שמיר (קיבוץ)
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל העליון |
| גובה ממוצע[1] | 191 מטר |
| תאריך ייסוד | 1944 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 921 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.1% בשנה |
(למפת אצבע הגליל רגילה)   שמיר | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
7 מתוך 10 |
| http://www.shamir.org.il | |
שָׁמִיר הוא קיבוץ הנמצא באצבע הגליל. הוא שוכן על גבעה בשיפולים המזרחיים של עמק החולה, כ-10 ק"מ מזרחית לעיר קריית שמונה. הקיבוץ שייך לתנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר שהיא כיום חלק מהתנועה הקיבוצית ונמצא בתחום השיפוט של מועצה אזורית הגליל העליון.
היסטוריה
הגרעין
הקיבוץ נוצר מאיחוד של שני גרעיני חלוציים: גרעין "אנשי המחרת" של חברי השומר הצעיר מרומניה וגרעין "שמיר" בפולין, שעברו הכשרה בעין שמר ובשריד[3].
ראשוני הקיבוץ עלו לארץ ישראל בשנת 1935 ושאר המייסדים עלו ב-1936. הקיבוץ התאגד ליד רמת יוחנן במקום בו שוכנת היום חוות הצופים ובמשך שנים רבות נקראה "גבעת שמיר" על שם הקיבוץ.
ב-1938 עזבו אנשי הגרעין שעלו מפולין את הגרעין שהורכב ברובו מיוצאי רומניה והצטרפו לגרעין "גבעת גנים" ששנה לאחר מכן ייסד את נגבה[4]. ב-1939 הצטרפו לגרעין שמיר אנשי "משמר הדרום" - חברי "קיבוץ ב'" של תנועת ורקלויטה שישבו בגן יבנה. אולם ב-1942, אחרי עזיבת חלק ניכר מהחברים ומשברים רבים שנבעו מיחסי אנוש לקויים, עזבו 43 חברים - מרבית הנותרים מאנשי "משמר הדרום" - את שמיר ועברו להזורע. במקומם הגיעה קבוצת יסעור המורכבת מאנשי הגרעינים "עמל" ו"גזית".
הקמת הקיבוץ
הקיבוץ התיישב במקומו הנוכחי בנובמבר 1944[5].
במלחמת העצמאות ולאורך כל התקופה שעד מלחמת ששת הימים ב-1967 סבל הקיבוץ מהקירבה לגבול עם סוריה. בשנים הראשונות התעוררו בעיות שונות בעקבות חוסר הבהירות לגבי הגבול. ביוני 1949 דנה ועדת שביתת הנשק במיקום המדויק של הגבול ליד שמיר[6]. בפברואר 1951 עברו שני חברי הקיבוץ את הגבול לאחר שהוזמנו על ידי חיילים סורים להתקרב אליהם[7]. חילוקי דעות על מיקום הגבול היו גם בשנת 1953[8]. כן אירעו מקרים רבים של ירי על קיבוץ שמיר וחדירות של חיילים[9]. אחד משיאיה של התנכלות זו הייתה ההפגזה על שמיר ועל יישובים נוספים בעמק החולה המזרחי ב-3 בדצמבר 1958. ההפגזה גרמה לנזקים כבדים ברכוש אך לא היו נפגעים בנפש[10].
בנובמבר 1958, נחנך כביש הגישה לקיבוץ - כביש 918, עד אז הגישה לקיבוץ הייתה על דרך עפר משובשת ולא סלולה[11].
לאחר מלחמת ששת הימים קיבל קיבוץ שמיר שטחי מרעה על רמת הגולן בהמשך לשטחים שהיו בידיו עד אז, וגידל בהם בקר לבשר.
הפיגוע בקיבוץ
ערך מורחב – הפיגוע בקיבוץ שמיר
ב-13 ביוני 1974 חדרה חוליית מחבלים מלבנון לתוך הקיבוץ. לאחר שנתקלה בשני חברים, ירתה עליהם ופצעה אחד מהם, נסוגו חברי החוליה והתבצרו במכוורת של הקיבוץ. חברי הקיבוץ התארגנו להתקפה וחיסלו את המחבלים לפני הגעת כוחות צה"ל, אולם 3 נשים שעבדו במכוורת - שתי חברות הקיבוץ ומתנדבת מחו"ל - נהרגו. חבר הקיבוץ, עוזי צור, קיבל את צל"ש הרמטכ"ל על חלקו בחיסול המחבלים.
