רא"ש
| לידה |
1250 ה'י'  קלן, ארכיבישופות קלן |
|---|---|
| פטירה |
1327 (בגיל 77 בערך) ט' בחשון ה'פ"ח  טולדו, כתר קסטיליה |
| כינוי | הרא"ש |
| השתייכות | בעלי התוספות |
| תחומי עיסוק | רב, ראש ישיבה, דיין, פוסק |
| רבותיו | רבי יחיאל אביו, המהר"ם מרוטנבורג, רבי חיים אחיו |
| תלמידיו |
בנו - רבי יעקב בעל הטורים בנו - רבי יהודה בן הרא"ש רבי משה די ברושלייש בן אחותו - רבי משה בן אלעזר הכהן מקובלנץ (מחבר ספר חסידים - המשכיל) |
| בני דורו | הרשב"א |
| חיבוריו | פסקי הרא"ש, שו"ת הרא"ש, תוספות הרא"ש, אורחות חיים להרא"ש |
| צאצאים | יחיאל בן הרא"ש, יעקב בן אשר, יהודה בן הרא"ש, שלמה בן אשר, משה בן אשר, שמעון, רבי אליקים |
רבי אשר בן יחיאל (ה'י', 1250 – ט' בחשון ה'פ"ח, 1327), המכונה הרא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.
תולדות חייו
הרא"ש נולד באשכנז, כיום גרמניה, בין השנים ה'ה'-ה'י'. אביו רבי יחיאל בן אורי היה גדול בתורה והיה מתכתב בהלכה עם גדולי דורו. מלבד זאת היה ידוע בחסידותו המופלגת ונמנה בין חסידי אשכנז. החכם המפורסם רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן) היה בין אבות אבותיו[1].
בראשית ימיו למד הרא"ש אצל אביו רבי יחיאל. בהמשך החל ללמוד בישיבתו של המהר"ם מרוטנבורג, שהיה הפוסק החשוב והבלתי מעורער באשכנז באותה התקופה, ועד מהרה הפך לתלמידו המובהק. בין הרב והתלמיד שררו יחסי הערכה וחיבה הדדיים, והם עמדו תכופות בחלופת מכתבים הלכתית. במהלך השנים הפנה הרא"ש עשרות שאלות בהלכה אל המהר"ם, וזה השיב לו עליהם בכבוד גדול ובהערכה. על ההערכה הרבה שרכש המהר"ם כלפי תלמידו הנאמן ניתן ללמוד מאחת התשובות ששלח לו, שבה הוא פותח בהפלגת שבחיו:
כל דתיליד ליה אימיה כמוך תלד, יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחא קמח, וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צח ונהיר, בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ולפיד, אף על פי שהשמים ביני ובינך כרשפי חבתך לבי יסליד, אלופי ומיודעי מורי הרב רבי אשר שיחיה, אשר מדי דברי בך ברוך לקחתיך ולא אשיב עד אם ברכתיך.
במכתב אחר מבקש המהר"ם מתלמידו להתפלל בעדו שיבריא מחוליו "ומובטחני בתפילתך זכה שתעשה פירות ופירי פירות".
אחר כך התיישב בקולוניא שם נשא לאשה את יוטא בתו של רבי שלמה יודלין שהיה איש אמיד[2]. בשנת ה'מ"ו (1286) נכלא רבו מהר"ם באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה. הקיסר תבע מהיהודים סכום עצום של 20,000 מארק תמורת פדיונו, והרא"ש ערב להבאת הכסף ואסף את דמי הכופר. בסופו של דבר לא יצא הדבר לפועל בשל סירובו של המהר"ם שיפדוהו בסכום כזה, מה שיגרור ניסיונות סחיטה נוספים מצד השליטים, זאת, על פי ההלכה ש"אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן" (משנה, מסכת גיטין, פרק ד', ו').
