מתקפת ברטיסלאבה–ברנו
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 25 במרץ 1945 – 5 במאי 1945 (6 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
הרפובליקה הסלובקית הראשונה הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון סובייטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מתקפת ברטיסלאבה–ברנו הייתה מתקפה שניהל הצבא האדום במערב סלובקיה ודרום מוראביה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. המתקפה נערכה בין ה-25 במרץ ל-5 במאי 1945 תוך שימוש בכוחות החזית האוקראינית השנייה כדי לכבוש את בירת סלובקיה, ברטיסלאבה, ובירת מוראביה, ברנו.[1]
רקע כללי
באביב 1945 פתח הצבא האדום במתקפה גדולה על האגף הדרומי של החזית המזרחית. ב-10 במרץ, החזית האוקראינית הרביעית החלה במתקפת מוראביה–אוסטרבה, וב-15 במרץ החזית האוקראינית השלישית החלה במתקפת וינה. החזית האוקראינית השנייה, שהייתה ממוקמת בין החזית האוקראינית השלישית והרביעית, קיבלה את המשימה לכבוש את ברטיסלאבה וברנו.
ההתקפה
התקדמות לברטיסלאבה
בתחילת המתקפה, ארמיית המשמר ה-7, בהתקפת לילה מפתיעה, פרצה דרך ההגנות של דיוויזיות הרגלים הגרמניות ה-153 וה-357 על נהר חרון. ופערה פרצה ברוחב 17 קילומטרים ובתוך יומיים הארמייה התקדמה כ-35 קילומטרים מערבה עד נובה זמקי. יחידות אלו נעזרו בספינות של צי הדנובה הסובייטי בפיקודו של אדמירל אחורי קלוסטאקקוב וחברי חטיבת הצי העצמאית ה-83. כדי להאיץ את התהליך, מרשל מלינובסקי הורה לספינות של צי הדנובה הסובייטי בין הכפרים Moča ו-Radvaň nad Dunajom להנחית את חטיבת הצי ה-83 על גדות הדנובה בעורף האויב, ובכך לסייע לפרוץ את הגנות האויב. ב-29 במרץ, יחידות הצבא האדום כבשו את קומארום (עם חלק מקומארנו) בהונגריה ואת נובה זמקי בסלובקיה.
לאחר מכן ארמיית המשמר ה-7 מיהרה לחצות את השפלה הדנובית לעבר ברטיסלאבה. התקדמות הארמייה ה-53 במרכז סלובקיה הייתה איטית יותר בשל השטח ההררי ותנועת הארמייה ה-40 בהרים הייתה איטית אף יותר. עם זאת, ב-26 במרץ 1945 שחררה הארמייה הרביעית הרומנית את באנסקה ביסטריצה, מרכז המרד הלאומי הסלובקי, שהובס בשנה הקודמת. ב-2 באפריל החל הקרב על ברטיסלאבה כאשר היחידות הסובייטיות כבשו את שדה התעופה בווג'נורי. הנשיא טיסו וממשלת הבובות של מדינת סלובקיה כבר עזבו את הבירה וב-5 באפריל מצאו מקלט במנזר קרמסמינסטר האוסטרי. ההגנה על ברטיסלאבה כללה יחידות של הארמייה הגרמנית השישית והארמייה השלישית ההונגרית. בליל ה-3 באפריל הרסו הגרמנים את כל הגשרים העיקריים מעל הדנובה. בתמיכת חטיבת הטנקים ה-27 וצי הדנובה, החיילים הסובייטים של קורפוס הרובאים ה-23 וקורפוס הרובאים של המשמר ה-25 (שניהם חלק מארמיית המשמר ה-7) דחקו את הכוחות הגרמניים אל מחוץ לעיר. ברטיסלאבה נתפסה בערב ה-4 באפריל בשבוע השני למבצע. מחוזות העיר בגדה הדרומית של הדנובה נכבשו למחרת על ידי הארמייה ה-46. גם ארמייה זו הייתה חלק מהחזית האוקראינית השנייה, אך משום שנלחמה בצד השני של נהר הדנובה, השתתפה ברוב הזמן במתקפת וינה של החזית האוקראינית השלישית. למען שחרור ברטיסלאבה תרמה הארמייה ה-46 את קורפוס הרובאים ה-10 של המשמר שלה. ממשלת צ'כוסלובקיה והנשיא עברו לברטיסלאבה ב-8 במאי.[2]