מים
קיבוץ שמיר השתמש במים שזרמו בנחל ירדינון ממעיין דופיילה בקרבת הקיבוץ בצדו המזרחי, כ-300 מטר ממזרח לגבול. מים אלו זרמו באופן לא מוסדר והתפזרו על פני שטח גדול במורד הרמה. האזור הוא סלעי וקשה לעיבוד, ועל כן לא נעשה שימוש רב במים בצד הסורי של הגבול[12]. בשנת 1949 נחפרה בריכה לאגירת 4500 ממ"ק ממי הדופיילה שהגיעו מעבר לגבול[13]. בשנת 1950 הקימו חברי הקיבוץ סכר בסמוך לגבול לצורך ניצול כמות גדולה יותר של מי הדופיילה[14].
במקביל, בקשו הסורים לנצל את מי הדופיילה ובמיוחד בחודשי הקיץ השתמשו בהם לצרכים שונים, בהם השקיית שדות אורז. לאחר מספר תקריות סביב השימוש במים[15] נקבע הסכם בין ישראל וסוריה על פיו הקיבוץ יקבל את מי המעיין בלילות וכמחצית המים במהלך היום. אולם בימי הקיץ, כאשר שפיעת המעיין נמוכה יותר, היטו הסורים את רוב המים, דבר שהביא למחאות חוזרות של ישראל[16][17]. בשנת 1954 הוקמה תעלה שהעבירה לשדות שמיר מים מהבניאס. אולם תעלה זאת אפשרה את השקיית השטחים הנמוכים יותר של הקיבוץ ולא את האזורים הגבוהים יותר[18]. באחת השנים הרסו הסורים את הסכר ואנשי שמיר הקימו אותו מחדש[19].
בתחילת 1959 ביצעו בקיבוץ עבודות להגדלת הצינור שהוביל את המים מהסכר לקיבוץ[20]. בשלב זה התגברה המלחמה על המים והתנכלויות לאספקת המים אירעו לעיתים קרובות[21]. הסורים נהגו לסתום את הצינור בשטח ישראל[22][23][24] או לסתום את המעיין עוד בשטחם לפני מעבר המים לשטח ישראל[12][25][26][27] ואז לפתוח אותו בלחץ משקיפי האו"ם[28].
בנובמבר 1966 הסורים פעלו להטות את מי הדופיילה הטיית קבע[29]. בעקבות זאת, הוחלט באפריל 1967 על הקמת מפעל מים חדש שיביא לקיבוץ מים מנחל דן[30].
הקיבוץ כיום
שמיר הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) הנותן לחבריו רשת ביטחון כלכלית.
עיקר פרנסתו של הקיבוץ על שני מפעלי תעשייה: "שמיר אופטיקה", לייצור ושיווק עדשות מתקדמות, ו"שלא"ג", המייצר בדים לא ארוגים. בשנת 2011 רכשה חברת אסילור (אנ') הצרפתית מהקיבוץ 13% מהמניות של "שמיר אופטיקה" לפי שווי של 260 מיליון דולר, ובנוסף רכשה 37% מהמניות שהיו בידי הציבור.[31] בשנת 2022 מכר הקיבוץ את יתרת מניותיו (50%) ב"שמיר אופטיקה" לחברת אסילור-לוקסוטיקה (אנ') תמורת 500 מיליון דולר.[32]
המשק החקלאי שלו כולל, בין השאר, מכוורת, בקר לבשר ולול פיטום.
ילדי שמיר לומדים בבית הספר היסודי "לב העמק" בנאות מרדכי ובבית הספר העל-יסודי "עינות ירדן" בעמיר.
ליד הקיבוץ הוקמה שכונת הרחבה קהילתית.
בקיבוץ פועלת קבוצת הכדורמים הפועל שמיר/גליל עליון.
הצייר משה כגן הקים בקיבוץ מוזיאון אזורי לעתיקות וכן גלריה לאמנות.
בשמיר קיימים שני מפעלי הייטק המפתחים מוצרי תוכנה לעולם האופטיקה ועדשות ה-FreeForm.
אנשים ידועים
- שרה ברוורמן (סוריקה), חברת שמיר מאז הקמתו, הייתה בין שליחי היישוב (הצנחנים) לאירופה הכבושה בשנת 1944, ומאוחר יותר בין מקימות חיל נשים.
- פרופ' אסף רזין ואחיו פרופ' אהוד רזין הם בני הקיבוץ.