בשנת ה'מ"א מכר את חלקו בירושת חותנו, ופרנסתו הייתה בהלוואה בריבית לגויים, ונראה שמצבו הכלכלי היה טוב. לאחר מאסרו של רבו, ובייחוד לאחר פטירתו בכלאו, ירש הרא"ש את מקומו בהנהגה בוורמס, ונעשה לגדול הדור באשכנז.
בקיץ ה'נ"ח (1298) פרצו באשכנז פרעות רינדפלייש. בפרעות הושמדו כ-146 קהילות, ונהרגו עשרות אלפי יהודים, בהם רבי מרדכי בן הלל, קרובו וחברו של הרא"ש מישיבתו של מהר"ם מרוטנבורג, יחד עם אשתו וחמשת ילדיו. בשל ההחמרה במצבם המדיני של יהודי אשכנז ובשל החשש שגורלו יהיה כגורל רבו המהר"ם, החליט הרא"ש לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור למקום אחר. על פי מסורת אחת דרש הקיסר אלברכט (יורשו של רודולף הראשון) מהרא"ש לפרוע את סכום הכסף עליו ערב לשם שחרורו של מהר"ם מרוטנבורג, ובשל כך נאלץ לברוח. מסורת דומה מביא המהרש"ל לפיה שמע הרא"ש כי בכוונת הקיסר לתפוס אף אותו ובשל כך התכונן לבריחה[3]. לשם כך הוא שלח את בנו הרביעי, רבי יהודה, לספרד כדי שיתור לו מקום למגורים. במשך מספר שנים ניסה לסייע בשיקום הקהילות שנפגעו בפרעות רינדפלייש, ואז בשנת ה'ס"ג (1303) מצא שעת כושר לעזוב את גרמניה וברח עם בני ביתו לספרד, מעבר שרושש אותו כספית. הרא"ש עבר טלטולים רבים, אך הקהילות בספרד קיבלו אותו בכבוד גדול. על פי המקורות מאותה תקופה "חכמתו ויראתו האירו פניו" והיה נראה "כמלאך ה' צבאות"[דרוש מקור]. בדרך עבר במונפלייה שם ביקש רבי אבא מרי הירחי את עזרתו במאבק נגד המתפלספים, אך הרא"ש סירב[4]. באחד מטלטוליו הגיע למקום מושבו של הרשב"א בברצלונה, שאף הוא קיבלו בכבוד גדול, וקרא לקהילות ספרד לנהוג בו בכבוד גדול[5].
ראשי קהילת טולידו (טוליטולה) הזמינו אותו להתיישב בתוכם, ללמד תורה ולעמוד בראש בית דינם. כך מונה לראש בית הדין ולראש הישיבה בטולידו, מינוי המעיד על יוקרתו העצומה, שכן לא היה זה מקובל למנות אדם בן אשכנז לרב ביהדות ספרד.
הימצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של חכם אשכנזי מהראשונים המכיר היטב גם את דרכיהם ומנהגיהם של הספרדים. יוקרתו בעיני הממשל הייתה אף היא גדולה, והשלטונות אמנם התייעצו עמו בענייני משפט.
הרא"ש נפטר ונקבר בטולידו. על מקום קבורתו נכתב: "האבן הראשה תשואות חן חן לה" (על פי לשון הפסוק בזכריה[6])[7]. שד"ל בספרו "אבני זיכרון"[8] שיער כי הסיבה שלא הוספו תהילות ותארים למצבתו של הרא"ש, היא משום שבלאו הכי היה מפורסם, ודי בכך שנרמז שמו בכיתובת: אבן הראשה: מקום קבורת הרא"ש, חן לה: הגימטריה של שנת פטירתו - ה'פ"ח (1328). אולם לפי מה שרבי יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא[9] כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם), מובן טעם העלמת שמו ממצבתו, ואף זה עולה יפה עם הרחבת לשון פסוק המקור: "והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה".
בנו הנודע ביותר הוא רבי יעקב בעל הטורים. בנים נוספים שהיו לו הם רבי יהודה, ממלא מקום אביו בטולידו ובעל שו"ת "זכרון יהודה", רבי יחיאל (בנו הבכור), רבי שלמה החסיד, רבי אליקים[10], רבי משה ועוד.