מעבר מוראבה
המכשול העיקרי הבא להמשך התקדמות כוחות ברית המועצות היה הגבול הסלובקי-מוראבי שנוצר על ידי נהר מוראבה, שבאזור (בין דווין להודונין) היה מוקף ביערות גדות ושטחי ביצה. באביב השטח המוצף התרחב עד 8 קילומטרים. למרות זאת, ב-6 באפריל חצו יחידות הסיור הראשונות של קורפוס הפרשים של המשמר ה-6 את הנהר ולמחרת אבטחו את הגשר וסוללת הרכבת שניזוקו, שהייתה הדרך היחידה מעל המים. הקרב הכבד על העיירה לנז'וט נמשך ארבעה ימים, שם חוזקה ההגנה הגרמנית החזקה ביותר מ-60 טנקים, בהם הטנק הכבד טייגר II. לנז'וט שוחררה לבסוף ב-11 באפריל, אך 25% מבתיה נהרסו כליל ועוד 60% ניזוקו. פרשים סובייטים איבדו כמעט 1,500 איש ו-2,000 סוסים, בעיקר כתוצאה משהייה ארוכה במים קרים.[3] [4] הארמייה ה-53 חצתה את נהר מוראבה ליד חודונין ששוחררה מוקדם ב-13 באפריל. הארמייה ה-53 איבדה במהלך המעבר כ-350 איש, בעוד שהצבא הגרמני כ-130 איש.[5] [6] באותה עת, הארמייה ה-40 באגף הימני עדיין נלחמה בהרים הסלובקיים. ב-10 באפריל שחרר הצבא את העיירה טרנצ'ין והצליח לחצות את נהר הוואה מדרום לעיר אף על פי שכל הגשרים נהרסו על ידי כוחות גרמנים נסוגים. טרנצ'ין הפכה אז ל"עיר קדמית" והמחוזות שלה מאחורי הנהר לא שוחררו עד 29 באפריל.[7]
קרב אורצ'וב
לאחר פריצת הדרך בנהר המוראבה, יחידות הקורפוס הממוכן ה-7 התקדמו במהירות לנהר ג'יהלבה שם פגשו את קורפוס הפאנצר פלדהרנהאלה. ב-18 באפריל הורה מפקד מרכז קבוצות הצבא לבטל את ה"פסטונג ברנו" ולהילחם באויב בהתקרבות לעיר. ההתקדמות הסובייטית נעצרה בעיירה ראג'רד 15 קילומטרים דרומית לברנו. עם זאת, היחידות הסובייטיות המשיכו מערבה ובשעה 22:00 באותו יום הגיעו לכנסיית הכפר הקטן אוז'כוב, פחות מ-12 קילומטרים מפאתי ברנו, שהפכה בכך לטווח הארטילריה הסובייטית. יחידות הסיור של הקורפוס הממוכן ה-7 חדרו צפון מערבה יותר וכבשו כמה כפרים, כולל הכפר Popůvky. חלק מהטנקים הקלים הסובייטיים אף הגיעו לפאתי ברנו אך הושמדו עד מהרה.[8]
מכיוון שדיוויזיית פלדהרנהאלה הייתה מאחורי נהר ג'יהלבה ואזור זה הוגן רק על ידי יחידות אימון אס אס ופולקסשטורם, הטנקים של דיוויזיית הפאנצר ה-16 נקראו לסיוע בהתקפת נגד. בערב ה-19 באפריל, טנקים ותותחי סער גרמנים חדרו במהירות לקווי החיילים הסובייטים המותשים, באש מטווח קצר הרסו טנקים סובייטים רבים וכבשו מחדש את הכפר אוז'כוב ואת הגבעה עם הכנסייה. למחרת, 20 באפריל, תקפו טנקים גרמניים של דיוויזיית