פי המסורת הנוצרית, הפך בסוף חייו לבישוף הראשון של רומא ומכח זה לאפיפיור הראשון. בשנת 67 לספירה הנוצרית, נתפס על ידי הרומאים ונצלב. לפי המסורת הנוצרית הוא נצלב לבקשתו הפוך עם ראשו כלפי מטה, להיבדל מתוך כבוד ממורהו. יש לכך ביטוי בהבחנה "צלב הפוך".

חלומותיו

בית שמעון הבורסקאי ביפו

בספרי הנצרות מתואר שפטרוס שישן בגג ביתו של שמעון הבורסקאי וחלם חלום ממנו הוא הבין כי עליו להפיץ את הנצרות גם בקרב הגויים, וכי לא מוטל עליו לכפות את שמירת הכשרות על מאמיניו הנוכרים.

פטור זה, היה למורת רוחם של פרושים-נוצרים שדרשו לחייב את הגויים לשמור את התורה לצד אמונות הנצרות.

הכנסייה הקתולית ופטרוס

פטרוס נחשב הבישוף הראשון של אנטיוכיה, ומאוחר יותר הבישוף של רומא, ומכאן גם האפיפיור הראשון. באותה עת האפיפיור היה רק ראש הקהילה הנוצרית, בימינו - הקהילה גדלה לדת שלמה. וכך האפיפיורים נחשבים לממשיכיו של פטרוס וליורשי סמכויותיו וזכויותיו: הם עונדים על אצבעם את טבעת הדייג, שמציינת את פטרוס כדמות ה'צדיק' הדייג, בעל ה'מפתחות' של אותו האיש. עד ימינו המפתחות הם הסמל לסמכויותיו של האפיפיור. בזיליקת פטרוס ה"קדוש" נבנתה באתר שבו נצלב. תחת ה'מזבח' הראשי ישנו עוד 'מזבח' לפטרוס.

גופת פטרוס

בחפירות ארכאולוגיות שנעשו בבזיליקת סנט פטרוס שברומא נתגלה חדר קבורה שבו היה קבור שלד אחד, ללא רגלים. יש ארכאולוגים המשערים כי השלד הוא שלדו של פטרוס, מכיוון שהקבר תוארך לתקופה בין השנים 60 - 70 לספירה, והאתר הוא בזיליקת פטרוס ה"קדוש". על פי גרסה זו, כדי להביא את הגופה לקבורה במהירות מחשש שתאבד, נכרתו רגליו של ה"קדוש" הנוצרי שנצלב הפוך. ראייה נוספת היא העובדה שהייתה בקבר רצועת טיח ועליה חריטה יוונית עם הכיתוב: "PETROS ENI", כלומר: "פטרוס נמצא שם". עם זאת כנסיות רבות ברחבי העולם (איטליה, צרפת, גרמניה, ארצות הברית, ישראל) טוענות כי ברשותן חלקי גופה של פטרוס. כנסיית סנט ג'ובאני אין לאטראנו ברומא, מקום מושב האפיפיורות במשך מאות שנים טוענת שברשותה גולגולתו של פטרוס, השמורה שם מעל 1000 שנה. ב-1953 נתגלה בהר הזיתים (אז תחת שלטון ירדני) בית קברות עתיק, על ידי הארכאולוג בלרמינו בגאטי עם גלוסקמאות רבות הנושאות סמלים ושמות נוצריים קדומים; אחת מהן נושאת שמו העברי של פטרוס: "שמעון בר יונה". הגלוסקמה נמצאת היום בכנסיית ההלקאה בירושלים.

פטרוס במקורות יהודיים

המקור היהודי הקדום הידוע המתייחס לפטרוס הוא ספר חסידים, שם[2] מכונה פטרוס "צדיק שטעו אחריו רבים ומצוה לכנותו 'פטר חמור'".
יחס דומה מוצאים בספרי מדרשים שונים, שם מתואר שמעון כיפא כשליח של חז"ל שיעודו לנתק את הנצרות מהיהדות. לפי אותם מדרשים, בראשית הנצרות ראו חז"ל צורך לנתק את היהדות מהנצרות ולשם כך גייסו את שמעון כיפא. חכמי אותו דור לקחו אותו לבית המקדש ושם נשבעו לו שהם מקבלים עליהם את כל העוונות שהוא יעשה. לפי אותה מסורת, שמעון כיפא קיבל את השליחות ועמד בה בהצלחה: הוא הרחיק את הנצרות מן היהדות (למשל, העביר את יום המנוחה מיום שבת ליום ראשון), והציל יהודים מאלימות בקובעו שכאשר נוצרי מוכה על ידי יהודי - עליו להפנות את הלחי השנייה.

ויאמר להם שמעון כיפא: ... ועתה הוא (אותו האיש) מזהירכם ומצווה לכם: - שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי - ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי פרסאות, - ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין כדי שיאכלו שכרם בעולם הזה ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנום, - ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו,

והנה הוא מצווה עליכם: שלא תחוגו את חג המצות אך תחוגו את יום מיתתו, ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אחר כך, ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו.[3]

לפי אותן מסורות, השם "כיפא" (סלע בארמית) הגיע מכך ששמעון כיפא התבודד על סלע ברומא, שם כתב פיוטים ושלח אותם לחכמי ישראל שבאותו דור. יש המונים בין פיוטים אלו את נשמת כל חי ואת הפיוט אתן תהילה הנאמר ביום הכיפורים. גם בספר תולדות אותו האיש שנכתב במאות הראשונות מזוית יהודית, נכתב שפטרוס היה למעשה מרגל פרושי שתול בקרב הנוצרים הראשונים.

בנוסף יש המזהים את פטרוס עם החכם בן פטורא,[4] המוכר ממאמרו בתלמוד ”שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא ר' עקיבא ולימד: "וחי אחיך עמך", חייך קודמים לחיי חברך.” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא סב א)

עם זאת, יש השוללים בתוקף טענות אלו, ביניהם המחזור ויטרי[5] שכתב ש"כל האומר דבר זה, כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".

יש המזהים את תעלומת תענית יום ט' בטבת, בכך שזהו יום פטירתו המוסתר של פטרוס[6].

היהודים האשכנזים היו נוהגים לקרוא לפטרוס בשם "פטר חמור" ללעג ולקלס, בספר חסידים[7] כתב כי יהודי שהמיר דתו מכנין אותו בשם רע וסיים: "כגון שמעון כיפא, שאומרים פטר חמור". כעין זה מופיע אף במחזור ויטרי[5].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ^ מאמר על שם המשפחה פטרסון
  2. ^ סימן קצ"א במהדורת מוסד הרב קוק
  3. ^ י.ד. אייזנשטיין, אוצר המדרשים ע' 557 (בית המדרש ה, 60)
  4. ^ ספר חסידים, סימן קצ"א
  5. ^ 5.0 5.1 מחזור ויטרי, סדר ליל פסח (סדר פסח קצר מרש"י) סעיף ג.
  6. ^ חיים סיימונס כותב שזאת הכוונה בדברי הרב ברוך תאומים-פרנקל "מצאתי בכתב יד שבט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים" ברוך תאומים-פרנקל, ‏הגהות מהגאון מוהר"ר ברוך פרענקיל ז"ל, מגיני ארץ, שלחן ערוך, או"ח, חלק שני, סימן׳ תק"פ, באתר HebrewBooks.
  7. ^ ספר חסידים, ס' קצ"א.


הקודם:
-
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
לינוס


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25466183פטרוס