על אף שהגיע מאשכנז, תפס הרא"ש מקום מרכזי במסורת הפסיקה הספרדית, ולאחר מותו ביקשו אנשי טולידו לקבוע הלכה כמותו אף במקומות בהם חלק על הרמב"ם, אלא שבנו רבי יהודה התנגד לכך. עדות נוספת לחשיבותו בקרב חכמי המסורת הספרדית ניתן למצוא בכך שרבי יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" בחר בו להיות אחד משלושת עמודי ההוראה שעל פיהם הוא פוסק, לצד הרמב"ם והרי"ף שעל פי ספריהם פסקו הלכה בספרד עד לימי הרא"ש.
תלמידיו
מתלמידיו היו:
- רבי משה די ברושלייש.
- רבי אברהם בן משה[11],
- רבי אברהם בן דוד שושן[12]
- רבי אברהם בן יום טוב [13]
- חתנו רבי יהודה בן קרשף.
- רבי ירוחם בן משולם, מחבר ספר מישרים ותולדות אדם וחוה.
- רבי משה בן רבי יהודה הכהן, בן אחותו.
- רבי משה בן אלעזר הכהן בעל "ספר חסידים תנינא".
- רבי יחיאל הכהן.
- רבי יששכר בן יקותיאל הלוי, מחבר "קיצור ספר התרומות".
- רבי יוסף נחמיאש.
- רבי משה בן אברהם בן נחימיאש.
- רבי נחמיה דלוניל.
- רבי אשתורי הפרחישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: לדעת אברהם משה לונץ וגם 2=לונץ, וכן באוצר הגדולים.
- רבי אבא מרי הירחי, מחבר "מנחת קנאות".
- רבי יצחק בן שר חסד (אבי רבי מכיר ב"ר יצחק מחבר "אבקת רוכל")
- רבי תמר בן מנחם
יצירתו ופסיקתו
פסקי הרא"ש
ערך מורחב – פסקי הרא"ש
יצירתו החשובה ביותר, שנכתבה לקראת סוף ימיו[14], כוללת דיון בקטעי תלמוד ופסיקת הלכה. חיבורו מבוסס על דברי הרי"ף עם הוספות מדברי התוספות ומשלו. יצירה זו מודפסת בסוף ספרי התלמוד בדפוס וילנה.
לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת הגהות אשרי). רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף. נכתבו פרושים רבים לדבריו, המרכזיים שבהם נכתבו על ידי התוספות יום טוב, ואחרים על ידי רבי שמואל קאיידנובר, רבי נתנאל וייל. כמו כן נכתבו עליו הגהות של הב"ח ושל הגר"א.
בסוף פסקיו הודפס "קיצור פסקי הרא"ש" (הנקרא גם "רמזים"), אשר מקובל לייחס את כתיבתם לבנו רבי יעקב בעל הטורים.
תוספות הרא"ש
הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד, המבוססות על בעלי התוספות הקדומים, כמו ר"י הזקן ורבי שמשון משאנץ. החוקרים חלוקים בדעתם על מידת העצמאות של הרא"ש בעריכת התוספות שהיו לפניו. יש אומרים שתוספותיו אינן חיבור מקורי, כתוספות רבנו פרץ ורבי אליעזר מטוך, אלא הרא"ש העתיק מהתוספות שהיו לפניו כמעט ללא שינוי[15]. אחרים ביקרו את הגישה הזו, על סמך השוואה בין תוספות הרא"ש על מסכת פסחים לבין מקורותיו, וקבעו שהרא"ש עיבד את החומר שהיה מונח לפניו, בהוספות השמטות ושינויי ניסוח, לא פחות משאר עורכי התוספות[16].
פירוש הרא"ש למשנה
הרא"ש חיבר פירוש למשנה. קטעים מפירושו לסדר זרעים נדפסו בש"ס וילנא כהערות לפירוש הר"ש (מלבד הפירוש לכמה פרקים במסכת כלאים). במהדורות חדשות רבות הוא מופיע בשלמותו. פירוש זה מבוסס ברובו על פירוש הר"ש משאנץ.
