יהודה איש קריות
יהודה איש קריות הוא אחד משנים-עשר השליחים המוזכרים בברית החדשה. לפי הכתבים הנוצריים, איש קריות מואשם בכך שבגד באותו האיש, ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים.
סיפור בגידתו של איש קריות על פי הברית החדשה
מיהו יהודה איש קריות
על פי הברית החדשה, יהודה בן שמעון איש קריות, היה אחד משנים-עשר השליחים, תלמידיו של אותו האיש. הוא מוזכר כמי שבתור ממונה על תקציבם של אותו האיש והשליחים, נשא עמו ארנק כסף. כאשר היה עד למשיחת אותו האיש בשמן נרד יקר על ידי אשה (מרים אחות לזרוס על פי מקצת המקורות) בבית עניה, מחה על הבזבוז בטענה שניתן היה למכור את השמן ואת הכסף לתת לעניים. בבשורה על פי יוחנן נכתב שיהודה איש קריות לא עשה זאת מתוך דאגה לעניים, אלא משום שהיה גנב וחפץ בכסף. פרט לסיפור בגידתו, אלה הפרטים הידועים לנו עליו מן הברית החדשה, בה הוא מוזכר מעט מאד פעמים מלבד עניין הבגידה באותו האיש.
הפנייה אל הכהנים
מיד לאחר המשיחה בבית עניה פנה יהודה אל הכהנים, והציע להם מיוזמתו למסור להם את אותו האיש בעבור בצע כסף. (מתי כו 6–16, מרקוס יד 3–9, יוחנן יב 1–8)
הסעודה האחרונה
יהודה איש קריות, על פי הברית החדשה, השתתף בסעודה האחרונה, אשר ערך אותו האיש לשליחים, בערב הפסח. אותו האיש ידע כי יהודה איש קריות יבגוד בו, ואף אמר לשליחים "אמן אני אמר לכם כי-אחד מכם (האכל אתי לפי מרקוס) ימסרני" (מתי, יוחנן) או "הנה יד-המסר אותי אתי על-השולחן" (לוקס). לפי יוחנן אמר אותו האיש ליהודה "את אשר תעשה - עשה מהר", ושאר השליחים סברו כי מכיוון שיהודה מחזיק בארנק, ממריץ אותו אותו האיש לקנות את המצרכים הדרושים לסעודת החג. לפי מתי, שאל יהודה האם הוא האיש, ואותו האיש אמר לו - "אתה אמרת זאת".
הבגידה
לאחר הסעודה הגיע יהודה עם קבוצת חיילים אל המקום בו ידע כי אותו האיש ישהה עם שליחיו. חלק מהמקורות מספרים כי יהודה ניגש אל אותו האיש ונישק אותו, וכך ידעו החיילים מיהו אותו האיש אותו יש לעצור.
ההתאבדות
על פי הברית החדשה, בעבור בגידתו קיבל יהודה שלושים שקל כסף. לאחר שאיש קריות ראה כי אותו האיש נידון למוות, אך בטרם נצלב, חזר בו יהודה מבגידתו. הוא החזיר לכהנים את הכסף שקיבל מהם תמורת ההלשנה עליו ותלה את עצמו. הכהנים, שלא רצו להשתמש בכספי הדמים האלה לטובת בית המקדש, רכשו באמצעותם חלקת אדמה כדי להקים בה בית קברות לגרים הוא "חקל דמא" (שדה הדמים). בית הקברות הזה, שימש במשך מאות שנים את עולי הרגל הנוצרים שמתו בעת מסעם לירושלים, והכל ידעו שהוא נקנה בכסף שקיבל איש קריות תמורת בגידתו.
על פי מעשי השליחים (א 18), איש קריות "קנה לו שדה בשכר הרשע ובנפלו נבקעה בטנו וכל מעיו נשפכו החוצה", ומאז נקרא המקום "'חקל דמא', שפרושו שדה הדם" (שם, 19).
פירושים מודרניים
רוב הנוצרים המודרניים מתייחסים ליהודה כבוגד. המונח "יהודה איש קריות" נכנס לשפה כשם נרדף לבגידה. ישנם מלומדים הסבורים כי יהודה היה בסך הכול מתווך בפגישה שתוכננה מראש בידיעת אותו האיש ובהסכמתו, ושהצגתו כבוגד היא עיוות.