- הפסנתרן יהלי וגמן, המחזאי יהושע סובול והצייר אברהם אילת היו חברי הקיבוץ לתקופות מסוימות מאמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת.
- הכדורסלן ארז חזן גר בקיבוץ בצעירותו.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של שמיר
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמיר (קיבוץ) |
- שמיר במרכז המידע להתיישבות בגליל
- נדב מן, תמונות משנותיו הראשונות של הקיבוץ, ynet
- סיפור מקומי - קיבוץ שמיר על ציר הזמן
דניאל צ'צ'יק, ריאיון עם האמן והצלם אברהם אילת, באתר הארץ, 12 במרץ 2013- אברהם אילת, קיבוץ שמיר בשנים 1960 עד 1979, בלוג צילום, באתר הארץ, 19 ביוני 2022
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ משולם פרלמן, בקיבוץ שמיר, דבר, 15 באוקטובר 1936
- ^ אורי דרומי, הלוחמת מעמדה 6, באתר הארץ, 10 ביולי 2007
- ^ קיבוץ השומר הצעיר "שמיר" עלה על הקרקע באזור החולה, משמר, 1 בדצמבר 1944
- ^ לסורים נאסר להלך בתחום שמיר, דבר, 9 ביוני 1949
- ^ הסורים התחייבו למנוע אינצידנטים בגבול, דבר, 8 בפברואר 1951
- ^ הסורים מנסים לתקן את הגבול בקרבת שמיר, על המשמר, 8 בינואר 1954
- ^ ראו למשל: יריות על טרקטור משק שמיר, דבר, 15 בפברואר 1955
חיילים סורים המטירו אש על נציג ישראל בועדת שבה"נ ומשקיף או"ם, דבר, 8 ביולי 1957
הסורים מחישים תגבורת לגבול, דבר, 26 ביוני 1957 - ^ דוד שליו, 7 ישובים בחולה הופגזו קשה על ידי תותחים סוריים, דבר, 4 בדצמבר 1958
- ^ נחנך כביש הגישה לשמיר, על המשמר, 21 בנובמבר 1958
- ^ 12.0 12.1 צבי לביא, שדות שמיר צמאים למים, מעריב, 15 ביולי 1959
- ^ נחום זכאי, אגדת האדמה הטובה, על המשמר, 16 בדצמבר 1949
- ^ נחום זכאי, הסכר בהרי הגולן, על המשמר, 11 בינואר 1951
- ^ משק שמיר זקוק לאספקת־מים, על המשמר, 6 באוגוסט 1950
- ^ הסורים חסמו מי המעין למשק "שמיר", דבר, 30 בספטמבר 1953
- ^ נזקים קשים לשמיר, על המשמר, 4 באוקטובר 1953
- ^ במערכה על המים - מול מזימות הסורים, על המשמר, 9 באוגוסט 1954
- ^ הסורים חיבלו באספקת המים לקיבוץ שמיר, דבר, 18 במאי 1958
- ^ סורים פירקו חלק מהגדר של גונן, מעריב, 5 בינואר 1959
- ^ צבי לביא, רועי גוגן יצאו לעבודה, מעריב, 28 בינואר 1959
- ^ חודשה אספקת המים לשמיר, מעריב, 31 במאי 1959
- ^ נמשך ניתוק המים למשק שמיר, חרות, 10 ביולי 1959
- ^ הסורים חיבלו שוב במימי משק שמיר, חרות, 4 בדצמבר 1959
- ^ הסורים היטו את מי הירדינון, חרות, 2 במרץ 1960
- ^ שוב נסתם מעיין דופילה, דבר, 2 במרץ 1960
- ^ הסורים היטו שוב את מעיין דופילה, דבר, 9 ביוני 1960
- ^ הסורים הזרימו קצת מים למשק שמיר, מעריב, 9 ביולי 1959
- ^ הסורים החלו בהטיית מעיין המספק מים לקיבוץ שמיר, מעריב, 6 בנובמבר 1966
- ^ מפעל מים חדש יוקם בשמיר, דבר, 9 באפריל 1967
- ^ עומרי כהן, אקזיט קיבוצי: אסילור תרכוש 50% משמיר אופטיקה ב-130 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 15 באוקטובר 2010
- ^ גולן חזני, אקזיט של חצי מיליארד דולר: קיבוץ שמיר מכר את יתרת אחזקותיו בחברת האופטיקה שהקים, באתר כלכליסט, 3 באוגוסט 2022
| ||||||||