הפאנצר ה-16 לעבר הטנקים של קורפוס פלדהרנהאלה ויחד ניתקו וכיתרו את הסיור הסובייטי בפופובקי. אבל לגרמנים לא היה מספיק כוח להשמיד לחלוטין את הסובייטים המוקפים. יתרה מכך, מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-16 נתפס על ידי פרטיזנים צ'כים, מה שהשפיע קשות על התיאום שלה עם יחידות גרמניות אחרות. בליל ה-23/24 באפריל, הקורפוס הממוכן ה-7 פתח במתקפה חדשה ושחרר את היחידות המוקפות, ולמחרת שחרר שוב את אוז'כוב. קרב אוז'כוב נמשך שבעה ימים והיה קרב הטנקים הגדול ביותר בתולדות מוראביה. הצבא האדום איבד 960 איש ו-35 כלי רכב משוריינים, הגרמנים איבדו כ-275–300 איש וכ-30 כלי רכב משוריינים, הכפר אוז'כוב ספג 23 אבדות ו-80% מהבתים נהרסו.[8] [9][10][11]
שחרור ברנו
ההתקפה הסובייטית החדשה נתמכה על ידי ארמיית הטנקים של המשמר ה-6, שהגיעה זה עתה לעורף הארמייה ה-53 לאחר נפילת וינה. בעוד קבוצת הפרשים הממוכנים של המשמר ה-1 חידשה את התקפתה על ברנו, הארמייה ה-53 פתחה במתקפה מזרחה לברנו, והתקדמה לעבר סלפאניס וסלאוקוב. התקדמות הארמייה פרצה את הקווים הגרמניים וארמיית הטנקים של המשמר ה-6 התקדמה דרך הפער בערב ה-23 באפריל. עד הערב של ה-25 באפריל הגיעו טנקי הארמייה לפאתי ברנו ממזרח, בעוד שקבוצת הפרשים הממוכנת הגיעה לברנו מדרום. למחרת בבוקר שוחרר מרכז העיר ועד הצהריים גם טירת שפילברק, ששימשה עד אז ככלא הגסטפו של ברנו.[5]
ברנו שוחררה ב-26 באפריל 1945, אך חלק ממחוזותיה הצפוניים היו בידי גרמנים עד ה-5 במאי. בימים שלאחר השחרור, ארמיות החזית האוקראינית השנייה אבטחו את קו החזית המערבי והתרחבו צפונה כדי לפגוש את כוחות החזית האוקראינית הרביעית ובכך לאגף את ארמיית הפאנצר הגרמנית הראשונה. עם זאת, לאחר פרוץ מרד פראג הסטאבקה שינתה את הפקודות והחזית האוקראינית השנייה הצטרפה למתקפה על פראג. בינתיים, גם הארמיות הרומניות ה-1 וה-4 התקדמו לאורך נהר המוראבה ולפני תום המלחמה שחררו את העיירות אוטרוקוביץ', קרומזר'יז' ופרוסטיוב.[5]
לאחר מכן
במהלך המתקפה, ספגו הכוחות הסובייטיים אבדות של כמעט 17,000 הרוגים.[12] מקורות סובייטים דיווחו שהם השמידו תשע דיוויזיות גרמניות. לפי הדיווחים, המתקפה יצרה תנאים למתקפה של פראג שכן היא אפשרה לאגף את קבוצת ארמיות מרכז מדרום.[13]
במסגרת הארמייה ה-53 הסובייטית צורפה גם פלוגה למטרות מיוחדות של צ'כוסלובקיה. מטרתה היחידה הייתה לכבוש ולאבטח את המבנים בברנו לצורכי הממשלה הצ'כוסלובקית. עם זאת, בגלל סיומה המהיר של המלחמה, עברה הממשלה מברטיסלאבה ישירות לפראג ב-10 במאי. הנשיא אדווארד בנש בילה כמעט שבוע אחד בברנו המשוחררת לפני שהצטרף לממשלה בפראג.[14] [15]
סדר הכוחות
ברית המועצות
החזית האוקראינית השנייה (בפיקודו של מרשל רודיון מלינובסקי; ראש המטה שלה היה גנרל הארמייה מאטוויי זכארוב) הורכבה מהיחידות הבאות.