פירוש הרא"ש לתלמוד
הרא"ש חיבר פירוש קצר לתלמוד, בדומה לפירוש רש"י. במהדורות ש"ס וילנא מודפסים פירושיו למסכתות נדרים, נזיר, קינים, תמיד ומידות. פירושיו על מסכתות נוספות לא הגיעו לידינו, אולם רבי בצלאל אשכנזי בחיבורו שיטה מקובצת על מסכת סוטה ועל מסכתות סדר קדשים מרבה להביא מפירושיו[17].
שו"ת הרא"ש
- ערך מורחב – שו"ת הרא"ש
הרא"ש כתב תשובות רבות לשואליו והם קובצו ב"שאלות ותשובות הרא"ש". הגיעו לפתחו שאלות כה רבות, עד שנאלץ בשלב מסוים להגביל את המענה לדיינים ורבנים בלבד[18]. לשו"ת הרא"ש ישנה עריכה ייחודית המבדילה אותו מיתר תשובות הראשונים, בכך שהתשובות נערכו בקבצים פנימיים (המכונים "כלל") לפי נושאים, ותחת הכותרת "כלל" נתקבצו מספר תשובות העוסקות באותו נושא, למרות היותן לשואלים שונים ובתקופות שונות.
תלמידו רבי משה די ברושלייש חיבר קיצור לתשובותיו בשם "חזה התנופה", ובסופו קונטרס המכיל שישים וארבע תשובות, שלא נדפסו בשו"ת הרא"ש.
פירוש לתורה
כתב גם פירוש לתורה אשר לוקט בספר "הדר זקנים" יחד עם פירוש התוספות על התורה ועל פירוש רש"י.
אורחות חיים להרא"ש
בין כתביו נמצא גם חיבור בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא בשם "אורחות חיים". חיבור זה תורגם ליידיש על ידי הרב יום-טוב ליפמן הלר, וזכה לפירושים רבים. מהם של הרב מנשה קליין[19], של הרב חיים קנייבסקי, ושל הרב משה שטרנבוך[20].
על אף שהשתייך כאמור למשפחה של חסידי אשכנז, לא ברור האם אכן ראה עצמו מחויב להוראותיו של רבי יהודה החסיד.
הספר בשמים ראש והטענה שהרא"ש חיברו
- ערך מורחב – בשמים ראש
שאול ברלין הוציא בשנת תקנ"ג ספר שו"ת הנקרא "בשמים ראש" וטען שהוא קובץ תשובות הרא"ש שנערך בידי חכם מימי הבית יוסף. לצד תשובות הלכתיות רגילות, הכיל הספר גם דעות הקרובות לרוח ההשכלה, ועל כן נטען שברלין זייף אותו, אולם רבנים אחרים עשו בו שימוש הלכתי. הדעה המקובלת בימינו היא שספר זה זיוף גמור שנוצר על ידי ברלין במאה ה-18, אך יש עדיין הסוברים שאכן הרא"ש כתבו, ורק אחדות מהתשובות מזויפות. למעשה נוטים רוב פוסקי ההלכה לתת לספר זה מעמד הלכתי מסוים, אך לא מצד זהות הכותב אלא מצד התוכן הכתוב[21].
על שיטתו והנהגתו
רדיפת האמת וסגנונו החריף
באחד מוויכוחיו בהלכה התנצל לפני זה שעמו התווכח:
מעיד אני שמים וארץ שאיני חוקר וחופש (ומחפש) וחוטט (ומחטט) לבטל דבריך, אך אם הייתי יכול לקיימם, היו חביבים עליי מאוד. אך מה אעשה, תורתנו תורת אמת, ואין אדם רשאי להחניף בה
— שו"ת הרא"ש כלל מו סימן ב
לעיתים הגיע לחריפות גדולה מאוד באכיפת דעותיו. כאשר החליט רבה של עיר אחת לאסור על שימוש בעירוב חצרות המקובל בקהילות ישראל, האשימו הרא"ש שמאחר שיהודים יטלטלו בכל זאת, הוא גורם בכך שיחללו שבת. הוא דרש ”שינהגו בו נידוי באותו המשוגע”, ואם לא יחזור בו, ”ידונו אותו למוות בדין זקן ממרה”[22].