יהודה איש קריות והאנטישמיות
כמה מחוקרי הברית החדשה הציעו כי השם "יהודה" נובע ממתקפה על היהודים, ואכן בשפות רבות דומה המילה "יהודה (איש קריות)" (Judas) למילה "יהודי". יהודה מתואר כבעל שיער אדום, ששימש כסטריאוטיפ ליהודי. גם במחזהו של ויליאם שייקספיר, "הסוחר מוונציה" מתואר שיילוק היהודי כבעל שיער אדום. רבים הם שקישרו בין יהודה איש קריות ובין היהודים לדורותיהם. דורות רבים של יהודים נאלצו לסבול רדיפות ורציחות בשל קישור זה, שהוא חלק מן הדעה האנטישמית כי היהודים "ארורים" לעד בשל חלקם בצליבתו של אותו האיש. עם זאת, במועצת הוותיקן השנייה, זוכו היהודים מאשמה לאומית בפשעים נגד אותו האיש בהצהרה הקרויה נוסטרה אטאטה.
במנהג נוצרי, בימים שלפני חג הפסחא, נהגו לבצע שריפתו של יהודה ופעמים רבות הטקס כלל תקיפות והשפלות של יהודים שנקלעו לסביבה ולעיתים התדרדר עד כדי פרעות ביהודי המקום.
שמו העברי
בברית החדשה, הכתובה במקורה ביוונית, מכונה יהודה Ισκάριωθ (אִיסְקַרְיוֹת) או Ισκαριώτης (אִיסְקַרְיוֹטֵס). משמעות שם זה לא נתבררה עד כה. על פי תאוריה אחת מדובר בגלגולו העברי של השם "איש קריות". העיר קריות מופיעה בספר יהושע בנחלת שבט יהודה:
זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר. וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה. וְקֶדֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן. זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת. וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיּוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.
עם זאת, יש חוקרים המטילים ספק בזיהוי "קריות" כשם של מקום ספציפי, ורואים בו מונח גאוגרפי בעל משמעות כללית ("כפרים"). דבר זה, וכן העובדה שישנם מקומות נוספים המכונים "קריות", מקשים על ההנחה ששמו של יהודה נגזר מהביטוי "איש קריות". גם העובדה שאותו האיש וכל יתר תלמידיו הגיעו מן הגליל אינה מקלה על תאוריה זו.
לפי תאוריה אחרת, מדובר בגלגול של המילה הארמית "סיקרא" (או הלטינית sicarius) - פגיון, ולפי השערה זו יהודה נמנה עם הסיקריים. תאוריה זו בעייתית משום שעליית הסיקריים מיוחסת למועד שלאחר תקופתו של אותו האיש.
על פי הערוך, "אסקרטורי" הוא סופר סוד, כלומר אדם הממונה לכתוב סודותיו של אדם חשוב דוגמת מלך.
כפי הנראה, לעברית המודרנית חדר הכינוי "איש קריות" בשל החלטתו של פרנץ דליטש, מתרגם הברית החדשה לעברית, לתרגם כך את שמו.
השם היווני של יהודה איש קריות הוא הבסיס ממנו פותח שמו של ראש השדים במיתולוגיה הרומנית, סקראוצקי.
הבשורה על פי יהודה
ערך מורחב – הבשורה של יהודה
בתחילת אפריל 2006 התפרסם בכתב העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" כי נמצא כתב-יד גנוסטי עתיק, המתוארך לשנים 220–340 לספירה, וככל הנראה מקורו נכתב עוד בין השנים 130–180. [1] כתב-יד זה עוסק בדמותו של יהודה איש קריות מזווית אחרת - על פי מסמך זה, אותו האיש ציווה על יהודה להסגיר אותו, כדי להציל בכך את תלמידיו, ובכך אותו האיש יוכל להיחלץ מגופו הגשמי. אותו האיש מבהיר ליהודה כי בדורות הבאים יראו אותו כבוגד ויקללוהו, אולם הוא מבטיחו כי אחריתו תהיה טובה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה איש קריות |
25600544יהודה איש קריות