- ארמיית המשמר השביעית (קולונל גנרל מיכאיל שומילוב)
- הארמייה ה-40 (לוטננט גנרל פיליפ ז'מצ'נקו)
- הארמייה הרומנית הרביעית (גנרל ניקולאה דסקלסקו)
- הארמייה ה-53 (לוטננט גנרל איוון מנגארוב)
- הארמייה הרומנית הראשונה (גנרל וסיל אטנסיו)
- קבוצת הפרשים הממוכנת של המשמר ה-1 (לוטננט גנרל איסה פלייב)
- ארמיית האוויר החמישית (קולונל גנרל סרגיי גוריונוב)
- צי הדנובה (אדמירל אחורי גאורגי חולוסטיאקוב)
- ארמיית המשמר המשוריינת השישית (קולונל גנרל אנדריי קרבצ'נקו), מאז 16 באפריל 1945
גרמניה
אלמנטים של קבוצת ארמיות דרום (בפיקודו של אוטו והלר)
- הארמייה ה-8 (הנס קרייזינג)[16]
- הקורפוס ה-72 (ורנר שמידט-האמר)
- הקורפוס ה-29 (קורט רופקה)
- הקורפוס ה-43 (קורט ורסוק)
- קורפוס הפאנצר פלדהרנהאלה (אולריך קלימן)
אלמנטים של קבוצת ארמיות מרכז (בפיקודו של פרדיננד שרנר)
תמיכה אווירית ניתנה על ידי צי האוויר ה-4.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Žampach, Vojtěch. "OD HRONU K VLTAVĚ". www.ceskenarodnilisty.cz. נבדק ב-2015-11-14.
- ^ "Osvobozování Slovenska vyvrcholilo 4. dubna v Bratislavě". Ceskatelevize.cz. CT 24. נבדק ב-21 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ondrejka, Tomáš. "Průnik Rudé armády na Moravu – bitva o Lanžhot". Promoravia. נבדק ב-21 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Osouch, Marek (10 במאי 2015). "Němci se před Rusy opevnili v Lanžhotě. Zemřely tisíce lidí". IDnes.cz. נבדק ב-21 בפברואר 2016.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 5.2 "Osvobození Brna". mojeBrno. נבדק ב-23 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Turek, Petr (12 באפריל 2016). "Sověti před 71 lety osvobodili Hodonín. Jako první město na Moravě". Hodonínský deník.cz. VLTAVA-LABE-PRESS, a.s. נבדק ב-27 ביוני 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Čery, Jozef (2005). Kronika oslobodenia Trenčína (PDF). Trenčín. נבדק ב-19 בספטמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 Urbánek, Dan. "Historie bitvy". Orechov 1945. אורכב מ-המקור ב-2013-01-30. נבדק ב-22 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Největší tanková bitva na Moravě – Ořechov 1945". LovecPokladu.cz. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016. נבדק ב-22 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bitva u Ořechova předznamenala osvobození Brna". Ceskatelevize.cz. ČT 24. נבדק ב-22 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Největší tanková bitva na Moravě – Ořechov 1945". mojeBrno. נבדק ב-22 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Krivosheev, G. F. (1997-01-01). Soviet Casualties and Combat Losses in the Twentieth Century (באנגלית). Greenhill Books. p. 110. ISBN 9781853672804.
- ^ "Братиславско-Брновская наступательная операция, 25 марта – 5 мая 1945 г." [Bratislava–Brno Offensive, 25 March-5 May 1945]. bdsa.ru (ברוסית). נבדק ב-2016-02-23.
- ^ Honza M. "Účast 1. čs. brigády na osvobození Brna a Ostravy". Fronta.cz. נבדק ב-23 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "NÁVŠTĚVA PREZIDENTA EDVARDA BENEŠE V BRNĚ". Encyklopedie dějin města Brna. נבדק ב-23 בפברואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ German 8th Army. September 1939 – May 1945 (PDF). pp. 11–12. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-19 בספטמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה)
33788606מתקפת ברטיסלאבה–ברנו