יחסו לרמב"ם ולכתביו
בתקופתו של הרא"ש כבר התפשט מאוד חיבורו הגדול של הרמב"ם משנה תורה. אנשים רבים, בהם גם רבנים ומורי הוראה, ראו פחות ופחות צורך לעיין יותר בתלמוד לשם פסיקת הלכה והיו מסתמכים על ספרו המקיף של הרמב"ם. כנגד עמדה זו יצא הרא"ש חוצץ:
וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר... אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא.
— שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ט
נקודה חשובה שבה חלק על הרמב"ם היה בזכותה של אישה לתבוע גט בטענה שאינה חפצה בבעלה עוד. בעוד שהרמב"ם מצא זכות כזו, הרא"ש סבר שאין לעשות זאת לכתחילה מכיוון שפוסקים אחרים חלקו על דעת הרמב"ם, מחשש לגט מעושה שעלול להתיר אשת איש, וכן מחשש שהאישה תובעת גט מכיוון שנתנה עיניה באחר. עם זאת, סבר שאלו שסמכו על הרמב"ם "מה שעשו עשוי"[23].
בוויכוח שבין מצדדי מורשתו הרציונלית של הרמב"ם לבין מתנגדי הפילוסופיה נקט עמדה חד משמעית בעד האחרונים, והצטרף לחרם של הרשב"א על לימוד החוכמות בידי צעירים מתחת גיל 25.
יחסו לפסקים מתקופת הגאונים
בפסיקתו סבר שרק על התלמוד אין לחלוק, אולם פסקי הגאונים אינם מחייבים, אם לפוסק יש ראיות מן התלמוד כנגד דעתם, וראיות אלו התקבלו על דעת חכמי דורו. בכך הייתה שיטתו מנוגדת לזו של פוסקים אחרים בני זמנו[24].
שימוש בתקנות קהל שנכתבו בערבית
אחד מפולמוסיו הגדולים היה סביב שימוש בתקנות הקהל שנכתבו בערבית. הרא"ש לא ידע ערבית ספרותית, אך התעקש שרב כוחו, כמי ששולט ביצירה התורנית, לפסוק במשפטים הקשורים אליהן (אחרי שיתורגמו עבורו), מכוח מי שבקיא בקיאות גדולה בערבית ויכול להעמיק בעיון בלשון התקנות, אך אינו בעל שליטה במקורות ההלכתיים.
| תקופת חייו של רא"ש על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
- רשימת כתבי הרא"ש בענייני הלכה ומהדורותיהם - מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, מהדורת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 33–35.
- מנחם אלון (עורך), מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הרא"ש, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי -ברסיטה העברית, 1965.
- תהילה אליצור, תשובות הרא"ש בדיני נזיקין: הגות הלכתית ומתודולוגיה של פסיקה, דיסרטציה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט, באתר ספריית אסיף.
