בלרמינו בגאטי
 | |
| מקצוע | ארכאולוג, מורה |
|---|---|
בֶּלַרמינוֹ קמילו בַּגאטי (Bellarmino Camillo Bagatti; לארי (אנ'), בנפת פיזה, איטליה, 11 בנובמבר 1905 – ירושלים, 7 באוקטובר 1990) היה נזיר פרנציסקני וארכאולוג שעשה את רוב שנותיו בארץ ישראל.
חייו ופועלו
בלרמינו בגאטי הצטרף בנעוריו למסדר הפרנציסקני. ב-1928, בגיל 23, הוסמך לכמורה. גילה עניין מיוחד באמנות והשתלם במכון האפיפיורי לארכאולוגיה נוצרית. ב-1934 קיבל תואר דוקטור על מחקרו בקטקומבות של קומודילה ברומא, שבהן חפר בשנים 1933–1934. ב-1935 הצטרף כמוֹרה וכחוקר לסגל בית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים. פעילותו התמקדה בשלושה תחומים: תרגומים מוּערים של כתבי צליינים לארץ הקודש, חֶקֶר ארכאולוגי של אתרים נוצריים קדומים וחקר הישרדותם והשפעתם של יהודים-נוצרים במאות הראשונות לנצרות. בשנים 1968–1978 ניהל את בית הספר הפרנציסקני למקרא בירושלים, ושנים רבות לימד בסמינר התאולוגי[1] של משמורת ארץ הקודש.
בגאטי ניהל חפירות ארכאולוגיות בהר האושר (1936), באתר כנסיית הביקור בעין כרם (1938), בכנסיית אל-קובייבה (1940–1944)[2], בכנסיית המולד בבית לחם (1948–1951), במתחם כנסיית דומינוס פלוויט בהר הזיתים (1953–1955), בנצרת (1954–1971), בנחל שיח בהר כרמל (1960-1961). כמו כן חפר בירדן – בהר נבו (1935) ובאתר ח'רבת אל-מֻחַיַּט שם (בתקופות שונות).
בגאטי ייסד יחד עם עמיתו סילבסטר סאלר (Saller) את כתבי העת בארכאולוגיה בהוצאת בית הספר הפרנציסקני למקרא – Collectio Maior (מאז 1941) ו-Liber Annuus (מאז 1951). פרסומיו השונים כוללים 20 ספרים ומאות מאמרים.[3]
בלרמינו בגאטי מת ב-7 באוקטובר 1990 במנזר סן סלוודור בירושלים, והוא קבור בבית הקברות הקתולי בהר ציון.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של בלרמינו בגאטי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דברים לזכרו באתר בית הספר הפרנציסקני למקרא (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Studium Theologicum Hierosolymitanum
- ↑ במהלך מלחמת העולם השנייה נכלא על ידי שלטונות המנדט הבריטי עם הפרנציסקנים האיטלקים והגרמנים במחנה המעצר באמאוס-קוביבה, ובתקופה זו עסק בחקר האתר
- ↑ רשימת פרסומיו, לפי סדר הופעתם מ-1929 ועד 1989, הובאה בשנתון SBM Liber Annuus 40) 1990) של בית הספר הפרנציסקני למקרא, עמ' 397–443
בלרמינו בגאטי31185306Q4074710