- אברהם חיים פריימן, הרא”ש – תולדות רבינו אשר ב”ר יחיאל וצאצאיו חייהם ופועלם, מוסד הרב קוק ירושלים תשס”ט 2009.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: רא"ש |
 ציטוטים בוויקיציטוט: אשר בן יחיאל |
 טקסט בוויקיטקסט: שו"ת הרא"ש |
| טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רא"ש |
- רא"ש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שו"ת הרא"ש, קושטא, שנת ה'רע"ז, מתוך אוצר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית
- "הדר זקנים", פירוש על התורה מתלמיד אשכנזי של הרא"ש, באתר היברובוקס
- רבי אשר בן יחיאל - הרא"ש באתר MyTzadik
- שבח קנביל, תולדות הרא"ש, בתוך: תולדות גדולי ההוראה, ניו יורק תשט"ו, עמ' 31, באתר היברובוקס
- הרא"ש הרשב"א הטור, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- תוספות הרא"ש למסכת ברכות - מאמר מחקרי מאת הרב יוסף פאעור הלוי
- "אשר בן יחיאל", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אשר בן יחיאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על אשר בן יחיאל בקטלוג הספרייה הלאומית
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רא"ש", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמודים רסז-רעח, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ עיין תשובת הרא"ש (בית יוסף יו"ד סימן מ"ז ה') וכן גם ברא"ש למסכת חולין (פרק ג סימן ד): "דע כי מעשה כזה בא לפני זקני רבי אליעזר בר נתן ז"ל". רבי שלום אלבק כותב בהקדמתו לספרו של הראב"ן, אבן העזר, "רבי אשר בר יחיאל... קורא לרבינו בשם "זקני" ... אבל לא היה בן בתו ממש רק דור שלישי או רביעי לו".
- ^ מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק א, באתר היברובוקס
- ^ מהרש"ל, ים של שלמה. גטין, פרק ד, סימן סו.
- ^ מרדכי מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל - חלק א, באתר היברובוקס
- ^ שלשלת הקבלה (ספר) ע"מ קל"ח
- ^ פרק ד, פסוק ז.
- ^ העתק כתב יד קדמון בספר "אבני זיכרון" (פראג, תר"א) עמ' 70.
- ^ פראג תר"א, עמ' 71.
- ^ קרקוב תרנה, עמ' 99.
- ^ ראו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבי אליקים בן הרא"ש", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ב, עמוד ריז, באתר HebrewBooks, אות תשנו
- ^ ראו נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב - חלק ב, באתר היברובוקס אות קכב
- ^ ראו נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב - חלק ב, באתר היברובוקס אות קנח
- ^ ראו נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב - חלק ב, באתר היברובוקס אות רכג
- ^ ראו רא"ש על מסכת עבודה זרה (פרק א, סימן ז): "ולחשבון זה הייתה שמיטה שנת שבעים ושלש לאלף הששי". ראו גם תוספות יום טוב על מסכת כלאים (פרק ט, משנה ב).
- ^ אפרים אורבך, בעלי התוספות.
- ^ הרב אברהם שושנה, מבוא לתוספות הרא"ש על מסכת פסחים, הוצאת מכון אופק, ירושלים תש"ס, עמ' 25-31.
- ^ שם הגדולים, מערכת גדולים, א' רל"ו.
- ^ א' פריימן, הרא"ש: רבינו אשר בן יחיאל וצאצאיו,חייהם ופעלם, תשמ"ו
- ^ אורחות חיים עם פירוש משנה הלכות, באתר היברובוקס
- ^ ארחות חיים עם ביאור מהרב משה שטרנבוך, באתר היברובוקס
- ^ המועדים בהלכה מאת ש"י זווין. וראו עוד בשו"ת יביע אומר, חלק ב', יורה דעה, סימן כ"ד.
- ^ שו"ת הרא"ש כלל כא
- ^ שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ו
- ^ רא"ש על מסכת סנהדרין פרק ד סימן ו
3454356רא"ש
- רבנים: ראשונים
- מחברי ספרי שו"ת: ראשונים
- תלמידי המהר"ם מרוטנבורג
- מחברי ספרי הלכה: ראשונים
- מחברי ספרי מוסר ומחשבה
- פרשני התלמוד
- פרשני הרי"ף
- רבנים אשכנזים
- רבנים ספרדים
- פרשני המשנה
- יהדות וורמייזא (וורמס)
- מחברים שפירושיהם נדפסו בש"ס וילנא
- ילידי 1250
- נפטרים ב-1327
- ספרד: אבות בתי דין
- רבנים משנות ה' אלפים - ה'ק'
- חסידות אשכנז
- יהודים הקבורים בטולדו